בעל טור סעודי על הפעולה במעבר כרם שלום:

זוהי פעולה נפשעת של החמאס הפועלת כארגון טרור

בעל הטור הסעודי יוסוף נאצר אל-סוידאן פרסם מאמר ביומון "אל-סיאסה" הכוויתי תחת הכותרת: "הפשע במעבר כרם שלום"[1]. אל-סוידאן טען במאמרו כי הפעולה במעבר כרם שלום הופכת את החלום הפלסטיני בנוגע למדינה עצמאית לנחלת העבר וכי, לאחר נסיגת ישראל מרצועת עזה, על הפלסטינים לזנוח את הנשק לפעול לפיתוח החברה הפלסטינית. להלן עיקרי מאמרו:

"אם לוחמי הויטקונג חפרו מנהרות מתחת לאדמה כדי להגיע אל הבסיס האמריקאי דאננג בדרום ויאטנם בשנות השישים של המאה שעברה, הרי שהם עשו זאת בתוך גבולות מולדתם – ויטנאם, ובמסגרת מלחמת עולם קטנה שהשחקנים החזקים בה היו האמריקאים, הסינים והסובייטים. אולם הדפוס הפלסטיני הלקוי כדוגמת מלחמת המנהרות הזו, היא עניין שונה לגמרי. המנהרה שחפרו הטרוריסטים מרצועת עזה עד מעבר כרם שלום הובילה אותם אל מעבר לגבול הפלסטיני והם הסתננו באמצעותה לתוך ישראל - מדינה עצמאית ריבונית החברה באו"ם. שם [בישראל] הם ביצעו פשע של רצח שני ישראלים, חטיפת [ישראלי] שלישי ופציעת [ישראלים] אחרים. זאת, על כל ההשלכות המסוכנות שפעולה נפשעת זו גרמה [ועוד] תגרום לצד הפלסטיני כפי שהצהיר דובר הנשיאות הפלסטינית נביל אבו רדינה ש'העניינים חזרו לנקודת האפס'...

יהיה זה אבסורד לנסות להאמין לטיעוניהם של תנועת החמאס הטרוריסטית ושל בעלי בריתה וריבוניה בטהראן ובדמשק המדברים על 'ניצחון חשוב' כנגד הישראלים בפעולה הנואשת הזו. זאת מסיבה פשוטה וברורה שהיא מאזני הכוח הצבאיים, הפוליטיים, הכלכליים והאחרים שיכריעו תמיד במידה רבה לטובת הצד הישראלי, מה שהופך רק את המחשבה על שוויון בין שני הצדדים בסכסוך לדמיון פרוע.

[כמו כן] תהיה זו אשליה מוחלטת לחשוב שהישראלים יתנהגו כמו 'שה תמים' ביחס למה שאירע קרוב למעבר כרם שלום ביום ראשון שעבר. כמה דקות לאחר פעולת הטרור [כבר] נסגרו המעברים והיחידות הצבאיות הישראליות החלו לנוע כשהן בכוננות לחימה. היה זה הריכוז הצבאי הגדול ביותר מאז הנסיגה מרצועת עזה בספטמבר שעבר. דבר זה מוכיח את נחישותם של הישראלים לפלוש לרצועת עזה תוך שעות, קודם כל במידה והחטוף הישראלי לא ישוחרר, שנית אם לא יושם קץ לירי טילי הקסאם לעבר האדמות הישראליות ושלישית [במידה ולא] יפורקו התשתיות של ארגוני הטרור.

אם הפלישה הזו תתרחש הרי שהפעם תיווצר מציאות חדשה ברצועת עזה בה הדיבור על נקודת האפס יהיה בגדר אופטימיות מופרזת. שהרי, הסוגיה תדרדר 'אל הרבה מתחת לאפס', לרמה בה יהיה ניתן לדבר על תוכנית של גירוש ו[יצירת] שינוי דמוגראפי בעזה, ואולי היא אף תיושם במהירות. דבר שיהפוך את החלום הפלסטיני בנוגע למדינה עצמאית בת קיימא לנחלת העבר. זאת אל מול האפשרות שעזה ורוב האזורים בגדה המערבית יחזרו למסגרת החוקית שהיתה שלטת ב-4 ביוני 1967.  

הטעות המרכזית טמונה בכך שהארגונים הפלסטינים לא פעלו נכון ביחס לנסיגה הישראלית מעזה, לנתוניה ולתוצאותיה. במקום שהם יפעלו להמרת הנשק למחרשות, קולמוסים ולשאר הדברים הנדרשים לצורך פיתוח החברה הפלסטינית מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית ועוד, הרי שרובם קראו את התפתחות האירועים בצורה מוטעית ולא בוגרת. [קריאה מוטעית זו] נוצלה על ידי רשתות הטרור הממומנות ומנוהלות על ידי משטרי האיתוללות בטהרן והבעת' הסורי, וכך נגררו [האנשים] אחר אשליות ואחר קריאות הבל כגון 'השחרור מהנהר ועד הים' [שנשמעות] בתוך המון פלסטיני עני, רעב ומיואש שהדבר שהוא הכי זקוק לו היום הוא אוכל, תרופות, ביגוד וכל צורכי החיים ולא לחגורות נפץ ומכוניות ממולכדות ולסיסמא "הו שהיד, מזל טוב – החוריה (בתולת גן העדן), ממתינה [לך].