שגריר סוריה בארה"ב: הבעיה אינה ההסתננות מסוריה לעיראק

אלא האלימות האמריקאית כלפי 22 מיליון עיראקים

עמאד מוסטפא, השגריר הסורי החדש בוושינגטון, התראיין עם כניסתו לתפקיד ליומון הלבנוני "אל-לואא'[1]" (21.2.2004). להלן קטעים מהראיון:

ש: הנוכחות הסורית בלבנון - תת מזכיר המדינה האמריקאי לענייני המזה"ת, דיויד סאטרפילד, אמר שוושינגטון תומכת בפתרון הבעיה כחלק מהקשר בין שתי המדינות [סוריה ולבנון]. כיצד אתה רואה זאת?

 מוסטפא: זהו ניתוח חיובי מאד, שכן האוירה הפוליטית והבחירות [הקרבות] בוושינגטון משנות לעתים קרובות את היחס לבעיה זו. ב-11 החודשים האחרונים הבחנתי בשינויים מתמשכים בהתייחסותה של וושינגטון לבעית הנוכחות הסורית בלבנון. לפני המלחמה בעיראק אמרו כי הנוכחות הזו היא חלק מהסכם טאיף[2], כי זו בעיה פרטית של סוריה ולבנון, וכי היא כרוכה בהסכמה כלל ערבית. אחרי [המלחמה] התחלתי לשמוע על מה שוושינגטון מכנה "הכיבוש הסורי בלבנון" ועל הצורך בנסיגה מיידית. אך לאחר דיונים ידידותיים בבעיה זו ובבעיות אחרות ירד הנושא מסדר היום. מאוחר יותר התחלתי לשמוע שני קולות שונים: חלק מהבכירים האמריקאים ראו בנוכחות הסורית בלבנון חלק מהסכם ולא כיבוש, בעוד שהסנאטורים התומכים בישראל דרשו לשים קץ למה שהם מכנים 'הכיבוש'. ההצהרה האחרונה של סאטרפילד חוזרת לעמדה האמריקאית הרשמית ששררה ב-20 השנים האחרונות. אני רואה אותה בחיוב, שכן היא חוזרת אל ההיגיון שבמדיניות האמריקאית, לאחר תקופה שבה נעשה שימוש ברטוריקה גבוהה שאינה מקובלת בדו-שיח דיפלומטי בין מדינות.

ש: החוק לדרישת דין וחשבון מסוריה – היה חשש מכך שחלק מסעיפיו ימומשו, בעיקר הנתק הדיפלומטי והכלכלי, אך ראינו [מינוי של] שגרירה אמריקאית חדשה בדמשק ואת [המינוי שלך] כשגריר בוושינגטון. כיצד אתה רואה את הסתירה הזו?

מוסטפא: עקבתי מלכתחילה אחר ההתפתחויות בקונגרס ביחס לחוק לדרישת דין וחשבון מסוריה. ברגעים מסוימים הממשל האמריקאי היה נגד החוק הזה, והדבר ידוע ומתועד באיגרת רשמית ששלח מזכיר המדינה קולין פאוול לקונגרס, ובה כתב: "הממשל האמריקאי מתנגד לחוק הזה, מכיוון שסוריה, לאמיתו של דבר, עזרה להציל חיי אמריקאים"...

ש: האם המלחמה בעיראק היא ששינתה זאת?

מוסטפא: [הן] המציאות הפוליטית ו[הן] העוינות האמריקאית לעמדה העקרונית של סוריה כלפי המלחמה בעיראק, במידה שווה, [הן ששינו זאת], אע"פ שאנו היינו הגיוניים ומציאותיים בכך שהתנגדנו למלחמה עד הרגע האחרון. אך [המלחמה] התרחשה והפכה לעובדה וכמוה גם הכיבוש בעיראק. אנו מתייחסים אליה כפי שעושות כל מדינות העולם, אך הממשל האמריקאי מתאפיין באלימות אידיאולוגית רבה, שלא סלחה לסוריה על עמדתה כלפי המלחמה, כפי שלא סלחה לגרמניה, צרפת ורוסיה. הבעיה אינה רק עם סוריה, אך סוריה נמצאת בעין הסערה וגובלת בעיראק, ולכן העמדה מקבלת צורה אחרת... ממשל בוש סבר כי העברת החוק תועיל לו מבחינה תקשורתית, אך מאחורי הקלעים... היה נחוש בדעתו לשמור על הייצוג הדיפלומטי עם סוריה ברמה של שגרירים, שכן [הממשל] סבור שחייבים לשמור על היחסים הדיפלומטיים עם סוריה, בשל אינטרסים רבים אשר בעניינם יש להתדיין על בסיס יומיומי...

ש: האם אתה חושב כי אישורו של החוק הוא דבר אחד ויישומו בפועל הוא דבר אחר?

 מוסטפא: כן, אבל הבה לא נפשט את העניין. ישנו זרם אשר מזלזל בחוק הסנקציות וקורא לבחון את הסנקציות אחת לאחת, שכן בעיניו הסנקציות הנן בלתי אפשריות או סמליות, ומבחינה זו הוא צודק. אך אני חושב ש[למרות זאת], החוק רע ומזיק לא רק לסוריה אלא גם ליחסי סוריה-ארה"ב וליחסי הערבים-ארה"ב, שכן האזרחים הערבים רואים בחוק הזה סוג של איפה ואיפה מוגזמת. לא סוריה היא זו הכובשת מדינה אחרת, הורגת עם [אחר] והורסת בתים. למרות זאת החוק מדבר על סוריה כאילו היא חוד החנית של הרשע באזור. זה לא הגיוני. אני רואה בחוק הזה ניסיון של קבוצות אמריקאיות מוכרות להפוך את הערבים לאויביה של ארה"ב. סוריה אינה אויבת של ארה"ב ואין בקשר בינינו איבה היסטורית, לא סכסוך קיומי ולא סכסוך אינטרסים. הבעיה היחידה בינינו היא הנטייה האמריקאית לכיוון ישראל.

ש: מה תהיה הפעילות הדיפלומטית הסורית בשנה הקרובה, לקראת הבחירות לנשיאות בארה"ב?

מוסטפא: עלינו לפעול בחוכמה ובאופן מציאותי. בשנה הקרובה יהפוך הממשל האמריקאי למטרה לקבוצות לחץ יותר מאשר בכל שנה אחרת. התכנית שלנו היא לנטרל זאת. כמו כן עלינו לחזק את מה שארה"ב אומרת בעצמה – [העובדה] שאין מחלוקת אסטרטגית [בין סוריה] לבין ארה"ב בהשקפה כלפי עיראק או פלסטין.

ש: הנשיא אסד קרא לחדש את השיחות עם ישראל, אך סאטרפילד אמר שארה"ב אינה תומכת בכך, כל עוד ישנם פלסטינים וקבוצות טרור המבצעות פעולות טרור נגד ישראל. מה דעתך?

מוסטפא: הצהרה זו הנה לב הבעיה ביחסי סוריה-ארה"ב. הם יודעים היטב, למרות ההצהרה הרשמית הזו, כי סוריה אינה מאפשרת לאף קבוצה לתכנן או לבצע פעולות [משטחה], ו[הפלסטינים] אינם צריכים לבצע את התכנון בסוריה. האלימות ואלימות הנגד באדמה הכבושה נובעות מהמדיניות של שרון ולא ממשרדים שאנו אומרים שסגרנו אותם, ו[האמריקאים] אומרים שלא סגרנו. אינני רוצה להיכנס לויכוח. [האמריקאים] יודעים כי הסיבה לאלימות היא המדיניות הישראלית. סגרנו את המשרדים, אך גם לפני שסגרנו אותם הם לא עסקו בתכנון או בניהול של פעולות טרור באזור. אמרנו לאמריקאים: 'אם יש לכם הוכחות, תנו לנו ונפעל'. עד כה לא קיבלנו כל הוכחה.

באשר לעיראק, ארה"ב הסתבכה והיא משתמשת בעניין ההסתננות דרך הגבול הסורי כדי להקל על ההסתבכות... האמת היא שכאשר הם משוחחים אתי... הם מודים לנו, שכן סוריה משתפת פעולה בנעילת הגבולות. אף מדינה בעולם אינה יכולה להפוך את גבולה לסכר בלתי עביר. ארה"ב נכשלה בכך בגבול עם מקסיקו. לסוריה אין אינטרס לאפשר לקבוצות מזוינות לעבור בגבול באופן חופשי, ואין לנו אינטרס לעורר את איבת האמריקאים בעיראק. סגרנו את הגבול ככל יכולתנו, אך [האמריקאים] חושבים שעדיין יש מסתננים... הבעיה אינה המסתננים אלא האלימות נגד 22 מיליון עיראקים.