המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הדיון הציבורי בכווית על תוכניות הלימוד
26/4/2005


הדיון הציבורי בכווית על תוכניות הלימוד

 

בעקבות אירועי הטרור בכווית התגבר הדיון הציבורי במדינה זו בשאלת אופיין הקיצוני של תוכניות הלימוד והצורך בעריכת רפורמות בהן.

 

אנשי חינוך ואינטלקטואלים כוויתים טענו כי התוכניות מכילות מסרים קיצוניים המעודדים טרור. מדבריהם עולה כי אנשי תנועת האחים המוסלמים שהיגרו ממצרים לכווית מילאו תפקיד מרכזי בגיבוש תוכניות הלימוד האסלאמיות בכווית. מנגד, טענו אנשי חינוך ובעלי תפקידים במשרד החינוך כי האשמת תוכניות החינוך בעידוד טרור היא האשמה שקרית אשר באה במסגרת המתקפה נגד האסלאם.

 

במוקד דיון זה עמדה שאלת הלגיטימיות של לימוד נושא הג'יהאד ומידת תרומתו של לימוד נושא זה למחשבה הקיצונית ולהטפה לה.

 

ממשלת כווית מצידה לא נקטה קו ברור בנושא. שר החינוך הכוויתי, ד"ר רשיד אל-חמד, הצהיר פעמים רבות כי תוכניות הלימוד אינן מכילות שום מסר קיצוני, אולם ראש הממשלה, צבאח אל-אחמד, והקבינט הכוויתי קראו לעיין מחדש בתוכניות הלימוד מתוך הכרה כי הן מכילות מסרים קיצוניים המנוגדים לאופי המדינה.

 

מחקר של חבר פרלמנט: תכנים קיצוניים בתוכניות הלימוד

אחד האישים הבולטים שתמכו בעריכת רפורמות בתוכניות הלימוד, חבר הפרלמנט השיעי ד"ר יוסף אל-זלזלה, מרצה לשעבר באוניברסיטת אל-כווית, קרא "לשנות במהירות את תוכנית הלימודים" לאחר שערך מחקר על התוכניות ומצא כי הן מעודדות קיצוניות ופלגנות.[1]

 

אל-זלזלה שהעביר את ממצאי מחקרו לבכירים במשרד החינוך הכוויתי סיפר בראיון ליומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-שרק אל-אוסט" על מטרת מחקרו: "רציתי להצביע על קיומן של תוכניות לימוד קלוקלות הזקוקות לעיון מחדש מאחר והן קוראות לעיוות היחסים בין המוסלמים. כמו כן, [רציתי] להבהיר לבכירים במשרד החינוך שרוב המחברים [של התוכניות] הם בעלי מגמות ידועות של תכפיר [האשמה בכפירה] וכי מגמות אלה מצויות בתוכניות הלימוד של דת האסלאם ובתוכניות הלימוד של השפה הערבית ומדעי החברה."

 

ממצאי מחקרו של אל-זלזלה הראו כי "יש 11 ספרים מספרי החינוך האסלאמי המכילים הטפה לתכפיר ולקיצוניות" וכי נעשה תכפיר לכמה אישים וכי "מגזר גדול של מוסלמים מוצג כפוליתיאיסט." עוד טען אל-זלזלה כי "יש אסכולות הלכתיות השונות בפרשנותן ולכן בכירי משרד החינוך חייבים....  לבחון מחדש חלק מתוכניות הלימוד."  

 

אל-זלזלה הציג מספר דוגמאות למסרים הקיצוניים: "בחומר ללימוד הקוראן לכיתה י"א יש בלבול גדול מאוד במונח "כופרים". מי שקורא אותו עלול לחשוב שרוב האנשים בעולם הם כופרים... כמו כן, הספר 'מחקרים לחקיקה אסלאמית לבית הספר התיכון – חוברת מספר 74' קורא [לשלטונו של] שליט אחד וח'ליפה אחד בזמן הזה. בעוד אנו יודעים שכווית היא מדינה אחת מבין כמה מדינות אסלאמיות ושאין מדינה אסלאמית אחת אלא מספר מדינות אסלאמיות, הספר קורא להקמת מדינת ח'ליפות אחת ומדינה אסלאמית אחת ודורש מכל המוסלמים לשאת נשק. בעמוד 63 נאמר בספר: 'רפיון זה לא יהיה ביום שכל המוסלמים יהיו במדינה אחת תחת שליט אחד'... [וכן]  'עדה מהאומה שלי עודנה נלחמת על האמת עד ליום הדין' כלומר נדרש מהמוסלמים להילחם למען איחוד המדינה האסלאמית האחת."[2]

 

אנשי חינוך ואינטלקטואלים: התוכניות מעודדות אלימות

אינטלקטואלים ואנשי חינוך נוספים תמכו בדרישה לרפורמות בתוכניות. ד"ר שמלאן יוסף אל-עיסא, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת כווית, כתב במאמר ביומון "אל-אתחאד" היוצא לאור באיחוד האמירויות: "המוסדות הממשלתיים הרשמיים, כלומר, בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים, [בתי הספר] התיכוניים ואפילו המכונים לרכישת מקצוע והאוניברסיטאות, מפיצים את המחשבה הדתית באמצעות ספרי ילדים המלאים בשיעורים העוסקים בג'יהאד באסלאם ובקריאות חוזרות ונשנות להרחיק את הזרים מהארצות המפרץ הערביות... הנוער לוחם הג'יהאד במפרץ... למד בבתי הספר הממשלתיים בריאץ' ובכווית וכן באוניברסיטאות הציבוריות... רוב לוחמי הג'יהאד הכוויתים בפלוג'ה הם או סטודנטים צעירים שלמדו בבתי ספר בכווית, או פקידים במשרד הביטחון ובמשרד הפנים. מה מצפה ממשלת כווית אם ספרי הסטודנטים שלה מלאים בקריאות לג'יהאד?..."[3]  

 

פעילת זכויות הנשים, לולוה אל-מלא, אמרה במהלך סימפוזיון שארגנה "הברית הלאומית הדמוקרטית" בכווית תחת הכותרת "המלחמה בטרור... חיי המולדת": "לאחר שחרור [כווית מן הכיבוש העיראקי] קיווינו שנפטרנו מטעויות העבר, אולם למרבה הצער, לא למדנו לקח משלב זה וחזרנו לבצע את אותן הטעויות. הטעות הגדולה ביותר היתה שהזרמים והמפלגות שהתנגדו לשחרור כווית, בטענה שהדבר התבצע על ידי כופרים, המשיכו לרוקן את תוכניות הלימוד מתכניהם המדעיים וההומאניים [ולהופכם] לשיעורי דת. כך למשל, הוכנסו לחומר הלימוד של השפה הערבית [תכנים] דתיים. כמו כן, בוטלו שיעורי החינוך הגופני מפני שלדעתם הם אסורים [מבחינה דתית] ואת מקומם תפסו שיעורי החינוך הדתי...

 

המפלגות הדתיות התערבו אפילו בבתי הספר הזרים כדי לכפות את שיעור קריאת הקוראן כשיעור בסיסי על חשבון תוכניות הלימוד המדעיות האחרות... אלו האומרים שהטרור בכווית מיובא מרמים עצמם או מחפים על חוסר אונם. אילו היה הטרור מיובא כיצד יצא [מכווית] דובר תנועת הטאליבאן, סולימאן אבו ע'ית', וכיצד למד בה המוח שתכנן את התקפות ה-11 בספטמבר, ח'אלד אל-שיח'?... הסכנה הטרוריסטית העומדת בפני כווית היא שהחינוך שיצר את הטרוריסטים הפושעים הללו ששפכו את דם בנינו, אנשי הביטחון, אינו מיובא וכי סביר שהוא ייצור טרוריסטים רבים [נוספים]."[4] 

 

גם הליבראל אחמד אל-בע'דאדי טען כי יש בתוכניות הלימוד תכנים קיצוניים. בראיון לשבועון הכוויתי "אל-טליעה" ציין כי התוכניות "מתמקדות בפסוקי הג'יהאד ובפסוקי הלחימה" ומלמדות כי "יש לקלל את הכופר וכי מי שלא משלם את הצדקה הוא מורתד [מי שחוזר בו מדת האסלאם] שיש ליישם לגביו את עונש הרדה [לאמור, עונש מוות] ". לדברי בגדאדי, בבתי ספר מסוימים "אוסרים על [לימוד] מוסיקה ומשרד [החינוך] אינו עושה דבר. יש בתי ספר המתנגדים [אפילו] למוזיקה של ההמנון הלאומי.[5]

 

בעל הטור צ'יאא צ'יאא אל-דין טען במאמר ביומון הכוויתי "אל-סיאסה" כי החינוך בפקולטת השריעה באוניברסיטת כווית מעודד קיצוניות. תחת הכותרת "סיגרו את פקולטת השריעה" כתב: "סיגרו את פקולטת השריעה או שתערכו בה רפורמות. הפעולות הנפשעות שמבצעת הכנופיה [הטרוריסטית] בכווית הן תוצר של הלימוד הדתי שכנראה היה הסיבה לסטייתו של המיעוט הזה מהדרך... מזה חצי מאה שולט בחינוך הדתי, ובמיוחד בפקולטה לשריעה באוניברסיטת כווית ובמנגנוני הדת הרשמיים, זרם דתי ופוליטי שפעל לזריעת מחשבת התכפיר בתוכניות הלימוד, בחר מורים בעלי מגמה זו ומנע פלורליזם אידיאולוגי ודתי [בין האסכולות]. לפיכך, תוצאות הלימוד, בהכרח, אינן עולות בקנה אחד עם צרכיה ושאיפותיה של החברה הכוויתית הסובלנית וכתוצאה מכך נוצרות, בהכרח, תופעות חריגות רבות השואבות את [ההשראה] לדרכן מן האידיאולוגיה של התכפיר."[6]

 

תגובת אנשי החינוך האסלאמי: הביקורת - מתקפה נגד האסלאם

אנשי חינוך ואינטלקטואלים אחרים – רובם קשורים בצורה זו או אחרת לתוכניות הלימוד של דת האסלאם - דחו את הטענה בדבר הקיצוניות בתוכניות. הד"ר פהד אל-ט'פירי, מרצה לתוכניות לימוד ולחינוך אסלאמי במכללה לחינוך יסודי, טען בראיון ליומון הכוויתי "אל-ראי אל-עאם": "סקרתי את כל תוכניות הלימוד האסלאמיות... ולא מצאתי שום ביטוי הקורא לאלימות או לביטול האחר... כמו כן, לא מצאתי שום קריאה לשנאת האחר והקאתו [מהחברה], אלא מצאתי [מסרים של] סובלנות ועידוד יחסי שלום עם לא מוסלמים."

 

"הדרישה לשנות [את התכנים] בטענה שהם מכילים חומר לימוד המעודד קיצוניות וטרור, אינה דרישה כנה" טען אל-ט'פירי, "מפני שאנו, המומחים לתוכניות הלימוד של החינוך האסלאמי, לא מצאנו בהן שום קריאה לטרור או קיצוניות. אני חושב כי עניין זה [מועלה] במסגרת המתקפה הגסה מכל עבר נגד האסלאם...

 

צמיחת הקיצוניות אינה קשורה לתוכניות הלימוד. הקיצוניות היא התנהגות אנושית... יהיה זה עוול להטיל את הסיבות לקיצוניות על תוכניות הלימוד או על המורים עצמם, אלו סיבות הנובעות מן האדם עצמו, והבעיות עימן הוא מתמודד."[7]

 

הכחשת הקשר בין תוכניות הלימוד לקיצוניות נשמעה גם מפי עבד אללה אל-כנדרי, ראש איגוד המורים הכוויתי, שאמר בראיון ליומון הכוויתי "אל-סיאסה": "תוכניות הלימוד שלנו אינן קוראות לשנאת האחר, איבה או מלחמה עימו. כולנו גדלנו על תוכניות הלימוד הללו ולמדנו באמצעותן. חברי הממשלה הנוכחית וכן כל מנהיגי המדינה ובכיריה למדו באמצעות תוכניות הלימוד הללו. אם תוכניות הלימוד היו מובילות לאלימות ולטרור מדוע המנהיגים הללו לא הפכו לטרוריסטים?"[8]    

 

ח'ולה אל-עתיקי, בכירה במשרד החינוך, דחתה בראיון ל"אל-סיאסה" את הטענה נגד תוכניות הלימוד. לדבריה, ההאשמות בדבר עידוד האלימות בקרב התלמידים הן "האשמות שקריות של כמה אנשים משוחדים... שאינם מעוניינים שהחברה תהיה דתית, ולאחר האירועים שהתרחשו באמריקה ובמקומות אחרים הם מצאו [קרקע] פורייה כדי לתקוף את הדת ואת תוכניות הלימוד בתקווה שכל חומר [הלימוד] של החינוך האסלאמי יבוטל."[9]    

 

הד"ר מנצור ע'לום, מומחה לחינוך וסגן שר לשעבר במשרד החינוך, שהיה אחראי בעבר על תוכניות הלימוד, טען בראיון לעיתון "אל-סיאסה" כי האשמה איננה בתוכניות, אלא במורים: "אינני מסכים עם ההאשמה שתוכניות הלימוד קוראות לאלימות או לטרור. יש להתרכז במורה. את תוכניות הלימוד הדתיות צריכים ללמד מורים המאמינים בדת האסלאם כפי שהיא צריכה להיות - דת סבלנית שוחרת שלום ושסיסמתה היא השלום. האסלאם מחייב אותנו, המוסלמים, להיות אחים ולשתף פעולה אחד עם השני. כמו כן, האסלאם הורה לנו לנהוג בחסד עם הדתות האחרות. לפיכך, אני אומר שבתוכניות הלימוד עצמן אין קריאה לאלימות. אולם יתכן שחלק מהמורים אימצו את האלימות... אני דורש ממשרד החינוך לפקח על מי שמלמד את תוכניות הלימוד הללו."[10] 

 

הויכוח סביב שאלת לימוד נושא הג'יהאד בתוכניות הלימוד

במוקד הדיון על מידת הקיצוניות של התוכניות עמדה שאלת הלגיטימיות של לימוד הג'יהאד. דיון זה התעורר במיוחד בעקבות פרסום ידיעה ביומון הכוויתי "אל-ראי אל-עאם" לפיה בתוכנית הלימוד לכיתה ד' יש שאלה על הג'יהאד. בשאלה שהופיעה בחלק א' של ספר 'החינוך האסלאמי' בעמוד 61 נכתב:

 

"לוחמי הג'יהאד המוסלמים זקוקים במלחמתם נגד אויבי האסלאם:

א. לסיוע בנפש, בכסף ובנשק.

ב. להגשת תלונות למעצמות.

ג. להפצת ידיעות אודותם בעיתונים ברדיו ובכתבי העת."

 

התשובה הנכונה לשאלה, על פי הספר, היא תשובה א'.

 

היומון ציטט איש חינוך שאמר כי מטרת השאלה היא לערוך "שטיפת מוח" לתלמידים, שכן "הבעיה  היא שהדברים הללו מופנים לילדים בני שמונה ותשע, במדינה שחייבת את הישרדותה למעצמות."[11]  

 

ד"ר חמוד אל-חטאב, בכיר לשעבר במשרד החינוך, שנטל חלק בגיבוש תוכניות הלימוד, מתח ביקורת קשה על הופעת שאלה זו בתוכנית הלימודים. בראיון ליומון "אל-סיאסה" אמר: "דורשים מהתלמידים בכיתה ד' שתהיה להם תחושה של ג'יהאד מן הסוג של הקדשת הנפש, הרכוש והנשק ללוחמי הג'יהאד. סוג זה של חינוך נחשב לשטיפת מוח." לדבריו, "אף אחד אינו יכול להתעלם מכך שבאסלאם יש ג'יהאד. אולם, האם הג'יהאד שראוי ללמדו בכיתה ד' בבית הספר היסודי הוא זה שאנו מקדישים [במסגרתו] את הנפש, הרכוש והנשק ללוחמי הג'יהאד?"

 

אל-חטאב, ששמו מופיע ברשימת עורכי השינויים בספר לימוד זה, אמר "אני מתנגד לספר הזה ששמי מופיע עליו. אני גיבשתי תיקון לספר זה ורציתי לשנות את כולו, אולם לא ניתנה לי הזדמנות מפני שהיו מוקדי כוח שהפעילו לחץ... משרד [החינוך] תמיד כפה את דעתו כדי שלא אשנה את הספר ולכן שמי מופיע ברשימת אלו שערכו שינויים [בספר] ולא ברשימת מחבריו."[12]  

 

מאידך, התנגדו אנשי חינוך אחרים להורדת נושא הג'יהאד מתוכניות הלימוד. לדבריהם, מי שחושב שהופעת הג'יהאד בתוכנית הלימוד משמעותה עידוד לאלימות, מפרש את המונח ג'יהאד באופן מוטעה. ח'ולה אל-עתיקי, בכירה במשרד החינוך, אמרה בראיון ל"אל-סיאסה": "כשיש שאלה על הג'יהאד, אין משמעות הדבר שקוראים לתלמידים או לתלמידות [להילחם מלחמת] ג'יהאד, אלא מובהר לתלמידים כי הג'יהאד הוא אחד מיסודות הדת והאמונה. הדבר מוסבר להם בדרך פשוטה שלא כמו לסטודנט בבית ספר תיכון או אוניברסיטה... אינני חושבת שיש מוסלמי שיורה על הורדת המילה ג'יהאד מהקוראן או החדית'. האם הם רוצים שנסלף את דתנו, או שאנו צריכים להניח לילדים לגלות בעצמם את המילה ג'יהאד ולפעול באופן מוטעה מפני שהם לא למדו מילדות את המובן האמיתי של הג'יהאד?"

 

אל-עתיקי הוסיפה: "[משמעות] המילה ג'יהאד נרחבת ואין הכוונה בה שאנו נניף את החרבות ונלך להילחם. אם [המילה] ג'יהאד היא במשמעות של שמירה על הדת, הרי שזה דבר מתבקש. כל דת לוחמת מלחמת ג'יהאד למען הישרדותה, מדוע מכחישים זאת?... אם יש מיעוט שהבין לא נכון את הג'יהאד הרי שהוא השתכנע שהג'יהאד הוא הדרך הנכונה מתוך [קריאת] ספרי ההלכה, ספרי הסירה והמקורות [אסלאמים אחרים]... ולא מתוך ספרי החינוך האסלאמי של משרד החינוך... מי שמעוניין להילחם מלחמת ג'יהאד ולמצוא צידוק בפסוקי הג'יהאד למלחמה בגורם כלשהו, ימצא את הפסוקים בספרים רבים שלא מופיעים בתוכנית הלימודים של התלמידים אלא נפוצים בספריות ובאינטרנט."[13]

 

סגן שר החינוך לשעבר, ד"ר יעקוב אל-שראח, אמר בראיון ליומון "אל-סיאסה": "אם נבוא ונלמד את הג'יהאד במובן שונה מ[מובן] הג'יהאד בדת - תיווצר בעיה גדולה. בג'יהאד אין כוונה להילחם באמונות של האנשים, או להילחם בכל מי שחולק עלי בדעתו ובדתו. הג'יהאד אינו קורא להשתתף בהגנה על כל מדינה הנתונה [לסכנה] כלשהי. הג'יהאד באסלאם מנוגד לכך. למרבה הצער יש מי שמנצל את האסלאם וכופה עליו את כל המובנים השגויים של הג'יהאד, ולכן נלמדים מובנים של ג'יהאד שלא קיימים באסלאם [והדבר נעשה] באופן מוטעה." [14]

 

עבד אללה אל-כנדרי, ראש איגוד המורים הכוויתי, אמר בראיון ליומון הכוויתי "אל-סיאסה": "יש להמשיך ללמד את הג'יהאד כל עוד הוא נלמד במובן הנכון, ולא המעוות שבהשראתו מתקיפים אזרחים חפים מפשע פה ושם... אלו המחזיקים בדעות מוטעות על הג'יהאד לא יצאו מבתי הספר אלא ממקומות אחרים מהם קלטו את האידיאולוגיה הקיצונית הזו. לפיכך אין להאשים את תוכניות הלימוד על דברים שלא קיימים בהן... אנו באיגוד המורים הכוויתי קוראים לפיתוח [תוכניות הלימוד] באופן כללי... [אולם] אנו מתנגדים לכך שפיתוח זה יבוא לידי ביטוי בהסרת מספר פסוקים בתוכניות הלימוד הדתיות."[15]    

 

ד"ר מנצור ע'לום, אמר בראיון ליומון "אל-סיאסה": "אסור לנו להזניח את מה שמופיע בקוראן, להפכו שולי, לבטלו ולהתעלם ממנו... הג'יהאד אכן נמצא בתוכניות הלימוד אולם... הקוראן הגביל את עיתוי הג'יהאד. האסלאם ציווה עלינו [להילחם מלחמת] ג'יהאד אם יתקיפו את ארצנו. אז נהיה חייבים להילחם מלחמת ג'יהאד למען המולדת... האסלאם אינו אומר לנו להילחם מלחמת ג'יהאד ללא סיבות... הג'יהאד לא בא כדי להרוג אנשים, אלא הוא בא למען האינטרס של האנושות וכדי להגן על הארץ. האם הגיוני שנבטל את המילה ג'יהאד בגלל שיש אנשים המפרשים את הג'יהאד בדרך מוטעית?"[16]           

 

על מעורבותם של האחים המוסלמים בעיצוב התוכניות

אלו שהתריעו כי תוכניות הלימוד מכילות מסר קיצוני טענו כי הסיבה לכך היא השפעתם הרבה של הזרמים קיצוניים בכלל, ואנשי תנועת האחים המוסלמים בפרט, במשרד החינוך הכוויתי. חבר הפרלמנט הכוויתי ושר הנפט לשעבר, ד"ר עבד אל-מוחסן אל-מודעג', אמר בסימפוזיון שארגנה "הברית הלאומית הדמוקרטית" תחת הכותרת "המלחמה בטרור... חיי המולדת": "עד 1976, תוכניות הלימוד בכווית היו מתונות ומקצועיות... [לאחר] שפוזר הפרלמנט ב-1976 והשתנו תוכניות הלימוד מפני שהן נפלו ליידי זרם אסלאמי. אם נסתכל מי קיבל לידו את [השליטה על] החינוך באופן כללי, הרי שאלו הם ראשי הזרם הזה... לתוכניות הלימוד הללו הוכנסו עניינים של תכפיר והן מעודדות פילוג, דבר שהוא זר למדינה הזו."[17]

 

ד"ר חמוד אל-חטאב, העלה טענה דומה ביומון "אל-סיאסה": "החינוך האסלאמי בכווית היה משולב עם השפה הערבית ושניהם היוו חומר [לימוד] אחד. אח"כ רצינו שיהיה חומר לימוד מיוחד לחינוך דתי. בראש הדרישה הזו עמד המנוח מחמד עבד אל-חלים אל-שיח'. רוב אלו שפיקחו על החינוך האסלאמי באותה העת היו אנשים זקנים שתמכו בקנאות בחינוך האסלאמי... מחמד עבד אל-חלים אל-שיח' היה מהאחים המוסלמים שיצאו ממצרים [לכווית] כאשר הופעלו לחצים על האחים המוסלמים במצרים בימי שלטונו של גמאל עבד אל-נאצר. האיש הזה החזיק באידיאולוגיה של הג'יהאד כמו סיד קטב, חסן אל-בנא ועבד אל-קאדר עודה. הג'יהאד לגביהם לא היה מוגבל והם קראו לג'יהאד בפנים ובחוץ... כאשר [האחים המוסלמים] גיבשו את תוכניות הלימוד של החינוך האסלאמי הם רצו בכך לשתק את מוחות התלמידים והתנגדו שהתלמידים ינהלו דיון כלשהו בענייני הדת. הם התמקדו בכך ש[לימוד] האסלאם יהיה תהליך של למידה בעל פה ולא של הבנה..."[18]

 

מנגד, היו שדחו טענה זו. ד"ר סלוא אל-ג'סאר, מנהלת לשעבר במחלקה לתוכניות לימוד במשרד החינוך ומרצה לתוכניות לימוד בפקולטה לחינוך באוניברסיטת כווית, אמרה כי טענת אל-חטאב שקרית.  "כמנהלת המחלקה של תוכניות הלימוד וכמומחית בנושא, אני אומרת כי לא חשתי כלל שיש שליטה מצד האחים המוסלמים. להיפך, הם שמו ידם בידינו ופעלו על פי האינטרס הלאומי."[19]  ואילו, ח'ולה אל-עתיקי, בכירה במשרד החינוך, אמרה בתגובה ליומון "אל-סיאסה": "אני אומרת למי שטוען כי האחים המוסלמים שולטים על משרד החינוך: 'ציינו את שמותיהם'. אני מכירה את [הרכב] מנהלת תוכניות הלימוד מראשיתה ועד סופה ואין בה אף אחד מהאחים המוסלמים."[20]

 

ממשלת כווית: אין תכנים קיצוניים; יוקמו ועדות בדיקה

בכירים במשרד החינוך הכוויתי דחו את הטענה כי התוכניות מכילות מסרים המעודדים קיצוניות. הם התבססו על מסקנות של משרד החינוך שבחנה סוגיה זו ושללה כל קשר בין תוכניות הלימוד להופעת הקיצוניות.

 

שר החינוך הכוויתי, ד"ר רשיד אל-חמד, הצהיר פעמים רבות כי אין עידוד לקיצוניות בתכניות. בראיון לשבועון האסלאמי "אל-פורקאן", אמר אל-חמד כי  "המשרד ערך בדיקה מקיפה של תוכניות הלימוד לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, כדי להיות בטוח שתוכניות הלימוד אינן מכילות קריאה לקיצוניות. הוכח למשרד שלתוכניות הלימוד אין שום קשר לתופעת הקיצוניות, ואין בהן קריאה לטרור שהחברה [הכוויתית] היתה עדה לו לאחרונה."[21]  ליומון הכוויתי "אל-ראי אל-עאם" אמר אל-חמד כי משרד החינוך יכניס "תוכניות לימוד חדשות כמו דמוקרטיה וזכויות אדם... אין זה נכון להאשים את המשרד בטרור. אילו היה הדבר נכון, כולנו היינו יוצאים טרוריסטים."[22] 

 

למרות דברי הבכירים במשרד החינוך, קראו בכירים אחרים לעיין מחדש בתוכניות מתוך הכרה בקיומם של מסרים קיצוניים. ראש הממשלה הכוויתי, צבאח אל-אחמד, אמר בפגישה עם עורכי עיתונים כי הוא העיר לשר החינוך, ד"ר רשיד אל-חמד, "מספר הערות [על נושאים] הקיימים בתוכניות הלימוד שיש לעיין בהם, במיוחד אלו הקוראים לפלגנות והקאת האחר [מן החברה]."[23]

 

היומון הכוויתי "אל-סיאסה" דיווח גם כי הקבינט הגיש לשר החינוך הכוויתי, ד"ר רשיד אל-חמד, מסמך בן 25 עמודים הכולל הערות ודברי ביקורת על תוכנית הלימוד  "הקוראת לקיצוניות וללחימה בדתות האחרות". לדברי בכיר במערכת החינוך, דו"ח זה העמיד את המיניסטריון במבוכה מאחר שלאחרונה הצהירו בכירים במשרד כי התוכניות אינן מעודדות קיצוניות וטרור.[24]  בעקבות דו"ח זה החליט שר החינוך להרכיב ועדה נוספת שתבחן מחדש את התוכניות, דבר שהתפרש כראיה לכישלון הועדה הקודמת.[25]

 

שר החינוך הכוויתי אל-חמד אמר ליומון הכוויתי "אל-וטן" בקשר להרכבת הועדה החדשה כי "המשרד יתייחס בשיא הרצינות להמלצות. אם יתברר שיש לשנות פסקה כלשהי בתוכניות הלימוד, המשרד לא יהסס לשנותה." אל-חמד הוסיף: "חלק סוברים שיש עניינים השנויים במחלוקת בתוכניות הלימוד ואנו מקווים כי דברים כאלה אינם קיימים. מתוך היכרותי עם דוחות אגף תוכניות הלימוד, אני בטוח  שהתוכניות שלנו טובות ואינן מטיפות לדברים המנוגדים לטבעה של החברה הכוויתית."[26] 

 

בכירים במערכת החינוך שוללים הסרת הג'יהאד מתוכניות הלימוד

בכירי משרד החינוך לא ראו בלימוד נושא הג'יהאד משום קיצוניות ושללו את האפשרות להסירו מהתוכנית במסגרת עריכת רפורמה כלשהי. בתשובה לשאלה האם מונחים כמו הג'יהאד, הלחימה בכופרים ומונחים אחרים קיימים בתוכניות, אמר  סגן שר החינוך, הד"ר חמוד אל-סעדון, ליומון הכוויתי "אל-וטן": "כן הם עדיין נמצאים. הם נחשבים לעקרונות יסוד שלא ניתן לפגוע בהם." לדבריו, נושא הג'יהאד "יישאר בשנים הבאות [בתוכנית הלימודים] מפני שהוא חלק עיקרי מאמונתנו. אולם [מדובר על] הג'יהאד במובן הנכון שלו ולא בג'יהאד לפי מחשבתם של חלק מהאנשים. אם אתה מדבר על הג'יהאד כפי שהוא מופיע בחדית'ים של הנביא, הרי שתמצא אותו בתוכניות הלימוד... קשה לדבר על חומר לימוד בחינוך האסלאמי מבלי להזכיר את מושג הג'יהאד. הג'יהאד הוא חלק עיקרי מהחומר אולם אנו צריכים להציג את המושג הזה בצורתו הנכונה באמצעות הדיבור על הג'יהאד של הנפש והג'יהאד נגד השטן."[27]

 

ח'אלד אל-קטאן, בכיר במשרד החינוך, אמר ליומון "אל-סיאסה" כי כל "תוכניות הלימוד האסלאמיות יפותחו ובכל הספרים יהיו שינויים מהותיים, אולם אין משמעות הדבר שהספר החדש לא יכלול דיון במושגים של הג'יהאד ושאלות לגביהם." לדבריו השאלה בספר הלימוד לכיתה ד' אודות הג'יהאד היא שאלה "שגרתית" ו"אין בה שום דבר".[28]

 

הערכות: לא ניתן לערוך שינויים מהותיים בתוכניות במצב הנוכחי

בשל התייחסויות אלו של הבכירים במשרד החינוך, היו שטענו כי יהיה קשה לערוך רפורמות בתוכניות. ד"ר חמוד אל-חטאב טען כי שר החינוך, רשיד אל-חמד, "לא ישנה דבר בחינוך" מפני ש"אין לו את היכולת לקבל החלטות."[29]  כמו כן, חבר הפרלמנט יוסף אל-זלזלה ציין כי אומנם "יש תוכנית לרפורמה שהחלה בתוך משרד [החינוך] אולם היא מתקדמת בצעדי צב."[30]

 

שמלאן יוסף אל-עיסא, העלה טענה דומה כאשר סיפר במאמר ביומון "אל-סיאסה" על ניסיונו האישי בגיבוש תוכנית לימודים: "השאלה היא האם משרד החינוך יכול לשנות את תוכניות הלימוד? מי יהיה זה שיערוך את השינוי וכיצד [יעשה זאת]? ו[השאלה] החשובה ביותר היא מי ילמד את החומר החדש שיפותח?... לדעתי, המצב הנוכחי במשרד החינוך אינו מאפשר עריכת שינויים מהותיים בשל שליטתם של זרמי המפלגות האסלאמיות [במשרד החינוך]...

 

אני זוכר שבראשית שנות התשעים הוזמנתי למשרד החינוך כדי לגבש תוכנית חדשה לחינוך לנושא הלאומיות. בפגישה הראשונה הופתעתי לגלות שמרבית האנשים שמונו על ידי המשרד לגבש את התוכנית החדשה היו [חברים] בקבוצות האסלאם הפוליטי [הכוונה לאסלאמיסטיים]... ביני לבינם התעוררה מחלוקת בנוגע לאופייה של התוכנית החדשה. הם התעקשו שהחינוך הרוחני [הדתי] יהיה חלק מן החומר ואני התעקשתי שהחומר [כבר] קיים [בתוכנית הלימודים] של שיעורי הדת ואין צורך להכלילם [גם] פה. חומר [הלימוד] החדש יצא פגום ומשעמם ולא היה לו קשר לחינוך ללאומיות.

 

מה שאנו מנסים לומר בפשטות הוא שהשינוי בחברתנו לא יהיה קל כל עוד קבוצות אלו שולטות על החינוך וכל עוד הממשלה אינה רצינית בנוגע לרפורמות הנחוצות..."[31]



[1] אל-ראי אל-עאם (כווית), 20.4.2005.

[2] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 22.2.2005.

[3] אל-אתחאד (אמירויות) 16.1.2005.

[4] אל-טליעה (כווית), 23.2.2005.

[5] אל-טליעה (כווית), 16.3.2005.

[6] אל-סיאסה (כווית), 13.2.2005.

[7] אל-ראי אל-עאם (כווית), 19.3.2005.

[8] אל-סיאסה (כווית), 25.1.2005.

[9] אל-סיאסה (כווית), 26.1.2005.

[10] אל-סיאסה (כווית), 23.1.2005.

[11] אל-ראי אל-עאם (כווית), 11.12.2004.

[12] אל-סיאסה (כווית), 22.1.2005.

[13] אל-סיאסה (כווית), 26.1.2005.

[14] אל-סיאסה (כווית) 24.1.2005.

[15] אל-סיאסה (כווית), 25.1.2005.

[16] אל-סיאסה (כווית), 23.1.2005.

[17] אל-טליעה (כווית), 23.2.2005.

[18] אל-סיאסה (כווית), 22.1.2005.

[19] אל-סיאסה (כווית), 27.1.2005.

[20] אל-סיאסה (כווית), 26.1.2005.

[21] אל-פורקאן (כווית) 21.3.2005.

[22] אל-ראי אל-עאם (כווית), 20.3.2005. דברים דומים אמר סגן שר החינוך, הד"ר חמוד אל-סעדון, בראיון ליומון הכוויתי "אל-וטן": "כאשר אנו בדקנו את תוכניות הלימוד [הנלמדות] מזה שנים רבות, לא מצאנו בהן קריאה לאי כיבוד הדעה האחרת או לשנאת אדם שאינו [מאמין] בדתך. תוכניות הלימוד שלנו נעדרות כל סוג של קיצוניות או שנאה לצד האחר." אל-וטן (כווית), 24.10.2004    

[23] אל-ראי אל-עאם (כווית),  8.2.2005.

[24] אל-סיאסה (כווית), 30.3.2005.

[25] אל-סיאסה (כווית), 30.3.2005.

[26] אל-וטן (כווית), 31.3.2005.

[27] אל-וטן (כווית), 24.10.2004.

[28] אל-סיאסה (כווית), 20.12.2004

[29] אל-סיאסה (כווית), 22.1.2005.

[30]  www.elaph.com  5.4.2005.

[31] אל-סיאסה, (כווית), 28.10.2004.