מהגרים סורים קוראים להביא לשינוי במולדת כדי שיסכימו לחזור

העיירה הסורית צאפיתא שברצועת החוף הסורית אירחה את 'המפגש הבינלאומי הראשון של מהגרי צאפיתא', בו השתתפו כ-300 יוצאי העיירה החיים כיום בצפון אמריקה, באירופה, באוסטרליה ובמפרץ הפרסי. המפגש, שאורגן ע"י 'אגודת בורג' צאפיתא', נמשך 4 ימים ונטלו בו חלק השרה הסורית לענייני מהגרים בות'יינה שעבאן, שר ההסברה אחמד אל-חסן ושר התרבות מחמוד אל-סיד.

מזכ"ל האגודה, ג'לאל בשור, בעל רשת מסעדות בארה"ב, אמר ליומון הכוויתי אל-ראי אל-עאם[1]: "נכון שהמהגרים אוהבים מאד את סוריה, אך כפי שלמולדת יש תביעות מוצדקות כלפי המהגר, כך גם [למהגר] יש תביעות מוצדקות כלפי המולדת. המהגר לא היה עוזב את המולדת לו היתה לו הזדמנות לעבוד שם, ולכן הוא צריך לראות [מצִדה] דברים נוספים מלבד ברכה והכשרת [הדרך לחזרתו למולדת]. הוא רוצה שינויים רציניים, אם אנו רוצים שהוא יחזור לארץ או ישקיע בה, בעיקר המהגרים בארה"ב ובאירופה, אשר לעתים קרובות משתקעים שם, ולא יחזרו אלא אם יראו שינויים רציניים מעבר ליחס טוב.

כיצד יכול המהגר לחזור לארצו כאשר הוא רואה שבעיית המכוניות בסוריה עדיין קיימת? בניגוד לכל העולם, מחירה של מכונית בסוריה יכול לעלות במקום לרדת לאחר קנייתה. אנו רוצים לראות את הארץ פתוחה לכולם, ושיסתיימו המונופולים הפרטיים בתחומים רבים, כדי שהכל יהיו שווים בהתאם לחוק התחרות ההוגנת, בניגוד לחוקים הכלכליים הישנים שזמנם עבר. זו טעות שחברה אחת או שתיים שולטות בפרויקט הטלפון הסלולרי בסוריה.

אנחנו אמריקאים וסורים בעת ובעונה אחת, אך ככל שמתארכת תקופת מגורינו שם, ההזדהות שלנו עם מדינתנו החדשה מתגברת. לאחר 25 שנה בגולה אני חושב באנגלית ומתרגם לערבית. ישנה בהחלט השפעה, אך אין זה אומר כי איננו ממלאים תפקיד בהשפעה פוליטית באמצעות השתתפותנו בבחירות ובהתאם לאינטרס של מדינת האם שלנו, אשר נהנית מנאמנותנו הבסיסית.

אינני מאמין כי ליהודים יש השפעה פוליטית כפי שמציירים. הם חלוקים בין הרפובליקנים לבין הדמוקרטים, ומצביעים זה נגד זה. מה שנראה בתקשורת אינו מה שקיים במציאות. לעומת זאת הערבים אינם יודעים לנצל את התקשורת האמריקאית. לדוגמה, לו הגיע הנשיא בשאר אסד לאחר ה-11.9 לארה"ב כדי להביע תנחומים, היה העם האמריקאי מדבר על כך עד היום. עלינו להבין כיצד האמריקאים חושבים ולא להפך. אנחנו צריכים אותם, הם המעצמה. היועצים הסורים לענייני ארה"ב חייבים לבוא מארה"ב, וכאן יכולים המהגרים לסייע למדינת האם שלהם. היועצים הבאים מסוריה אינם יודעים את הדרך הטובה ביותר.

המיניסטריון [לענייני מהגרים] צריך להיות החשוב ביותר במדינה, אפילו חשוב יותר ממיניסטריון ההגנה. כבר איננו רוצים במלחמה. אם המדינה רוצה להתחזק, הדבר יקרה באמצעות המהגרים. אין תקווה להתחזקות המדינה ללא מאמציהם של המהגרים".

יו"ר אגודת בורג' צאפיתא, אנטון אל-קוחוט, התייחס לבעיית גיוס החובה של מהגרים סורים שהגיעו לגיל גיוס: "הבעיה של ילדי המהגרים גדולה... דור המהגרים השני מסוגל לשוחח, לדון ולנהל מו"מ עם החברות המערביות בצורה טובה יותר [מאשר דור המהגרים הראשון]. הדבר החשוב ביותר למולדת הוא ילדינו, אך קודם כל עליהם להכיר את המולדת הזו ולהיקשר אליה, [ואילו] הניתוק שלהם ממנה מונע זאת... מי שנרשם [בפנקס האוכלוסין] - עומד בפני גיוס חובה בגיל 18, ומי שלא נרשם –מנתק את קשריו [עם המולדת] ככל שהוא מתבגר. הדבר הטוב ביותר הוא ביטול גיוס החובה לכל בני המהגרים, גם ללא צורך בתשלום כופר, שכן הסכום הנע בין 10-15 אלף דולר גבוה מדי לרוב המשפחות... כך נוכל לעודד אותם לבקר במולדת, ואם הם יגיעו פעמיים הם ישאירו בתוך המולדת סכום גבוה יותר [מסכום הכופר]...".