סיכום סמפוזיון מדיני שנערך בעזה
בעזה נערך סימפוזיון מדיני בהשתתפות כמה מבכירי תנועת ה'פתח', מנגנוני הבטחון וההסברה ברשות הפלסטינית ואינטלקטואלים פלסטיניים. המשתתפים דנו בשלל בעיות הקשורות להיסטוריה של העם הפלסטיני ולמוצאו, במרכזיותה של התרבות הפלסטינית ובהבדל בין מאבק מדיני לצבאי.
דוח זה מביא את סיכום הדברים[1]:
עוזרו של ערפאת לעניני הכוונה פוליטית ולאומית, עת'מאן אבו ע'רביה התמקד במוכנות הפלסטינית לקראת עימות אפשרי עם ישראל לאחר שהפלסטינים יכריזו על מדינה במצאי 1999: "מוכנות גבוהה מפחיתה מהאבידות... מקצרת את הדרך ומניבה תוצאות פוליטיות משופרות. המוכנות במסגרת ה'פתח' ובמסגרת כוחות הבטחון חייבת להתקיים בחשאיות רבה."
חבר הועדה המרכזית של תנועת ה'פתח', האני אל-חסן הבהיר את ההבדלים בין המאבק המזויין לבין המאבק המדיני: "הזריעה נעשית באמצעות המאבק המזויין והקציר באמצעות מהלכים מדיניים. מי שלא זורע לא קוצר ומי שלא קוצר הוא פושע, משום שזריעה ללא קציר הינה חסרת כל תועלת. משום כך כאשר אנו מצויים בשלב הזריעה, הפעולה הצבאית מהווה את המאפיין העיקרי ואילו הפעולה המדינית היא מאפיין משני לה; לעומת זאת, בעת הקציר, הפעולה המדינית היא העיקרית והפעולה הצבאית היא המשנית לה."
רבים מהדוברים בחרו להתייחס לשאלה המדינית מנקודת מבט הסטורית. מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, למשל, קבע כי "ברשות ישראל מצויים כיום אמצעים המאפשרים שליטה על העולם וזאת בשל הסיוע האמריקאי הבלתי מוגבל ובשל הכח הגרעיני שלה." עם זאת, עבד אל-רחמן קבע ש"מבחינת התרבות וההיסטוריה, הרי שאין דבר המאחד את היהודים, משום שהם הגיעו לפלסטין מאזורים שונים בעולם. לעומת זאת, לנו [הפלסטינים] יש היסטוריה ותרבות בנות אלפי שנים."
ההסטוריון הפלסטיני, עצאם סיסאלם התמקד אף הוא במרכזיותה של התרבות הפלסטינית בעולם וקבע כי אין לוותר ולו על גרגר אחד מאדמת המולדת, משום ש"עמנו הוא זה שהעניק לאנושות את שלושת יסודותיה של הציוויליזציה - האמונה, החירות והקדמה."
הגדיל לעשות ראש מחלקת ההדרכה הפוליטית במשטרה הפלסטינית, ד"ר עבד אל-רחמן אל-מזין נשא דברים אודות "ההיסטוריה הפלסטינית הקדומה" המתחילה,לדבריו, ב'איש המערות הפלסטיני'. אל-מזין חילק את "ההיסטוריה הפלסטינית הקדומה" לארבע תקופות:
"תקופת האבן הקדומה – 500,000 15,000- שנה לפנה"ס- בתקופה זו האדם הפלסטיני חי במערות בכרמל, מצפון לים המלח, בחולה, באזור בית שאן, מדרום לנצרת ובנגב.
תקופת האבן התיכונה – 15 אלף שנה עד 7,000 לפנה"ס- בתקופה זו הפך הפלסטיני לאדם המייצר מזון באמצעות תירבות של חיות משק הבית...
תקופת האבן החדשה - 7,000-5,000 לפנה"ס בתקופה שבו הכנענים ובנו מספר כפרים שנהרסו על ידי הגשמים...
תקופת האבן-נחושת - 5,000-3,000 לפנה"ב - בתקופה זו התוודע האדם הפלסטיני לנחושת..."
מרבית הדוברים בחרו להתמקד בהיסטוריה בת-זמננו. סגן ראש מנהלת ההכוונה הלאומית, סלימאן אבו נאדי, הזכיר לכולם כי תנועת ה'פתח' ואש"ף הניפו את סיסמת השלבים בשנת 1974. אבו נאדי נזכר בתנאים שהובילו את ההנהגה הפלסטינית לקבל את הסכמי אוסלו: "ההנהגה המדינית של עמנו קיבלה את הסכמי אוסלו, לאחר שאיבדה את הבסיסים הקדמיים ששימשו במאבק עם האויב הישראלי בירדן ב-1971, ברמת הגולן ובלבנון ב-1982 לאחר הפלישה הישראלית לביירות. בכך התפזר כוחו הצבאי של אש"ף באזורים מרוחקים ביותר מהחזית העיקרית ומקו ההתנגשות עם האויב.
