שר החינוך הכוויתי לשעבר:
כל הטרור של אל-קאעדה התחיל מהאידיאולוגיה של האחים המוסלמים
הד"ר אחמד אל-רבעי, שר החינוך הכוויתי לשעבר ובעל טור קבוע ביומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-שרק אל-אוסט" פרסם מאמר תחת הכותרת "קצת בושה".[1] להלן תרגום מאמרו:
"אם נלך על פי ההיגיון של קבוצת 'האחים המוסלמים' המצרית הרי שאל לנו לגנות את הפשע של שרם אל-שיח' וגם לא פשעי טרור אחרים!
לאחים המוסלמים במצרים יש הצדקות לאלימות. בגילוי דעת מטעמם, בו הם 'גינו' את הפשע של שרם אל-שיח', הם [גם] ציינו את ההצדקה שלהם לפשע. בגילוי הדעת נאמר: 'המדיניות הקולוניאליסטית בה נוקטות המדינות החזקות בעולם וכן התוקפנות כנגד העמים, הן שמולידות את תרבות האלימות'.
הבעיה של האחים המוסלמים היא שהם לא מתביישים. ההתחלה של כל הטרור הדתי שאנו עדים לו היום היא אידיאולוגית התכפיר [ההאשמה בכפירה] של האחים המוסלמים. הספר של סיד קוטב 'ציוני דרך' הוא מקור ההשראה והלימוד של כל תנועות התכפיר שיצאו לאחר מכן[2].
מייסדי קבוצות האלימות התחנכו על ברכי האחים המוסלמים ואלו שעבדו עם בן לאדן ואל-קאעדה יצאו תחת הגלימה של האחים המוסלמים.
אם המדיניות של המדינות האימפריאליסטיות היא שהולידה את האלימות, כפי שנאמר בגילוי הדעת של האחים [המוסלמים], מה מונע מכמה מאזרחי וייטנאם - שהמטוסים האמריקאים הרסו אותה עד היסוד באמצעות מיליוני טונות של פצצות - מלפוצץ בניינים בסן פרנסיסקו? מה מונע מכמה אזרחים יפנים - שאמריקה תקפה אותם בפצצת אטום - מלפוצץ את בוסטון? כמו כן, מה הקשר של התיירים הזרים והאזרחים המצרים החפים מפשע למדיניותן של 'המדינות האימפריאליסטיות'? האם צריך להרוג אזרחים שלווים וחסרי מגן בשרם אל-שיח', בגדאד, ריאץ' וצנעאא כדי לנקום במדינות האימפריאליסטיות?
כמו כן, מי כיום פותח בדיאלוג [עם אמריקה] באמצעות כמה שגרירויות אמריקאיות במזרח התיכון חוץ מהאחים המוסלמים המנסים לשכנע את 'המדינות האימפריאליסטיות', ואמריקה בראשן, שהם אלו שמייצגים את האסלאם המתון ושהמדינות הללו צריכות לנהל עמם דיאלוג?
גילוי הדעת של האחים המוסלמים הוא דוגמא להיעדר כל בושה. הוא המשך של הלשון מלאת הסתירות והרמאויות של האחים, לשון בה הם נוקטים במשך שנים ארוכות בשם האסלאם."
[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.7.2005.
2סיד קטב (1966-1906) אחד מהוגי הדעות הבולטים של תנועת האחים המוסלמים שהוצא להורג בשנת 1966 באשמת תכנון התנקשות בנשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר. את ספרו ציוני דרך [מעאלם פי אל-טריק] הוציא לאחר צאתו מן הכלא בשנת 1964, מה שגרם למעצרו שוב.