צוואתה של הנאדי ג'ראדאת, מבצעת פיגוע ההתאבדות במסעדת "מקסים"

הנאדי ג'ראדאת אשר ביצעה את פיגוע ההתאבדות במסעדת "מקסים" בחיפה ביום 4.10.2003, הותירה אחריה צוואה שבה הסבירה את המניעים למעשיה. נוסח הצוואה נמצא באתר האינטרנט של הג'יהאד האסלאמי.[1] הנאדי ג'ראדאת שימשה נושא למיצג אומנותי שהוצג במוזיאון הלאומי לעתיקות בשטוקהולם תחת הכותרת: "שלגיה ושגעון האמת".

להלן נוסח הצוואה:

"בשם אללה הרחמן והרחום.

תפילה ושלום על אדון כל בני האדם, אדוננו מוחמד, יתפלל עליו אללה וייתן לו שלום. 

אללה יתעלה שמו אמר: "אל תחשבו את אלה שנהרגו למען אללה למתים. לא כי, חיים המה, אצל ריבונם הם שוכנים", אמת דיבר אללה.[2]

בני משפחתי היקרים, אשר אללה, ריבון העולמים, ייתן להם גמול [בגן עדן] כמו שהבטיח לכולנו בספרו הקדוש לאמור: "בשר בשורות טובות לנושאים בסבלנות [את כל אשר בא עליהם]".[3]

אכן, אללה הבטיח לאלה הנושאים בסבלנות את כל מה שהוא הביא עליהם, הבטיח להם את גן העדן, ומה טוב הוא גן העדן למשכן. לכן, בקשו מאללה את גמולכם בגן עדן עבורי. אין אני יקרה מדי מלהיות קורבן עבור דתו של אללה, ישתבח ויתעלה. אני מאמינה זה מכבר בכל מה שנאמר בקוראן הקדוש ומשתוקקת לנהרות גן העדן ומשתוקקת לראות את אור פני אללה הנעלה. אני משתוקקת לכל זאת, מאז הדריכני אללה בחסדו לדרך הנכונה.

אהוביי, אשר אני מאחלת לעצמי להיות מליצת יושר עבורם ביום הדין הגדול, בחרתי את דרכי במלוא רצוני והשתדלתי רבות לשם כך, עד אשר אללה בחסדו העניק לי את האפשרות למות מות קדושים (שהדה), אם ירצה האל, כי הזכות למות מות קדושים איננה ניתנת לכל אדם עלי אדמות, אלא היא זכות למי שאללה חפץ ביקרו.

 האם תצטערו אתם על כך שאללה כיבד אותי בזכות הזאת? האם תגמלו לאללה בדרך שהוא אינו אוהב וגם אני איננו אוהבת? בקשו מאללה שייתן לכם את גמולכם בגן עדן בזכותי, ואמרו "אין כוח ואין גבורה אלא לאללה אנו שייכים לו, ואליו אנו חוזרים". כולנו עתידים למות, ואין מי שיחיה לעד עלי אדמות. ואולם האדם הנבון הוא זה אשר נענה לקריאתו של אללה, ישתבח ויתעלה. זוהי אך ורק ארץ של ג'יהאד, ואנו חיים בה למען הג'יהאד, כדי שאולי נצליח לסלק את העושק אשר בו אנו חיים במהלך השנים שעברו.

אני יודעת שאני לא אוכל בשום אופן להחזיר את פלסטין. אני יודעת את זה בהחלט, אך אני יודעת שזוהי חובתי. מילאתי חובה זאת כלפי אללה, נעניתי לקריאה לאחר שהאמנתי בעקרונות דתי. וכעת אני מודיעה לכם שאני אשיג, אם ירצה האל, את מה שאללה יתעלה הבטיח לי, לי ולכל ההולכים בדרך הזאת, הוא הבטיח לנו את גן העדן בו נחייה לנצח, ברצון האל. מאחר שאני מאמינה בכל הדברים האלה, איך תוכלו לחשוב שאני אסכים לקבל את כל הפיתויים החולפים של העולם הזה? איך אחיה בעולם הזה בעוד רוחי נקשרה אל המלך הכל-יכול?

עכשיו, כל שאיפתי היא לראות אורו של אללה. זוהי ארצו וזוהי דתו והם רוצים לכבות את אורו, וכולנו יודעים זאת. חובתי כלפי דתו של אללה היא להגן עליה. אין לפני דבר זולת הגוף הזה שאהפוך אותו לרסיסים, שיעקרו את ליבו של כל מי שמנסה לעקור אותנו מארצנו. כל מי שזורע מוות לנו ישיגו המוות. אנו עודנו חלשים לפי מאזן הכוחות. אך לנו יש אמונתנו. אמונתנו מביאה אותנו לחדש את נאמנותנו לאלוהינו ולארצנו. מלחמתנו נגדם היא מלחמת אמונה וקיום, ואיננה מלחמה על גבולות. אתם הרי יודעים זאת.

אבי האהוב והיקר: כבד את רצוני ובקש מאללה את גמולך בגן עדן עבור הקורבן שלי. שהרי אין גמול למי שעזר לי להגיע לגן עדן אלא בכך שאהיה מליצת יושר עבורו. תן לי להיות בוטחת תמיד וגאה באב שאני היא בתו, אל מול פני אלוהיי ובני האדם. הוי אבי היקר, אני מבקשת בשם כבודו של אללה שתיתן לי שלווה בקברי ואל תעשה דבר זולת לבקש מאללה את גמולך בגן עדן עבור הקורבן שלי, שהרי אללה נתן ואללה לקח, אנו שייכים לאללה ואליו אנו כולנו חוזרים.

אימי היקרה: אני מבקשת מאללה שתשאי בסבלנות [את קורבני]. הוי אימי, אני אוהבת אותך, כי  תמיד היית נדיבה בלי גבול, וכזאת תוסיפי להיות, ברצות האל. הוי אימי, בקשי מאללה את גמולך בגן עדן עבור הקורבן שלי. אני עתידה להיות עם פ'אדי וצאלח ועבד אל-רחים, וכל אלה שאלוהים בחרם לשכון בסמוך לו. בקשי גמול בזכותנו כולנו, ואמרי: "הוי אללה, הושע אותי ממצוקתי והגן עלי בעת מצוקתי וגמול לי טובה בזכותה".

אני מבקשת מכולם לסלוח לי על דברים שעשיתי [בשוגג]; אני כבר סלחתי לכולם מזמן. ואני מבקשת מכם כדלקמן:

לשלם 50 דינר לחנות בגדים בג'ראש... לתת 100 דינר לכתובת מסוימת בקבטיה.  לתרום 10 דינר לעילוי נשמתי, מכוון שייתכן ששכחתי לשלם חוב של כמה פרוטות בירדן. והתפללו למעני תמיד שאזכה ברחמי אללה וסליחתו ושביעות רצונו.

הוי הורי, היו נא תמיד שבעי רצון ממני, ולהתראות בגן עדן.

אללה אמר: "יילחמו נא למען אללה, אלה המוכרים את חיי העולם הזה תמורת חיי העולם הבא; וכל מי שנלחם למען אללה וייהרג או ינוצח – נעניק לו שכר רב".[4]