מאמר בעיתון החמאס:
הניצחון בלבנון פותח את הדלת לקראת אינתיפאדה שלישית
במאמר שפורסם ב- 7.8.2006 בעיתון החמאס "אל-רסאלה"[1], מעודד הכותב אבראהים אלהיג'אא את החמאס להפוך את מה שהוא רואה כניצחון החזבאללה לקרש קפיצה לאינתיפאדה פלסטינית שלישית.
כמו כן, מופיעה באותו גיליון של "אל-רסאלה" קריקטורה בה נראה חסן נאסרללה כגנרל שעל חזהו תלויים אותות הצטיינות בדמות חיילים ישראלים הרוגים. להלן תרגום קטעים מהמאמר והקריקטורה:
"ככל שמתבהרת [תמונת] הקרבות המתנהלים בדרום הלבנוני הגאה והמתנגד, מתברר כשלון ישראל בהשגת יעדיה והירידה בכושר ההרתעה של [ישראל] לעומת זה שהיה לה לפני שהסתבכה בבוץ הלבנוני ולמרות מעשי הטבח הרצחניים שביצעה ישראל נגד אזרחים בלתי חמושים... מה שראוי כאן לתשומת לב אינו רק כישלון תורת הביטחון של ישראל בהתמודדות עם קהילה מאורגנת בעלת אמונה ורצון כמו החזבאללה, שכן מה שחשוב יותר מהכישלון הישראלי [כשלעצמו] הוא לבדוק את השלכות הניצחון על המישורים האחרים.
חזבאללה - שהשיג את הניצחון - יהא מי שירוויח פחות מאחרים מהניצחון הזה מסיבות הקשורות לזירה הלבנונית המבוססת על חלוקה עדתית. אין זה אומר ש[חזבאללה] לא יזכה ליותר כוח ולגיטימציה מכפי שהיו לו לפני כן, בייחוד מאחר שהתוקפנות הישראלית מתנהלת ללא כיוון וללא התחשבות בתוצאות והיא מסתבכת במלחמת גרילה שמי שבקי בה ביותר הוא החזבאללה, שיש לו עורף סורי ואיראני שאינו חוסך בנשק עבורו, ולא בכסף, סיוע והגנה. הדבר לא פוגם ביכולתו של חזבאללה להתהדר בניצחון ולהפיק ממנו תועלת ולהוות מגן המגונן על לבנון וסוריה מפני התפוררות ועל איראן מפני הפצצת הכור הגרעיני שלה.
עם זאת, המרוויחה הגדולה ביותר בסופו של דבר תהיה ההתנגדות הפלסטינית, משום שכל המשוואות הערביות, האזוריות והבינלאומיות... סובבות סביב הבעיה הפלסטינית, בין אם נגדה ובין אם בעדה. זהו רגע חשוב שעל ההתנגדות [הפלסטינית] לנצל אותו. בעבר היא כבר הפיקה תועלת [מרגע כזה בזירה הלבנונית] כאשר הגדה המערבית ועזה - לאחר ששקעו זמן רב באשליות האמריקאיות והישראליות- החלו לדבר בשפה הלבנונית ויצאו לאינתיפאדת אל-אקצא, שהניבה את היציאה הלא מלאה מעזה.
היום, לאחר שנוסתה הפסקת אש [הודנה], ולאחר שניסיון החלפת הרשות [הפלסטינית] הגיע לשיאו, תהיה הדלת פתוחה בפני אינתיפאדה פלסטינית שלישית שתעביר את ההתנגדות משלב של תגובה [לפעילות הישראלית] לשלב של פעילות [פלסטינית] יזומה.
האינתיפאדה תושפע מארבעה גורמים:
א. הניצחון בדרום לבנון [ממחיש] שהאליטות והתנועות האסלאמיות והתנועות הלאומיות [הפאן ערביות] צריכות לפתח את שירותן להמונים, בייחוד לאחר שהמשטרים הערבים איבדו את המסווה הלאומי הקלוש שהם מסתתרים מאחוריו, הזדהו בפומבי עם ישראל, חשו אי נוחות מההתנגדות, ולא עלה בדעתם שהם מהמרים על סוס זקן שהקלף שלו מפסיד. [הניצחון בדרום לבנון] יפתח בפני האליטות והתנועות [הלאומיות הפאן ערביות] אפשרות ל[בצע] שינויים מהותיים במבנים ובמסגרות הערביות, דבר שההתנגדות הפלסטינית תפיק ממנו תועלת בכל מצב.
ב. מראה הכישלון בלבנון יגביר את ההתחבטות של הממשל האמריקאי בעיראק ויחשוף את קלון הדרך הסלקטיבית שהיא נוקטת בתחום הרפורמה. הדבר ישפיע על התכניות האמריקאיות במזה"ת, ויגרום [לארה"ב] לסגת ולברוח לאחור, או לפנות לכיוון צעדים ופתרונות חלקיים לבעיה הפלסטינית, באמצעות קואליציות אזוריות ובינלאומיות שבירות. שתי האפשרויות הללו לא יצילו את הפרסטיז'ה האמריקאית ולא יחזירו את מחוגי השעון לאחור.
ג. הניצחון בלבנון יחליש את הקולות הפלסטיניים הנשמעים מעת לעת הדורשים פעם לעשות ויתורים ופעם לעשות הפסקות אש ללא תמורה, ויקנה לחמאס [אפשרות] רצינית לקבל לגיטימציה ליישום התנגדות בחזיתות שונות שבהן הרש"פ חוסמת [כעת את הדרך לכך] וההתנגדות נמנעת מפעולה.
ד. התבוסה הישראלית בלבנון תאלץ את ישראל לפעול בגדה המערבית כדי למזער את השלכות תבוסתה, באמצעות יציאה חלקית מחוות שבעא ומהגדה המערבית ואולי [גם] מהגולן. הדבר לא יוליך שולל את הפלסטינים, הסורים או הלבנונים, בשום אופן, אדרבא, הוא ימריץ את כולם להתקדם צעד נוסף לקראת מימוש הזכויות.
באופן כללי, חשוב שההתנגדות הפלסטינית תנצל את אפקט הניצחון בלבנון למען האינטרס שלה כדי להשיג את זכויותיה, להתקדם לעבר יעדיה ולמשוך את כולם להצטרף לתוכניתה. התוקפנות הגוברת והולכת ברצועת עזה נגד ילדים ונשים תהיה המניע העיקרי להשגת המשוואה החדשה של ההתנגדות ולהעברתה מ[הסתפקות ב]יישום מסמך האסירים ומשיקולי הישארות בשלטון אל הפעלת כל מרכיבי ההרתעה וההרתעה שכנגד, קרי [מעבר] משיקולי הגנה והימנעות מפעולה ליסודות של התקפה והתקדמות, כלומר לאינתיפאדה שלישית." [2]
