המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המאבק ליישום החלטה 1559 בלבנון – פירוק נשק המיליציות
1/12/2005

 

המאבק ליישום החלטה 1559 בלבנון – פירוק נשק המיליציות

 

הקדמה

החלטת האו"ם 1559 כללה ארבע דרישות: נסיגת כל הכוחות הזרים מלבנון, פירוק כל המיליציות הלבנוניות והלא לבנוניות מנשקן, השלטת הריבונות הלבנונית על כל שטח לבנון ותמיכה בעריכת בחירות חופשיות וצודקות ללא התערבות, או השפעה חיצונית.

 

סוריה הוציאה את כוחותיה הצבאיים מלבנון, אך המיליציות נותרו חמושות. ניסיונה של ממשלת לבנון לאכוף דרישה זו על מחנות הפליטים הפלסטיניים שבהם שולטים גורמי הסירוב (שכללה כיתור ומעצרים של פעילים מן הארגונים "החזית העממית – המפקדה הכללית" ו"פת"ח האינתיפאדה"), אשר זכתה לתמיכת יו"ר הרש"פ אבו מאזן - גרר תגובה חריפה מצד ארגונים אלה ומצד החזבאללה.

 

עקב כך נסוגה ממשלת לבנון מפעולתה  וראש ממשלתה, פואד סניורה, הצהיר כי בנושא הנשק בתוך מחנות הפליטים יש לנהל דיאלוג.

 

להלן הרקע למשבר ותמצית עמדות הצדדים כפי שהובעו במהלכו ובסופו:

 

ניסיון ממשלת לבנון לאכוף פירוק נשק המיליציות

היומון הלבנוני "אל-ספיר" פרסם ב-4 באוקטובר 2005, כי ממשלת לבנון הסמיכה את הצבא לנקוט צעדים צבאיים נגד בסיסים של "החזית העממית - המפקדה הכללית" באל-נאעמה ואל-בקאע ולעצור אנשים שהסתננו ללבנון.[1] היומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" דווח ב-8 באוקטובר 2005 כי צבא לבנון הגביר את הצעדים שנקט סביב בסיסי הארגונים הפלסטיניים הפרו-סוריים באזורים דיר אל-עשאיר וחלוא. סיור של הצבא עצר רכב ובו חמושים פלסטינים שהגיע ללבנון מסוריה והחזיר אותם לסוריה.[2]

 

ג'ובראן תויני: נשק המיליציות עלול להצית מלחמת אזרחים

צעדיה של ממשלת לבנון זכו לתמיכת המחנה הנוצרי. חבר הפרלמנט הלבנוני, ג'ובראן תויני, כתב: "קיימת אנדרלמוסיה ביטחונית ובפרט סביב מחנות האימונים של ארגוני הסירוב הפלסטיניים הכפופים לדמשק, שאליהם מוברח מדי יום נשק דרך גבול לבנון-סוריה, שלא לומר פעולות מאורגנות של חימוש שמנהלים השלטונות הסוריים עבור ארגונים שהם בעלי בריתם. הנשק הזה אינו מיועד לשחרר את פלסטין שכבר יש בה רשות חוקית שחתמה על הסכמים עם ישראל. [הנשק הזה מיועד] אולי להצית את אש מלחמת האזרחים בלבנון כדי ליצור בה מצב דומה לזה שבעיראק... לכן אסור שהממשלה תעמוד שלובת ידיים נוכח האנדרלמוסיה בגבול ונוכח קיומם של מחנות אימונים פלסטיניים-סוריים על אדמות לבנון".[3]

 

במאמר אחר כתב תויני: "כל נשק פלסטיני  מחוץ למסגרת הלגיטימיות הפלסטינית ומחוץ לפלסטין הפך לנשק לא לגיטימי ובעל מטרות מפוקפקות. טבעי [,איפוא,] שהעם הלבנוני... יתנגד לקיומו של הנשק בתוך מחנות הפליטים הפלסטיניים [ויתנגד] גם לנוכחות מחנות אימונים של  הפלסטינים [בתחום לבנון] ובפרט כאשר זו עמדת הרש"פ בעצמה... אם [רוצים] ג'יהאד, שיתנהל בפלסטין ולא מן השטחים הלבנוניים. עמדות הפלגים הפלסטיניים הקיצוניים הנמצאים בסוריה ובלבנון והצהרותיהם הן קריאת תגר ישירה, לא רק על הלגיטימיות הלבנונית, אלא גם על הלגיטימיות הפלסטינית והבין-לאומית. הן משרתות ישירות את המדיניות הישראלית... סוריה אינה יכולה למכור קלף פלסטיני לאחר שהוקמה רשות פלסטינית. מדיניותה רק פוגעת ביציבות".[4]

 

גוש אל-מוסתקבל: עדיף להיאבק בתוך פלסטין

ראסם אל-מדהון, בעל טור ביומון הלבנוני "אל-מוסתקבל", כתב: "... [לפלסטינים בלבנון] היו הישגים בזכות העצמת הסכסוך עם הכיבוש הישראלי בפלסטין. מאז היציאה הגדולה של הפלסטינים מלבנון ומביירות בקיץ 1982 היה ברור שהחל עידן חדש, כשם שהיה ברור כי קיימים ארגונים ופלגים פלסטיניים שלא הצליחו להבין את המצב החדש ולא עברו לגדמ"ע ולעזה כדי להיאבק משם. לפיכך, הם קידשו את הנשק של החוץ [הפזורה] והתאמצו למצוא נימוקים לקיומו, אך נימוקים אלה היו מלאכותיים ולא שכנעו איש".[5]

 

אבו מאזן: על הפלסטינים בלבנון לכבד את החוק

צעדיו של הממשל הלבנוני זכו גם לתמיכתו של יו"ר הרש"פ, אבו מאזן. יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה" דיווח כי אבו מאזן "הביע את תמיכת הרש"פ בסידורים האחרונים שנקטה לבנון, שמטרתם למנוע נוכחות פלגים פלסטיניים פרו-סוריים חמושים מחוץ למחנות הפליטים... [אבו מאזן] הביע תמיכה בניהול דיאלוג [פלסטיני-לבנוני] כדי לטפל בנושאי הפליטים הפלסטיניים, כולל נושאים העוסקים בחיי היום-יום, בביטחון ובייצוג [הדיפלומטי]". הוא גם הבהיר כי "הדיאלוג חייב להוביל ליישום החלטות האו"ם הרלוונטיות והקשורות לנושא הנשק הפלסטיני בלבנון בהתאם להסכם טאיף וללא עימותים". בפגישתו עם ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, אמר אבו מאזן: "הפלסטינים החיים בלבנון הם אורחים והם צריכים לכבד את החוק הלבנוני. הם כפופים לחוק ואינם מעליו. חשוב שלא יתערבו בענייני לבנון..."[6]

 

 ראש מכון מחקרים פלסטיני:  לכבד את הריבונות הלבנונית

מנהל מכון המחקרים הפלסטיני "פנורמה", ריאצ' אל-מאלכי, הביע גם הוא תמיכה בצעדי ממשלת לבנון: "יש לציין את דברי הנשיא [מחמוד] עבאס ואת תמיכתו המלאה בצעדים שנקטה ממשלת לבנון בכל הקשור לאיסור [אחזקת] נשק מחוץ למחנות הפליטים, ובייחוד את העיקרון שהמדינה הלבנונית לבדה היא שתשלוט ביטחונית על כל שטחיה. כיצד לא נעמוד לצד העיקרון הזה [וכיצד לא] נתמוך בו בחוזקה כאשר אנו דורשים כאן [בשטחי הרש"פ] להגביל את השלטון הביטחוני לרשות הפלסטינית בלבד, כך שיהיו בו נשק אחד, כוח אחד וחוק אחד..."

 

ריאצ' אל-מאלכי הוסיף כי "הדיאלוג המשותף [לפלסטינים וללבנונים] צריך להוביל לסיום הנוכחות הפלסטינית החמושה מחוץ למחנות הפליטים... ולמעבר של הלוחמים ונשקם הקל והאישי לתוך מחנות הפליטים, או אל מחוץ ללבנון... [ההסכמה הפלסטינית–הלבנונית צריכה לכלול] שיתוף פעולה מצד ההנהגה הפלסטינית כדי למנוע את הפיכת מחנות הפליטים למקלט עבור פושעים וכנופיות של פלסטינים ולבנונים.

 

הפלסטינים חייבים לעמוד בהתחייבות למסור כל מבוקש לשלטונות הלבנוניים תמורת הסרת הכיתור על מחנות הפליטים והתחייבות מחדש שהצבא הלבנוני לא ייכנס למחנות הפליטים בשום מצב. מלבד זאת, יש לשמור את הנשק הפלסטיני בתוך מחנות הפליטים... יהיה זה מועיל להיפטר מן הנשק הפלסטיני הבלתי מועיל מחוץ למחנות הפליטים במסגרת עסקה שתיטיב עם עמנו [הפלסטיני]  בלבנון לשנים רבות ותחסוך ממנו עוגמת נפש וכאב. זאת במקום שניאלץ להיפטר מן הנשק הזה כתוצאה מאיומים, או עימות ובמחיר יקר שיפגע ברבים מבחורינו ולוחמינו...

 

אין להרשות לבלתי אחראים שבמנהיגינו, או באנשינו, לאיים על הנוכחות הפלסטינית בלבנון בשלב חשוב זה של ההיסטוריה שלנו. אם האנדרלמוסיה בלבנון ובתוך מחנות הפליטים לא תצומצם ולא תסתיים, ולא יחוסלו מוקדי הכנופיות והפשע המוצאים מקלט במחנות הפליטים, ולא תסתיים הנוכחות הצבאית מחוץ להם - תהיה עילה מוצדקת להתערבות ביטחונית לבנונית...

 

ההסכמה הלבנונית - פלסטינית צריכה לכלול את כל הבעיות התלויות ועומדות בתוך הסכם כולל שלא יטפל רק במה שצריכה לבנון, אלא גם במה שצריכים הפלסטינים מן המדינה הלבנונית, כולל בעיות יום-יומיות לפרטי פרטים וכך גם בנושאים ביטחוניים ובענייני ייצוג דיפלומטי וכיו"ב..."[7]

 

גם שגריר אש"פ בתימן לשעבר, יחיא רבאח, המשמש כיום כבעל טור ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", הביע תמיכה בצעדי לבנון: "קיימים פלגים פלסטיניים שמתוקף קשריהם עם סוריה מנסים לזעזע את הבעיה הפלסטינית כאילו איננו סובלים די... הגורמים הפלסטיניים צריכים להיזהר מאד ולנהוג מידה גבוהה של תבונה... יש לחזק את העמדה הפלסטינית הרשמית שלפיה אנו [הפלסטינים] לא צד בסכסוכים בזירה הלבנונית ואין אנו תומכים בצד מסוים בעימותו עם הצד האחר. נשקנו בתוך מחנות הפליטים בלבנון [צריך להימצא] תחת מטריית הלגיטימציה הלבנונית ותחת [תחומי] האחריות של השלטונות הלבנוניים הלגיטימיים. נשקנו צריך להימצא בתוך המחנות ולא בבסיסים או במקומות מחוץ למחנות הפליטים. אסור שנהיה חלק גלוי או חשאי מנוכחותו של גורם אחר כלשהו בזירה הלבנונית".[8]

 

הארגונים הפלסטיניים: הדרישה לפירוק נשק – בשירות ארה"ב

מתנגדי פירוק הנשק בלבנון טענו כי הדרישה לפרק את הארגונים ואת המיליציות בלבנון מנשקם היא מזימה שמטרתה לשרת את ארה"ב וישראל, לאפשר לארה"ב לממש את שאיפתה לסדר חדש באזור ולכפות הסדרים על הערבים ועל הפלסטינים.

 

תנועת הפת"ח בלבנון

מפקד מיליציות הפת"ח בלבנון, מוניר אל-מקדח, הזהיר: "....במילון של הפלסטינים בלבנון לא קיים המושג  "מסירת הנשק". לדבריו, "הנשק הוא קו אדום. לא תהיה פשרה או מסירה. הנשק הפלסטיני יישאר במחנות הפליטים בלבנון כדי להבטיח את זכות השיבה ולהבטיח שלא יהיו מעשי טבח בעם הפלסטיני... מדוע מתעוררת תמיד מהומה סביב הנשק בהיבט הביטחוני? ומדוע מתמקדים בפירוקו ובמסירתו? מדוע לא מציעים דרך למסדו? יש דרכים למסד את הנשק לפי הדגם הקיים במדינות שכנות כגון: חטיבת 'עין ג'אלות' במצרים, חטיבת 'בדר' בירדן וחטיבת 'חטין' בסוריה[9], קרי: להקים את חטיבת 'פלסטין' בלבנון..." [10]

 

מזכיר תנועת הפת"ח בלבנון, סולטאן אבו אל-עינין, אמר כי הניסיון לפרק את נשק המיליציות נובע "מן היעד של ארה"ב לשרטט מחדש את מפת האזור".[11]

 

ארגון "פת"ח – האינתיפאדה" (ארגונו של אבו מוסא) נימק את ההתנגדות להתפרק מנשקו בהודעה שפרסם: "תפקידו של הנשק במחנות הפליטים הוא להתנגד לאויב הציוני כפי שהיה בעבר מעולם".[12]

 

ארגון "החזית העממית - המפקדה הכללית"

מפקד הארגון אחמד ג'בריל פרסם הודעה שבה נאמר: "מקצת הגורמים בלבנון מעוניינים לסבך את הצבא [הלבנוני] בסכסוך כדי להסיט אותו ממשימתו שהיא להתעמת עם האויב הציוני. הם מתעקשים לעסוק בנשק הפלסטיני מזווית ביטחונית צרה [רק משום] שארה"ב נחפזת ליישם את החלטה 1559. אנו מטילים על פואד סניורה [ראש ממשלת לבנון] את האחריות הישירה לצעדים העוינים האלה נגד עמנו הפלסטיני... "[13]

 

בריאיון לשבועון "כל אל-ערב" אמר ג'בריל: "מקצת הערבים מרוצים מהתפקיד [שמייעדים להם]  להיות מכשיר בפירוק הפלסטינים [בלבנון] מנשקם, כשם שהם מנסים לעשות זאת בתוך [הגדה המערבית ועזה].  הם רוצים גם שלפלסטינים בפזורה לא יהיה נשק כדי להכשיר את הקרקע לכפות הסדר כניעה משפיל על הערבים ועל הפלסטינים ולמחוק כליל את זכות השיבה המבוססת על החלטות האו"ם".

 

"יש לנו שנים עשר בסיסים צבאיים מבוצרים שיש בהם נשק יעיל ויש לנו תוכניות להתנגד לאויב הציוני ולא לצבא לבנון. המשמעות היא שהנשק הזה יתנגד לפרויקטים אמריקאים וישראלים"... אנו מתנגדים למסע התקשורתי הבלתי צודק המתאר את הנשק הפלסטיני כנשק מפוקפק, מזימתי וטרוריסטי. הם אינם יכולים להתנגד לנו ולנשקנו שמילא תפקיד חשוב בטרפוד הסכם ה-17 במאי" [הסכם השלום בין ישראל ובין לבנון]. [14]

 

ראש ממשלת לבנון: דיאלוג על הנשק שבמחנות

בעקבות תגובות אלה, נסוג ראש ממשלת לבנון מניסיונו והצהיר כי "בנושא הנשק בתוך מחנות הפליטים יש לנהל דיאלוג" וכן הצהיר כי שהייתם של הפלסטינים בלבנון היא זמנית עד שישובו לאדמתם ובינתיים הם יזכו להגנה בלבנון.[15]

 

ניסיון לסיים נוכחות פלסטינית חמושה מחוץ למחנות

שר ההסברה הלבנוני, ע'אזי אל-ערידי, הודיע לעיתונאים כי ממשלת לבנון החליטה להקים צוות עבודה שיתחיל בדיאלוג עם הצד הפלסטיני במטרה לסיים את הנוכחות הפלסטינית החמושה מחוץ למחנות הפליטים. הממשלה תמכה בעמדות ראש הממשלה פואד סניורה. הצוות הוסמך להתחיל בדיאלוג עם הפלסטינים לטפל בבעיות שגרתיות, חברתיות, משפטיות, כלכליות וביטחוניות בתוך מחנות הפליטים ולפלסטינים החיים בלבנון בשיתוף פעולה עם ססו"ת של האו"ם. כמו כן הוסמך הצוות לקבוע מכניזם לשימת קץ לנוכחות הנשק הפלסטיני מחוץ למחנות הפליטים ולפתוח בדיאלוג סביב הטיפול בבעיית הנשק הפלסטיני בתוך מחנות הפליטים ובמידת האפשר לכונן קשרי נציגות [דיפלומטית] בלבנון ובפלסטין.[16]

 


 


[1] אל-ספיר (לבנון), 4.10.2005

[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 8.10.2005

[3] אל-נהאר (רש"פ), 29.9.2005

[4] אל-נהאר (לבנון), 6.10.2005

[5] אל-מוסתקבל (לבנון), 1.11.2005

[6] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 19.10.2005

[7] אל-איאם (רש"פ), 23.10.2005

[8] אל-איאם (רש"פ), 23.10.2005

[9] כוחות צש"פ במדינות ערב

[11] כל אל-ערב (ישראל), 7.10.2005

[12] אל-ספיר (לבנון), 4.10.2005

[13] אל-איאם (רש"פ), 5.10.2005

[14] כל אל-ערב (ישראל), 28.10.2005

[15] אל-נהאר (לבנון), 9.10.2005

[16] אל-איאם (רש"פ), 14.10.2005