כללי

 

      מחאת העולם המוסלמי נגד פרסום הקריקטורות של הנביא מוחמד

 

בשלושים בספטמבר 2005 פרסם היומון הגדול ביותר בדנמרק Jyllands-Posten סדרה של 12 קריקטורות על הנביא מחמד. כעבור כמה חודשים נערכו ברחבי העולם המוסלמי הפגנות מחאה המוניות במחאה על פגיעה בנביא ובחלקן נמנו עשרות הרוגים. שגרירים ערבים בדנמרק חזרו לארצם, נציגויות דנמרק ונורבגיה בדמשק, בביירות ובטהראן הותקפו והועלו באש, כנסיות נרגמו באבנים, נציגים סקנדינביים השוהים במזרח התיכון קיבלו איומים על חייהם ונדרשו לעזוב את משרדיהם, פסקי הלכה המתירים לרצוח את מציירי הקריקטורות פורסמו על ידי מספר אנשי דת, ארגונים פונדמנטליסטים איימו בפיגועים בדנמרק וחרם חסר תקדים הוטל על המוצרים הדנים במדינות מוסלמיות.[1]

 

"המוסלמים בכל העולם - כמיליארד וחצי איש... ניצבים בפני מלחמה צלבנית מסוג חדש, שנשקה הוא העט ולא הרובה", כתב מחמד פודה במוסף הערב של היומון המצרי "אל-גומהוריה".[2] על האופי העממי שקבלה הפרשה ניתן ללמוד גם משירו של הזמר המצרי הפופולארי, שעבאן עבד אל-רחים, העוסק בנושא.[3]

 

בקלטת של בן לאדן, שהתפרסמה ב-23.4.2006, דרש בן לאדן מהממשלות במערב להסגיר לידי המוסלמים את הקריקטוריסטים שפגעו בנביא על מנת לשפוט אותם על פי חוקי השריעה. הוא הדגיש כי יש להרוג כל מי שלועג לנביא או מזלזל באסלאם.[4] ב-12.5.2006 הוסיף פעיל אל-קאעידה, השיח' אבו יחיא אל-ליבי, אשר נמלט מהכלא האמריקאי באפגניסטן ביולי 2005, כי על המוסלמים להמעיט בדיבורים ולהרבות במעשים. עליהם להילחם בדנמרק ובנורבגיה בגופם ולא להסתפק בהפגנות ובביטויי מחאה.[5]

 

על אף האופי של הפגנת המונים שקיבלה הפרשה, נדמה כי ראשיתה בפעילותם של מנהיגים מוסלמים בדנמרק ובמהלך מחושב של הממשלות הערביות וגורמים אסלאמיסטים. עדות ראשונה לכך היא העובדה שהמשבר ההמוני התלקח רק כמה חודשים לאחר פרסום הקריקטורות, בעקבות פעילות אסלאמיסטית וממשלתית, ולא כתגובה מידית לקריקטורות עצמן.

 

המחאה העזה נגד הקריקטורות העלתה לדיון עולמי את שאלת חופש הביטוי, גבולותיו וההבדלים בהתייחסות לנושא בין התרבות המערבית לבין התרבות המוסלמית. הטענה המרכזית של דנמרק ושל המדינות שתמכו בה היתה כי פרסום הקריקטורות לא הפר שום חוק והוא אינו חורג מחופש הביטוי ומחופש העיתונות המקובל במערב. למול טענה זו מעצבי דעת קהל מוסלמים רבים - שבעבר השתמשו בעצמם בטיעון של חופש הביטוי כשהואשמו בהתבטאויות אנטישמיות – נאלצו להגדיר מחדש את גבולות החופש, ולהסביר כי חופש הביטוי מסתיים היכן שמתחילה הפגיעה באחר. יחד עם זאת, במקביל לתביעתם שחופש הביטוי לא ינוצל לרעה לזלזול בדברים הקדושים להם – הם עצמם לא חדלו מלהשתמש בביטויים קשים ופוגעים נגד לא מוסלמים.[6]

 

מסמך זה מציג את מעורבות הממשלות הערביות ביצירת המשבר ואת תרומתם של גורמים הקשורים לתנועת "האחים המוסלמים" - כולל ערוץ "אל-ג'זירה" והשיח' יוסף אל-קרדאוי - להסלמת הפרשה. כמו כן, מציג המסמך את נקודת המבט המוסלמית בנושא גבולותיו של חופש הביטוי כפי שהיא באה לידי ביטוי בעקבות פרשת הקריקטורות.

 

התפתחות הפרשה:

עורך מדור התרבות של היומון הדני "יילנדס-פוסטן", פלמינג רוז, שעמד מאחורי היוזמה לפרסם את הקריקטורות, טען כי היוזמה באה  "כתגובה לכמה מקרים של ביקורת עצמית באירופה שנגרמו בשל התגברות תחושות הפחד והאיום כאשר עוסקים בנושאים הקשורים לאסלאם." לדבריו, "הרעיון לא היה לעורר פרובוקציה לשמה, ובודאי שלא לעורר הפגנות אלימות בעולם המוסלמי. מטרתנו היתה לצמצם את ההגבלות שהטלנו על [חופש] הביטוי שלנו, הגבלות שנראה כי הן הולכות ומחמירות."[7] 

 

ב-9 באוקטובר 2005 ביקשה "האגודה האסלאמית בדנמרק" מן העיתון להתנצל בפני המוסלמים. ב-14 באוקטובר 2005 הפגינו 3500 מוסלמים (מתוך כ-170,000 המוסלמים בדנמרק) נגד פרסום הקריקטורות מול משרדי העיתון בקופנהגן.

 

ב-20 באוקטובר ביקשו אחד עשר שגרירים מוסלמים להיפגש עם ראש ממשלת דנמרק כדי להביע את מחאתם על הפרסום ולדרוש ממנו לגנות את העיתון, אך הוא סירב וטען שאין בסמכותו לפגוע בחופש הביטוי. ב-28 באוקטובר הגישו קבוצות אסלאמיות בדנמרק תלונה פלילית נגד העיתון, אך התובע הכללי דחה את התלונה בהבהירו כי בהתאם לחוקי דנמרק לא מדובר בפשע.[8]

 

כשנכשלו בדנמרק פנו המוסלמים הדנים ושגרירי המדינות המוסלמיות למזרח התיכון.  בראשית דצמבר 2005 ערכה משלחת של מוסלמים מדנמרק סדרת פגישות "מוצלחות וחיוביות" במצרים. המשלחת קיימה פגישות במשרד החוץ המצרי, ושר החוץ המצרי אמר לעיתונות כי "הזלזול באסלאם מצד העיתונות הדנית הוא חרפה" והבטיח כי יעלה את הסוגיה בפני פסגת הועידה האסלאמית ובפני הליגה הערבית. המשלחת מדנמרק נפגשה עם המזכירות הכללית של הליגה הערבית ועם שיח' אל-אזהר שדרש לכנס ישיבת חרום של "המכון למחקרים באל-אזהר". נציג מטעם המשלחת השתתף בישיבה זו שנערכה ב-8 בדצמבר 2005 ואשר יצאה בגילוי דעת המגנה את הפרסומים, ומבהיר כי אל-אזהר יפנה לועדות האו"ם ולארגוני זכויות האדם כדי להגן על הפלורליזם התרבותי ולמנוע את הפצת תרבות השנאה והזלזול באחרים. בנוסף נפגשה המשלחת עם המופתי של מצרים, השיח' עלי גומעה, שפרסם חוות דעת הלכתית הקוראת להחרים את דנמרק  "אם לא תחזור בה ממעשה נתעב זה".[9]

 

בסוף דצמבר נפגשו מנהיגים מוסלמים מדנמרק עם אנשי דת בלבנון ובסוריה והציגו בפניהם מסמך שכלל את 12 הקריקטורות לצד תמונות וטקסטים נוספים שנועדו "להציג את אווירת השנאה כלפי המוסלמים בדנמרק", כדברי קאסם אחמד, דובר האגודה האסלאמית בדנמרק Islamisk Trossamfund.[10]

 

בעקבות ביקור המוסלמים הדנים במזרח התיכון גברה המחאה נגד הקריקטורות. "ארגון הועידה האסלאמית" והליגה הערבית הכריזו בסוף ינואר 2006 כי יפנו לעצרת הכללית של האו"ם כדי לדרוש פרסום החלטה שתאסור פגיעה בדתות. מחאות רשמיות הועברו לדנמרק מטעמן של מדינות מוסלמיות רבות וחרם כלכלי עממי על מוצרים דנים נכנס לתוקף.[11]

 

הלחץ הבינלאומי והלחץ המקומי, במיוחד מצדם של אנשי עסקים דנים, להרגיע את המצב הביא לכך שב-30 בינואר 2006 התנצל Carsten Juste, עורך היומון הדני, על "אי ההבנה החמורה" שהתגלתה בין דנמרק למוסלמים הנובעת, לדבריו, משוני תרבותי ולא מכוונה לתקוף את המוסלמים בדנמרק ובעולם כולו. הוא הדגיש כי העיתון מכבד את חופש הדת והפולחן וכי מטרת פרסום הקריקטורות לא היתה לפגוע באיש ולא להפחית מערכו של הנביא, אלא לעודד דיאלוג בנוגע לחופש הביטוי. יחד עם זאת הוא סירב להתנצל על עצם פרסום הקריקטורות וטען כי אין בו שום הפרה של חוקי דנמרק בנוגע לחופש העיתונות והבעת הדעה.[12]

 

ראש ממשלת דנמרק, Anders Fogh Rasmussen, נקט עמדה דומה, והבהיר כי הוא עצמו מכבד את הדתות ולא היה פוגע באישיות דתית כלשהי, אך סירב להתנצל על דבר שפורסם ב"עיתון חופשי ועצמאי". לאור ההסלמה במחאה זימן ראש הממשלה ב-3 בפברואר למעלה משבעים שגרירים ודיפלומטים בדנמרק כדי להסביר מדוע אין ביכולתו להתערב בהחלטות התקשורת החופשית. שגרירת מצרים, מונא עמר, אמרה לאחר הפגישה כי הדברים שאמר ראש הממשלה "אינם מספקים".[13]

 

עם התמשכות הפרשה פרסמו עיתונים נוספים באירופה את הקריקטורות השנויות במחלוקת הן כדי להביע סולידאריות עם העיתון הדני, הן כדי להגן על חופש הביטוי וחופש העיתונות והן כדי להראות לקוראיהם על מה כל המהומה. ב-10 בינואר 2006 פרסם את הקריקטורות השבועון הנורבגי הנוצרי, Magazinet. במהלך פברואר פורסמו הקריקטורות בעיתונים נוספים רבים, כולל עיתונים מובילים בצרפת, גרמניה, איטליה וספרד. עורך היומון הצרפתי France Soir שפרסם את הקריקטורות בראשית פברואר פוטר מתפקידו על ידי בעל העיתון, ראמי לכח, אזרח צרפתי ממוצא מצרי.

 

מספר עיתונים ערביים שפרסמו חלק מהקריקטורות במטרה לגנותן נתקלו בצעדים חריפים מצד השלטונות. בירדן נסגרו השבועונים "אל-מחור" ו"שיחאן" ועורכיהם האשם אל-ח'אלדי וג'יהאד אל-מומני נשפטו לשני חודשי מאסר.[14] בתימן נשלל רישיונם של העיתונים "אל-חריה", "אל-ראי אל-עאם", ו-"ימן אובזרבר", באלג'יריה נסגרו העיתונים "אל-רסאלה", "אל-ספיר" ו-"קרא". העורכים נעצרו והואשמו בפגיעה ברגשות הדתיים של הציבור.[15] בסעודיה נסגר עיתון הנוער "שמס", אף כי פרסם את הקריקטורות לצד מאמרים המעודדים נקיטת צעדים נגד דנמרק במטרה מוצהרת להניע את הסעודים לפעולה שכזו.[16] במצרים הוחרמו 40,000 גיליונות של היומון "אל-אח'באר" לפני שהופצו בשווקים ועורך העיתון, מחמד ברכאת זומן לחקירה, התנצל והבטיח לחקור את האחראים לפרסום.[17] יחד עם זאת, בלוגר מצרי מצא כי השבועון המצרי "אל-פג'ר" פרסם את הקריקטורות ב-17 באוקטובר 2005 במהלך חודש הרמדאן, אך הפרסום לא עורר סערה ציבורית והתייחסות ממשלתית. עובדה זו תומכת, לדבריו, בטענה כי הממשלות הערביות הן שניפחו את הפרשה כדי להסיח את דעת הקהל ממחדליהן.[18]

 

ניסיונות מצד גורמים מוסלמים להרגיע את הרוחות:

ב-13 בפברואר פרסמו 41 אנשי דת בולטים מרחבי העולם המוסלמי גילוי דעת ובו דרישה שלא להגיב על "פשע" הפגיעה בנביא בדרכים אסורות, כגון התקפה על שגרירויות ועל אנשים וכן לא להטיל על לא מוסלמים במדינות ערב ומחוצה להן את האחריות לחטאם של מעליבי הנביא. החרם הכלכלי לא הוזכר. גילוי הדעת הסביר כי יש גבול לחירויות הפרט המונע מהן לפגוע בדברים הקדושים לדתות, או לעורר שנאה כלפי דת או גזע כלשהו. הוא קרא לדנמרק לגנות את הפגיעה בנביא ולהפסיקה ולממשלות הערביות ולקהילה הבינלאומית קרא להביא לפרסום החלטת או"ם שתקבע כי פגיעה בנביאים היא פשע. מבין החתומים על גילוי הדעת: המטיף האסלאמי הסעודי, ד"ר עאיץ' אל-קרני; המופתי של ירושלים, שיח' עכרמה צברי; המופתי של מצרים, ד"ר עלי גומעה והמטיף האסלאמי המצרי עמר ח'אלד. לעומת זאת, השיח' יוסף אל-קרדאוי סירב לחתום על גילוי הדעת ודרש שלא להשתיק את הכעס המוסלמי כלפי דנמרק.[19]

 

לשם הרגעת הרוחות יזמה ממשלת דנמרק עריכת ועידה לדיאלוג תרבותי ודתי בקופנהאגן ב-9-10 במרץ 2006. בוועידה השתתפו אנשי דת מוסלמים ונוצרים וכחמישים צעירים מדנמרק וממדינות המזרח התיכון.[20] יחד עם זאת, לא הוזמנו לוועידה אמאמים הפועלים במסגדים בדנמרק ורבים מהם הביעו את הסתייגותם מכינוסה וטענו כי נכשלה בהשגת מטרותיה.[21]

 

משתתף בולט בועידה היה המטיף האסלאמי המצרי, עמר ח'אלד, שביקש לנצל את ההזדמנות לקיים תעמולה דתית ודיאלוג שיוביל לדו-קיום במקום להתנגשות בין התרבויות. לקראת כינוס הועידה הוא הסביר כי מטרתו "להדגיש את חשיבות המעבר לשלב הדיאלוג והקניית ידע לעולם על נביאנו."[22] הועידה לא פרסמה הודעת סיכום או המלצות כלשהן, אך לדברי עמר ח'אלד היא הצליחה לעורר דיאלוג דתי ותרבותי בין המוסלמים למערב במספר מישורים, שכן הדיאלוג חדל להיות בין בכירים בחדרים סגורים ועבר אל העמים ובמיוחד אל הצעירים ואל ארגונים בלתי ממשלתיים. לדבריו, "ישנם כוחות קיצוניים המבקשים להצית אש ולהפוך את דנמרק ממדינה רודפת שלום למדינה עוינת לאסלאם. אנו מבקשים שקולם של מטיפי האסלאם הקוראים לדיאלוג יגבר על קול המטיפים להתנגשות."[23]

 

המטיף האסלאמי הכוויתי, ד"ר טארק אל-סוידאן, שהשתתף אף הוא בועידה, הסביר כי המתכנסים הצליחו להעביר שני מסרים: "מסר אחד תקיף לממשלת דנמרק, שטפלה בסוגיה בצורה לקויה, ועניינו דרישת התנצלות ולא החרם יימשך... והמסר השני היה להדגיש בפני העם הדני שאנו קוראים לשלום, אהבה ודו קיום ושאנו מקווים שהם יכירו טוב יותר את האסלאם והמוסלמים..."[24]

 

השיח' אל-קרדאוי מתנגד להרגעת הפרשה:

השיח' יוסף אל-קראצ'וי מוביל את הקו התקיף נגד דנמרק והמדינות התומכות בעמדתה. כראש "ההתאחדות הבינלאומית של חכמי הדת המוסלמים", הוא קרא לקיים "יום זעם בינלאומי" ביום שישי ה-3 בפברואר 2006, שבו יעסקו הדרשנים בפרשת הקריקטורות. כמו כן, הוא קרא לממשלות הערביות והאסלאמיות להתערב בדרכים דיפלומטיות למניעת התקפות נגד האסלאם.[25]

 

בדרשה שנשא בקטר קרא אל-קרדאוי לעמים המוסלמים להחרים את מוצרי המדינות שפרסמו את הקריקטורות ודרש לחוקק חוק בינלאומי שיקבע כי הזלזול בדתות הוא פשע. בנוגע לחרם הכלכלי אמר: "אנו קוראים להחרים את המוצרים של דנמרק והמדינות שהביעו עמה סולידאריות והתעקשו על עמדתם. זוהי זכותנו. חלק מהדנים אמרו שהמוסלמים אינם יצרנים ואילו אנו [בדנמרק] כן מייצרים. אם כך, כיצד הם [המוסלמים, מסוגלים] לוותר עלינו? חי אללה, אנו מסוגלים לוותר עליכם בתחליפים מהמזרח, מסין, מיפן, מקוריאה, ממלזיה וממדינות אחרות ואנו מסוגלים לוותר עליכם בדברים שקיימים אצלנו וביכולתנו להצטמצם ולהתנזר. אילו היינו נאלצים לעשות זאת ולא היתה בפנינו [אפשרות אחרת] מלבד לצום ולהגן על הנביא, היינו צמים וגוועים ברעב [ובלבד שנגן על האסלאם]."[26]

 

השיח' אל-קרדאוי התנגד לכינוס הועידה בקופנהאגן והאשים את עמר ח'אלד שהוא פועל נגד האינטרסים של האומה המוסלמית ולמען ממשלת דנמרק. לדבריו, "האומות זקוקות לדברים שיעירו אותן מקיפאונן. מה שקרה [בעקבות פרסום הקריקטורות] מניע את האומה המוסלמית אשר חילוקי דעות קרעוה לגזרים ואילו אהבת הנביא אחדה אותה".[27]

 

במקום להשתתף בוועידה בקופנהאגן הכריז השיח' אל-קרדאוי על כינוס ועידה אסלאמית בבחריין אשר תדון בהשלכות הפרשה ותפגין את הכעס האסלאמי "בצורה הגיונית ושקולה שתרסן את הפוגעים בדברים הקדושים לדתות המונותאיסטיות ולאמונות הפגאניות ותמנע פגיעה בשליחי האל ובנביאיו."[28]  הועידה נערכה בבירת בחריין, אל-מנאמה, ב-22-23 במרץ בהשתתפות למעלה משלוש מאות חכמי דת ואינטלקטואלים מוסלמים ממדינות שונות. המלצותיה הבולטות היו להקים "ארגון עולמי לתמיכה בנביא" שיהווה את המסגרת להמשך פעילות הועידה; לדרוש התנצלות תרבותית על עצם פרסום הקריקטורות; לקדם את היוזמה של המדינות האסלאמיות אשר הגישו הצעת החלטה לאו"ם האוסרת זלזול בדתות; לראות בחרם הכלכלי אמצעי מחאה תרבותי.[29]

 

בתוקף תפקידו גם כיו"ר מועצת המנהלים של אתר האינטרנט "אסלאם און ליין", הציע ד"ר אל-קרדאוי להתמודד עם משבר הקריקטורות גם על ידי הקמת אתר אינטרנט בשפות אירופאיות חשובות שיפעל בפיקוחו ויקנה ידע על הנביא ועל האסלאם כדרך חיים.[30]

 

אל-קרדאוי דוחה את ההתנצלות הדנית

השיח' אל-קרדאוי לא הסתפק בהתנצלות הדנית על כך שהמוסלמים נפגעו מפרסום הקריקטורות ודרש התנצלות רשמית על עצם הפרסום כתנאי לקיום דיאלוג. בדברים שאמר ליומון "אל-שרק אל-אוסט" סיפר אל-קרדאוי: "ממשלת דנמרק שלחה אלי משלחת כדי לדון בהשלכות [משבר] הקריקטורות אך סירבתי לפגוש אותה, משום שאין ברצוני לחסום את הדרך [למחות] בפני האומה המוסלמית, [ובכך לפעול] לטובת דנמרק. אנו רוצים לעמוד לצד המוסדות האסלאמיים בהבעת הגינוי לקריקטורות הללו".[31]

 

לעומת דחיית ההתנצלות הדנית, דווח באתר האינטרנט של אל-קרדאוי כי הוא נפגש בקטר עם משלחת אסלאמית-נוצרית מנורבגיה אשר העבירה לו את התנצלות ממשלת נורבגיה והעיתון הנורבגי, והדגישה כי "נורבגיה חוקקה חוק הקובע כי זלזול בנביאים והתנכלות לדברים הקדושים לדתות הם פשע."

 

הדברים נאמרו במסיבת עיתונאים שערך אל-קרדאוי בביתו בדוחא, ב-14.2.2006, לאחר שנפגש עם משלחת שכללה את יו"ר המועצה האסלאמית בנורבגיה, מחמד חמדאן, נציג ועדת האמאמים בנורבגיה, אסכנדר ד'ו אל-קרנין מדני, ונציג בכיר בכנסיה, Dag Hauge. אל-קרדאוי אמר לעיתונאים כי ממשלת נורבגיה ביקשה מהמועצה האסלאמית בנורבגיה להדריכה כיצד להתנצל: "הוסכם כי תיערך פגישה עם המועצה האסלאמית... שבה נציג מהממשלה והעורך הראשי של העיתון יגישו את ההתנצלות... ההתנצלות נבדקה על ידי [מוסלמים] היודעים נורבגית והם אישרו אותה... על יסוד זה אנו יכולים להעריך את עמדתם ולראות בה עמדה המגלה הבנה והזדהות [כלפי המוסלמים] ואינה עומדת לצד דנמרק. זאת בנוסף לכך שראש ממשלת נורבגיה גינה את הפגיעה הזו [באסלאם] למן ההתחלה."

 

בתשובה לשאלה ישירה האם ההתנצלות התקבלה, אמר אל-קרדאוי: "קיבלנו את ההתנצלות באופן עקרוני, בתנאי שיתקבל חוק שיתייחס לזלזול בכל הנביאים והדברים הקדושים כאל פשע". בדיווח באתר נאמר כי המשלחת הנורבגית אמרה לעיתונאים כי אכן חל שינוי בחוק העונשין הנורבגי. לדברי מחמד חמדאן, לאחר הגיעו לדוחא הוא קיבל פקס מנורבגיה המבהיר כי הפרלמנט אישר בקריאה ראשונה שינוי זה הידוע כסעיף a150 לחוק העונשין.

 

כמו כן, נאמר באתר של אל-קרדאוי כי השליח הנוצרי Hauge Dag הסביר: "סעיף a150 [לחוק העונשין], שהפרלמנט הנורבגי אימץ בקריאה ראשונה, קובע כי הפגיעה בדתות היא פשע וכי אין לזלזל באנשים או בדתות בשום דרך. על בסיס זה קובע החוק בצורה ברורה כי השימוש בציורים כדי לפגוע בסמלים דתיים הוא פשע... העונש על הפגיעה בדתות בחוק המתוקן ינוע בין קנס כספי לבין מאסר."[32]

 

בנורבגיה, לעומת זאת, הוכחשו הפרסומים הללו. סגן יו"ר הפרלמנט הנורבגי, Carl I. Hagen, אמר כי "הדברים שפורסמו לאחרונה בכמה כלי תקשורת ערביים לפיהם הפרלמנט הנורבגי שינה את חוק העונשין באופן שחילול הקודש יחשב כפשע – אינם נכונים. אין זה נכון גם שהפרלמנט הנורבגי מכין שינויים שכאלה. הסעיף בחוק הנוגע לביטויים של חילול הקודש אינו בתוקף והפרלמנט לא עסק בשום הצעה להכניס סעיף זה לתוקף לאחרונה. הטענות שהושמעו בכמה מכלי התקשורת הערביים הם, לפיכך, חסרי בסיס."[33]

 

גם נציג הכנסייה Hauge Dag הכחיש ביומון הנורבגי Dagbladet.no שאמר כי נורבגיה שינתה את חוק העונשין שלה, כך שהעונש על חילול הקודש יהיה קנס או מאסר. לדבריו, "לא אמרתי זאת. התייחסתי לפסקה 135 בחוק העונשין העוסקת בהפליה. החוק עוסק באמונה ובדת ויכול להיות מיושם על עניינים כגון אלו." הוא הדגיש כי הוא לא הזכיר את סעיף חילול הקודש שאינו בתוקף, אלא דיבר על סעיף הגזענות.[34]

 

ערוץ "אל-ג'זירה" בראש המתקפה נגד פרסום הקריקטורות

עורך אתר האינטרנט הליברלי www.metransparent.com הלבנוני במוצאו, פייר עקל, הסביר כי משבר הקריקטורות נובע מתחרות בין מדינות ערב, ובראשן סעודיה, לבין תנועת "האחים המוסלמים": "מדוע פתחה סעודיה... במתקפה תקשורתית חסרת תקדים ארבעה חודשים לאחר שהתפרסמו הקריקטורות המעליבות בעיתון הדני? מדוע מתחרה התקשורת הסעודית עם הבמה התקשורתית הראשית של 'האחים המוסלמים', הלא היא ערוץ 'אל-ג'זירה', על הסתת דעת הקהל הערבית והאסלאמית בצורה שעשויה להיגמר בשפיכות דמים ובמעשי התאבדות? שלא לדבר על אל-קד'אפי שמצא גם הוא הזדמנות להצטרף למתקפת חינם זו, שבה כל שליט ערבי מתחרה על התואר 'מגן האסלאם'.

 

[החוקר הצרפתי] ג'יל קפל סבור שניצחון 'האחים המוסלמים', שבא לידי ביטוי בניצחון תנועת החמאס (בעלת הברית של האיראנים השיעים), הוא שדחף את סעודיה לפתוח במערכת הקריקטורות ארבעה חודשים לאחר פרסומן ... או [שהגורם לכך] הוא שחלק מדעת הקהל המוסלמית בעולם הטילה על שלטונות סעודיה את האחריות לאסון החג' האחרון שהסתיים פעם נוספת במותם של מאות עולי רגל [והשלטונות ניסו להרחיק את דעת הקהל מן הפרשה]...

 

יהיו אשר יהיו תוצאות המתקפה הזו, הפעם סעודיה נושאת באחריות למה שגרמה. הפעם האחראי הוא... השלטון הסעודי שנתן את האות לפתיחת המתקפה כשהחזיר את השגריר הסעודי מדנמרק. האחראי לכך הוא גם השיח' אל-קרדאוי, המתנהג בהופעותיו בערוץ 'אל-ג'זירה', כרמטכ"ל במלחמת הקריקטורות..."[35]

 

לתפקיד שמילא ערוץ "אל-ג'זירה" בשלהוב היצרים התייחס גם העיתונאי המצרי, ד"ר אחמד יוסף סעד: "ערוץ אל-ג'זירה שהפיץ לערבים ולעולם את רעל הקלטות [של בן לאדן ואל-ט'ואהרי] ואת השנאה והזלזול שהן מכילות כלפי הנצרות, היהדות ושאר הדתות והעדות שאמונתן שונה מזו של האחים [בן לאדן ואל-ט'ואהרי], הוא זה שהנהיג את המתקפה התקשורתית לגינוי העיתון הדני...

 

'כבד את הסובבים אותך והם יכבדו אותך' – כלל זה למדנו עוד בילדותנו, אך ערוץ אל-ג'זירה אינו דבק בו. בפתיחת הערוץ לאחים [בן לאדן ואל-ט'ואהרי] הוא מאפשר לעצמו דברים שהוא רואה כמגונים מצד העיתון הדני..."[36]

 

יש לציין כי עורך התרבות של העיתון הדני שפרסם את הקריקטורות, פלמינג רוז, התראיין לערוץ "אל-ג'זירה" והתנצל על הפגיעה במוסלמים, אולם התנצלותו לא תורגמה לערבית. היומון "אל-שרק אל-אוסט" שביקש את תגובת "אל-ג'זירה" לעניין נתקל בסירוב של הערוץ להגיב על הראיון.[37]

 

ניצול המשבר על ידי מדינות ערב

שגרירת מצרים בדנמרק: "חששתי שהעניין יסתיים בהתנצלות"

שגרירת מצרים בדנמרק, מונא עמר, שמונתה בעקבות פרשת הקריקטורות לשגרירה בדרום אפריקה, הודתה בפני היומון הסעודי "אל-וטן" כי שמחה כאשר ראש ממשלת דנמרק סירב להתנצל על הקריקטורות ובכך לסתום את הגולל על הפרשה. היא חשפה כי משרד החוץ המצרי מילא תפקיד מרכזי בפרשה וכי גם הפעילות הסעודית תרמה לשינוי העמדה הדנית. לדברי מונא עמר, "שגרירי המדינות המוסלמיות שחשו במטרה הנלוזה של הפצת הקריקטורות נפגשו והסכימו לפעול יחד כקבוצה מול ממשלת דנמרק. שלחנו אגרת לראש ממשלת דנמרק, הפננו את תשומת לבו לחומרת המעשה והצגנו בפניו דוגמאות קודמות רבות לפגיעה באסלאם...

 

לאמתו של דבר, חששתי שהעניין יסתיים בהתנצלות ראש הממשלה... הדבר הטוב ביותר שעשה ראש ממשלת דנמרק הוא שלא התנצל על העמדה המבישה [של העיתון הדני]. אילו היה מתנצל, הוא היה שם קץ לסוגיה זו באופן זמני, עד שהיתה שבה וחוזרת פעם בדמות קריקטורות, פעם בדמות מאמרים ופעם אחרת בדמות מתקפות [נגד האסלאם]. האמת היא שמשרד החוץ המצרי מילא תפקיד חשוב בפרשה ושר החוץ הדריך אותי באופן מתמשך לגבי התגובה לנושא...

 

בינואר 2006 - לרגל השנה החדשה - הצהיר ראש ממשלת דנמרק שהוא מתנגד לכל מעשה שעניינו ביזוי דת כלשהי. היו שחשבו שהעניין יסתיים בפשטות שכזו, משום שהתייחסו להצהרה כאילו חבויה בה התנצלות. ואולם סעודיה המשיכה לפעול [במחאה על פרסום הקריקטורות] וזימנה חזרה את שגרירה. כתוצאה מכך התקשר שר החוץ הדני למזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא, והגיש את התנצלותו... העמדה [הערבית והאסלאמית] ביחס לפרסום הקריקטורות המעליבות מוכיחה שכאשר אנו פועלים [יחדיו] אנו מסוגלים לעשות הרבה."[38]

 

משארי אל-ד'אידי: לא לנצל את המשבר למטרות פוליטיות

בעל טור ביומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט", הליברל הסעודי משארי אל-ד'אידי, הזהיר מפני ניצול המשבר למטרות פוליטיות שאינן קשורות כלל לפגיעה בנביא: "מדינות ופוליטיקאים שקשה להאמין שהם אכן חשים חרדה אמיתית לאסלאם [הביעו עמדה בנושא]. מחבר הספר הירוק [שליט לוב אל-קד'אפי] החזיר את שגרירו; מנהיג מפלגת הבעת' [בשאר אל-אסד] חבש את טורבן אמיר המאמינים והניח לאספסוף לשרוף את השגרירויות הזרות בארצו בטענה שמדובר בקנאות לאסלאם; [נשיא מצרים] החפץ בקולות הבוחרים לאחר שנכשל בבחירות הראשונות לבש את גלימת השיח' והחניף לרגשות הדתיים של הציבור כשהכריז שיגייס את כספו למתקפה נגד דנמרק; [מלך סעודיה] שהואשם ברפיון תחושותיו הדתיות ובהשתייכותו הרופפת לאסלאם בשל כמה עמדות שהביע בנושאי חינוך ומעמד האשה, מיהר להתחרות עם 'השיח'ים' [בהצגת העמדה "הדתית" הקיצונית ביותר].

 

זוהי הטרגדיה שלנו מאז ומתמיד... מי שסובלים מספקות בעמדתם [הדתית] מנצלים כל הזדמנות כדי להוכיח את ההפך. ולכן כאשר יש הזדמנות מתאימה... הם מגיבים בצורה לא טבעית ומוגזמת שחורגת מעבר לנדרש מהם..."[39]

 

עבד אל-רחמן אל-ראשד: "ההפגנות בעולם הערבי מאורגנות רשמית"

מנכ"ל ערוץ "אל-ערביה" והעורך לשעבר של היומון "אל-שרק אל-אוסט", עבד אל-רחמן אל-ראשד, הבהיר כי המחאה אינה יוזמה עממית ספונטאנית, שכן במדינות ערב אין חופש להפגין: "בכל חברה שבה לא ניתן להפגין נגד המשטר הפוליטי, לא ניתן לראות בפעולת מחאה כלשהי פעולה נקייה [מהתערבות השלטון] וספונטאנית. זהו המצב ברוב החברות הערביות המאפשרות לקיים הפגנות רק נגד האחר [אך לא נגד משטריהן]. רוב ההפגנות מאורגנות על ידי הממשלה ומשתתפיהן הם פקידי ממשלה... הן הציבור והן הממשלות הזרות לא התייחסו בעבר וגם לא יתייחסו בעתיד ברצינות להפגנות בעולם הערבי. כולם יודעים היטב שהן מאורגנות באופן רשמי, שכרזותיהן מודפסות בבתי דפוס ממשלתיים ושהן אינן מבטאות בהכרח את הדרישות הבסיסיות של הציבור..."[40] 

 

סעד אל-דין אבראהים: ניצול הזדמנות לסגור חשבון עם המערב

פעיל זכויות האדם המצרי ומנהל מרכז אבן ח'לדון, סעד אל-דין אבראהים, אמר במאמר שפרסם באתר האינטרנט הליברלי www.metransparent.com: "כמה מדינות אסלאמיות, הנתונות במשבר עם המערב או עם עמיהן בסוגיות אחרות [ולאו דווקא בעניין הקריקטורות], ניצלו את ההזדמנות כדי לסגור את חשבונותיהן עם המערב בסוגיות האחרות הללו, אפילו בסוגיות שלדנמרק אין שום קשר אליהן. יתרה מכך, המתחרים המערביים והמוסלמיים במוצרים הדניים הצטרפו למהומה כדי לשפוך שמן נוסף למדורת הזעם של המוסלמים, וקראו להפגין ולהחרים את המוצרים הדניים... זאת ועוד, מחזה זה אפשר לכוחות רבים במדינות האסלאמיות להתחרות בגילוי קיצוניות כדי להוכיח את קנאותם לאסלאם...

 

מחזות הזעם וההרס הקשים ביותר היו בדמשק, ביירות וטהראן... שלוש הבירות הללו נתונות במשברים עם המערב ועם עמיהן, והנסיבות האלה נתנו להם הזדמנות למצוא 'שעיר לעזאזל', שנגדו יפנו את הזעם העצור של עמיהם המדוכאים. בדמשק ובטהראן לא פורצות הפגנות, ובודאי שלא [ניתן לעשות שימוש] באמצעי תבערה... אלא בהוראת מנגנוני בטחון הפנים או בשל הסתה מצידם. גם בביירות... מי שהשתתף במהומות ומעשי ההרס היה מיעוט מבין תומכי משטר הבעת' הסורי, שרובם נתפסו. הכוחות הפוליטיים הלבנוניים האסלאמיים והנוצריים שקראו להפגנות מחאה בדרכי שלום התנערו מהם..."[41]

 

האשמת המערב בנקיטת "סטנדארטים כפולים" בסוגיית חופש הביטוי

סוגיה מרכזית שהועלתה בתקשורת הערבית במסגרת הדיון שעוררה פרשת הקריקטורות בעקרון  חופש הביטוי היתה מדוע פגיעה באסלאם אינה נחשבת במערב כעבירה, אלא כחלק מזכות הפרט לחופש  ביטוי ואילו הכחשת השואה נחשבת לפגיעה ומהווה עבירה על החוק.

 

בראש המוחים על "סטנדרטים כפולים" של המערב אשר, מחד גיסא, מחוקק חוקים האוסרים גילויי אנטישמיות, הכחשת שואה ואפילו הטלת ספק בממדי השואה, ומאידך גיסא הוא מאפשר פגיעה בנביא האסלאם – התייצב נשיא איראן, מחמוד אחמדי נג'אד. באיראן אף החליטו לבחון את "גבולות חופש העיתונות במערב" והיומון "המשהרי", אחד העיתונים הנפוצים ביותר באיראן, בשיתוף פעולה עם אתר אינטרנט של קריקטוריסטים איראנים www.irancartoon.com הכריז על תחרות קריקטורות בינלאומית בנושא השואה. מעניין לציין כי הן ספק האינטרנט של האתר והן מפעילו פועלים מתוך בארה"ב.[42]  הקריקטורות הנבחרות מוצגות במהלך אוגוסט וספטמבר 2006 במוזיאון לאומנות פלסטינית מודרנית בטהראן.

 

בנאום בטלוויזיה האיראנית טען נשיא איראן כי הציונים אחראים להצתת פרשת הקריקטורות. בהאשימו את המערב בנקיטת סטנדרטים כפולים אמר: "אני קורא לכל האנשים החופשיים בעולם – נוצרים ויהודים – להתקומם יחד עם המוסלמים ולא להניח למספר מצומצם של ציונים חסרי בושה, שהובסו בפלסטין, לפגוע בקדושת הנביאים. אני קורא להם לא לאפשר למספר ממשלות חלשות, החייבות את שלטונן לציונים, לתמוך בהם במעשה נפשע זה. כפי שאמרתי בעבר, ככל שהדבר נוגע למספר ממשלות אירופאיות תוקפניות ולשטן הגדול [קרי: ארה"ב] – מותר לפגוע בכבוד הנביאים אבל זהו פשע לשאול שאלות בנוגע לאגדת השואה ולשאלה כיצד נוצר המשטר השקרי הכובש את פלסטין...

 

אם אינכם משקרים, הרשו לקבוצה של חוקרים ניטראליים והגונים לבוא לאירופה, לדבר עם אנשים, לבחון מסמכים ולהציג את ממצאי מחקרם בנוגע לאגדת השואה... אם אתם מחפשים את השואה האמיתית, חפשו אותה בפלסטין... אם אתם מחפשים את פשעי השואה, תמצאו אותם בקרב האנשים המדוכאים של עיראק ..."[43]

 

המנהיג האיראני עלי ח'אמנאי, התבטא בצורה דומה: "חופש הביטוי ש[המערב] מדבר עליו אינו מאפשר לאיש להטיל ספק באגדה אודות טבח היהודים הידועה כשואה. כאן אין מקום לחופש הביטוי. במדינות אירופה אנשים רבים, כולל מדענים, חוקרים, היסטוריונים ועיתונאים מפחדים עד כדי כך שאין הם מעזים לבטא בפומבי את הספק שבלבם באשר לנושא. חלקם סבור כי הנושא הוא שקר מוחלט, אך הם אינם מעיזים לומר זאת משום שראו שכל מי שאומר זאת נענש, נכלא, נרדף ונשללות ממנו זכויותיו... ואולם לפגוע בקדוש למיליארד וחצי מוסלמים ללא סיבה... זה מוגדר כחופש הביטוי.

 

[הבעיה] אינה העיתונאי או צייר הקריקטורות שקיבל תשלום מהציונים כדי לצייר קריקטורות אלו במטרה לשרת את מטרותיהם הנלוזות. הבעיה היא שהמנהיגים האירופאים הגנו על כך... והתייחסו לכך כאל מעשה לגיטימי במסגרת חופש הביטוי... אני מניח כי מזימה ציונית רצינית היא העומדת במוקד העניין. הם גורמים למוסלמים ולנוצרים לעמוד זה נגד זה..."[44]

 

יו"ר ההתאחדות הבינלאומית של חכמי הדת המוסלמים, השיח' יוסף אל-קרדאוי, אמר: "אנו דוחים את הסטנדרטים המערביים הכפולים בכל הקשור לחופש הביטוי. דנמרק סירבה להתנצל על הקריקטורות הפוגעות במוסלמים בטענה של חופש הביטוי, בשעה שעל ההיסטוריון הבריטי דיויד אירוינג נגזרו שלוש שנות מאסר באוסטריה באשמת הכחשת שואת היהודים..."[45]

 

חסן נאסרללה: ביצוע הפתוא נגד רושדי היה מונע העלבת הנביא

מנהיג החזבאללה, שיח' חסן נאסרללה, אמר בנאום ששודר בערוץ "אל-ג'זירה": "האמת היא שאנו ניצבים בפני תופעה חדשה, או ליתר דיוק בפני דוגמא חדשה לצביעות המערבית... הידועה באזור הערבי כ"סטנדרטים כפולים". הם מתייחסים לדברים אחרת כשהם נוגעים לנו וכשהם נוגעים לאחרים.

 

למשל, לפני מספר שנים כתב הפילוסוף הצרפתי הגדול, רוז'ה גארודי, ספר מדעי. הוא לא פגע, קילל או העליב איש. הוא חיבר מחקר מדעי בעל אופי אקדמי שבו הוא דן בשואה היהודית השקרית בגרמניה. הוא הוכיח שהשואה היא אגדה. הוא הועמד למשפט והושפל ולא עזר לו שחופש הביטוי נחשב לאחד מזכויות האדם בצרפת. מדוע? משום שחופש הביטוי מגיע ליהודים, אך לא לנביא של 1.4 מיליארד מוסלמים ..."[46]

 

בהתייחסות אחרת לפרשת הקריקטורות אמר חסן נאסרללה: "אם מוסלמי כלשהו היה מוציא לפועל את הפתוא של האמאם ח'ומיני נגד הכופר סלמאן רושדי, אנשים מתועבים אלו לא היו מעיזים להעליב את הנביא מחמד – לא בדנמרק, לא בנורבגיה ולא בצרפת... אני קורא לחכמי ההלכה המוסלמים, לחכמי הדת המוסלמים ולמנהיגי התנועות האסלאמיות והמנהיגים במדינות מוסלמיות ולכל המוסלמים לנקוט עמדה נחרצת... אני בטוח שלא רק מיליונים אלא מאות מיליוני מוסלמים מוכנים ורוצים להקריב את חייהם כדי להגן על כבוד הנביא שלהם. ואתם ביניהם..."[47]

 

טארק רמדאן: על אירופה לנהוג ברגישות

טארק רמדאן, אחד ממפיצי האסלאם הפופולאריים באירופה, קרא לכל הצדדים המעורבים בפרשת הקריקטורות להבין שהפרשה אינה סוגיה משפטית והיא מצריכה התחשבות הדדית. כמו כן, נדרש רמדאן לפער שבין הדרישה המוסלמית לכבד את האסלאם לבין גילויי האנטישמיות בעולם המוסלמי.

 

לדבריו, "שלושה דברים יש לקחת בחשבון כאשר מנסים לנתח את סוגיית הקריקטורות הפוגעות בנביא מחמד. ראשית, ציור הנביא מחמד ונביאים אחרים עומד בסתירה להוראות האסלאם. שנית, אנו בעולם המוסלמי איננו רגילים להבעת זלזול בדת - בין אם בדתנו או בדתות אחרות ולכן הקריקטורות הללו נחשבות אפילו בעיני מוסלמים רגילים ולא רק בעיני הקיצונים כתוקפנות כלפי דבר קדוש וכהתגרות באסלאם. שלישית, המוסלמים חייבים להבין כי הזלזול בדתות הוא חלק מן התרבות שבתוכה הם חיים באירופה... הלעג, הזלזול והכפירה הם חלק מתרבות זו. כאשר אדם חי כמוסלמי בסביבה שכזאת עליו לנהוג בהתאם ולא להגיב בצורה רגשנית. יש לדבוק בהוראות האסלאם ולהיות חכמים מספיק להימנע מלהגיב להתגרות...

 

שני הצדדים צריכים להבין שהסוגיה אינה משפטית ואינה עניין של זכויות. חופש הביטוי באירופה הוא זכות המוגנת על ידי החוק. זו מציאות שאין להתווכח עליה. יחד עם זאת, יש להבין את העובדה שהרכב החברה האירופאית השתנה בשל המהגרים המשתייכים לתרבויות שונות ולכן צריכה להיות רגישות כלפי מוסלמים [ומיעוטים] אחרים החיים באירופה. מיותר גם לציין כי אין גבול חוקי לחופש הביטוי אך קיימים גבולות אזרחיים... הסוגיה היא עניין של אחריות אזרחית וחוכמה ולא שאלה של חוק וזכויות ...

 

המוסלמים חייבים להבין שבאירופה יש חופש ביטוי... ומצד שני [באירופה] צריך להבין שיש לנהוג בסוגיות רגישות בחוכמה ובפקחות ולא באופן מתגרה, שהרי העובדה שיש זכות משפטית לעשות דברים מסוימים אין פירושה שצריך לעשותם. יש להבין את דרך המחשבה של האנשים הסובבים אותך ולשאול: האם אעליב אחרים בכוונה משום שאני חופשי לעשות זאת? התשובה לכך שלילית. זוהי האחריות האזרחית.

 

אשר לדברי היומון הגרמני Die Welt כי ניתן היה להתייחס להפגנות בעולם המוסלמי ברצינות אילו היו פחות צבועות - וזאת בהצביעו על סדרת דרמה ששודרה בטלוויזיה הסורית שבה הוצגו רבנים יהודים כאוכלי אדם והדבר התקבל בשתיקה על ידי אמאמים מוסלמים – להערכתי העיתון אינו טועה.[48] חובה עלינו המוסלמים לערוך ביקורת עצמית. יחד עם זאת, העובדה שישנה צביעות בעולם הערבי אסור שתהפוך לצידוק להעלבת המוסלמים..."[49]

 

גבולותיו של חופש הביטוי

במסגרת הדיון בשאלת חופש הביטוי דחו מעצבי דעת קהל מוסלמים את הטענה המערבית כי פרסום הקריקטורות אינו חורג ממסגרת חופש הביטוי והעיתונות, והבהירו כי איש אינו נהנה מחופש מוחלט.

השיח' יוסף אל-קרדאוי הסביר: "לאיש אין חופש מוחלט. כאשר אתה נוהג במכונית אינך יכול להתלבט ולנוע ימינה ושמאלה, משום שיש עמך אחרים בדרך ואתה מוגבל על ידי כללי התנועה."[50]

 

שיח' אל-אזהר, ד"ר מחמד סייד טנטאוי, קרא בהפגנה שארגנה אוניברסיטת אל-אזהר לפרסם חוק נגד עוינות כלפי דתות בדומה לחוק נגד אנטישמיות. לדבריו, "אנו בעד חופש העיתונות אבל איננו בעד החופש לקלל ולגדף."[51]

 

בהתאם למגמה זו הגישו 57 מדינות אסלאמיות הצעת חוק לאו"ם שמטרתה לאסור הפליה והסתה לשנאה ולאלימות ולקבוע שפגיעה בדתות או בנביאים אינה עולה בקנה אחד עם חופש הביטוי.[52] יחד עם זאת, ניכר כי תביעה זו מבקשת למנוע פגיעה באסלאם ובעקרונות המקובלים עליו, אך היא אינה מתייחסת ברצינות דומה לביטויי ההסתה נגד לא מוסלמים המופיעים בתקשורת הערבית.