המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
העיתונות הסורית הממסדית מאיימת במלחמה בגולן
27/8/2006

 

העיתונות הסורית הממסדית מאיימת במלחמה בגולן: "אלה הקוראים לשלום צריכים לתמוך תמיד ברעיון ההתנגדות"

 

הקדמה

בעקבות נאומו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, ב-15 באוגוסט 2006, בו חזר והדגיש כי ההתנגדות היא הדרך לשלום וכי הגולן "ישוחרר בידיים סוריות", מתפרסמים בימים האחרונים בעיתונות הסורית הממסדית מאמרים ברוח דומה.

 

להלן עיקרי המאמרים בנושא:

 

הנשיא אסד: "ההתנגדות והשלום הם ציר אחד"

מאמר המערכת של היומון הסורי הממסדי "אל-ת'ורה" טען כי כל מי שתומך בשלום צריך לתמוך גם בהתנגדות משום שההתנגדות היא הדרך להשגת השלום: "סוריה מאמינה כי לא קיימת סיסמה 'התנגדות לשם התנגדות', אלא קיים עיקרון מציאותי ומעשי והוא 'התנגדות למען השלום'. שכן, ההתנגדות גורמת, בין היתר, לשיפור האווירה המתאימה ליצירת שלום צודק. לכן, אלה התומכים בשלום ואלה הקוראים לשלום, צריכים לתמוך תמיד ברעיון ההתנגדות. שהרי העלאת יוזמות וסיסמאות של שלום ללא [פעולות] התנגדות הביאה [רק] ליהירות ושחצנות מצד ישראל שזלזלה ביוזמות אלה. בכל פעם שהערבים צעדו צעד קדימה בכיוון השלום - הישראלים צעדו [מספר] צעדים בכיוון מלחמה...

 

סוריה מעולם לא זנחה את השלום כפי שהיא [מעולם] לא זנחה את הנשק... הניסיון [הוכיח] שהערבים העלו יוזמות רבות בנושא השלום ובכל פעם יוזמות אלה נתקלו בתגובה שלילית של ישראל, שהגיעה לידי כך שבתמורה לכל יוזמת שלום ערבית ארע במקביל מעשה טבח ישראלי נגד הערבים. ישראל הביעה את עצמה בכך שהיא אינה מעוניינת בשלום. זאת, תחת ממשלות שלא האמינו בהכרח להחזיר את האדמות הכבושות לבעליהן ובאווירה בה היא מצאה תמיכה מוחלטת וסיוע מוחלט מארה"ב...

 

סוריה מאמינה תמיד בשלום. הצד הישראלי הוא זה שהכשיל את הניסיונות להתקדם... ישראל צריכה ללמוד מלקחי תוקפנותה האחרונה כלפי לבנון ולהבין שכוחה הצבאי, חזק ככל שיהיה, לא יוביל לשלום ואינו מוכיח שהיא מעוניינת בשלום. להיפך, היא ביצעה כל מה שמוכיח את נטייתה לתוקפנות...

 

בכל מקרה, ניצחונה של ההתנגדות הלבנונית [חזבאללה] וניצחונה של ההתנגדות בפלסטין ובעיראק יביאו להפצת דרכה של ההתנגדות. לקחי העבר הוכיחו כי התייחסות לאופציה של ההתנגדות כאל בלתי סבירה גרמה נזק לשלום. הלקח הנוכחי הוא שניצחון רעיון ההתנגדות הוא הדרך לשלום. האם לא אמר הנשיא בשאר אל-אסד ש"ההתנגדות והשלום הם ציר אחד" [?][1]

 

המופתי של דמשק: לא נשקוט עד שהגולן יחזור לסוריה

ברוח דומה דיבר המופתי של דמשק, השיח' בשיר עיד אל-בארי, שנאם בדמשק בטקס שנערך לרגל ליל אל-אסראא ואל-מעראג' [מסע הלילה של מוחמד ועלייתו לשמיים][2]: " יום השנה של לילה זה חל השנה כשהאומה שלנו חווה מאבק מר וג'יהאד מקודש נגד אויבי אללה ואויבי האנושות - הציונים הבוגדים, הנפסדים והכובשים את האדמה הקדושה, את מסגד אל-אקצא...

 

ההתנגדות הלבנונית [חזבאללה] והמנהיג שלה חסן נאסרללה לימדו את האויב הציוני לקח קשה שהוא לא יישכח לעולם. הם הוכיחו כי האומה של הערביות והאסלאם נשבעה לעצמה שהיא לא תנוח ולא תשקוט אלא כאשר תחזור הזכות ל[בעליה]; כאשר פלסטין וירושלים הקדושה יחזרו לאנשיה, דרום לבנון [יחזור] לבעליו, והגולן הנאחז בסבלנות ועומד איתן [יחזור] למולדת האם שלו, סוריה, בין אם יארך הדבר זמן רב  ובין אם לאו."[3]

 

יומון ממסדי: "נלחם בכם כפי שנלחמה ההתנגדות הלבנונית"

היומון הסורי הממסדי "אל-ת'ורה" פרסם מאמר בו איים כי סוריה לא תניח לישראל לכבוש את הגולן לנצח וכי העם הסורי יילחם בישראל בכל מקום על אדמת הגולן: "הפעם שיקוליה של ישראל היו מוטעים. שכן, אין היא רגילה להילחם בלוחם ההתנגדות הערבי פנים אל פנים משום שהכוח הצבאי שלה אפשר לה לצוד אותו ממרחק גדול. אך, הדברים השתנו היום. שכן, העושק, הרצח, החורבן, ואי ההתחשבות בדעה האחרת גרמו ללוחם ההתנגדות לעמוד אל מול המוות, להילחם במוות ולהילחם ללא כל פחד מהמוות למען הזכות שלו, למען המולדת שלו ולמען סוגיה שהוא מאמין בה [ומוכן] למות למענה. לכן, הוא הפחיד את האויב, הביס אותו והציב אותו בפני מציאות שהוא לא העלה על דעתו שיעמוד מולה או שיגיע [למצב] אליו הוא הגיע.

 

[הסיבה] החיצונית למלחמה [של האויב] היא שחרור שני אסירים [ואילו הסיבה האמיתית] היא יישום החלטה 1559 בכוח. אך, ההתנגדות הגיבורה הזו [חזבאללה] שברה את כוחו [של האויב], פילשה בעפר דרום לבנון את מיטב אנשיו והפכה את הטנקים החזקים בעולם לארונות הקבורה של החיילים.

 

לתוצאות המלחמה התוקפנית הזו תהיינה השפעות פוליטיות עמוקות והשלכות צבאיות גדולות על הישות הזו, והן יהיו קשות יותר מן התבוסה הצבאית המחפירה שלה. במה שהאויב נתקל כיום בדרום לבנון הוא עתיד להיתקל מחר בחזית הגולן.

 

אנו בסוריה אומרים לכובשים שהעם שלנו מזהיר אתכם: לא נניח לכם לכבוש את אדמתנו, לגרש את התושבים שלה וליהנות מהטוב שלה לנצח. עליכם להבין שהעם שלנו יילחם בכם כפי שנלחמה בכם ההתנגדות הלבנונית במארון אל-ראס, בבנת ג'ביל, בעיתא אל-שעב ובמקומות נוספים.

 

העם שלנו [בסוריה] יילחם בכם בג'בל אל-שיח', במסעדה, במג'דל שמס, בעין קיניה, בבניאס, בזעורא, באל-נח'ילה, בואסט, באל-קלע, בקנעבה, בתל-שעבאן, בכפר-תפאח, באל-דרבאשיה, בחפר, באל-ג'מרכ, בטבריה, באל-חמה ובכל מקום בגולן, על כל רמה, על כל תל ובכל עמק.

 

חלק מאנשי הרוח הנבונים בישראל כבר הבינו את האמת הזו. נראה כי המכות של ההתנגדות, ההתנסות של ישראל בדרום לבנון והכישלונות הצבאיים, המוראליים והפוליטיים העצומים שספגה הישות הציונית כתוצאה מהתקפתה על לבנון גרמו לחלק מן האנשים הנבונים בתוך הישות הזאת להתעורר.

 

קראתי בשקידה את מה שכתב לאחרונה גדעון לוי בעיתון 'הארץ': 'אילו החזירה ישראל את הגולן בזמן המתאים והיתה חותמת על הסכם שלום עם סוריה [אזי] המלחמה הזו לא היתה פורצת. השלום עם סוריה היה מבטיח את השלום עם לבנון.' לוי הוסיף: 'זוהי  חשיבה מטופשת כאשר חלק [מהישראלים] אומרים 'מדוע שנחזיר את רמת [הגולן שהרי] הסורים יושבים בשקט[?]. החשיבה הזו מזיקה ומטופשת... המחשבה [המופרכת] שהגולן יישאר בידי ישראל לנצח בלי שייגבה [מאיתנו] מחיר הכיבוש עלולה לטפוח על פני ישראל בכל הכוח.'

 

גדעון לוי הוסיף: 'המלחמה תהיה היום אלימה וחזקה יותר, [והאמירה לפיה] הזמן פועל לטובת ישראל גם היא בסך הכל דמיון שווא.' לוי כתב: 'ראש הממשלה [לשעבר אהוד] ברק פספס באופן נפשע את ההזדמנות שנקרתה [בדרכו] לחתום על הסכם שלום עם סוריה, זאת לאחר שהוא נתקף פחדנות ונסוג ברגע האחרון.'

 

לוי סבור כי ישראל צריכה להכריז על 'הגולן תמורת שלום' וכי זה יישרת את ישראל יותר מאלף פעולות מלחמה, נועזות ככל שיהיו. אך, דבר זה דורש אומץ רב יותר מזה הנדרש כדי לפתוח במלחמה.' עד כאן ציטוט [המאמר] של [גדעון] לוי.

 

לאחר שעמדתי על הרעיונות האלה, עם כמה הסתייגויות מפרטיהם, אני רואה בהן התעוררות של קול הרציונאליות. שאלתי כעת היא: האם הקול הזה יכול להגיע לאוזניהם של מקבלי ההחלטות במדינת הישות הציונית? [האם ייתכן] שהשכל שלהם ייפתח אל אופקים חדשים? האם הם יבינו שהחזרת הזכויות [הערביות] תתרחש במוקדם או במאוחר בין אם הם רוצים או לא?

 

בידי מנהיגיה של הישות העושקת נתונה הבחירה לקבוע את הדרך הטובה ביותר בה ינהגו: או שהם ימציאו הד לרעיונות אלה שהחלו להישמע [אצלם] ויקשיבו לקול ההיגיון האוסר עליהם לגזול את הזכויות של האחרים, או שהם יאולצו לשמוע את הקול הזה בדרך של ההתנגדות כמו בלבנון ובפלסטין."[4]

 

יומון ממסדי בביקורת חריפה על שליטי ערב

במאמר שפרסם היומון הסורי הממסדי "תשרין" נמתחה ביקורת חריפה על מנהיגי מדינות ערב ועל גורמים מתוך לבנון "שכבר בתחילת המלחמה הביעו את שנאתם להתנגדות [חזבאללה], ויתרו עליה  וכינו אותה 'הרפתקנות לא מחושבת'". "תשרין" טען: "אם [היינו הולכים] בהתאם לדרכם ובהתאם לאמצעים שלהם אזי האומה [הערבית] היתה נותרת כנועה, מושפלת ומצייתת להוראות של האדונים בארה"ב, במערב ובישראל." בהמשך המאמר מכנה בעל המאמר את מנהיגי מדינות ערב "אפרוחים המסתובבים סביב האם המכוערת... כאילו הם אינם זוכרים שארה"ב בזה לסוכנים שלה וזורקת אותם לזבל או נפטרת מהם כאשר הם מסיימים את תפקידם..."[5]



[1] אל-ת'ורה (סוריה) 22.8.2006

[2] ליל אל-אסראא ואל-מעראג'- חל ב-27 בחודש המוסלמי רג'ב ובו לפי המסורת המוסלמית התרחש מסע הלילה של מוחמד ועלייתו לשמיים.

[3] תשרין (סוריה) 21.8.06

[4] אל-ת'ורה (סוריה) 16.8.2006

[5] תשרין (סוריה) 21.8.2006

תגיות