בעל טור ערבי: אין להאמין יותר להצהרותיה של הרשות הפלסטינית

אחמד אל-רבעי, בעל טור ביומון הסעודי-לונדוני "אל-שרק אל-אוסט" התנצל בפני קוראיו על שתמך בעמדת הרשות הפלסטינית בפרשת ספינת הנשק 'קארין A'. בעקבות המכתב ששלח יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת לממשל האמריקאי, בו הופיעה במשתמע לקיחת אחריות על אירוע ספינת הנשק, קרא אל-רבעי שלא להאמין יותר להצהרותיה של הרשות הפלסטינית:

"כאשר ישראל הודיעה כי תפסה את ספינת הנשק, הטלתי ספק בגרסה הישראלית ואימצתי את טענתה של הרשות הפלסטינית כי כל העניין מפוברק. עשיתי זאת מתוך תחושת מחויבות לתמוך באחינו הפלסטינים ומתוך אמונה בצדקת גרסתם. ואולם, נראה כי ההנהגה [הפלסטינית] רימתה אותנו בגרסה שמסרה ואנו, בתורנו, רימינו שלא במתכוון את קוראינו.

זכור לי שכאשר עמיתי, עבד אל-רחמן אל-ראשד, העורך הראשי [של אל-שרק אל-אוסט], מתח ביקורת על הגרסה הפלסטינית יצאו נגדו כל "הבולדוזרים" של תיאורית הקונספירציה, הוא הואשם שהוא 'משרת' את האויב, ובמגוון ההאשמות של הארטילריה המילולית הערבית הכבדה.

עכשיו, יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת אינו מסתפק בהודאה בגרסה [הישראלית] אלא מרחיק לכת ומעביר לשר החוץ האמריקאי [מכתב] המתפרש כלקיחת אחראיות בעקבות אירוע זה.

לכן, אני לוקח אחריות בפני הקוראים ומודה שאני והקוראים נפלנו קורבן למחויבות ולאמון שלנו בהנהגה הפלסטינית. אני מבטיח לקוראים שאני לא אקח את הצהרות ההנהגה הפלסטינית יותר ברצינות, לאחר שערפאת הודה באחריותו בפני קולין פאול.

 הפילוסוף ניטשה אמר "מה שזעזע אותי הוא לא ששיקרת לי אלא שאני לא אאמין לך יותר". טרגדיה אמיתית היא עבור עיתונאי הנותן אמון באחיו ובבני דודיו ומאמץ את עמדותיהם ואח"כ מגלה כי הוא עשה טעות חמורה.

העיתונאי בעולם הערבי שלנו נותר במבוכה בין הכבוד שהוא רוחש לעצמו ולקוראיו לבין ההתייחסות הערבית לידיעה החדשותית. העיתונאי מפספס את ההזדמנות לנתח ידיעה חשובה, מחשש כי היא תוכחש. אם הוא [בכל זאת] כותב על כך, הוא שם את ידו על לבו ונתקף חרדה

פן פרשנותו תתפרסם באותו הגיליון בו תופיע גם ההכחשה. העיקרון [המנחה בעולם הערבי] הוא לא לנהוג בגילוי לב ובשקיפות עם הציבור אלא להסתיר [ממנו] מידע, כך שאם הוא יפורסם בעיתונות זרה, נוכל להכחישו. לעתים אנו נאלצים לאשר ידיעה לאחר שהכחשנו אותה, משום שהיא הפכה לעובדה הנשענת על הוכחות. 

כאשר הגנו על הרשות הלאומית [הפלסטינית] בנושא הספינה עמדו בפנינו שתי בעיות: הראשונה היתה שמספר פרשנים ומנהיגים פלסטינים רשמיים הכחישו את הסיפור וטענו כי מדובר בפברוק, בהצגה, ובניסיון להסיט את דעת הקהל מסוגיית השלום. השניה היתה שהברחת נשק בדרך כזו היא [כשלעצמה] פעולה נאיבית המעידה על בורות בעיקר משום שהנשק הזה לא ישנה את מאזן הכוחות הצבאיים לטובת הפלסטינים. כמו כן, הברחת הנשק בדרך עליה שולט חיל הים הישראלי  מהווה מעשה הרפתקני שבר דעת לא היה מסתבך בו.

מה שחשוב הוא שהרשות הפלסטינית "הרעיפה" עלינו שקרים ואנו מצידנו דחקנו בקוראים לתמוך ברשות. אנו וקוראינו נפלנו קורבן למחויבות [כלפי הפלסטינים] ולאמון [שרחשנו לה] ואשר אבד.[1]