כללי

 

תגובות סוריות להכרזתו של בשאר אל-אסד על נסיגה סורית מלבנון

 

נאומו של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד מה-5 במרץ 2005 בו אמר כי סוריה תסיג את כוחותיה אל אזור אל-בקאע "במסגרת הסכם טאיף שעולה בקנה אחד עם החלטה 1559", התקבל בחיוב בעיתונות הסורית[1]. בכירים ובעלי טורים טענו כי נאומו של אסד הוא המשך מדיניותה הרצופה של סוריה שכבר החלה בנסיגה מלבנון כבר בשנת 1999. לדבריהם, החלטה 1559 לא גובשה כדי שסוריה תצא מלבנון אלא כדי שיהיה ניתן לממש תוכניות מערביות לסדר חדש באזור. 

 

אנשי אופוזיציה ופעילי זכויות אדם סוריים הדגישו כי הבעיה המהותית בסוריה היא החלת רפורמות פנימיות ודמוקרטיזציה ולא ביצוע הנסיגה מלבנון שהיתה צריכה להתבצע כבר בעבר.   

 

לעומתם, פירשה תנועת האחים המוסלמים בסוריה את דבריו של אסד ככניעה ללחצים חיצוניים. להלן קטעים מן התגובות הסוריות:

 

בכירים ועיתונים ממסדיים: מטרות מוסוות מאחורי הדרישה לנסיגה

בות'ינה שעבאן, השרה הסורית לעניני מהגרים אמרה ליומון "אל-חליג'" מהאמירויות המאוחדות כי "החלטת הנסיגה הסורית מלבנון ונאומו של בשאר אל-אסד הם התחלה של הקלה ביחסים באזור... סוריה שאפה [ושואפת] תמיד, בעבר בהווה ובעתיד, להפיג את המתיחות באזור, ל[כונן] שלום ויציבות באזור והיא מנסה לפעול יחד עם הכוחות שוחרי השלום והיציבות כדי להפיג את המתיחות מפני שמתיחות, אלימות ומלחמות משפיעים באופן שלילי על החיים, על השגשוג ועל עתיד בנינו באזור הזה."

 

בתשובה לשאלה האם מטרתה של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1559 היא נסיגת סוריה מלבנון אמרה שעבאן: "כמובן מטרת החלטה 1559 איננה נסיגה סורית מלבנון שכן [כבר] משנת 1999, החלה סוריה לפרוס מחדש את הכוחות ואנו הסגנו יותר מ-25,000 חיילים מבלי שהעולם יאמר אף מילה בעניין הכוחות הסורים. [אולם] כעת כאשר הכרזנו על נסיגה מלאה אומרים [בעולם] כי אין זה מספיק...

 

כל מי שקרא את מה שכתבו הרפובליקנים החדשים מאמצע שנות התשעים יודע כי ישנה תוכנית לסדר מחדש את האזור, כלומר, לחלק את מדינות ערב לשבטים, עמים, עדות וגזעים. זו הסכנה האמיתית הטמונה בתוכניות שבאות אלינו מבחוץ... לפיכך, [אין זה משנה] מה סוריה תעשה [תמיד] יגידו שאין זה מספיק, מפני שהם מעוניינים להמציא סיבות ותירוצים [שיצדיקו] פעולה על פי תוכניתם להרס עתיד האזור. ואני חושבת שהיעד העיקרי בו הם מנסים לפגוע הוא הערביות".[2]      

 

דברים ברוח דומה כתב עז אל-דין אל-דרויש במאמר המערכת של היומון הסורי הממסדי "תשרין":  "כפי שצפה הנשיא בשאר אל-אסד בנאומו ביום שבת שעבר, הסערה סביב הנסיגה הסורית מלבנון נמשכת... הספקנות והסערה אינן מותירות מקום לספק: לבנון וסוריה עומדות בפני שלב חדש בתוכנית [שמטרתה] לכפות את ישראל באזור ככוח הגמוני, במסגרת תוכנית המזרח התיכון הגדול...  

 

המטרה של אלה [הדורשים את היציאה הסורית מלבנון] אינה חירותה של לבנון והדמוקרטיה שלה, ללבנונים אין שום חסך בעניין זה. המטרה [גם] אינה [הפסקת] ההימצאות הצבאית הסורית בלבנון מפני שהימצאות זו קשורה במקורה לרצונם של הלבנונים ולהסכם טאיף, וניתן לטפל בכך ישירות בין שתי המדינות, כפי שקורה בפועל. המטרה העיקרית [בדרישת הנסיגה] היא לפגוע ביחסי סוריה לבנון [ולהגשים] את רצונה של ישראל ולא את רצונם של הלבנונים והסורים. ישראל מעוניינת באסון אמיתי [שיתרחש] כעת ובעתיד...

 

סוריה תבצע את המוטל עליה על פי הסכם טאיף והחלטה 1559... אולם האם הבעיה תסתיים בכך, ואלו מבין הכוחות החיצוניים המתיימרים לקרוא לחירות לבנון יפסיקו להשמיע דרישות [נוספות]? האם יפסקו הצעקות הצורמות? בוודאי שלא. הסוגיה היא הרבה מעבר לכך ומה שקורה היום הוא רק ההתחלה."[3]     

 

מחמד ח'יר אל-ג'מאלי, בעל טור ביומון הסורי "אל-ת'ורה" טען במאמרו כי אסד נהג בחוכמה כאשר התייחס בחיוב להחלטה 1559 ובכך מנע ניסיון לסכסך בין סוריה לבין האו"ם. לדבריו אסד בנאומו חשף את "מתקפת הסילוף והלחצים אשר באמצעותן רוצים להציג את סוריה כמי שמתנגדת להסיג את כוחותיה מלבנון ומי שמסרבת להתייחס בצורה חיובית להחלטה 1559. [מתקפה זו נועדה] לרמוז שהיא [סוריה] נמצאת בסכסוך עם האו"ם. מובן שמתקפות סילוף אלה התבססו כולן על החלטה 1559 אשר הכנתה תואמה בין ארה"ב לבין וצרפת מאז יוני 2004 ולפני הארכת כהונתו של לחוד כנשיא…

 

אבל הנשיא אסד בתבונתו הידועה, חוכמתו המושרשת וראייתו הנוקבת בעניינים שאינם גלויים הפתיע את הכוחות האורבים ללבנון ולסוריה ואת מי שמתחזק מהם בתוך לבנון כאשר הבהיר שבמהלך כל פגישותיו עם השליח הבינלאומי טריה לארסן, עם האחים הערבים ועם הבכירים שביקרו בסוריה הוא הדגיש כי סוריה תתייחס בצורה חיובית להחלטה 1559 למרות ההסתייגויות שלנו ממנה. [כמו כן, הוא הדגיש] כי הבעיה היא עם הסעיף [העוסק] בהתנגדות [כלומר, פירוק המליציות בלבנון] ועם הסעיף הסודי [העוסק] ביישוב [הפליטים בלבנון]...

 

ואולי האמת הזו יותר מכל האחרות היא זו שחושפת מדוע הופעלו לחצים גוברים על סוריה ומדוע נבחרה לבנון לאחרונה כמוקד להסלמת הלחצים האלה, באמצעות הפשע הנתעב של רצח אל-חרירי, תוך הישענות על ההחלטה הבינ"ל. זאת בידיעה שהצד היחיד שמפיק תועלת מהפשע הזה, ואשר מטרותיו הופכות אותו למואשם היחיד בביצוע הפשע הזה, הוא ישראל.

 

היה מתבקש שלאור הסלמת מתקפות הסילוף והלחצים על סוריה היא תנקוט בעמדה שתעמיד אותה במצב של מחלוקת עם האו"ם ואז היא תואשם בכך שהיא מתמרדת נגד הלגיטימיות הבינלאומית כדי שינצלו את האשמה כלפיה להפעלת יותר לחצים וגיוס העולם נגדה. אבל חוכמתו של הנשיא אסד  להתייחס בצורה חיובית להחלטה 1559 ובהכרזה על תכנית השלמת הסגת הכוחות הסוריים מלבנון הפכה על פיהם את ההערכות של המהמרים על עמדה זו..."[4]

 

האחים המוסלמים בסוריה: בשאר נכנע ללחצים חיצוניים

אתר האופוזיציה הסורי "אח'באר אל-שרק" פרסם גילוי דעת מטעם  תנועת האחים המוסלמים בסוריה בו הביעה את אכזבתה "מכניעתו של [בשאר אל-אסד] ללחצים חיצוניים ולאיומים, מהתרחקותו מן הדרישות הלגיטימיות הדוחקות של העם [הסורי] ומהתעלמותו מן הצורך ברפורמה פנימית, באחדות לאומית ובביצור החזית הפנימית."

 

כמו כן, קראה התנועה לכנס "ועידה לאומית כללית, מהר ככל האפשר, בה ישתתפו כל מרכיבי העם הסורי... כדי לגבש תוכנית פעולה רצינית ואקטיבית להוצאת המולדת מן המשבר העמוק בה היא נתונה כתוצאה מביצוע מדיניות הפרד ומשול ומדיניות של עריצות מצד המשטר."[5]    

 

אנשי אופוזיציה ופעילי זכויות אדם: דרושות רפורמות פנימיות

אנשי אופוזיציה  ופעילי זכויות אדם טענו כי  הבעיה העומדת על הפרק אינה נסיגת סוריה מלבנון - שאכן צריכה להתבצע - אלא הצורך בעריכת רפורמות פנימיות ובניית חיים דמוקרטיים בסוריה. 

 

איש האופוזיציה אכרם אל-בוני, החתום על עצומת האינטלקטואלים שקראה לאסד להסיג את הכוחות מלבנון, ציין כי "החלטת נסיגת הכוחות הסוריים מלבנון היא צעד חיובי אך הבעיה שעומדת על הפרק אינה קשורה להליך הפרוצדוראלי - כלומר לנסיגה, אלא בהתחלה של שינוי המנטאליות המיושנת בניהול המדיניות הסורית ביחס ללבנון. משמעות הדבר היא לפנות [לענייני] הפנים ולעסוק בבניית חיים דמוקרטיים במקום [אותה] מנטאליות מיושנת...

 

במישור הפנימי אין סימנים [המעידים על] שיפור המצב, אנו עדיין מצפים להגשמת ההבטחות. בקרב האינטלקטואלים הסוריים רווחת [תחושת] אי האמון בהבטחות השלטון לגבי [ענייני] הפנים. שלטון זה לא הצליח עד היום לגבש זרם רפורמיסטי בעל מאפיינים ברורים שירכיב תכנית אחידה בנוגע למעבר [ליישום] עקרונות עבודה דמוקרטיים. אנו עדים [רק] להבטחות בעל פה אך המעשים בפועל הם הפוכים." [6] 

 

הית'ם אל-מאלח, יו"ר האגודה לזכויות האדם בסוריה אמר: "אין כל חדש בנאום של הנשיא אסד. הנסיגה הסורית היתה צריכה להתבצע לפני שנים. סוריה נכנסה ללבנון כדי להפסיק את שטף הדם של מלחמת האזרחים [אך] מלחמה זו הסתיימה כבר לפני שנים ומאז היו צריכים הסורים לצאת [מלבנון]... אל-אסד מעולם לא ניגש לטפל במצב הפנימי [בסוריה] המדרדר מיום ליום לכדי משבר. למרות הדרישה הבינלאומית והערבית [לנקוט] בדרך הדמוקרטיה והענקת החירויות, סוריה עודנה רחוקה מכך. אתמול בית הדין לביטחון המדינה גזר על שני סטודנטים מאסר לשנים רבות תוך שלילת זכויות האזרח שלהם. היכן הביטחון והיציבות הפנימית בסוריה?"[7]     

 

דברים ברוח דומה הופיעו גם במאמרו של בעל הטור אסעד עבוד ביומון הסורי הממסדי "אל-ת'ורה": "אכן אדוני היינו זקוקים אתמול לנאומך. יתרה מכך, אנו קיבלנו אותו באיחור [כמו] מימטרים על אדמה צמאה. אם מה שעיכב את פנייתך אלינו היה דאגתך לקרוא את שאלותיהם של האנשים ולמשש את הדופק של הרחוב הסורי, דע, אדוני, כי ענית על שאלות [אלה] וייצבת את הדופק [של הרחוב  הסורי]. אולם, אנו אומרים באמת ובכנות: אנו זקוקים ליותר...

 

כפי שציינת זאת, אדוני, כל האירועים שהתרחשו - החל מכישלון תהליך השלום, עבור במלחמה נגד עיראק וכלה באווירה המתוחה שבלבנון והלחצים העצומים העוינים שהופעלו על מדינה סבלנית זו העומדת איתן – [כל האירועים הללו] השפיעו [לרעה] על מצבנו הפנימי, על הפיתוח שלנו ועל החלת תהליך הרפורמות, והזמן לא יחכה לנו לנצח. הקריאה המתחייבת היא לזרז את פעולות הרפורמה על הסתעפויותיה השונות. הדבר מחייב התקדמות נחושה במה שאנו מכנים 'רפורמה' במצב הפנימי אשר אתה, כבודך, תיארת כדבר העומד בראש סדר העדיפויות.

 

הרושם הכללי ברחוב הסורי הוא שיהיה זה חכם למהר ולהסיר את כל המכשולים בפני התייחסות מלאה אל המצב הפנימי [בסוריה]. אתה התייחסת אליו, הבטחת הבטחות לגביו וקבעת מועד [לדון בו] בכינוס הועידה הארצית של המפלגה [מפלגת הבעת']. אולם, ללא ספק ישנן החלטות רבות ועבודה רבה שעלינו למהר לבצע... "[8]