האם סעודיה מחפשת אחר אלטרנטיבה אסטרטגית לארה"ב?
בכתבה ב'וושינגטון פוסט' מה-18.1.2002, פקידים סעודים בכירים ביטאו תקווה סעודית כי ארה"ב תפנה את הנוכחות הצבאית שלה בסעודיה, שהפכה, לדבריהם, ל"נטל", בשל עוינותו של הציבור הסעודי לארה"ב. כמה ימים לפני כן, פרסם בעל הטור, עת'מאן אל-רואף, שהוא חבר מועצת השורא הסעודית, מאמר ביומון הסעודי היוצא לאור בלונדון, "אל-שרק אל-אוסט" בו קרא להפוך את אירופה לבעלת הברית האסטרטגית של סעודיה, על חשבונה של ארה"ב. אל-רואף הציג מימד נוסף לחיכוכים שמנו הפקידים הסעודים ב'פוסט': ההתנגשות הערכית בין ארה"ב לסעודיה, שעלתה לכותרות בעקבות ה-11 בספטמבר.
להלן קטעים מן המאמר:
"היחסים הסעודים-אמריקאיים התבססו מראשיתם, קודם כל על אינטרסים משותפים ואחר כך על ידידות. האינטרסים האסטרטגיים המשותפים הקשורים בנפט ובהעברת טכנולוגיה מתקדמת לסעודיה הובילו להתפתחותה של ידידות בין שני הצדדים שהתהדקה בחלוף הזמן. ואולם, היחסים האלה נתקלו מראשיתם בשני אתגרים עיקריים:
ראשית, קיימים חילוקי דעות בין שני הצדדים בנוגע לעקרונות כיצד לטפל בבעיית המזה"ת. סעודיה מתנגדה למדיניות התמיכה האבסולוטית של וושינגטון כלפי ישראל. שנית, קיים הבדל גדול בערכים התרבותיים ובערכי התרבות הפוליטית בין שתי החברות הסעודית והאמריקאית.
ההבדלים האלה בין שני גורמי ההבנה ההדדית והקרבה (אינטרסים וידידות) לבין שני גורמי הריחוק והמחלוקת (הבעיה הפלסטינית והשוני בערכים החברתיים) יצרו סוג מיוחד של איזון גמיש שאפשר ליחסים הסעודים-אמריקאיים להיות יציבים ולהתקדם, למרות תקופות קיפאון ומתח שפגעו ביחסים אלה מעת לעת.
אירועי ה-11 בספטמבר, 2001 החריפו את הקשיים והאתגרים בפניהם ניצבים היחסים בין שתי המדינות. אם נבחן את ההשלכות של אירועי ה-11 בספטמבר על היחסים נגלה שהקשר הרשמי בין ריאץ' לוושינגטון לא הושפע במידה רבה, וזאת משיקולים הקשורים לאינטרס האסטרטגי והכלכלי המשותף; ואולם, כלי התקשורת האמריקאים וכמה מן הפרשנים הפוליטיים האמריקאים העובדים במכוני מחקר פתחו במתקפה תקשורתית עוינת ביותר נגד סעודיה, הנמשכת עד לרגע זה.
אם נבחן את המתקפה התקשורתית הזו, נגלה בקלות שהיא קשורה בעיקר בשני האתגרים שהזכרתי קודם (הבעיה הפלסטינית והשוני בערכים), עמם מתמודדים היחסים האמריקאים-סעודים מזה מחצית המאה. ברור, קודם כל, שכמה מאלו הנוטלים חלק במתקפה הם בעלי טורים הידועים בנטייתם המתמדת לטובת ישראל ובביקורתיותם הרבה כלפי הערבים והמוסלמים. הם מגייסים את עטיהם כדי לתקוף את המדינות הערביות העומדות בראש חזית המאבק נגד ישראל. מיותר לציין שסעודיה התנגדה במהלך שנות התשעים בחריפות לנורמליזציה עם ישראל וזאת בשל כשלון תהליך השלום וסירובה של הממשלה הישראלית לעמוד בהתחייבויותיה הבסיסיות בהסכמי אוסלו ווושינגטון. כמו כן, הנהיגה סעודיה את תמיכת המדינות הערביות ב'אינתיפאדת אל-קדס' ובהגנה על זכויותיו של העם הפלסטיני בכל הפורומים האזוריים והבינלאומיים.
כמה מאותם בעלי טורים... מצאו הזדמנות פז ללחוץ על סעודיה או לחסל חשבונות עמה. כמה מהם אינם יכולים להסתיר את תחושותיהם השליליות כלפי סעודיה בשל תמיכתה בסוגיה הפלסטינית. הם כתבו ותבעו מוושינגטון לנהוג בעוינות כלפי סעודיה, משום שהיא לא הפגינה גישה חיובית – על פי השקפתם – בתהליך השלום, ובמקום זאת אימצה עמדה מובילה בעולם הערבי נגד ישראל ונגד הנורמליזציה ותמכה באינתיפאדה הפלסטינית ובעיקר, בארגוני ה'חמאס' ו'הג'יהאד האסלאמי'.
כמו כן, ברור שהמתקפה התקשורתית האמריקאית נגד סעודיה קשורה ברובה ישירות לשאלת השוני בערכי התרבות והתרבות הפוליטית בין שתי החברות, הסעודית והאמריקאית.
כדי להבהיר עניין זה, אני אציג את הנקודות העיקריות שנכללו במתקפה:
ראשית, הטענה שאל-קאעדה וטאליבאן הם תוצר של המודל האסלאמי הסעודי המתבטא בתנועתו של השיח' מחמד בן עבד אל-והאב, אליה הם מתייחסים לעתים בשם 'והאביזם' ולעתים בשם 'הפונדמנטליזם הסעודי'. מודל זה, על פי טענתם, יוצר ומעודד קיצוניות ואי-סובלנות דתית וחברתית וכתוצאה מכך, הוא גורם לאווירה המתאימה לצמיחת הטרור. בעלי הטורים המעלים נקודה זו, מתבססים כך שאסאמה בן לאדן הוא סעודי פונדמנטליסט והאבי וש-15 מבין האנשים שסייעו בביצוע ההתקפות של ה-11 בספטמבר הם סעודים, וזאת על פי העדויות של החקירה האמריקאית.
שנית, כמה בעלי טורים אמריקאים מבקרים את העובדה כי סעודיה מחילה את השריעה האסלאמית, ובעיקר בסוגיית העונשין.
שלישית, כמה מבעלי הטורים מעלים את סוגיית הנשים בסעודיה וטוענים כי זכויותיהן נשללות והן אינן יכולות לנהוג במכונית!
רביעית, הטענה כי המודל האסלאמי בסעודיה הוא אנטי-מודרני ומתנגד לכל מאפייני הקדמה הקיימים בתרבות המערבית.
חמישית, הטענה כי תוכניות הלימוד בסעודיה מלמדות שנאת יהודים ושנאת המערב ומסיתות להילחם בהם באופן ישיר או עקיף.
שישית, הטענה כי המודל הסעודי של האסלאם מתנגד לחירויות הדתיות של לא-מוסלמים החיים בסעודיה.
שביעית, כמה מבעלי הטורים מתמקדים בהטפה האסלאמית שמקיימים כמה מוסדות ומרכזים אסלאמיים הכפופים לסעודיה או הנתמכים על ידה בחו"ל. נטען כי כספים סעודים מגיעים למוסלמים בכל רחבי העולם מתוך מטרות דתיות ולשם צדקה אך מוצאים את דרכם לכמה מן הארגונים האסלאמיים הקיצוניים.
כל הנקודות האלה קשורות לסוגיית השוני בערכים בין החברה הסעודית לחברה האמריקאית. כמה מנקודות אלה – כמו סוגיית הנשים, המודרניזם, החלת העונשים [האסלאמיים], פעילות ההטפה בחו"ל, והחירויות הדתיות של לא-מוסלמים בסעודיה – הן סוגיות ישנות-חדשות שהעיתונות האמריקאית והאירופאית העלו אותן כבר בעבר והן גם זכו כבר לתגובה מצד כמה אינטלקטואלים מוסלמים.
החידוש במתקפה התקשורתית הנוכחית נגד סעודיה היא הקשר שנעשה בין הוהאביזם לאלימות והטענה כי ספרי הלימוד בסעודיה מחנכים לאלימות ולקיצוניות. ידוע שתנועתו של השיח' מחמד בן עבד אל-והאב היא תנועת רפורמה דתית הקשורה לאמונה האסלאמית ולא תנועה פוליטית הקוראת להתעמת ולהתנגש עם המערב. יסודותיה של תנועה זו הם מלפני יותר ממאתיים וחמישים שנה והמדינה הסעודית קמה על יסודותיה מראשיתה. מצב זה נמשך גם במדינה הסעודית המודרנית שרבים באמריקה ובאירופה תארו אותה במהלך ארבעים השנים האחרונות כמתונה, נבונה, ומתנערת מאלימות. מה קרה לפתע פתאום, שבעלי הטורים המשתתפים במתקפה האמריקאית הנוכחית תוקפים באופן בלתי אובייקטיבי את תנועתו של השיח' מחמד בן עבד אל-והאב?
בנוגע לטענות בדבר תוכניות הלימוד בסעודיה, חשוב להבהיר שכל תוכניות הלימוד בכל מדינות העולם מחייבות פיתוח מתמיד כדי להתאים את עצמן לצרכים של הפיתוח האנושי, הכלכלי, החברתי, התרבותי, והטכנולוגי בעולם. זוהי סוגיה שניתן להבין את חשיבותה ברמה הגלובלית.
ואולם, הטענה כי תוכניות הלימוד בסעודיה מחנכות לקיצוניות ולאלימות היא סוגיה אחרת שלא ניתן לקבלה או להצדיקה באופן מדעי. מצרים ואלג'יריה היו עדות במהלך שנות השמונים והתשעים למעשים אלימים וברבריים שבוצעו על ידי קבוצות קיצוניות בשם האסלאם. ידוע שתוכניות הלימוד בשתי המדינות האלה, ובעיקר באלג'יריה, שונות מתוכניות הלימוד בסעודיה ואיננו כוללות לימוד אינטנסיבי של הנושאים הדתיים, טענה אותה מעלים התוקפים. לטענתם, קיצוניותם של כמה מן הצעירים הסעודים שהצטרפו לשורות אל-קאעדה נובעת ישירות מהשפעת תוכניות הלימוד הדתיות עליהם. אילו תוכניות הלימוד הן הסיבה העיקרית לקיצוניות, לא היינו אמורים לראות אלימות וקיצוניות באלג'יריה ובמצרים.
השורה התחתונה היא שקיצוניותם של כמה צעירים ממצרים, מסעודיה, מאלג'יריה, או מכל חברה אסלאמית אחרת אינה קשורה לתוכניות הלימוד; היא נובעת מסיבות אחרות שיש להבינן ולפתח מרכיבים נכונים לטיפול בהן. רק לשם ההגינות האובייקטיבית, אני סבור כי ראוי להבהיר... שקיימת קבוצה [שלישית של אמריקאים] ששפכו את חמתם על סעודיה משום שבן לאדן וחמישה עשר ממבצעי ההתקפות של ה-11 בספטמבר היו סעודים ומשום שערב הסעודית לא הגישה, לטענתם, תמיכה מספקת לוושינגטון במלחמתה נגד הטרור.
מה ניתן לומר, לסיכום, בנוגע לעתיד היחסים הסעודים-אמריקאים לאור השלכות אירועי ה-11 בספטמבר? למען האמת, קשה נכון להיום לנקוט גישה אופטימית או פסימית. יתכן שהיחסים, כפי שסבורים אחדים, ימשכו במתכונתם הקודמת ארוכת השנים המבוססת על אינטרסים הדדיים, על אף ההשלכות של ה-11 בספטמבר ולמרות הפער שנפער בין הצדדים כתוצאה מכך שאמריקה ממשיכה בתמיכתה המוחלטת בישראל ובשל המלחמה שהכריזה התקשורת האמריקאית נגד התרבות והדת בסעודיה.
גם אם נניח שהתרחבות הפער תשפיע באופן שלילי על היחסים והאינטרסים בין וושינגטון לריאץ', אין לצפות שסעודיה ואמריקה תהפוכנה למדינות העוינות זו את זו. יתכן שסעודיה תתחיל להסתמך על אירופה יותר מאשר על ארה"ב בשותפות באינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים; יתכן גם שאמריקה תקבל את המצב הזה, אם היא תבין שקשירת האינטרסים הסעודים עם אירופה לא תפגע באינטרסים שלה באופן ישיר. אם אמריקה תחליט שהאינטרסים העיקריים שלה קשורים בשלב הזה בישראל, אך טבעי הוא שסעודיה תחפש אחר שותף אחר שישרת את האינטרסים שלה.
שותף זה – שיהווה תחליף לאמריקה ויוכל להיכנס אתה לקשר של אינטרס הדדי חזק – הוא אירופה. אמריקה תתקשה להתנגד להידוק קשר אינטרסים בין אירופה לסעודיה. מדינות בעלות אינטרסים שונים יכולות לפנות לדרכים נפרדות, מבלי להפוך בהכרח לאויבות. לאמיתו של דבר, אירופה כיום היא חלק חשוב מן האינטרס [המשותף] לארה"ב ולסעודיה. מה שישתנה, במקרה ותסריט זה יצא אל הפועל, הוא שאירופה תחליף את אמריקה בתור בעלת הברית האסטרטגית הראשונה במעלה של סעודיה, ובמסגרת מערכת אינטרסים סעודית-מערבית חדשה, תתפוס אמריקה את המקום השני."[1]
[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 15.1.2002.