ביקורת על תפישת "הדמוקרטיה האסלאמיסטית" של השיח' אל-קרדאוי
בראשית חודש יוני 2004 נערכה בקטר ועידה בנושא "דמוקרטיה ורפורמות פוליטיות". ד"ר שאכר אל-נאבולסי הכותב באתר האינטרנט הליבראלי "אילאף" ניתח דברים שאמר השיח' יוסף אל-קרדאוי לרגל הועידה והראה מדוע אין בסיס לטענתו כי "הדמוקרטיה היא ממהות האסלאם".[1] להלן חלקים ממאמרו:
השיח' אל-קרדאוי - אב רוחני של תנועות דתיות שהפכו לארגוני טרור
"השיח' יוסף אל-קרדאוי הוא הסמכות ההלכתית העליונה של 'האחים המוסלמים' והוא האב הרוחני של רוב התנועות הדתיות שהפכו לארגוני טרור צמאי דם. הוא היועץ הדתי והכלכלי של למעלה מעשרים חברות פיננסיות הפועלות בהתאם למערכת האסלאמית שכידוע הרסו את העסקים של רוב המשקיעים הקטנים במצרים; הוא בעל הרעיון להקים את ערוץ "אל-ג'זירה" והוא האב הרוחני ופוסק ההלכה הבכיר של הערוץ. הוא יועץ פוליטי-דתי של נסיך קטר והשחקן הראשי בכנסים אודות הדמוקרטיה, השורא האסלאמית והשיח בין הדתות. הוא מבין אלו הגורסים כי השורא [קרי: המועצה המייעצת] נועדה להדריך את השליט אך היא אינה מחייבת אותו; כי אין להרחיק שליט אפילו אם הוא עושק וחוטא וכי 'יש לציית לשליט אפילו אם הוא הלקה אותך וגנב את רכושך' בהתאם למסורת המיוחסת לשווא לנביא. לאחרונה הוא מבין מבשרי "הדמוקרטיה האסלאמיסטית"...
הרעיון הדמוקרטי זר לאסלאם
"מהי הדמוקרטיה האסלמיסטית שהשיח' אל-קרדאוי קורא לה?" , שואל ד"ר אל-נאבולסי ומסביר: "אל-קרדאוי פתח את נאומו באמירה כי הדמוקרטיה היא פרי רוחו של האסלאם. כידוע... המילה דמוקרטיה אינה קיימת כלל באסלאם... לא הקוראן, לא המסורות האמינות או השקריות (שהן כה רבות) ולא דברי הקדמונים הישרים או הרשעים הזכירו את המילה דמוקרטיה או מילה מסוגה בהיסטוריה הפוליטית האסלאמית כפי שאנו מכירים אותה כיום. למרות שהאסלאם הוא דת פוליטית מן המעלה הראשונה ונועד להגשים אימפריה פוליטית שאת ראשיתה ראינו בתקופת הח'ליפים ישרי הדרך ואת סופה בעידן העבאסי, חכמי ההלכה המוסלמים לא נתנו דעתם על סדרי הפוליטיקה אלא באמצעות ספרים מעטים וצנועים שהחשובים מביניהם הם ספרו של אבו אל-חסן אל-מאורדי שנכתב במאה האחת עשרה וספרו של אבן תימיה שנכתב במאה השתים עשרה לאחר שהממלוכים השתלטו על השלטון. ספרים אלה מוגבלים לתקופה שבה נכתבו; הם מופנים לשליטי אותה תקופה כדי להאיץ בהם לנהוג בצדק וביושר, אך אין להם כל המשכיות מחשבתית פוליטית היסטורית.
מכאן עולה שאין לערבים ולמוסלמים מורשת פוליטית להתבסס עליה בניהול ענייני השלטון כיום. הפוליטיקה היתה [עבורם] דרך לשלוט ולא מדע או שיטת מחשבה, כפי שהסביר אחמד אל-בע'דאדי בספר 'חידוש המחשבה הדתית', ולכן משנת 632 ועד שנת 2004 הח'ליפות היתה בצורה אחת – הצורה השבטית והפרימיטיבית הפשוטה (שבועת אמונים של האליטה לשליטים); צורה לא דמוקרטית, עריצה ורווית דמים למעט בתקופה קצרה של 12 שנה בזמנם של [הח'ליפים הראשון והשני] אבו בכר ועמר בן אל-ח'טאב.
מאז תקופתו של [הח'ליפה האומיי] מעאויה אבן אבי ספיאן ועד תקופת אחרון הסולטאנים העת'מאנים (כלומר משנת 661 ועד שנת 1924) היתה הח'ליפות האסלאמית רווית דמים ושלטה באמצעות הזרוע והחרב וגם כיום היא כזאת בחלקו הגדול של העולם הערבי. דברי אל-קרדאוי כי הדמוקרטיה האמיתית היא מרוחו של האסלאם הם דברי שווא... האסלאמיסטים הכירו את הדמוקרטיה רק לאחרונה כאשר המערב יישם אותה והחל להאיץ במדינות אחרות ליישמה מתוך דאגה שתושבי כדור הארץ לא יאבדו בשל עריצות השליטים ורשעותם. למרות שחכמי ההלכה של האסלאם התוודעו לאחרונה לדמוקרטיה, הם לא הכירו בה והאמינו בשורא המוגבלת של הח'ליפים ישרי הדרך, שאינה עונה לרצונות העמים במאה העשרים ואחת. מהיכן, איפוא, הביא השיח' אל-קרדאוי את רעיון הדמוקרטיה האסלאמיסטית שהוא מדמיין כדי להדוף את יישום הדמוקרטיה המערבית שהיא הדמוקרטיה היחידה כיום בעולם.
שלטון אללה מול שלטון העם
בקשר לדמוקרטיה המערבית אמר אל-קרדאוי בנאומו: 'יש אנשים האומרים כי הדמוקרטיה היא שלטון העם ואילו אנו רוצים את שלטון אללה.' משמעות הדבר היא שאל-קרדאוי מעוניין כי סמכות השליט (שהוא הצל של אללה עלי אדמות) תהיה מאללה ולא מהעם, שהשליט יבחר על ידי אללה ולא על ידי העם, שהשליט יפרוש רק בצו אלוהי ולא בצו של הרחוב כשם שאמר [הח'ליפה השלישי] עת'מאן בן עפאן לפני למעלה מחמישה-עשר דורות כאשר המורדים דרשו ממנו לפרוש: 'אללה הלביש אותי בכותונת שאם הוא רוצה הוא יסיר ממני ואם הוא רוצה הוא ישאיר עלי', פירוש הדבר שאין להרחיק שליט מושחת אלא בצו אלוהי, כלומר כאשר הוא ימות שהרי השליט עוזב את ארמונו רק בדרכו לקבר.
[רעיונות אלו] הם חוות דעת הלכתיות מטעם שיח'ים של השליטים ולא מטעם האסלאם. לאסלאם אין חלק בפטפוט דתי-פוליטי מזויף זה שאל-קרדאוי חוזר עליו שוב ושוב. זוהי קריאה ל'שלטון האל' עליה דיבר סייד קטב בספרו 'ציוני דרך'.[2] הוא לקח רעיון זה מהוגה הדעות הפקיסטני אבו אל-אעלא אל-מודודי הוגה התיאוריה המסתכמת בכך שהשלטון הוא לאללה ולא לעם.[3] השליט אינו אלא מזכיר האל וממלא מקומו עלי אדמות. מדובר בהטפה מופרכת ומזויפת שאין לה קשר לאסלאם; זו הטפה דתית פוליטית מטעם אנשי דת עושי להטים המוציאים את העריצות והעוולה דרך הדלת ומחזירים אותן שנית דרך החלון. סייד קטב נקט עמדה נחרצת נגד כל ניסיון לפשר בין האסלאם לבין הדמוקרטיה והתנגד בחריפות לתיאור האסלאם כדמוקרטי. הוא קרא לדיקטטורה צודקת המבטיחה חירויות פוליטיות לאנשים הישרים בלבד והוא שהעלה את השאלה: אם השלטון הדמוקרטי פשט את הרגל במערב, מדוע שאנו במזרח נייבא אותו?...
הדמוקרטיה כערך ארצי ואזרחי למול ערכים דתיים
השיח' אל-קרדאוי אמר בנאומו: 'יש אומרים כי הדמוקרטיה היא חידוש מיובא. כל חידוש הוא סטייה מדרך הישר וכל סטייה שכזו סופה בגיהינום. אני [אל-קרדאוי] אומר: לא! מהות הדמוקרטיה אינה מיובאת, מהות הדמוקרטיה היא השורא, היא העצה הדתית, היא הציווי על הטוב והאיסור על עשיית רע, היא חופש הביטוי והביקורת.'
בתגובה לכך כתב ד"ר אל-נאבולסי: "הדמוקרטיה אינה כה פשוטה ושטחית ואינה העצה הדתית או הציווי על הטוב והאיסור על עשיית רע... הדמוקרטיה היא שלטון העם באמצעות העם ולמען העם. המהות שלה מיובאת מן המערב ואין לה כל קשר לאסלאם. הדמוקרטיה אינה סובלנות דתית, צדק או כל שאר הערכים הדתיים. הדמוקרטיה היא ערך ארצי ואזרחי ואינה ערך דתי.
השיח' הלבנוני מחמד באקר אל-סייד אמר כי 'הדמוקרטיה היא משטר מערבי הקשור לצמיחתה של המדינה האירופאית המודרנית ולהתפתחותה הכלכלית והחברתית. ההתפתחות התעשייתית של החברה המערבית היא שהכתיבה את הפיתרון הדמוקרטי כצורת המשטר הפוליטי.' השיח' הסודאני הפונדמנטליסט ג'עפר אל-שיח' אדריס, מחבר הספר 'האסלאם והדמוקרטיה' אמר כי 'חכמי הדת השמרנים מכירים בכך שקבלת הדמוקרטיה במשמעות שלטון העם, מנוגדת לאסלאם משום שהשלטון באסלאם הוא של אללה'.
פעם נוספת אני אומר כי הדמוקרטיה היא שלטון העם למען העם ובאמצעות העם ואילו האסלאם, כפי שאומר אל-קרדאוי, הוא שלטון של אללה על העם בתיווך של שליט שהוא ממלא מקום אללה עלי אדמות. מה, אם כן, הקשר בין האסלאם לדמוקרטיה?...
הדמוקרטיות הערביות מזויפות
השיח' אל-קרדאוי אמר בנאומו: 'לא חשוב מהי צורת הדמוקרטיה אלא מהות הדמוקרטיה. ישנן דמוקרטיות רבות במדינות הערביות והאסלאמיות אך למרבה הצער הן דמוקרטיות מזויפות. דמוקרטיות של 99.99 [אחוזי תמיכה בשלטון]. האם זה הגיוני? האם מישהו מתייחס לנתון זה כאילו איש אינו מתנגד? למשטרים המלוכניים והנסיכותיים העוברים בירושה יש גבולות, סייגים וכללים משלהם, אך משטר רפובליקני מבוסס על חילופי שלטון וחילופי נשיאים. אצלנו הנשיא הוא נצחי ואינו עוזב את מלכותו לעולם. במדינות רבות ניתן לראות מספר נשיאים קודמים בכנס אחד... הראו לי מדינה רפובליקנית [ערבית], למעט לבנון, שיש בה נשיא לשעבר? אין בנמצא. חייבים שהנשיא ימות או שתהיה הפיכה נגדו.
בנוסף לכך, יש בארצותינו הערביות והאסלאמיות המצאה חדשה והיא הורשת נשיאות הרפובליקה מאב לבן כאילו היא אחוזה שהצאצאים יורשים מהוריהם... אלו לא הדמוקרטיות שאנו חפצים בהן. אנו מעוניינים בדמוקרטיות אמיתיות שמבוססות על שקיפות, מתן חירויות לאנשים וחופש להביע ביקורת והתנגדות. אנו רוצים שארצות האסלאם ישוחררו באמת משלטון העריצים ומדכאי העמים. אנו רוצים שעמים אלו ינשמו. האומה [האסלאמית] לא יכולה לחיות כשהיא מונהגת באמצעות מקל ונוהגים בה כבעבדים. הנהגה באמצעות מקל לא מצמיחה אנשים חופשיים אלא אומה של עבדים שאינם יכולים ליצור תרבות, לא יכולים לקבל עצמאות ולא יכולים להגן על מדינה. אנו חפצים בחופש של העמים'."
בהתייחסו לחלק זה בדבריו של השיח' אל-קרדאוי אומר ד"ר אל-נאבולסי כי "אל-קרדאוי הוא מתמרן פוליטי מסוג יחיד במינו... תנועת האחים המוסלמים, שאל-קרדאוי נחשב לאחד המנהיגים הבכירים שלה, נוסדה בשנת 1928 בתגובה לנפילת הח'ליפות... מייסד התנועה, חסן אל-בנא הכריז כי החזרת הח'ליפות היא חובה דתית אישית החלה על כל מוסלמי ומוסלמית... במסגרת הסבריו לסיבות ההצלחה האירופאית סבר אל-בנא כי התרבות המערבית תתמוטט בהכרח בשל חולשתה המוסרית, שיטות הריבית והבלבול הקיים במערכות הפוליטיות. כמו כן הוא ראה במפלגות הפוליטיות את אחד הגורמים המבשרים על דעיכת הכוכב האירופאי. למרות שחסן אל-בנא הציע את מועמדותו לבחירות לפרלמנט במצרים פעמיים ולמרות שדאג להדגיש כי המערכת הפרלמנטרית והחוקתית מתאימה מבחינה עקרונית למערכת השלטון האסלאמי, הוא התנגד לריבוי מפלגות וסבר כי המפלגות הפוליטיות מאיימות על האחדות האסלאמית החיונית להשבת הח'ליפות וטען כי צריכה להיות מפלגה אחת בלבד... כיצד אם כן מבקש השיח' אל-קרדאוי ליישם שיטה פוליטית לא מוכרת לאסלאם ולטעון שהיא ממהות האסלאם.
תום עידן מדינות הדת
האסלאם התחיל כדת פוליטית אפילו לפני שהשלים את ה'דעוה' [קרי: ההטפה הדתית]. הוא ייסד באל-מדינה את 'מדינת אל-מדינה' ואחר כך פרש [את שלטונו על] אימפריות פוליטיות נרחבות. ואולם זה היה לפני 1500 שנה במסגרת תנאים היסטוריים מסוימים שאינם קיימים כיום, לאחר השינויים שחלו בתפישת 'המדינה', 'השליטים', ו'העמים' אשר הפכו מנתינים לאזרחים. האסלאם יכול היה לשלוט בעמים שחיו לפני 1500 שנה ואפילו לפני 500 שנה, אך האסלאם או כל דת אחרת אינו מסוגל לעשות זאת כיום. הסתיים עידן מדינות הדת.
האסלאם לא העניק לאשה את הזכויות מהן היא נהנית בחברות דמוקרטיות מתקדמות ופירוש הדבר שהחברה האסלאמית אינה חופשית. חופש הוא היסוד האיתן של הדמוקרטיה. האסלאמיסטים אינם מאמינים בפלורליזם, בפרלמנטים, בבחירות ובשלטון העם למען העם ועל ידי העם. הם אינם מסלקים שליט מושחת ואינם מעמידים אותו למשפט אלא משאירים את משפטו לאללה ביום בדין..."[4]
[1] השיח' קרדאוי הוא חכם הלכה מצרי החי בקטר. בעל מעמד מרכזי באסלאם הסוני
[2] סייד קטב (1906-1966) – אחד מהוגי הדעות והדוברים הבולטים של תנועת "האחים המוסלמים" המצרית.
[3] אבו אל-עלא אל-מודודי (1903-1979) – אחד מהוגי הדעות הבולטים של תנועות התחייה האסלאמיות. הושפע מאוד מרעיונותיו של מייסד תנועת "האחים המוסלמים", חסן אל-בנא.
[4] אלאף, 14.6.2004.