אינטלקטואלית שיעית לבנונית: "להיות שיעי [בלבנון כיום] פירושו לרוקן את השכל שלך ולהניח לח'אמנאי להכתיב לך ולהוביל אותך"
עיתון "אל-נהאר" הלבנוני פרסם ב- 7.8.2006 מאמר מאת ד"ר מונא פיאד – שיעית, מרצה וראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה הלבנונית – בו מתארת הכותבת מה משמעות הדבר להיות שיעי בלבנון כיום, תחת ההגמוניה של חזבאללה על כלל העדה השיעית. המאמר עורר הדים רבים בתקשורת הערבית וגרר פרסום מאמרי תגובה והתייחסויות, בעד ונגד. להלן תרגום קטעים מן המאמר והתגובות:
להיות שיעי כיום
"אנו עוברים שלב קטסטרופלי וגורלי שהשלכותיו ישפיעו על ארצנו ועל האזור [כולו] במהלך המאה הבאה. נוכח חומרת [המצב], מצאתי לנכון להעלות בפומבי את השאלות שאנשים תוהים לגביהן בינם לבין עצמם, או שואלים זה את זה בסתר. הם אינם מעזים לפרסם זאת, מחשש שהדבר יעמוד בניגוד לקונצנזוס ומחשש שיואשמו בשיתוף פעולה [עם האויב] ובבגידה, אם לא בכפירה.
אפשר שההתמודדות עם כמה שאלות קשות והעלאתן בפומבי תעצור את היגררותנו אל תהום ללא תחתית, ותסייע להנהגה לקבל החלטה נבונה וקשה כדי לעצור את המלחמה השטנית הזו, יהא אשר יהא המחיר.
מה המשמעות של "להיות שיעי" – עבור רוב השיעים כיום – בשלב גורלי זה?
להיות שיעי פירושו שאתה מפקיד את גורלך בידי ההנהגה החכמה והחסינה מטעויות, מבלי להעז לשאול שום שאלה, ולו לשם הבהרה.
להיות שיעי פירושו לצפות בתחנות "אל-מנאר", ב-”New T.V” וב-“NBN“ בלבד ולהתבשם בשירי הגבורה שלהן ובחדשות שלהן, ולהתייחס באיבה עמוקה אל התחנות האחרות. שהרי הן "אמריקאיות" או "ציוניות" כל עוד הן משתמשות למשל במונח "הכוחות הישראליים" ולא "כוחות האויב" ואינן מתארות אותם בכינויים ומסתפקות בהעברת מידע.
להיות שיעי פירושו שלא לשאול מהו הניצחון? האם ניצחון הוא ניצחון של הצבא [הכוונה לחזבאללה] והישארות החיילים החמושים בחיים, לצד הרס [הפיתוח הכלכלי] והכחדת האנשים אשר טרחו בבניינו ואשר מהווים הגנה בפועל על הלוחם עצמו?
להיות שיעי פירושו שלא לשאול מהי משמעותם של העמידה האיתנה והגאווה - האם פירושם בריחה מההפצצות והצטופפות על מרצפות בתי ספר [כפליטים]?
להיות שיעי פירושו ליטול חלק בפברוק "כרבלא 2" הלבנוני, שכן "כרבלא 1" בעיראק לא מילאה את תפקידה כראוי בגיוס הערבים ובהשגת ניצחון על האויב.
להיות שיעי פירושו להיות גיבור שאינו סובל מכאב, לא מתלונן ולא נקלע למשבר נפשי, ולהסכים להקריב את הנפש את הארץ ואת כל ההישגים, כדי ללמד את ישראל לקח, לחשוף את שיגעונה ולהוכיח את תבוסתה הרועמת, כפי שסיפר לנו השר הסורי בשידורי ה-בי.בי.סי. שישראל הפסידה... ש[ישראל] שנואה כעת כפי שלא היתה מעולם ושרוב מדינות העולם התקבצו נגדה ו[שהאמת] באשר למידת הברבריות והטירוף של [ישראל] נהירה להן כעת...
כשיעי עליך לקבל את ההיגיון הזה ואף לשבח אותו ולהתפעל מהרטוריקה שלו, מחוכמתו, מהתפקיד שהוא ממלא במישור הפצת תרבות [השמירה על] זכויות [האדם] ויישום האמנות הבינלאומיות, ומהתפקיד שהוא ממלא במישור הלאומי בתחום השחרור והעמידה האיתנה... מובן שכל ההרס והחורבן הזה היו דרושים כדי להוכיח באופן מוחשי את נכונות ההיגיון הרציונלי הזה, שהרי אנחנו, מרוב ענייניות, איננו פועלים אלא בדרך של ניסוי והוכחה...
להיות שיעי פירושו להסכים לכך שהעיר שלך תיחרב מול עיניך... משפחותיה יהגרו, יתפזרו ברחבי הארץ והעולם ויהפכו לפליטים, וכן להסכים לעמוד איתן מבלי להתמרמר, כל עוד יש לוחם שברשותו טיל שאותו הוא יכול לירות לצפון ישראל ואולי לדרומה...
אנחנו עם של גיבורים, איננו יודעים [לעשות] דבר זולת להקריב וביכולתנו לספוג מהלומות נפשיות ומוות של קרובים, וכן את ביזיון ההגירה ואת חיסול יסודות המדינה... האם לא די בכך שלידנו [שוכנות] מדינות חזקות, שאנו פועלים למען חיזוק [יסודותיהם] ושואבים כוח מנחישותם להתעמת עם הכוח האמריקאי העושק ועם המנגנון הצבאי השטני של ישראל, אשר עלינו להוכיח את חולשתם ואת אי יכולתם להביס את מתנגדי החזבאללה...
להיות שיעי פירושו לדבוק בשתיקה ולא לשאול מה ייעודו של שחרור ארצות מולדת בדרך כלל, האם הוא נועד להחריב אותן ולהקל על כיבושן מחדש? כמו כן, אל לך לשאול על תפקיד ההנהגה, האם [תפקידה הוא] לשמור על כוחה הצבאי ועל אנשיה החמושים מבלי לתת את הדעת אל האיש הפשוט? היותך שיעי הופך אותך לאדם שכל מה שהוא יכול לעשות הוא להודות לחזב[אללה] על גבורתה ועל הקרבותיה ואין זה מעניינך כעת ליטול חלק בהחלשתה או ב'שבירת מילתה'...
להיות שיעי פירושו להסמיך את 'אדון ההתנגדות' כגיבור מושיע לאומה הערבית כולה, לא רק בין אם אתה רוצה בכך ובין אם לאו, אלא גם בין אם האומה הזו רוצה בכך ובין אם לאו... יתרה מזו, די בכך שתתבשם בהאזנה לשירי ההלל העממיים של ההמונים אשר שיבחו בעבר את הגיבור המושיע שלה [גמאל] עבד אל-נאצר ועדיין מזילים דמעות על הגיבור האחר סדאם חוסיין והם מוכנים להלל כל גיבור שילטף את החלומות ואת הרגשות שלהם...
אם אתה שיעי אינך אמור לשאול את ההנהגה הזאת איפה ואיך הוכשרה התשתית להתמודדות עם מלחמה עזה כזו ועם תוצאותיה האפשריות, היכן בתי החולים והאמבולנסים, שלא לומר מקלטים וכיו"ב. אלו הן משימות מתחום אחריותה של המדינה – אשר לא שאלו לדעתה כאשר הכריזו מלחמה...
להיות שיעי פירושו לרוקן את השכל שלך ולהניח למר ח'אמנאי להכתיב לך [מה לעשות], להוביל אותך ולהחליט עבורך בשאלה מה הוא רוצה שנשק חזבאללה יעשה ולכפות עליך משמעות [חדשה למושג] 'ניצחון', [משמעות] שאין הבדל בינה לבין התאבדות.
להיות שיעי פירושו להגן על ההתערבות הגלויה של שר [החוץ] האיראני בענייני לבנון... [אשר] בא כנראה כדי להזהיר את שני שרי החזבאללה בממשלה שלא לאשר את שבעת הסעיפים... ובפרט את סעיף הכוח הבינלאומי, כדי שלא נסגור את פרק ההתנגדות, אלא נמשיך להיות מדינה פתוחה ומופקרת ויעד לניצול... בכך הוא כאילו מתרה בהם על טעותם כאשר השיוך הלבנוני שלהם גבר על כפיפותם לאיראן, שכן, בניגוד לרצונם, עליהם להעדיף את האינטרס של הגרעין האיראני והאינטרס של איראן על פני האינטרס של מדינת [לבנון] ועל פני שמירה על חיי הלבנונים ורכושם... במיוחד אם הם שיעים. האם הפיכת איראן לכוח אזורי שיעי גדול אינה בראש סדר העדיפויות [שלנו]?...
באוירה מתוחה ומדאיגה זו, אם אתה שיעי, עליך להאזין לבן שיחך השיעי המתוח והזועם... [שיעשה הכל] כדי למנוע את פריסת הכוחות הבינלאומיים ואתה, בלי להוציא הגה, שומע אותו [מאשים] את כולם בשיתוף פעולה, בבגידה, באמריקניות ובציוניות ועליך לספוג את זעמו ולהסכים לכל דעותיו... וזה מרחיק אותך מאוד מהאפשרות לחשוב מי אתה. האם אתה אזרח לבנוני? האם היותך שיעי מחייב אותך לתת עדיפות לאיראן על פני לבנון? האם יש לך חופש דעה? האם מותר לך לחשוב בשיקול דעת ולשאול לאן אנו מוליכים את המולדת, את הגורמים המרכיבים את המדינה, את הפלורליזם ואת החיים המשותפים אשר כעת אנו אמורים להגן עליהם?
אם אתה שיעי ואתה מעז לכתוב דבר מעין זה ולחשוב כך, פירושו של דבר שאתה משתף פעולה ובוגד ודוגל בחלוקה וביישוב [הפליטים הפלסטינים] ובתכניות הציוניות ומגן על השחיתות של המדינה... ותומך במדיניות האמריקאית המוטית [לטובת ישראל] ומקבל את קוצר הראיה שלה ואת תמיכתה בטרור של המדינה הציונית ובאי נתינתה לפלסטינים את מדינתם כמו יתר בני האדם, באמתלה של אי תמיכה בטרור של החמא"ס. פירושו של דבר שאתה תומך בישראל עצמה ובמנגנון השטני שלה ובברבריות הרבה שלה ומצדיק את [מעשי] ההרג, הכיבוש והטירוף שלה. אתה בר מזל אם אינך מואשם בכך שאתה נוטל חלק בהריסת הבתים על ראשי בעליהם ובביתור גופות הילדים ופיזורן על ההריסות..."[1]
תגובות
בשני מאמרים נפרדים בעיתון "אל-נהאר" הלבנוני – האחד מאת נאיף כרים (10.8.2006) והאחר מאת סנאא' חאג' (12.8.06) – מאשימים הכותבים את מונא פיאד בכתיבה שטחית ובסילוף העובדות ומחקים בתגובתם את סגנונה: "להיות שיעי היום פירושו..." או "השיעי ההיפותטי הוא...".
כך למשל כותב נאיף כרים: "השיעי ההיפוטתי אמור היה להתפרק מנשקו ולישון בחיק הזאב כשהוא סומך על הגנת הקהילה הבינ"ל ואינו מטריד את עצמו ואת המדינה בשחרור האדמות... ולא בשחרור האסירים הלבנונים... השיעי ההיפותטי אמור לקבל כגזירת גורל את קיומן של רשתות סוכנים ישראליים הזורעות מטעני [נפץ] והורגות קאדרים מצידון עד בעלבכ... שיעי הנחשב ללבנוני טהור הוא זה המגנה את וליד אל-מועלם [שר החוץ הסורי] ואת מנושהר מותכי [שר החוץ האיראני] על התערבותם הגלויה בענייני לבנון ומפזר פרחים בפני קונדליסה רייס ונותן גושפנקא למזה"ת החדש שאותו היא טווה בדמם של ילדינו."[2]
סנאא' חאג' –מרצה באוניברסיטה – כותבת: "להיות שיעי פירושו שעליך להצדיק – בפני [גורמי] חוץ ולמרבה הצער גם בפני [גורמי] הפנים – את ההתנגדות [כלומר חזבאללה]... לשכנע את האחרים מידי יום שאתה נאמן למולדת, שאותה אתה מזין בדמך ובעמידה האיתנה שלך ולהוכיח כל הזמן שאתה ערבי ולא איראני... לשאת את מראה בני משפחתך בדרום לבנון נהרגים ונעקרים מבתיהם... לשתוק ולא להעז להפגין את התלהבותך ואת שמחתך מניצחונות ההתנגדות כדי שלא לעורר רגישויות אצל חלק מהאנשים בלבנון..."[3]
אסמאעיל שרף אל-דין הגיב, ב- 12.8.2006, בעיתון "אל-נהאר" הלבנוני, על מאמרו של נאיף כרים וטען כי כרים לא השיב לשאלות הלגיטימיות שהעלתה מונא פיאד. לדבריו, הוא עצמו – "שיעי עקור" כהגדרתו – מסכים עם דברי מונא פיאד ורוצה להוסיף עליהם את האמירה: "כשיעי עליך בראש ובראשונה לדרוש דין וחשבון ממי שהתחיל את ההרפתקה הזו אשר התוצאות הראשונות שלה היו עקירת יותר ממיליון לבנונים, רובם שיעים, והתרוקנות של ערים וכפרים מכל תושביהם".[4]
עזיז אל-חאג', בעל טור באתר הליברלי "Elaph", כתב ב- 10.8.06 כי מונא פיאד "אינה היחידה שכותבת בגילוי לב כזה, מתוך אהבה ללבנון ולתושביה" ומנה שורה ארוכה של כותבים שעשו זאת ב"אל-שרק אל-אוסט" ובעיתונות הכוויתית וזכו לקיתונות של קללות וניבולי פה ולהאשמות כי הם קומוניסטים.[5]
