המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חוקר סעודי: מדיניות החמאס מפקירה את העם הפלסטיני
3/5/2006

 

חוקר סעודי: מדיניות החמאס מפקירה את העם הפלסטיני

 

עאדל בן זיד אל-טריפי, חוקר סעודי במכון האירופי למחקרים בברמינגהם ובעל טור בעיתון "אל-וטן", מותח בעיתון הסעודי "אל-ריאד" ביקורת נוקבת על ראשי החמאס המוכנים לוותר על הסיוע  הבין-לאומי ולהסתפק בזעתר ובזיתים.[1]  הוא תוקף את מנהיגי החמאס המאשימים גורמים פלסטיניים בשיתוף פעולה עם ישראל ובה בעת משתפים פעולה עם מנגנוני ביטחון של מדינות שכנות. כמו כן, הוא טוען כי חמאס איננה מאמינה באמת בדמוקרטיה, שכן אחד הביטויים לדמוקרטיה הוא קבלת הלגיטימיות הבין-לאומית. אל-טריפי סבור כי הבחירות הנקיות ברש"פ הן רק אחד מביטויי הדמוקרטיה, שהרי "גם הנאצים בגרמניה והפשיסטים באיטליה ניצחו בקלפיות".

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

לחמאס אין זכות לוותר על הסיוע בגלל כבוד לאומי

"אסמעיל הנייה, ראש ממשלת החמאס, הצהיר בדרשת יום שישי בתגובה להפסקת הסיוע הבין-לאומי: 'נאכל זעתר, מלח, שמן וזיתים ולא נרכין ראש'. מובן שהאסלאמיים והלאומיים הפאן-ערבים מריעים לאמירות כאלה, אף שהם שמעו אותן כמעט מכל שליט ערבי מתחילת העצמאות. הנייה ותנועתו, שנבחרו לא על סמך תוכניתם, אלא משום שלא היו חלופות אחרות בשטחים הכבושים, שוכח את תוכניתה הפשוטה של ממשלתו ומשנה את מדיניותה בדרשת יום השישי. האם רשאי ראש ממשלה במדינות דמוקרטיות להמר על חלומות בוחריו? [...]

 

הסיוע האמריקאי והאירופי השנתי  לרש"פ מגיע לכ- 900 מליון דולר. למעלה מ- 140 אלף פקידי ממשלה, ששליש מהם הם ממנגנוני הביטחון, מתפרנסים ממשכורות חודשיות בסכום של כ- 160 מיליון דולר. יש לשאול את החמאס: מי נתן לכם את הזכות לוותר על כל הכספים האלה הדרושים לחיי היום-יום כדי שהעם יאכל זעתר וזיתים? הגירעון בתקציב הרש"פ בשנת 2005 הגיע לכ- 800 מיליון דולר. [המדינות] התורמות מימנו 340 מיליון דולר מן הסכום הזה כסיוע ישיר לתקציב. היכן היתה תנועת החמאס מאז הקמתה ומדוע לא הוציאה [כסף] על העם מכיסה הפרטי. מי אמר שארה"ב והאיחוד האירופי אחראים להוצאות על הפלסטינים[...]

 

ממשלות, שהלגיטימציה שלהן נשענת על גזלת עתידה של מדינה כדי לספק כבוד לאומי-דתי דמיוני, מסוגלות תמיד לבנות על דיכוי שאיפות העם למודרניזציה ולרפורמות, להקמת מדינה ולכינון שלום קבע. אם חמאס מטילה ספק בארה"ב, במערכת הבין-לאומית ובכל האזור, מדוע היא מצפה שמישהו ישלם את משכורות פקידיה [...] אם מנהיגי חמאס רואים [בקבלת הסיוע] שיתוף פעולה, מדוע ניסו ליצור קשר עם האמריקאים ולהסתייע בתווך ערבי כדי ליצור ערוצי קשר עמם ועם האיחוד האירופי?"

 

ח'אלד משעל מפקיד את גורל העם

"הצהרותיו של ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של החמאס, משקפות עד כמה הורע מצב התנועה. משעל קשר את התנועה בקשרים אמיצים עם סוריה ואיראן. קשרים אלה אינם תמימים. משעל, המאשים אחרים בשיתוף פעולה עם הישראלים, קושר את האינטרסים הפלסטיניים במערכת גורמי מודיעין אחרים. פרשת מציאת הנשק בירדן היא הדוגמה הטובה ביותר לכך.[2]  חלק מהמזדהים עם חמאס באזור פקפקו במהימנות סיפור הנשק, אולם מדוע לא נקבל את דעתם של האחים המוסלמים בירדן, השותפים לחמאס בהשתייכותם לקבוצת האחים המוסלמים במצרים. האחים המוסלמים בירדן שלחו מכתב מחאה סודי למנהיג הרוחני של האחים המוסלמים במצרים [נגד פעולת ההברחה של החמאס], ואין זו הפעם [הראשונה] שהאחים המוסלמים בירדן מתלוננים על פעילות מחתרתית של החמאס [...] במקום שמשעל ישקול חלופות [כדי לבצע] רפורמות בתנועתו המהפכנית, הוא תוקף את ארה"ב והאיחוד האירופי בתארו אותם כאויבי פלסטין, בשעה שהוא מפקיד את הממשלה הפלסטינית ואת עתיד עמה כבני ערובה בידי מנגנוני המודיעין של מדינות שכנות".

 

ח'אלד משעל מסית נגד הדמוקרטיה

"נאום משעל, שהביא לעימותים בין מליציות של הפת"ח והחמאס, הוא נאום חשוב לכל מי שלומד על תפקידן של התנועות האסלאמיות בפעילות המדינית המודרנית. ח'אלד משעל, שחלק ניסו לתארו כמתון ומאמין בדו-קיום בשלום ומהווה דוגמה לדמוקרטיה, נחשף בהצהרותיו [כמטיף דת] בכובע של מהפכן. מעבר להיות נאומו מליצי וגדוש ביטויים נדושים, כגון: 'זנבות', 'משתפי פעולה' ו'שודדים', הוא נאום הסתה נגד הדמוקרטיה ונגד הממסד. מה משמעות טענתו של ח'אלד משעל כי יש הפיכה צבאית במדינה? האם אין בכך פחזות או חוסר בגרות פוליטית כאשר מנהיג מפלגה פוליטית שלטת משגר מסרים, המערערים את יציבותה של הארץ כאילו היה באופוזיציה. האמת היא שחמאס היא שמובילה הפיכה נגד מוסדות הרש"פ שנוצרו בעקבות הסכמי אוסלו".

 

הפרגמטיות של החמאס מעוותת

"ממשלת חמאס סובלת היום מסיטואציה שהיא עצמה יצרה בהיותה באופוזיציה [...]  קריאתו של אסמאעיל הנייה לפנות את הנשק מן הרחובות וכן הקריאה לקבץ את כל המליציות החמושות תחת ארגון ביטחוני אחד היא דבר טוב, אולם מדוע התנגדה חמאס לקריאה דומה שהשמיעה ממשלת אבו מאזן בשנת 2004. הלא חמאס התנגדה לקריאה הזאת וראתה בכך תוכנית ציונית לפרוק את ההתנגדות מנשקה. זהו מהפך בעמדות [החמאס] ונזכיר רק את ההצהרה המפורסמת של ח'אלד משעל, כאשר דחה את ההצעות ההן ותאר אותן כמסירת הנשק לאויב [...]

 

חמאס משכה ידה מלשתף את האחרים בממשלה בטענה כי נאלצה להקים ממשלה לבד משום שפת"ח סירבה להשתתף, אולם מי אמר שבזירה הפלסטינית יש מקום לשני הארגונים האלה בלבד והרי היא מלאה עד אפס מקום בארגונים רבים וגם בעצמאים [...]

 

אין זה סוד שחמאס ניהלה מו"מ עקיף עם האמריקאים ומו"מ ישיר עם האירופאים. מדוע חמאס לא הביאה תוצאות ומדוע החלה לאחר מכן לקלל את ארה"ב ואת אירופה. אם אתה שלם עם עמדותיך, מדוע אתה נוהג פרגמטיות מעוותת?!.. האמריקאים והאירופאים חשפו כי כבר לפני הבחירות שיגרו מסר לחמאס לשנות את עמדותיה ומדיניותה בדיוק כפי שארע עם אש"פ. יתר על כן, הובטח לחמאס כי יתקיימו בחירות נקיות".

 

חמאס אינה מאמינה באמת בדמוקרטיה

"האם חמאס מהווה מודל לדמוקרטיה? אחד המשגים המדיניים הבולטים שעשו הערבים בחודשים האחרונים היה [הדרך שבה] פירשו  את ניצחון החמאס, כשתארו אותו כניצחון הדמוקרטיה או הצלחת הדמוקרטיה בשטחים הכבושים. בעבר לא האמינה חמאס בדמורקטיה וגם כיום היא אינה מאמינה בה. [אנשי חמאס] הסכימו להשתתף בבחירות רק אשתקד. לפני כן הם התנגדו למנגנון הרשות הפלסטינית ולהסכמי אוסלו שיצרו אותו. כך גם לגבי ההשתתפות בבחירות. אנשי החמאס התנגדו להצטרף לאש"פ, האחראי להסכמים הללו, ורק בשנה שחלפה עשו עסקה עם אבו מאזן כדי שישתתפו בבחירות [...] בשום פרשנות של הדמוקרטיה שאנו מכירים אין מפלגה חמושה הדוגלת באלימות כאמצעי מדיני, מתכחשת לחוקת המדינה ואחר כך היא רשאית להשתתף בבחירות. הדבר סותר את הכללים הפשוטים ביותר של הדמוקרטיה והוא קורה בעולם הערבי בלבד.

 

תנועת החמאס מעולם לא קיימה בחירות פנימיות וחוקתה אינה כוללת יעדים הקשורים בהקמת מדינה דמוקרטית בשטחים הכבושים. אין כללי דמוקרטיה פשוטים ביותר, יש אנדרלמוסיה, אין שלטון חוק או ביטחון. חמאס אחראית לכך ואנשיה חסינים מפני כל פגיעה. אשר לחוק ולמוסדותיו,  הם [אנשי חמאס] אינם מאמינים בו ואף מפקפקים ביושרו. שר החוץ של החמאס, מחמוד אל-זהאר, תקף את מערכת המשפט הפלסטינית במהלך הבחירות האחרונות לרשויות המוניציפליות וראה בה מערכת חסרת הגינות. אין אצלנו במדינת 'חמאס' שלטון חוק, מדינה או מוסדות אלא רק ג'ונגל של פלגים חמושים הפועלים בדרך של חטיפות, רצח והשתלטות על משרדי ממשלה [...]"  

 

מדיניות החמאס רוקנה את הקופה הפלסטינית

"ממשלת החמאס סבורה כי היא מסוגלת להנהיג ארץ כשקופתה ריקה. משעל הצהיר: 'בושה למי ששדד את קופת המדינה והותיר אותה ריקה'. צריך לשאול את משעל: מה באשר למדיניותכם שגרמה לעצירת מימון הקופה הזאת שנותרה ריקה [...]

 

אשר לכשרות הבחירות,  זה הדבר החיובי  היחיד שאפשר לזקוף לזכות האמריקאים שהרי אלה איימו על מנהיגי הרש"פ שלא ירמו בבחירות. האמריקאים לחצו על אבו מאזן לבל יתפטר והאירופאים השגיחו שלא יהיו מעשי רמייה [...]

 

לאחרונה חשפה חמאס פן קודר ומפחיד כאשר דוברה, סאמי אבו זוהרי, פירש את דבריו האחרונים של אוסאמה בן לאדן שעסקו בעמדת ארה"ב ואירופה כלפי חמאס כך: '[...] החמאס ניצבת בעמדה שונה ממגמתו של בן לאדן', אך הוסיף – וזה העיקר – שתנועת החמאס 'משלבת פעילות ג'יהאד עם פעילות מדינית. מצבה המיוחד של הזירה הפלסטינית כופה עליה השתתפות בממשלה' כלומר, חמאס רואה עצמה תנועת ג'יהאד ואילו השתתפותה בבחירות ובממשלה ושאר הביטויים הצורניים של הדמוקרטיה אינם אלא עניין מיוחד, מעין מציאות שהזירה הפלסטינית כפתה עליה. אם כך היכן השינוי החיובי שחל בזירת החמאס".

 

הדמוקרטיה איננה רק ניצחון בקלפי

"יש עצה אחת שראוי להפנות לאסמאעיל הנייה [...] אם אינך יודע מה לעשות, קרא ספר [...]  הוגה הדעות, פרנסיס פוקויאמה, כתב בספרו: 'הלגיטימיות של כל ממשלה במערכת העולמית היום אינה נסמכת על הקלפיות בלבד שהן רק אחד מסימני הלגיטימיות. יתר על כן, [הלגיטמיות] מתבססת היום במידה רבה על רכישת אמון ולגיטימיות בחו"ל', כלומר עליך להאמין באמת במוסדות המערכת העולמית, לכבד חוזים ואמנות ולבנות את המסר הפנימי שלך כך שיהיה אמיתי ושקוף ויתאים למסר החיצוני, משום שקל לאחרים לחשוף את הסתירות. הישראלים כבר עשו זאת לגבי הצהרותיו של הנייה.

 

הדמוקרטיה היא מושג רציני [וכדי להגשימה צפוי] למדינות האזור מסע ארוך. הדמוקרטיה איננה רק ניצחון בקלפיות. הרי המפלגה הנאצית בגרמניה והמפלגה הפשיסטית באיטליה ניצחו בקלפיות בבחירות נקיות. אם רוצים להוביל ממשלה, [להיענות] לאתגרים ולהימנע ממשברים, שאותם תאר פוקויאמה בספרו, יש צורך בויתורים רבים ובעיצוב מחדש של מוסדות השלטון והחוק. לפני כן נדרש אומץ לטפל בנושא השלום הרחק משיגור מתבגרים ונשים לפוצץ מסעדות ואוטובוסים, בשעה שמנהיגי המפלגות נושאים נאומים מזהירים מערי בירה אחרות. לפני שראש ממשלה חושב לכלכל את עמו בזעתר ובזיתים עליו לשאול את עצמו: 'האם בני העם הזה אינם ראויים ליותר מכך?'"                

           

 



[1] אל-ריאצ' (ערב הסעודית), 26.4.2006

 [2]  המדובר בחשיפת חולייה של החמאס שהבריחה נשק לירדן לצורך פגיעה בגורמים ירדנים  

תגיות