כללי

טרור באמריקה (53):

עוזרו של בן לאדן מודה לראשונה בביצוע פיגועי ה-11 בספטמבר וחושף את התו"ל של אל-קאעדה המבוססת על תיאוריות אמריקאיות

 

ארגון אל-קאעדה החל לאחרונה לפרסם דו-ירחון אלקטרוני ברשת האינטרנט תחת הכותרת "אל-אנצאר, למאבק במלחמה הצלבנית".[1] בגיליון השני של כתב העת, התפרסם מאמרו של אבו עביד אל-קרשי, "מלחמות הדור הרביעי" במדור "המחקרים האסטרטגיים" של כתב העת. במאמרו, מודה אל-קרשי בכך שארגון אל-קאעדה הוא שביצע את הפיגועים של ה-11 בספטמבר. היומון הלונדוני "אל-קדס אל-ערבי" שדיווח על פרסום המאמר, זיהה את אל-קרשי כ"אחד מהקרובים שבעוזריו של השיח' אסאמה בן לאדן".[2] להלן הקטעים החשובים ממאמרו של אל-קרשי:

 

"אדם יכול להתפלא בימים אלה על מידת התבוסתנות המוראלית שחדרה לליבה של האומה [האסלאמית]. הפליאה אף גוברת נוכח העובדה שהראשונים להיפגע ממחלה זו הם כמה מחכמי הדת... אחד מאותם אנשים דיבר באחד מערוצי הלווין אודות המתקפה האמריקאית הנוכחית ונימק את ההשתמטות מתמיכה במוג'אהדין בשורה של טיעונים שקריים. את תשומת לבי עוררה טענתו כי קיים חוסר איזון בין כוחם של המוג'אהדין לכוחה של אמריקה ובעלות בריתה ובעטיו של חוסר איזון זה אין [טעם ב]ג'יהאד ואין צורך בתמיכה [בג'יהאד] משום שהעניין הוכרע מראש לטובת אמריקה. מלים אלה מעידות על בורות בעליהן, קודם כל ביחס להלכה האסלאמית ושנית ביחס להיסטוריה ולניתוחים הצבאיים המערביים בני זמננו. הדבר יתברר בהמשך...

 

תורת הלחימה של אל-קאעדה

בשנת 1989, צפו כמה ממומחי הצבא האמריקאי[3] שינוי יסודי בצורת המלחמה ואופן ניהולה. על פי הצפי שלהם, במלחמות המאה ה-21 עתיד לשלוט סוג המלחמה אותו הם כינו "הדור הרביעי של המלחמות". אחרים כינו אותו סוג עתידי של מלחמות:Asymmetric Warfare...

 

בקרב ההיסטוריונים הצבאיים מקובלת הקביעה כי המלחמות, לאחר המהפכה התעשייתית, עברו שלושה [שלבי] התפתחות עיקריים. בדור הראשון של המלחמות, התבססה המלחמה על ריבוי חיילים שהיו מסתדרים בשורות ונלחמים ברובים פרימיטיביים. בדור השני, שהתקיים בין מלחמת האזרחים האמריקאית (1865-1861) למלחמת העולם הראשונה, התבססה המלחמה על התשת כלכלת האויב ופגיעה במספר גדול ככל האפשר של גייסותיו תוך ניצול ירי אינטנסיבי מרובים ולאחר מכן מנשק אוטומטי. בדור השלישי של המלחמות, חל שינוי טקטי כולל שהצבא הגרמני הצטיין בו[4] במהלך מלחמת העולם השנייה: כיתור האויב תוך שימוש במערך של טנקים ומטוסים, והתקפה על העורף שלו במקום על החזית, כפי שהיה בקרבות התעלות של מלחמת העולם הראשונה.

 

הדור הרביעי של המלחמות, קובעים אותם מומחים, הוא סוג חדש של מלחמות. לדעתם, בדור זה תהיה הלחימה מפוזרת במידה רבה. זירת הקרב לא תצטמצם למטרות צבאיות ולהשמדת גייסות סדירים, אלא תכלול את החברות [ותחתור ל]הרס התמיכה העממית בלוחמים בחברתו של האויב. במלחמות אלה, קבעו המומחים במאמרם,[5] "מהדורת החדשות תהפוך לנשק הרסני יותר מכמה חטיבות משוריינות". כמו כן הם ציינו שההבדל בין מלחמה לשלום יתעמעם עד כדי ש"לא תהיה הגדרה כלל של זירת המערכה או חזית המלחמה".

 

אסטרטגים מערביים[6] אחרים חלקו על ניתוחים אלה וטענו כי המלחמה החדשה תתבסס מבחינה אסטרטגית על השפעה פסיכולוגיה ועל שכלם של המתכננים של האויב ולא [תהיה מבוססת] רק על אמצעים צבאיים כפי שהיה בעבר, אלא גם על שימוש בכל אמצעי התקשורת ורשתות המידע הקיימות בדור הזה כדי להשפיע על דעת הקהל ובאמצעותה על האליטה השלטת. הם טענו כי מלחמות הדור הרביעי יהיו, מבחינה טקטית, מלחמות קטנות בהיקפן שתוצתנה באזורים שונים על פני כדור הארץ נגד אויב [המשול] לרוח רפאים שמופיע ונעלם. תהיה התמקדות במישורים הפוליטי, החברתי, הכלכלי, והצבאי וייקחו בה חלק צדדים בינלאומיים, לאומיים, שבטיים ואפילו ארגונים, למרות שיעשה בהן שימוש בטקטיקות ובטכנולוגיות מן הדורות הקודמים.

 

סוג חדש זה של מלחמות מציב קשיים ניכרים בפני מכונת המלחמה המערבית וצפוי שצבאות אלה ישתנו מן היסוד. התחזית הזו לא נוצרה בואקום והלוואי והפחדנים [מקרב אנשי הדת המוסלמים] היו יודעים זאת שכן, מלחמות הדור הרביעי כבר התחרשו ועליונותו של הצד החלש תיאורטית כבר הוכחה: במקרים רבים מדינות לאום ספגו תבוסות מלאומים חסרי-מדינה.

 

בנקודה זו מן הראוי להעיר הערה חשובה והיא שהאומה האסלאמית רשמה את המספר הגבוה ביותר של ניצחונות בתקופה קצרה, באופן שלא היה מוכר לה מאז עליית האימפריה העות'מאנית. הניצחונות האלה הושגו במהלך עשרים השנים האחרונות נגד הטובים שבצבאות העולם מבחינת החימוש, האימונים והניסיון (ברה"מ באפגניסטן, אמריקה בסומאליה, רוסיה בצ'צ'ניה, והישות הציונית בדרום לבנון) , ובזירות משתנות (הרים, מדבריות, גבעות, ערים). המוג'אהדין ניצחו באפגניסטן את הכוח העולמי השני בטיבו באותה תקופה...; שלוש שנים לאחר מכן הם חיסלו את משטר הסוכנים שלו. כמו כן, שבט סומאלי אחד השפיל את אמריקה וכפה עליה להוציא את כוחותיה מסומאליה. זמן קצר לאחר מכן, השפילו המוג'אהדין הצ'צ'נים את הדוב הרוסי והביסו אותו. לאחר מכן, גרשה ההתנגדות הלבנונית [הכוונה לחזבאללה] את הצבא הציוני מדרום לבנון.

 

נכון שכל ניצחונות העבר לא הובילו לביסוס שלטונם של המנצחים, אך זהו אינו נושא מחקרנו זה. כוונתו של מאמר זה היא לחקור את ההיבט הצבאי הטהור, בשל הטענות שהוטחו בו בדבר העדר שוויון בין כוחה של אמריקה לכוחם של המוג'אהדין, שמשמעותו, על פי גישתם של המשתמטים, שאין נתונים המאפשרים ג'יהאד וניצחון.

 

לצבאות האדירים שהוזכרו לא הועילה הטכנולוגיה שלהם שדי בה כדי להשמיד את כדור הארץ מאות פעמים באמצעות ארסנל הנשק הגרעיני, הכימי, והביולוגי. המוג'אהדין הוכיחו את עליונותם במלחמות הדור הרביעי תוך שימוש בנק"ל בלבד. הם מהווים חלק מן העם ומסתתרים בתוך ההמונים. זוהי אסטרטגיה השמה קץ לעליונות הנשק המתקדם המיוצר עבור מרחבים פתוחים. על כך, אמר מייקל פיקרז[7]: "רבים מן האמצעים שלנו אינם מתאימים לסוג זה של מלחמות".

 

גם מבחינת סד"כ, יש הרבה מה לומר... [מחבר המאמר מרחיב בנוגע לנחיתות המספרית של הכוחות האסלאמיים באפגניסטן, בצ'צ'ניה, ובסומאליה]. מתברר, אם כן, שיש תקדימים לכך שמעצמות ומדינות גדולות נחלו תבוסות מצד יחידות [קטנות] של מוג'אהדין בשני העשורים האחרונים, למרות ההבדל הגדול בין שני הצדדים. כך, מתנפץ הספק שהטיל אותו פחדן.

 

ה-11 בספטמבר

יכולים אחדים להתנגד [לניתוח זה] ולטעון כי בכל אותן מלחמות נפגשו לאומים הומוגניים עם צבאות פולשים ולכן לא ניתן להשתמש בדוגמאות אלה במקרה של ארגון אל-קאעדה הלוחם מחוץ לאדמתו ולעתים בסביבה עוינת.

 

אענה על טענת הנגד הזו: ראשית, ארגון אל-קאעדה לוחם לצד הטאליבאן שהם אנשי הארץ. שנית, המוג'אהדין של אל-קאעדה הוכיחו מן ההתחלה שהם מתעלים על הקנאיות המסורתיות [הפנימיות]...

 

ארגון אל-קאעדה גאה בכך שהוא הרס במתקפת ה-11 בספטמבר את יסודות אסטרטגית ההגנה האמריקאית שברה"מ לשעבר וכל מדינה עוינת אחרת לא הצליחו לפגוע בהם. היסודות האלה הם: ההתרעה המקודמת, מתקפת המנע, ועקרון ההרתעה.[8]

 

ההתרעה המוקדמת: ארגון אל-קאעדה נכנס באמצעות מתקפת ה-11 בספטמבר, להיסטוריה של התקפות הפתע המוצלחות, שמספרן בהיסטוריה מועט, דוגמת ההתקפה היפנית על פרל הארבור האמריקאי בשנת 1941, ההתקפה הנאצית המפתיעה על ברה"מ בשנת 1941, הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בשנת 1968, וחציית קו בר-לב הציוני בשנת 1973. אדרבה, בכאב שגרם, [ארגון אל-קאעדה] הוא התעלה על כל אותן מתקפות פתע, משום שהוא הביא את אמריקה לגרום לכל פרט בחברה האמריקאית להיות בכוננות  [מתמדת] לכל אפשרות, מבחינה נפשית ומעשית. לעניין זה יש מחיר יקר ביותר מבחינה כלכלית ונפשית במיוחד בחברה שלא הושפעה ממלחמה מאז מלחמת האזרחים האמריקאית. אם הצבא האמריקאי, שההנחה לגביו היא שמוכנותו מושלמת, ספג את האירוע של המשחתת 'קול', הרי שהכנת חברה שלמה לקראת התקפות "טרוריסטיות" נראית קשה להשגה.

 

מתקפת המנע: גם יסוד זה זועזע ב-11 בספטמבר. יסוד זה כפוף ליסוד הראשון ותלוי בקיומו. גם אם נניח כי [מרכיב] ההתרעה המקודמת היה מתקיים בשעתו, קשה מאוד להנחית מתקפת מנע מוצלחת על ארגון המתמרן ונע במהירות ואין לו בסיסים קבועים.

 

ההרתעה: עקרון זה מבוסס על כך שקיימים שני צדדים המעונינים לשרוד ולהגן על האינטרסים שלהם, אך הוא מתבטל לחלוטין כאשר מדובר באנשים שאינם דואגים לחייהם אלא צמאים למות קדושים. בעוד העיקרון של ההרתעה פועל בהצלחה בין מדינות, הוא אינו מצליח כלל ביחס לארגון שאין לו בסיסים קבועים או הון בבנקים מערביים והוא אינו מתבסס על סיוע ממדינות מסוימות. כתוצאה מכך, הוא עצמאי לגמרי בהחלטותיו והוא מחפש את העימות מלכתחילה.  כיצד ניתן להרתיע אנשים שהמוות הוא שיא שאיפותיהם?

 

בנוסף להריסת שלושת היסודות האלה, הנחיל ארגון אל-קאעדה לאמריקאים את התבוסה המוראלית הקשה ביותר בהיסטוריה שלהם. האמצעי הטוב ביותר להנחלת תבוסה נפשית, כפי שקבע אחד האסטרטגים המערביים[9], היא לתקוף במקום שבו חש האויב שקט ובטוח. זה בדיוק מה שעשו המוג'אהדין בניו יורק.

 

נראה, אם כן, שחוסר האיזון בין אמריקה לבין המוג'אהדין עליו מדברים הפחדנים, הוא בדיוק מה שמתאים להתמודדות עם המכונה הצבאית המערבית בכלל והאמריקאית בפרט, המובכת על ידי הדור הרביעי של המלחמות אשר מתאים לחלוצי הג'יהאד בעיקר בשעה שהעמים האסלאמיים אימצו את הג'יהאד מחדש, לאחר שלא נותר להם דבר להפסידו נוכח ההשפלה שהיא מנת חלקם מדי יום.

 

האמריקאים והמערב הבינו את טבעו של האתגר החדש והודו בקושי של המשימה הניצבת בפניהם. זאת משום שאין להם מנוס משינוי כולל באימונים, בתורת הלחימה, ובנשק, בנוסף לשינוי ההתייחסות לביטחון הלאומי.

 

הגיע העת שהתנועות האסלאמיות הניצבות בפני מתקפה צלבנית כללית יקלטו את כללי המלחמות של הדור הרביעי. עליהן לגבש חשיבה אסטרטגית מתאימה ולהיערך באופן הצבאי ההולם. עליהן להגביר את ההתעניינות ב'דעוה' ולגייס תמיכה ציבורית ופוליטית של העמים. מעבר לכך שמדובר בחובה הלכתית, הדבר הפך לחלק בלתי נפרד מן האמצעים [המאפשרים] לנצח בדור הרביעי של המלחמות. על כך כבר הצביעו אסטרטגים ישנים כמו קלאוזוביץ ומאו צה טונג. יתכן שהדוגמא הטובה ביותר לכך היא תופעת האינתיפאדה שחיסלה את העליונות האדירה של הצבא הציוני על העם הפלסטיני המוסלמי.

 

על התנועות האסלאמיות להרחיב את פעילות ההטפה התקשורתית הרצינית, משום שבחזית הגלויה הזו, אמריקה והמזדנבים אחריה רושמים הישגים ברורים עד כדי השתקת או בלימת כל קול מתנגד או נייטראלי בתקשורת. אמריקה רוצה לנתץ את ההישגים המוראליים הגדולים שרשמו המוג'אהדין באמצעות הפעילות הצבאית ואת ההד וההשלכות החיוביות של מעשי הגבורה האלה אשר מעוררות תמיכה ואהדה בעולם האסלאמי.

 

אנו מתפללים לאללה שישתיק את קריאות-העורב של הפחדנים ויעורר עבור האומה הזו דור חדש של מטיפים וחכמי דת ברמת האתגרים שמציב הדור הרביעי של המלחמות."

 

---