כללי

הקמת הקואליציה המדינית צבאית הסונית: מהפך היסטורי בהתמודדות מול שאיפות ההתפשטות של איראן

 

מאת י. כרמון וי. יהושע *

 

הסונים לוקחים את גורלם בידיהם

המתקפה הערבית הסונית המשותפת בתימן בהובלתה של סעודיה מהווה מהפך היסטורי בהתמודדות המדינות הסוניות מול שאיפות ההתפשטות של איראן. 10 מדינות -  סעודיה, קטר, בחריין, כווית, איחוד האמירויות, מצרים, ירדן, מרוקו סודאן ופקיסטן (בתמיכת תורכיה) -  יצרו קואליציה מדינית צבאית ויצאו למבצע צבאי משותף, מבצע "סופת ההכרעה" במטרה להביס את כוחות החות'ים בתימן ולהשיב את השלטון הסוני במדינה. מהלך זה, שזכה מיד לגיבוי לוגיסטי ומודיעיני מצד ארה"ב, הוגדר בתקשורת הערבית כ"שינוי כללי הפוליטיקה הערבית" וכתקדים בו "הערבים לוקחים את גורלם בידיהם" ומעבירים מסר תקיף לאיראן ולעולם כולו[1].  

 

סעודיה והמדינות הסוניות רואות את חות'ים כסוכניה של איראן הפועלת לכבוש מדינה ערבית רביעית לאחר שכבר כבשה את לבנון, סוריה ועיראק. חתירתם של החו'תים להשתלט על כל תימן ולא להסתפק בצפון המדינה, תוך איום להשתלט על מעברי באב אל-מנדב, העמידה את סעודיה ומדינות נוספות כדוגמת מצרים וסודאן בפני סכנה אסטרטגית ממדרגה ראשונה.

 

בעומדה "עם גבה אל הקיר", השכילה סעודיה לכונן ברית של המדינות הסוניות המתעלות על המחלוקות הפנימיות ופועלות יחד נגד אויבן המשותף- איראן. בניית ברית זו, שהחלה עוד מימי עבדאללה מלך סעודיה והמשיכה באינטנסיביות תחת שלטונו של המלך סלמאן, חייבה מאמצים דיפלומטים בינערביים של תיווך בין מדינות עוינות כדוגמת קטר ומצרים וקירוב מדינות סוניות פרו איראניות כדוגמת סודאן.

 

במהלך זה הוכיחו מדינות ערב כי הן עודן מהוות גורם משמעותי ורלבנטי באזור. זאת גם לאחר אירועי האביב הערבי שמזה חמש שנים גרמו להתפוררות מדינית וחוסר יציבות ביטחונית בתחומן.

 

בהתייצבותן נגד החות'ים העבירו המדינות הסוניות מסר הן לאיראן והן למדינות המערב לפיו קצה נפשן בהתפשטות האיראנית והן לא תשבנה עוד בחיבוק ידיים נוכח האיום על האינטרסים שלהן. מבצע זה היה בבחינת הבטחה כי המקרה הסורי, שבו אי התערבות ערבית סונית בסוריה הפכה אותה לזירה בה שתי אויבותיהן - קרי, המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה (דאעש) והרפובליקה האסלאמית של איראן, נאבקות ביניהן על הגמוניה אזורית – לא יישנה. מהלך סוני זה הציב מחדש את המדינות הסוניות כאלטרנטיבה סונית ממסדית למאבק באיראן, שהיה עד כה, מנת חלקו הכמעט בלעדית של האסלאם הקיצוני – דאעש ואל-קאעדה בתימן. 

 

עתה, קבע מאמר המערכת של היומון הסעודי אל-ריאד, "תחשוב טהרן אלף פעמים לפני שתתקרב למדינה ערבית נוספת", שכן "מזה עשרות שנים לא היתה פעולה צבאית מאוחדת של הערבים נגד אויב משותף".[2]  היומון הבחריני אח'באר אל-ח'ליג כתב באותה הרוח: "הפתעה צבאית זו היא הכרזת נחישות, תקיפות וסירוב מוחלט של כל מדינות ערב למזימות ההתערבות החיצונית בענייננו, במיוחד ההתערבויות המתגרות של איראן."[3]

 

השלכות על ארה"ב ומדינות המערב:

תגובת ארה"ב לגיבוש הקואליציה הסונית בהובלת סעודיה היתה הבעת תמיכה מיידית והודעה על הגשת סיוע לוגיסטי ומודיעיני. עוד לפני המבצע תמכה ארה"ב בנשיא עבד רבה מנצור האדי, במלחמתו נגד החות'ים וראתה בו כנשיאה הלגיטימי של תימן. אולם במקביל סירבה ארה"ב - למורת רוחן של מדינות המפרץ - להאשים את איראן על תמיכתה בהתקפות החות'ים בטענה שאין הוכחה לכך.[4]

 

מבצע "סופת ההכרעה" היווה בבחינת איתות לארה"ב ולממשל אובמה, כי יש עדיין כוח סוני פעיל ודומיננטי המסוגל לגייס את כל העולם הערבי והמוסלמי, כולל תורכיה ופקיסטן, נגד ההתפשטות האיראנית וכי ראיית העולם הערבי כמפורר, מפוצל וחסר תקווה ואילו את איראן כמי שיכולה לשמש כ"שוטר אזורי" שיביא יציבות לאזור - הינה ראייה מוטעית.

 

לפיכך פעלה ארה"ב מתוך גישה של הכרה במציאות והתגייסה להביע תמיכה ולסייע לכוח הסוני באופן משמעותי, הרבה יותר מבעבר. עד להתייצבות זו של ארה"ב לצד המדינות הסוניות, מלאה התקשורת במדינות ערביות רבות בהתקפות קשות כנגד מדיניות החוץ האמריקאית אשר הוגדרה כ"פרו אירנית."[5] עתה, לאחר התייצבותה של ארה"ב לצד הקואליציה הסונית, נבלם גל ביקורת זה.

 

מטרות הקואליציה הסונית: הכנעה של החות'ים והשגת יעדים מדיניים מוגבלים

למהלך האסטרטגי הגדול של סעודיה הוצב יעד מדיני ריאלי. לצד מאמץ לנטרול מוחלט של כוחם הצבאי של החותים (על ידי חיסול מחסני הנשק שלהם, הגבלת טיסה, השתלטות על הנמלים ועוד) חתר מהלך זה להשגת פתרון פוליטי שאמור לייצג את כלל הקבוצות בתימן, בהן האחים המוסלמים והחות'ים.

 

מאמץ לניצול המומנטום בתימן לקידום מהלכים ערביים סוניים נוספים

כינוס מדינות הליגה הערבית (28-29 במרץ), שמאז האביב הערבי איבדה את משקלה, שבו אושרר בדיעבד המהלך הסוני נגד החות'ים בתימן, היווה גם הזדמנות לחיזוק כוחה של הליגה הערבית לקראת קידום מהלכים נוספים ערביים סונים במישור הצבאי. כך למשל מאמר המערכת של היומון אל-מדינה הביע תקווה כי "אין מנוס שברית זו, אשר הורכבה בפועל תחילה לגבי תימן, תמשיך גם במקומות אחרים כמו סוריה ולוב"[6]

 

נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, שהודיע פעמים רבות כי בטחון המפרץ הוא קו אדום, ניצל גם הוא את המומנטום של מבצע "סופת ההכרעה", שנועד ביסודו להגן על מדינות המשפ"מ מול איראן, כדי להפכו להיערכות מחודשת של העולם הערבי על בסיס הלאומיות הערבית במסגרת הליגה הערבית תוך חתירה להנהיגה. את נאומו בפסגה הערבית חתם בקריאה חוזרת שלוש פעמים "תחי האומה הערבית", בניסיון לחקות את מנהיג הלאומיות הערבית, גמאל עבד אל-נאצר, שמת ב-1970. 

 

גם בעיתונות המפרצית הובעה תקווה כי מהלך סוני תקיף נקודתי זה נגד החות'ים בתימן, יורחב לפעילות ערבית משותפת בתחומים נוספים. "תהיה זו תחילתה של דרך ערבית חדשה בטיפול נחוש ונחרץ בכל הבעיות והמשברים המאיימים על הערבים ופוגעים בביטחונם," טען מאמר המערכת של אח'באר אל-חליג' הבחריני. באופן דומה נכתב במאמר המערכת באל-ריאד הסעודי, כי הליגה הערבית "קמה היום לתחייה כגוף נושם, מדבר ופועל. כאילו חיכתה שמישהו יעירה משנתה והנה באה 'סופת ההכרעה' כדי שתעיר את הערבים למציאות שונה." המאמר הבטיח כי "הימים הבאים יחשפו מציאות חדשה בה יכפו הערבים את סדר יומם על כוחות המערב והתנהלותם בתיק הגרעין האיראני, השלום במזה"ת והמשבר בסוריה".[7] 

 

אולם ספק אם איחוד הכוחות הסונים הזה, שנועד עד כה למטרות הגנתיות מול איראן, יוכל להתרחב ליעדים נוספים שאל-סיסי חותר להם: כגון שינוי תקנון הליגה, הקמת צבא ערבי משותף וחידוש ערכי האחדות הערבית. פרט לנושא האיראני קיימות מחלוקות משמעותיות בין מדינות ערב בנושאים שונים שלא גושרו בשנים האחרונות ובכללן הנושא הפלסטיני והמאבק בדאעש.

 

 

* י. כרמון הוא ראש מכון ממרי;  י. יהושע היא מנהלת ממרי ישראל