על המתיחות המתפתחת ביחסים בין סוריה ולבנון
הקדמה
בתקופה האחרונה ניכרת מתיחות רבה ביחסים בין סוריה ולבנון. נראה כי סוריה חוששת משינוי משמעותי במדיניותה של ממשלת לבנון החדשה. חשש זה התעורר בעקבות זכייתם של הגורמים האנטי-סורים בלבנון ברוב המושבים בבחירות לפרלמנט הלבנוני, ובעקבות הקמתה של ממשלה לבנונית חדשה הכוללת בין היתר גורמים אלו.
בעקבות חשש זה הפעילה סוריה לחצים על לבנון שבאו לידי ביטוי במספר צעדים: עיכוב תנועת המשאיות הלבנוניות במעברי הגבול בטענה כי זוהי פעולה למניעת הברחות נשק מלבנון לסוריה; מעצר כמה דייגים לבנונים בטענה שהם חדרו למים הטריטוריאליים של סוריה; והצהרה כי סוריה תדרוש מלבנון פיצויים על רצח 37 פועלים סורים בלבנון לאחר ההתנקשות ברפיק אל-חרירי. כמו כן, גירשה סוריה משטחה עשרות פועלים לבנונים ללא אישורי עבודה חוקיים.[1]
המתיחות ביחסי המדינות באה לידי ביטוי בחילופי האשמות במאמרים בעיתונות הממסדית הסורית ובעיתוני לבנון. סוריה האשימה את הלבנונים בכפיות טובה וטענה כי הם שכחו את כל מה שהקריבה ועשתה למענם במשך 30 שנה. כמו כן היא תקפה את מדיניותה של ההנהגה הלבנונית החדשה הנוטה, לדבריה, לקבל את עצות הממשל האמריקאי, ובראשן פירוק הנשק של חזבאללה, ואף האשימה את ההנהגה החדשה בעידוד גורמי האופוזיציה הסורים. מנגד, טענו בעלי הטורים הלבנונים כי סוריה צריכה להשלים עם העובדה שלבנון היא מדינה עצמאית ושעל סוריה גם להתנצל בפני לבנון על הנזקים החומריים והמוראליים שגרמה לעם הלבנוני. כמו כן הזהירו הכותבים הלבנונים מפני שפיכות דמים נוספת כדוגמת הרצח של רפיק אל-חרירי על רקע ההסלמה ביחסים בין שתי המדינות.
ראוי לציין כי המתח בין שתי המדינות הופג מעט לאחר פגישה בין ראש ממשלת לבנון פואד אל-סניורה לנשיא סוריה בשאר אל-אסד וראש הממשלה הסורי, מחמד נאג'י עטרי, שהתקיימה ב-31 ביולי 2005 בדמשק. במהלך פגישה זו החליטו שני הצדדים לנקוט צעדים משותפים להידוק היחסים ביניהם. עם זאת, טרם נפתרו כל גורמי המתיחות כמו עיכוב המשאיות הלבנוניות במעברי הגבול. בעיתונות הסורית עדיין נטען כי ב"לבנון יש כמה לבנונים הרוצים לקטוע את יחסי האחווה ההיסטוריים שחיברו בין שתי מדינות ושני העמים מאז ומתמיד".[2]
מאמר סורי מבקר את מדיניות ממשלת לבנון כלפי חזבאללה
בעיתונים הסורים הממסדיים התפרסמו מאמרים רבים שתקפו את ההנהגה החדשה בלבנון והאשימו אותה באימוץ המדיניות האמריקאית ובכלל זה עמדתה לגבי פירוק חזבאללה מנשקו.
במאמר ביומון הממסדי "תשרין" נכתב: "על בסיס ה'שנאה' לסוריה וההתכחשות לכל מה שעשתה לאורך השנים האחרונות - בסיס אשר איחד את מנהיגי האספסוף [הלבנונים] לאמץ הצעות ותכניות [הבינלאומיות] - הגיעו מנהיגים אלה לממשלה ולפרלמנט... [כיום] הם משתמשים בבימות התקשורתיות הידועות, לא רק כדי לגרום נזק לסוריה, אלא [גם] כדי להכריז על המעבר לתכנית 'המזרח התיכון הגדול' של אמריקה.
עניין זה נעשה מוחשי עם ביקורה של מזכירת המדינה האמריקאית, קונדוליסה רייס... 'המקהלה' הפוליטית הזו הקשיבה לעצות של רייס לגבי מה שלבנון החדשה צריכה לבצע וצהלה משמחה [לשמע] ההמלצות 'המושיעות' והברית הצפויה עם המושיע האמריקאי. סדרי העדיפויות של בן הברית הזה הובהרו מיד ובהם סיום ההתנגדות הלאומית [חזבאללה] כ'חיזוק' הריבונות הלבנונית..."[3]
בעקבות מתן החנינה למנהיג "הכוחות הלבנונים" סמיר ג'עג'ע ושחרורו מהכלא לאחר 11 שנות מאסר, תקף מאמר בעיתון הסורי "תשרין" את הפרלמנט הלבנוני החדש שאישר את השחרור[4]:
"סמיר ג'עג'ע, מפקד 'הכוחות הלבנונים', יצא מהכלא כדי שיציאתו תצורף לרשימת ההישגים הלבנונים... 'התקופה החדשה' הכתיבה זאת בטענה של פתיחת דף 'הפיוס הלאומי ומחיקת העבר'. נראה כי זהו דף שפותחים מדי פעם בלבנון כדי לשחרר סוכנים ולהוציאם לחופשי.... זהו [סוג] הפיוס הלבנוני... אשר במסגרתו מתערפלות אמות המידה של [מערכת] המשפט עד לכדי שחרור מפקד מיליציית המלחמה הלבנונית שחוללה את האימה ושפיכות הדמים הגדולות ביותר ועד כדי העזה להציע חנינה [גם] לאנשי המיליציות של אנטואן לחד - הסוכנים המפורסמים ביותר של ישראל. כל זאת שעה שקבוצות לבנוניות הפועלות בעידוד חיצוני מתעקשות לפרק את חזבאללה מנשקו - המשחרר והמדכא של ישראל בדרום - ומתעקשות עוד יותר להשוותו למיליציות". [5]
טענה סורית על לבנון כמרכז לקשר נגד סוריה
העורך המדיני של העיתון הסורי הממסדי "אל-בעת'" האשים את ההנהגה הלבנונית כי היא אפשרה לארגון "האחים המוסלמים", שהוצא מחוץ לחוק בסוריה, להתכנס בשטחה: "... כיצד אנו יכולים להאמין או לחשוב שלבנון לא תהיה מרכז לקשירת קשרים נגד סוריה כשאנו יודעים שלפני זמן מה נפגשה בבירות הנהגת ארגון "האחים המוסלמים", לעיניהם ולמשמע אוזניהם של חלק מהבכירים הלבנונים שם...
ניתן למצוא בהודעת [הצהרת המדיניות של] הממשלה הלבנונית החדשה מספר ביטויים ומשפטים המנוסחים יפה על שיתוף פעולה ויחסים מצוינים [עם סוריה], אך הם מהווים נסיגה ברורה מההצהרות ומאופי היחסים בשלב הקודם [טרם נסיגת סוריה מלבנון]. אולי כל העניינים האלה יביאו את הקנאים והדואגים לעתיד הקשר בין שני העמים ושתי המדינות לשאול את עצמם... כיצד עולים בקנה אחד רצונו של ראש הממשלה הלבנוני [לחמם] את היחסים עם סוריה עם [העובדה] שמהדורות החדשות, דפי העיתונים ואמצעי התקשורת של "אל-מסתקבל" - הזרם אליו הוא משתייך - תוקפים את סוריה מדי יום?!"[6]
ראוי לציין כי בתגובה למאמר זה הכחישו גורמים לבנונים רמי דרג כי בלבנון נערכה פגישה של האחים המוסלמים והדגישו "כי אף אחד ממנהיגי האחים המוסלמים לא נמצא בלבנון ואין כל מידע על פגישות שקיים האירגון על אדמות לבנון."[7]
דרישה סורית לביטול ההסכמים הכלכליים עם לבנון
וצ'אח עבד רבה, עורך השבועון הסורי העצמאי "אל-אקתצאדיה", פרסם מאמר תחת הכותרת "ביטול ההסכמים החתומים עם לבנון הוא דרישה עממית סורית ולא לבנונית... הסורים הוציאו מיליארדים בלבנון והגיע הזמן לעצור את הזרימה". במאמרו של עבד רבה, שצוטט ביומון הלבנוני "אל-מסתקבל" , נכתב כי הצעדים הננקטים בגבול עם לבנון "הדאיגו חלק מהפוליטיקאים הלבנונים ובראשם היורש הפוליטי של המנוח רפיק אל-חרירי. בנו סעד, הטירון הנגרר, הכריז על שדות התעופה והנמלים הלבנונים כאלטרנטיבות למעבר הסחורות דרך סוריה... למה מחכה סעד אל-חרירי כדי להוציא אל הפועל את האלטרנטיבות האלה? שהרי הוא ירש מאביו מיליארדי דולרים והוא זוכה לכל התמיכה הנדרשת מפריס, וושינגטון וריאץ'."[8]
עבד רבה הוסיף: "הקללות והפרשנויות שאנו שומעים וקוראים [בלבנון] מספיקות דיין כדי שנהיה הראשונים לדרוש את ביטול ההסכמים שנחתמו עם לבנון, ואשר סוריה לא הפיקה מהם תועלת ולו ליום אחד... אנו מעודדים את סעד [אל-חרירי] וחבריו להתקדם בחיפוש אחר פתרונות אחרים שיפטרו את סוריה ממעבר המשאיות הלבנוניות. נתמוך בו בכל החלטה בכיוון זה".
בנוגע לפועלים הסורים שנהרגו בלבנון, כתב עבד רבה: "העם בסוריה דורש בראש ובראשונה לעצור, לשפוט ולהוציא להורג כל מי שהרג פועל סורי, וכן לפצות את הפועלים שנגרם להם נזק... ממשלת לבנון יכולה להיעזר בועדת חקירה בינ"ל, ערבית או סורית כדי לחשוף את הרוצחים והפושעים נגד הפועלים הסורים, ולחשוף את האמת...". לדבריו, "הפועלים הסורים שנרצחו בלבנון לא פחות חשובים מרפיק אל-חרירי, מחבריו ומכל אלה שנרצחו בלבנון".[9]
טענות סוריות על כפיות טובה של לבנון
במאמר המערכת של היומון הממסדי הסורי "אל-בעת'" שכותרתו "יתכן שההתנצלות לא תספיק!!!" כתב עורך העיתון אליאס מוראד: "מדוע רוצים חלק מהאנשים לצמצם את יחסי סוריה ולבנון לכמה טעויות? האם [אנשים] אלה לא ראו את כל המעורבות הסורית החיובית בלבנון מבלי שדרשה כל תמורה? הם מתעלמים מכל זה ועכשיו הם [מתלוננים] על הצעדים [לאבטחה] בגבולות. נכון ישנם קשיים בגבולות אבל מה מהשניים יותר קשה - ההמתנה [בגבול] במשך שעות ואפילו ימים, או מראות הרצח והפיצוצים המתפשטים במדינה זו או אחרת?... מזה מספר חודשים מסלימה המתקפה על סוריה ועמדותיה. פעם מייחסים לה מעורבות בעיראק, פעם בפלסטין ופעם בלבנון...
אינני רוצה לדבר בפירוט על הטינה האינסטינקטיבית כלפי סוריה והסורים, בין אם בחלק מאמצעי התקשורת ובין אם אצל חלק מהפוליטיקאים... אבל על כולם לדעת מהי תחושתו של האזרח ברחוב הסורי... בעוד אנו קוראים [לשמור על] היחסים טובים ביותר עם העם הלבנוני והנהגתו, אנו גם קוראים להתנגד לניהול מגעים ולעריכת פגישות עם כל אחד מאלה אשר הסיתו, קיללו או הרעו לסוריה, לעמה ולהנהגתה. האנשים האלה בלתי רצויים בעינינו ואם הכללים או הצרכים הפוליטיים מחייבים יחסים כאלה, אז לפחות עליהם להתנצל בפני העם הסורי והנהגתו. העם הזה שילם בכסף, בדם ובמאמצים כדי שלבנון תהיה מאוחדת".[10]
בעל טור לבנוני בתגובה: על סוריה להכיר בעצמאות לבנון
בתגובה למאמר המערכת ביומון הסורי "אל-בעת'" שדרש התנצלות לבנונית בפני העם הסורי והנהגתו, כתב עלי חמאדה, בעל טור קבוע בעיתון הלבנוני "אל-נהאר", כי השלטון הסורי הוא זה שצריך להתנצל על הנזקים שגרם לעמים, הסורי והלבנוני: "המתקפה התקשורתית החדשה של המשטר הסורי נגד [הגורמים] החופשיים בלבנון, מזכירה את המתקפה שקדמה להירצחו של רפיק אל-חרירי בפברואר הקודם... בעיתונים של [מפלגת] הבעת' הסורית. תקוותנו שהביקורת של האחים [הסורים] לא תחרוג גם הפעם מן התקשורת אל [שפיכת] דם!
לתקשורת המפלגתית הזו נחזור ונאמר כי הבעיה של הלבנונים היא לא עם סוריה ולא עם הסורים, אלא עם ההתנהגות של המשטר הסורי בלבנון. ....אנו מתנגדים להמשך ההתערבות בעניינינו ובבחירות הלאומיות שאנו עורכים ומתנגדים להגיון של יישום מדיניות כוחנית ואלימה באדמה הלבנונית כדי להמשיך את השליטה על חיי הלבנונים, וכדי להשתמש במדינתם כזירה לחיסול החשבונות הסורים עם העולם כולו...
[הבכירים הסורים] צריכים להסתכל על היחסים [בין סוריה ולבנון] מנקודת מבט המקבלת את קיומה של לבנון עצמאית ולהסתגל לעובדה זו... עליהם להבין שלא ניסוג לאחור גם אם [הם] יציתו את המדינה [שלנו] כפי שאיים עלינו אחד ממנהיגיהם לפני כמה חודשים. אין מנוס מלפנות בדברים לתקשורת של [מפלגת] הבעת' בסוריה אשר דורשת מאיתנו "להתנצל וגם זה לא יספיק!" [ולומר] כי עם אשר נאבק למען עצמאותו האמיתית, ואשר נשא את לפיד החירות והכבוד הלאומי, הוא עם שלא מתנצל על התנגדותו להמשך האפוטרופסות, השליטה [עליו], הגזל, הרצח וההפחדה!
אנו מצידנו קוראים לכם לדרוש מהאחראים על המדיניות [שננקטה] בלבנון במשך 15 השנים האחרונות להתנצל בפני שני העמים, הלבנוני והסורי, על כל מה שהם עשו כדי להזיק כל כך ליחסים בין שתי המדינות ושני העמים![11]
חבר פרלמנט לבנוני מציג רשימת פיצויים מסוריה
ג'בראן תויני, חבר הפרלמנט הלבנוני ומנכ"ל עיתון "אל-נהאר" כתב: "בתגובה לדבריה של השרה הסורית לעניינים חברתיים, דיאלא חאג' עארף, שטענה כי סוריה תדרוש פיצויים על רצח הפועלים הסורים בלבנון... אנו אומרים כי נסכים לדרישתה בתנאי שלבנון מצידה [תקבל] מסוריה פיצויים על ההרוגים, הפצועים והחטופים שהם תוצאה של ההפגזה הסורית על חלק מהאזורים הלבנונים...
[נסכים לכך בתנאי שלבנון תקבל] מסוריה פיצויים גם על כל הנזקים החומריים שנגרמו [לה] כתוצאה מהשתלטות על נכסים פרטיים לבנונים בידי הצבא [הסורי], ועל ההרס שנגרם לרכוש פרטי נוסף במסגרת הפעולות הצבאיות והביטחוניות.
רשימת הדרישות מתארכת וכוללת פיצויים ללבנונים אשר נרצחו, הוכו, נחטפו, נאסרו והושפלו ע"י כוחות הצבא והמודיעין הסורים, זאת בנוסף ללבנונים אשר נאלצו להגר ולברוח משלטון האפוטרופסות [הסורי] שגזל את החירויות. כבוד השרה, רשימת הפיצויים הלבנונית ארוכה מאוד אם לבנון תרצה לממש את זכותה [לקבל פיצויים] - החל מדרישה מסוריה להתנצל בפני לבנון, דרך דרישה לסימון הגבולות וניסוח מסמך רשמי בנוגע לבעלותה של לבנון על חוות שבעא, וכלה בסוגיית הנעדרים והאסירים בבתי הכלא הסורים!..
...אנו לא נצליח לחשוף את העובדות הנוגעות לרווחים הכלכליים והכספיים שהשיגה סוריה בלבנון על חשבונה [של לבנון]. אין לנו צורך להזכיר את מה שנאמר ונכתב [כבר] בנוגע לפעולות ההברחה, ההגנה על גידול סמים, בנוסף לגניבת מכוניות, הלבנת כספים וגביית דמי חסות [מצד המשטר הסורי]."[12]
[1] אל-מסתקבל (לבנון) 17.7.2005, אל-ת'ורה (סוריה) 20.7.2005, אל-חיאת (לונדון) 29.7.2005, אל-ת'ורה (סוריה) 13.7.2005
[2] תשרין (סוריה) 2.8.2005, אל-חיאת (לונדון) 7.8.2005
[3] תשרין (סוריה) 26.7.2005
[4] סמיר ג'עג'ע הוא מנהיג זרם "הכוחות הלבנונים" שפעל כמיליציה נוצרית לבנונית בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון. ב-1994 הוא הורשע בביצוע פיגועים בתוך לבנון ובניסיון לרצוח מספר דמויות פוליטיות בלבנון, במהלך מלחמת האזרחים ואחריה, ביניהן ראש הממשלה הלבנוני רשיד כראמא. הוא נשפט ל 4 מאסרי עולם. בפועל הוא ריצה 11 שנות מאסר בלבד ובתאריך 26.7.2005 הוא שוחרר לאחר שהפרלמנט הלבנוני החליט ברב קולות להעניק לו חנינה.
[5] תשרין (סוריה) 27.7.2005
[6] אל-בעת' (סוריה) 28.7.2005
[7] אל-שרק אל-אוסט (לונדון) 29.7.2005
[8] עבד רבה רומז במאמרו למאמר המערכת של העיתון הלבנוני "אל-מסתקבל", שבבעלות משפחת אל-חרירי, שהתפרסם ב-12 ביולי 2005. המאמר קרא למצוא אלטרנטיבות למעבר הסחורות דרך סוריה: "...הדבר החשוב ביותר שלבנון צריכה להסיק הוא שהמשבר הנוכחי עשוי להימשך זמן רב ושלבנון לא יכולה להיות נתונה באופן תמידי לסוגים [שונים] של סחיטה כנגד ההחלטות שלה ובחירות [הנובעות] מריבונותה. לכן לבנון צריכה למצוא אלטרנטיבות - דרך האוויר ודרך הים – ולהתחיל ליישמן... אין מנוס מכך שסוריה תבין שהיא לא תוכל להחזיק את לבנון כבת ערובה ..."
[9] אל-מסתקבל (לבנון) 25.7.2005
[10] אל-בעת' (סוריה) 24.7.2005
[11] אל-נהאר (לבנון) 26.7.2005
[12] אל-נהאר (לבנון) 25.7.2005