המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
על שחיקת המעמד הבינוני בעולם הערבי
10/1/2004

 

על שחיקת המעמד הבינוני בעולם הערבי

 

במאמר ביומון הרש"פ "אל-איאם"[1], מנתח האינטלקטואל הפלסטיני חסן אל-ח'דר את הסיבות לשחיקה של המעמד הבינוני, לאבדן החירות ולסטגנציה בעולם הערבי על יסוד דו"ח משאבי אנוש על העולם הערבי שהתפרסם במסגרת ה-UNDP.2

 

"בעולם הערבי נפוצה סברה מוטעית שהערבים הם עשירים, יש להם נפט, קרקע חקלאית וכוח עבודה. למרבה הצער דברים אלה אינם נכונים. בשלהי המאה העשרים  נאמד כלל התוצר הערבי המקומי  בכ-604 מיליארד דולר שזה קרוב לתוצר של מדינה אחת כמו ספרד (559 מיליארד דולר). פירושו של דבר שהערבים, כל הערבים,  אינם עדיפים [בעצמתם הכלכלית]  על ספרד, מדינה הנחשבת לעניה במונחים אירופאים. מצבו של האזרח הערבי אינו טוב יותר מאשר האזרח בדרום קוריאה או בארגנטינה כאשר סך התוצר הלאומי לנפש בכל מדינות ערב הוא פחות ממחצית [התוצר] בשתי מדינות אלה.

 

אין אלה העובדות המפחידות היחידות בדו"ח משאבי האנוש הערביים לשנת 2003 [של האו"ם], והמסקנה הברורה ביותר היא התכווצות המעמד הבינוני הערבי שלפי הדו"ח הצטמצם "תחת מכבש העוני הגובר והחלוקה הבלתי צודקת של העושר". ואולם, איך התכווץ המעמד הבינוני?

 

סבורני שניתן להסביר את התכווצות מעמד הביניים הערבי בשתי תופעות והן - ההפיכות הצבאיות ו'שגשוג הנפט'. בהפיכות שהתחילו בעולם הערבי מאז שנות הארבעים וחדלו בשלהי שנות השישים, תפסו את השלטון קצינים שמוצאם היה ברוב המקרים כפרי ו[הם] הצליחו לכונן ביורוקרטיה חדשה המורכבת מאנשי צבא. [זו] נטלה על עצמה את משימת ההנהגה החברתית וחלוקת המשאבים.  ואילו 'שגשוג  הנפט' אפשר לשושלות בדוויות מדבריות להפוך לבעלות מונופול על עושר ושלטון בעולם הערבי בעזרת כלכלה של רווחי הנפט.

 

רעיונות הסוציאליזם הערבי והאחדות הפאן-ערבית שימשו כיסוי אידיאולוגי  עבור סיעות או אליטות צבאיות ששלטו (ועדיין שולטות) במדינות ואשר הרסו בהתמדה את התשתית החברתית והכלכלית של המדינות הללו. הפונדמנטליזם האסלאמי שימש כיסוי אידיאולוגי לשושלות המדבר שהרסו את התשתית המסורתית של החברות הערביות החקלאיות,  תרמו להריסת המעמד הבינוני שלהן ולחיסולו, ומאידך יצרו קבוצות חברתיות ותרבותיות שתאמו את כלכלת הרווחים שלהן.

 

 מאז אמצע שנות השבעים נוצרו 'נישואי תועלת' בין ההפיכות הצבאיות לבין עליית הפונדמנטליזם בווריאציות כאלה או אחרות. מתוך [הזיווג] הזה נוצרו הכלכלה, החברה והתרבות בעולם הערבי: כלכלה של אספקת שירותים ללא תשתיות עצמאיות, וחברה הענייה בידע ותרבות המתבססת על ערכי צריכה ושונאת פלורליזם וביקורת.

 

זוהי הסיבה לכך שהתוצר הכלכלי של העולם הערבי אינו עולה על התוצר הכלכלי של מדינה דוגמת ספרד, ולכן גם פרסמו כל מדינות ערב גם יחד 5700 ספרים בשנת 1991, זאת בשעה שהאמריקנים פרסמו [באותה שנה] יותר ממאה אלף ספרים. במדינות אמריקה הלטינית והאיים הקרביים פורסמו יותר מארבעים ושניים אלף ספרים,  ומטבע הדברים איננו רוצים לדבר על איכות הספרים הנפוצים ביותר בעולם הערבי.

בהקשר זה ניתן להבין את דבריו של התימני עבד אל-עזיז אל-מקאלח3: 'קנאי קיצוני כלשהו בעולם הערבי עדיין יכול להסית אלפי אנאלפביתים נגד אדם נאור ולעורר את הבערות המסתתרת והגלויה נגד כל תכנית של מודרניזציה  של החינוך  והתרבות'. בשל כך הורע ב-2003 מצב החופש ומתן הזכויות לנשים בעולם הערבי.

מחברי הדו"ח סבורים שאתגר הפיתוח דורש שלושה תנאים שאין מנוס מהם: מידע, חירות ומתן זכויות לנשים.

 

האסון האמיתי בעניין זה הוא כדלהלן:

ראשית, האופוזיציה במדינות ערב אינה מתעניינת [בשאלות כגון] האם המשק היצרני זקוק לתשתית עצמאית, או האם הידע מופץ. היא איננה מתנגדת לממשלות בשל העובדה שאינן מפרסמות מספיק ספרים; התנגדותה האידיאולוגית של האופוזיציה במדינות ערב מסתכמת [בשאיפה] לזכות בנתח גדול יותר במשחק חלוקת השלטון והעושר. העובדה היא שהאופוזיציה במדינות ערב בדמותה הנוכחית נוקטת עמדות העוינות לידע, לחופש ולמתן זכויות לנשים.

 

שנית, רובם המכריע של האזרחים הערביים אינם חשים בדלות תרבותם או בבעיה הקשורה בידע. [במקום זאת] הם שונאים את שליטיהם על שאינם מגלים עצמאות מספקת במדיניות הבינלאומית ואינם עומדים מול ארצות הברית וישראל בנחישות ונחרצות, ו[גם] מכיוון שהם אינם מתייצבים לצד הפלסטינים כמתחייב מן הגורל המשותף [של הערבים].

הרוב המכריע בעולם הערבי אינו מקשר בין מה שהוא שואף להגשים בתחום מדיניות החוץ ביחס לארה"ב, לישראל לפלסטינים וכו' לבין בעיות הידע, החירות וזכויות הנשים. [הרוב המכריע הזה] רואה את העניינים האלה כמיותרים ולעתים אף כמפוקפקים.

 

כיצד אנו יכולים להגן על המעמד הבינוני בעולם הערבי, על  הידע, החופש והעצמת [empowerment]הנשים? זאת היא השאלה העיקרית. ...איך נגן על נושאים אלה בארצנו?

הרשות [הפלסטינית] והאופוזיציה אינן שונות מאחיותיהן בעולם הערבי ככל שהעניין נוגע לבעיות המודרניזציה והפיתוח.

 

אין שום דבר שיכול להצביע על התעניינות מיוחדת מצד נציגי המעמד הבינוני הפלסטיני בנושאי הידע, החופש והעצמת הנשים. [לעומת זאת] עדויות לכך שהם מנסים להתחלק בשלטון ובעושר עם השלטון הקיים כפי שאירע במקומות שונים בעולם הערבי. משמעות הניסיון הזה היתה ועודנה שחיקת המעמד הבינוני המקורי תחת כובד הביורוקרטיה של המדינה ויצירת מעמד חדש שישמש [גם הוא] מנוף למשטר. מעמד חדש זה הנו יותר בגדר מיליציה חדשה מאשר שכבה חברתית.

 


 


[1]  אל-איאם 6.1.2004 (רש"פ)

3 משורר והוגה דעות, מלמד ספרות באוניברסיטת צנעא

תגיות