עיתונאי סורי בשבח בחירת נשיא כורדי לעיראק
העיתונאי הסורי ג'אד אל-כרים אל-ג'באעי כתב ביומון הלבנוני הפרו-סורי "אל-ספיר" מאמר בשבח בחירת נשיא כורדי לעיראק. לדבריו, צעד זה הוא חלק מבניית מדינה לאומית ואזרחות עיראקית חדשה על בסיס השתייכות למדינה וללא קשר למוצא העדתי.[1] להלן חלקים ממאמרו:
"...בחירתו לנשיאות של ג'לאל אל-טאלבאני, איש חילוני ואינטלקטואל בעל קשרים טובים עם אינטלקטואלים ופוליטיקאים ערבים ולא ערבים רבים, היא חלק, כך אנו מקווים, מתהליך בניית המדינה [העיראקית] באופן כללי ומבנייתה מחדש של הלאומיות העיראקית בפרט. למרבה המזל הסכימו העיראקים הערבים, הכורדים, התורכמנים, הסונים והשיעים... להציג את מועמדותו ולבחור אותו לתפקיד זה. יתכן שבהסכמה זו יש משום תיקון הקרעים שהותיר המשטר הקודם בחברה העיראקית והיא תסייע בסילוק שרידי הפשעים הנתעבים שהוא ביצע נגד העיראקים, בייחוד הכורדים שביניהם, וכן נגד לא עיראקים...
אין זו הפעם הראשונה שבה מגיע אזרח כורדי להיות נשיא של מדינה בעלת רוב ערבי. דבר דומה קרה בסוריה יותר מפעם אחת בשלב הליבראלי הקצר שלה מיד לאחר העצמאות. למיטב ידיעתי, הסורים לא התעניינו במוצא העדתי של נשיאם והסתפקו בכך שהוא סורי. יתר על כן, אני סבור שבסוריה כמו בעיראק לא היתה בעיה כורדית בצורה שאנו מכירים לפני שהלאומנים לקחו לידם את השלטון בכוח הנשק ובכוח המהפכה...
מן הראוי לערבים בכלל ולעיראקים בפרט להשתחרר מהבלי המוצא [העדתי] ולהחליפם בזהות לאומית אשר הפרט, וכן הקבוצות החברתיות והמפלגות הפוליטיות שואבים מן המדינה, במידה שהמדינה היא ביטוי למכלול החברתי ולריבונות העם.
מובן מאליו שבחירת אל-טאלבאני כנשיא עיראק מעוררת ויכוח נרחב בחוגי הלאומנים הערבים והכורדים ואין זה מפתיע שהוא עמוס במשקעי העבר במידה זו או אחרת. אלה שההיסטוריה לא התנהלה כרצונם [קרי: הלאומנים הערבים] מעודדים את עצמם שבחירה זו היא שלב מעבר ותו לא, וכן בכך שהיא התנהלה בצל הכיבוש. ואולם הם שוכחים ששלב מעבר זה, כמו כל שלבי המעבר, הוא שלב מכונן. כמו כן, הם שוכחים שלהיסטוריה יש היגיון שאינו מתחשב ברצונות אישיים ובאשליות לאומיות או אחרות וכן שהכיבוש הוא גמול היסטורי לשחצנות ולעריצות. לעומתם, אלה המדמיינים שההיסטוריה התנהלה הפעם כרצונם [קרי: הלאומנים הכורדים]... אשר מבינים מ'תחבולת ההיסטוריה' וערמומיותה רק את זה שהיא אפשרה להם נקמה בערבים, עדיין מביטים בעולם דרך קוף המחט ואינם מסוגלים לראות בג'לאל אל-טאלבאני דבר מלבד לוחם כורדי. הדבר מובן מבחינת שתי הקבוצות [הלאומניות הללו], משום שמושג המדינה הלאומית נעדר לחלוטין מן התודעה החברתית ומן האידיאולוגיה הלאומית שלהן, וכך גם מן המחשבה הפוליטית הערבית.
עם בחירותו כנשיא עיראק, ג'לאל אל-טאלבאני חדל להיות מנהיג כורדי או יו"ר מפלגה כורדית ואין זה ראוי שינהג כך. אדרבה, הוא הגיע אל פסגת הלאומיות העיראקית, אל נשיאות הרפובליקה... אל נשיאות המדינה... והפך להיות נשיאם של כל העיראקים... בחירתו קובעת עיקרון פוליטי ראשי למדינה מודרנית והוא שזכותו של כל אזרח להציג את מועמדותו לתפקיד הנשיאות וזכותו של העם או של נציגיו לבחור במי שהם סבורים שמתאים לכך, בהתאם למשטרה של כל מדינה ולחוקתה...
שלב המעבר הוא שלב מכונן. האם בחירת הנשיא אל-טאלבאני היא סימן ראשון לכתיבת החוקה העיראקית בצורה שתקדם מדינה לאומית ובנייה מחדש של האזרחות העיראקית ותקבע את זכותו של כל אזרח עיראקי להיות נשיא של עיראק החדשה באמצעות בחירות חופשיות וללא קשר להשתייכותו העדתית, הדתית, ההלכתית, המעמדית או הפוליטית? אם אכן כך הדבר, אשרי העיראקים וברכות לג'לאל אל-טאלבאני על הנשיאות."
