רעייתו של מנהיג המפלגה הליברלית המצרית אל-ע'ד: הדיקטטורות מובילות לקיצוניות ומייצרות טרור
שלטונות מצרים מנעו מגמילה אסמאעיל, רעייתו של אימן נור מנהיג המפלגה הליברלית המצרית אל-ע'ד, שנדון למאסר של חמש שנים, מלהגיע לועידת הנשים והדמוקרטיה בוושינגטון, שנערכה ב-7-5 במרץ. זאת בשל סידרת חקירות שנערכו לה ולבעלה בבית המשפט האזרחי בקהיר.[1] כלפי בעלה נטען כי הוא השמיץ וקילל את מובארכ ומשטרו ותקף חבר במפלגה הלאומית הדמוקרטית (המפל"ד); כלפיה נטען כי תקפה שוטר והסיתה נגד משטרו של מובארכ. לדברי גמילה אסמאעיל, מדובר בעלילה, נגדה ונגד בעלה.
גמילה התנצלה בפני הועידה על היעדרותה ופרסמה את תוכן הדברים שהיתה אמורה לשאת על האישה המצרית וחירותה באתר של מפלגת אל-ע'ד www.elghad.org . להלן עיקרי הדברים:
"הנני מאמינה במלוא הכנות שהבעיות של האישה המצרית אינן נפרדות מהבעיות של האומה המצרית ובראשן חירות אמיתית וחוקה דמוקרטית מודרנית חדשה, המספקת מנגנון אמיתי וגמיש, שיאפשר חילופי שלטון.
אנו מאמינים כי חירות האישה היא חלק מחירות המולדת... האישה המצרית איננה יכולה להבטיח את שלומה ושלום משפחתה בלי מינימום של חירות פוליטית ובלי [ביטול] חוקי החירום... היא איננה דורשת זכויות לעצמה בלבד, אלא מציבה [בראש] את זכויות אומתה, לכבוד, לחירות, לצמיחה, לצדק ולשלטון ההולך בדרך הישר. היא רואה באומה מקור אשר באמצעותו היא יכולה להשיב לעצמה זכויות חסרות רבות הן בייצוג פוליטי צודק והן בזכויות כלכליות וחברתיות שוות.
האישה המצרית מאמינה כי הדיקטטורות העריצות מובילות בהכרח לקיצוניות ומייצרות טרור הנגרם מייאושם של העמים חסרי הישע. אנו מכירים בסכנת האלימות, אולם אנו מאמינם שכדי להתנגד לה, אין מנוס אלא להתחיל לייבש את מקורותיה. הראשון והחשוב שבהם הוא העדר החופש, העדר הכלים לחילופי שלטון תקינים והעדר הזכות של עמים לבחור את השלטון באופן חופשי!
[העדר] זכויות וחירויות לאישה בחברות המתפתחות והצועדות לעבר דמוקרטיה אינו פוגע רק בחייה ובעתידה של חצי מהחברה, אלא בחברה כולה. נחשלות האישה וכבילתה באזיקים משפיעים על כל אומה השואפת לקדמה ולחופש, כשם שכבילתה באזיקים של החברה כולה... מרוקנת מתוכן כל צעד לעבר שחרור ו[הגשמת] זכויות האישה...
בבואנו לדבר על תפקיד האישה במצרים, אין מנוס מלציין שתרבותנו האסלאמית ולפניה התרבות הפרעונית – התרבות הקדומה והמיוחסת ביותר - נהגה מאז ראשיתה בשוויון בין שני המינים והעלתה את מעמד האישה בחברה. די שאציין שהמצרי הקדום, לפני [בשורת] המונותיאיזם, צייר את אלילי הצדק, השדות והשמיים... בדמות אישה ולא בדמות גבר. יתרה מזאת האישה הגיעה [באותה תקופה] לשלטון במסגרת אותם המנגנונים שבהם הגיע הגבר לעמדות שלטון [בלי שהופלתה כאישה].
אמרותיו של הסופר, השופט וההוגה המצרי מראשית המאה שעברה, קאסם אמין – שכתב בזכות שחרור האישה – כפי שהופיעו בספרו על האישה בראשית המאה הקודמת, משכו רבות את תשומת לבי, בדרכי [אל העיסוק] בלב המשבר של האישה המצרית ואולי [גם] של האישה המזרחית בכלל.
קאסם אמין אמר שמקור [קשייה] של האישה המזרחית הוא העדר הדמוקרטיה. השלטון העריץ תומך בכל אופני העריצות בחברה ודוחף לאלימות ולאפליה נגד האישה... עוד הוא אמר שהיחסים בין האישה לבין הגבר מושפעים מהיחסים בין השלטון לבין הפרטים בחברה. השלטון העריץ מחסל את כבוד הגבר וכבוד האישה ו[מעריך] את הכוח בלבד. וכאשר הכוח מהווה ערך בחברה, אזי אנשיה מכבדים את הכוח בכל היבטיו, וזהו מה שמאפשר לגבר להיות עריץ כלפי האישה."[2]
