המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
העיתונות המצרית מגיבה לביקורת על היחס להומואים
2/3/2002


העיתונות המצרית מגיבה על ביקורת מצרפת: להומואים במצרים אין זכויות ולכן אין צורך להגן עליהן

 

לפני כשנה, ביצעו שלטונות מצרים מעצרים נרחבים של "ארגוני" הומוסקסואלים, שהועמדו למשפט, הורשעו ונידונו לתקופות מאסר שונות. בינואר 2002, בוצע גל מעצרים נוסף של הומוסקסואלים במצרים. לאחרונה, הנהיג המוסיקאי הצרפתי, ז'אן מישל ז'אר, שהפיק את מופע המילניום בפירמידות, פעילות מחאה, אליה הצטרפו אישים צרפתים מפורסמים רבים, למען העצורים. ז'אר אף הצהיר כי בכוונתו לפעול אצל מנהיגי מצרים כדי להגן על זכויותיהם של העצורים. כעבור כמה ימים, אמר מפיק הקולנוע המצרי, יוסף שאהין, לסוכנות הידיעות הצרפתית כי הוא תומך בפעילותו של ז'אר. שאהין הסביר כי בכל פעם ששלטונות מצרים נתקלים בקשיים פוליטיים וכלכליים הם מעוררים שערוריה בתחום המוסר כדי לחפות על מחדליהם. ז'אר, שאהין, וההומוסקסואליות ספגו בתגובה קיטונות של צוננים מן העיתונות המצרית.

 

"אינני יודע מדוע הסטייה [הכוונה להומוסקסואליות] התפשטה באופן בולט כל כך, כאן במצרים או בעולם", כתב מחמוד עבד אל-מנעם מראד, בעל טור ב'אל-אח'באר', "המצער הוא שתופעה מעציבה זו מלווה בקמפיינים שלכאורה מגנים על זכויות הסוטים לעשות בגופם ככל העולה על רוחם...

 

גבר צריך להישאר גבר ואישה צריכה להישאר אישה. לכל אחד מן המינים שמורה הזכות שנקבעה בהלכה האסלאמית לשמור על [אופי] המין שאללה ברא עבורו. הגינוי לסטייה הזו חזק במיוחד בקרב תושבי האזור הכפרי [במצרים] שרואים בה את מעשה התועבה הגרוע ביותר... בין אם המדובר בסוטה האקטיבי ובין אם בסוטה הפאסיבי.

 

כמו כן, המצרים רואים בסרסרות בין סוטה אקטיבי לסוטה פאסיבי או סרסרות בין גבר לאישה לדבר סטייה מינית והתפרקות מוסרית את אחד המעשים הנתעבים ביותר בו יכול להיות מואשם אדם. אנשים שבתקופות עבר מצאו עצמם בבתי כלא [במצרים] נדהמו מן הפשעים המוסריים שמבצעים הסוטים הן בחשאי והן בגלוי. כמו כן, אנשים הנאשמים בפשעי מין ומוסר מצויים בשפל המדרגה והיחס לו הם זוכים מן הזולת גרוע מזה של רוצחים, גנבים, רמאים, זייפנים, או שודדי רכוש. פשעי הסטייה המינית הם הפשעים החמורים ביותר שיכול לבצע אדם בעיני המצרים השמרנים, הן בכפר והן בעיר. משום כך, פעילות ארגוני הסוטים נתקלת בגינוי החריף ביותר. גבר צריך להישאר גבר. יתרה מכך, תכונת הגבריות נקשרת בתודעת האנשים עם כבוד, מוסר גבוה, ונאמנות. לעומת זאת, הסוטים המבצעים מעשי סטייה מינית נתקלים ביחס הגרוע ביותר... יש לחקור את הסיבות להתפשטות הסטייה בארצנו".[1]

 

סונייה עבאס, כתבה ב'אל-אח'באר' לז'אן מישל ז'אר: "מי אתה בכלל שאתה מוחה? מי אמר לך שלסוטים יש בכלל זכויות במצרים, כדי שתוכל לבוא ולהגן עליהן?! מי אמר לך שאנו נקבל את מחאתך או את מחאת העולם כולו ונגן על הסוטים?! מי אמר לך שהמחאה הזו תזכה להד כלשהו מצד פקיד בכיר כלשהו?!... מצרים הרשתה לך להפיק את מופע המילניום, אך היא לא תתיר לך להתערב בפסיקותיה המשפטיות. יא אדון ז'אן, יא 'צרפתי': זוהי פסיקה משפטית מצרית והיא התקבלה רק לאחר שהראיות הוכיחו את האשמה.

 האשמה הזו נובעת מדת מונותאיסטית וכל אדם בר דעת המאוזן בנפשו, מכבד את דתו ושומר על המוסר מגנה את המעשה הזה. בקיצור רב, המחאה שלך אינה מקובלת מבחינה דתית או מוסרית, גם אם אתה מפיק מפורסם כפי שנטען בעיתונים!! הפרסום שלך לא יגבר ולא תזכה ליתר כבוד מן הציבור משום שאתה מגן על הסוטים. נהפוך הוא. אם המערב מכיר במעשה הזה ומעניק ל[מבצעיו] זכויות, הרי שמדינות המזרח חשות גועל נפש ובושה בעטיו."[2]

 

וגיה אבו ד'כרא, בעל טור ב'אל-אח'באר', כתב: "עקבתי בבחילה וגועל נפש אחר הידיעות בדבר הסוטים שנעצרו במחוז 'אל-בוחירה' ושדו"ח הרפואה המשפטית קבע כי הם אשמים... לאיזו התדרדרות מוסרית הגיעה הקבוצה הזו! איזה סוג של בני אדם אלה, שאין להם דת, מוסר, או כבוד. אחרי כל זה, נמצאים האנשים המגנים עליהם במערב ואף מקיימים לכבודם תהלוכה בפאריס בטענה של זכויות אדם. אילו זכויות ואיזה אדם?! לא מעניין אותי מה אומרים במערב... איפה זכויות האדם בכל הנוגע למתרחש בפלסטין?! מדוע לא יוצאות הפגנות בזכות זכויותיו של הילד הפלסטיני?!... איפה זכויות האדם במחנות המעצר של גוואנטאנמו?!..."[3]

 

ביקורת רבה הוטחה במפיק הקולנוע המצרי, יוסף שאהין. השאם מבארכ, כתב ב'אל-אח'באר': "זכותו של המפיק המצרי בעל השם העולמי יוסף שאהין, יהא המניע שלו אשר יהא, להגן על הסוטים במצרים ולהצטרף לזרים המתנגדים לגזרי הדין שהתקבלו לאחרונה לגבי קבוצה של סוטים. ואולם, אינני מבין מדוע שאהין עזב את עמדתו מאחורי המצלמה והפך לפרשן פוליטי וכלכלי – כאילו שחסרי פרשנים אנחנו -  והצהיר לסוכנות הידיעות הצרפתית לאחר שהסיר מעליו את הלבוש המצרי המסורתי ועטה לבוש 'צרפתי' כי בכל פעם שצצה בעיה כלכלית, הם – כוונתו למצרים – מנסים להסתיר אותה באמצעות שערוריה שתחמם את האנשים...

 

יסלח לי האח "ג'ו" [הכוונה ל"ג'וזף" שאהין]... אם הממשלה היתה רוצה לפברק שערוריה כדי להסתיר את כישלונה הכלכלי, היא היתה מעדיפה למצוא אנשים בעלי שם... במקום להסתמך על פנים חדשות בעולם הסטייה, שעל בעליהם לא שמענו מעולם..."[4]

 

חסן עלאם, תקף אף הוא את שאהין בשבועון 'אאח'ר סאעה': "...אוי לבושה! כאשר אדם מגיע לגיל מבוגר הוא בדרך כלל פונה לאללה [ומבקש מחילה] על חטאיו... ואולם, יוסף שאהין, בן ה-75, נסע לפאריס כדי ש'יעשה בו שימוש' על ידי הסוטים!

 

אם חסר בושה אתה, עשה ככל העולה על רוחך. כל הדתות המונותאיסטיות אסרו את הסטייה וההומוסקסואליות... אבל ליוסף שאהין יש אסכולה דתית משל עצמו ודת אחרת השונה מן הדתות המונותאיסטיות. לכן הוא מגן על הסוטים, ההומואים, והלסביות.

 

אם יוסף שאהין הוא נוצרי, אזי אני מזכיר לו כי הספר הקדוש, על שני חלקיו התורה והברית החדשה, כולל בערך עשרה טקסטים ברורים ביותר בנושא זה, שמרביתם מדברים על עונשים מרתיעים על חטא הסטייה.

 

יתכן שההומואים מוצאים תמיכה מוגבלת באירופה הליברלית ולכן עולה קולם... אבל המצב אצלנו במצרים שונה תכלית השינוי, בדיוק כמו ביתר החברות המזרחיות. אנו בזים להם והם מעוררים בנו גועל נפש ובחילה."[5]

 

אומץ הלב שהפגין שאהין בולט במיוחד נוכח העובדה שאפילו הארגון המצרי לזכויות אדם התנער מן ההומוסקואלים שנעצרו, כדי שלא ליצור אנטגוניזם כלפיו בציבור המצרי. חאפט' אבו סעדה, מזכ"ל 'הארגון המצרי לזכויות אדם' הסביר: "ארגוני זכויות האדם במצרים אינם מסוגלים להגן על הסוטים משום שאנו דבקים בערכים ובמסורות הנהוגות במצרים, מה עוד שהחוקים שואבים במידה רבה מן ההלכה האסלאמית. אלפי אנשים זקוקים להגנת ארגוני זכויות האדם המצריים, בעיקר בנושאים של הפרת חירויות... ומן הראוי לקבל על עצמנו את הטיפול במקרים אלה במקום להגן על הנאשמים בסטייה. אם נתמוך בסוטים, יגרום הדבר לכך שהמצרים יחרימו את ארגוני זכויות האדם ויסלדו מהם."[6]

 

עיתוני מצרים ציטטו שורה של אנשי דת ו"מדענים", שהסבירו את התופעה. השיח' מחמד עבד אל-מגיד זידאן, ראש המנהלה המרכזית לענייני 'דעוה' במשרד ההקדשים המצרי, התייחס לעונש לו ראויים ההומוסקסואלים: "למרות המתקפות המערביות, כליאה אינה מהווה עונש שיש בו די כדי להרתיע את אותם סוטים ולכן קבעה ההלכה האסלאמית כי יש להשליך אותם ממקום גבוה. חכמי הדת הסכימו כי מי שמבצע מעשה תועבה זה צריך להיות מושלך מראש הר. אחרים סבורים שיש להרוס קיר של בית על ראשו." [7]

 

דר" עבד אל-האדי מצבאח, מרצה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת אל-אזהר בקהיר, נקט בגישה "מדעית": "ידוע שהסטייה המינית גורמת לפצעים בפי הטבעת, וזאת משום שאללה ברא את פי הטבעת כשהוא עדין כדי לאפשר את יציאת הדברים היוצאים ממנו. ואולם, בעת מעשה הסטייה, מועברים המיקרובים המצויים בדם היוצא מאותו פי טבעת. אנו כאנשי רפואה ודת צריכים להתבסס על המדע בעת שאנו מגנים על הדת, משום שהמערב מנסה באמצעות מחקרים להרוס את הדת ולהצדיק מעשים שכאלה. עלינו להתמודד עם מחקרי המערב באמצעות מחקרים מדעיים משלנו שיפריכו את טענותיהם השקריות..."[8]

 

ד"ר סייד צובחי, מרצה לפסיכיאטריה באוניברסיטת אל-אזהר, הוסיף: "קשה להאמין שההתנהגות הסוטה מצאה לה מי שיגן עליה... הזכר מטבעו משתוקק לנקבה. אללה קילל את הגברים העושים עצמם לנשים ואת הנשים העושות עצמן לגברים משום שכבודו של [האדם] שברא אללה מופר כאשר מנסה אדם סוטה לבצע את מעשה הטיפשות של סטייתו. אדם כזה עושה עצמו לנקבה. בנוסף, אדם בעל כבוד הוא אדם המקיים את תפקיד הבעל והאב; אם יתרבו הסוטים האלה, כבודה של החברה כולה יופר וחייו [של ההומסוקסואל] יהפכו לחסרי ערך... אותם סוטים מתאפיינים בתוקפנות והרסנות. עלינו לשים לב לסכנה הזו. ישנם ניסיונות של אמצעי תקשורת ואינטרנט לקיים פעילות מיסיונרית לקידום המעשים הסוטים האלה. יש להגביר את המאמצים להזהיר את ילדינו מפני המחלה המקוללת הזו ולחנכם על ערכי הדת והמוסר..." [9]

 

ד"ר עלי אל-סבכי, מרצה לתרבות אסלאמית באוניברסיטת קהיר הציג את הגישות השונות בנוגע לאופן בו יש להוציא להורג הומוסקסואלים: "התבונה באיסור על הומוסקסואליות נובעת מכך שהמשך הילודה כרוך בקשר שבין הגבר לאישה... משום כך, חריגה מהתנהגות זו מהווה כפירה המחייבת את הענישה שנקבעה בהלכה האסלאמית... קיימת מחלוקת בנוגע לאופן בו יש להרוג אותם: אחת הדעות היא שיש להטיל את העונש שנקבע למי שזנה, שהרי מדובר בחדירה לפתח גוף האסור על פי ההלכה... דעה אחרת היא שיש להרוג את מבצע המעשה ואת מי שהמעשה מבוצע בו ואילו דעה שלישית היא שיש לשרוף את ההומוסקסואל... דעה רביעית היא שיש להשליכו מן הקיר הגבוה ביותר, בשל האופי המתועב של המעשה." [10]

 



[1] אל-אח'באר (מצרים), 7.2.2002.

[2] אל-אח'באר (מצרים), 7.2.2002.

[3] אל-אח'באר (מצרים), 17.2.2002.

[4] אל-אח'באר (מצרים), 14.2.2002.

[5] אאח'א סאעה (מצרים), 20.2.2002.

[6] אל-חקיקה (מצרים), 16.2.2002.

[7] אל-חקיקה (מצרים), 16.2.2002.

[8] אל-אסבוע (מצרים), 18.2.2002.

[9] אל-אסבוע (מצרים), 18.2.2002.

[10] אל-אסבוע (מצרים), 18.2.2002.