כללי

תגובות למאסרו של אימן נור מנהיג המפלגה המצרית הליברלית אל-ר'ד

אימן נור, מנהיג המפלגה הליברלית אל-ר'ד ("המחר") שזכה במקום השני בבחירות לנשיאות מצרים שנערכו בספטמבר, נשפט ב-24.12.2005 בפני בית משפט אזרחי בקהיר. הוא הואשם בזיוף יפויי כוח לייסוד מפלגתו ונידון לחמש שנות מאסר. פסק הדין עורר תגובות ביקורתיות חריפות בקרב אינטלקטואלים מצריים ובתקשורת הערבית. הטענות העיקריות שהועלו היו שמאסרו של נור נובע מרצון נקמה של מובארכ ותכליתו היא לסלול את דרכו של גמאל מובארכ, לרשת את אביו כנשיא מצרים ללא מתחרים. לדעתם, משפטו של נור לא היה הוגן, כיוון שהשופט שדן אותו שפט לחומרה גם את פעיל זכויות האדם סעד אל-דין אבראהים, ומעצבי דעת קהל בולטים אחרים. הם ראו בפסק הדין נגד נור פסק דין נגד כל אדם הרוצה לקחת חלק בפעילות הפוליטית במצרים וקורא לדמוקרטיזציה, אך אינו בעל בריתה של המפל"ד (המפלגה הלאומית הדמוקרטית, מפלגתו של הנשיא).

 

לטענות אלה הצטרף המנהיג הרוחני של תנועת האחים המוסלמים, מחמד מהדי עאכף, שאמר כי התביעה המשפטית נגד נור היא פוליטית ולא פלילית.[1] בנוסף לכך , הביע הארגון המצרי לזכויות האדם את דאגתו מפסק הדין ודרש מהפרקליט הראשי במצרים לדחות את ביצוע העונש.[2]

 

להלן עיקרי התגובות בתקשורת הערבית:     

 

נור מייצג פוליטיקה שרבים מייחלים לה

מונא אל-טחאוי, בעלת טור ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", כתבה: "אם נשפוט לפי מאות השוטרים לפיזור מהומות, הקסדות והאלות המוכנות לפעולה [שהיו בבית המשפט], עלולים אנשים לחשוב שטרוריסט עמד למשפט בתוך האולם ולא מנהיג מפלגה פוליטית שהגיע למקום השני בבחירות לנשיאות בחודש ספטמבר שעבר. ייתכן כי עבור חלק מהאנשים במצרים היווה אימן נור סכנה גדולה יותר מהטרור...

 

סכנתו של נור [לשלטון המצרי] היתה בכך שהוא הבין את הפוליטיקה ושיחק אותה היטב... פסק הדין נגדו הוא פסק דין נגד כל אדם שמעז להתגרות [בשלטון] במצרים. תקופת המאסר שנפסקה לו היתה [גם נגד] כל אלה הרוצים ליטול חלק בפעילות הפוליטית המצרית, אך אינם בעלי ברית של הממשלה [המפל"ד] או של האחים המוסלמים...

 

נור,המוקף במאות מתומכיו, לא רק הציג מצע מפורט של מפלגת אל-ע'ד, [כיצד] לשלוט במצרים, אלא [גם] ביקר בצורה קשה את הממשלה וטעויותיה... קשה להאמין לממשלה ש[היא שפטה אותו] משפט הוגן, כיוון שהשופט שפסק נגד נור היה זה שאסר מנהיג אחר, הנמנה עם הקוראים לרפורמה [במצרים] וביקר את הממשלה בשנת 2002, פעיל זכויות האדם, סעד אל-דין אבראהים.

 

פסק הדין שיצא נגד נור הוא מסר [לציבור המצרי], לפיו פקעה  סבלנותה של הממשלה כלפי כל סוג של [פלורליזם] פוליטי. עיתונאים ו[אזרחים] מצריים רבים שתעדו את החריגות שאירעו במהלך הבחירות האחרונות, היו נתונים למכות, איומים ופעולות אלימות [מצד מנגנוני הביטחון]. איזה מסר מעבירה הממשלה ל[אזרחים] המצריים, כאשר היא קוטעת את ערוצי [הפעולה] של האופוזיציה?  הרי אימן נור מייצג את הפוליטיקה החילונית שרבים מאיתנו מייחלים לה".[3]

 

מאסרו של נור הוא נקמה

הליברל המצרי, נביל שרף אל-דין, כתב באתר האינטרנט הליברלי "אילאף": "עו"ד אמיר סאלם, מורשו של נור, תיאר את החלטת בית המשפט כהחלטה פוליטית אשר מטרתה להגדיל את הסיכוי להתמנותו של גמאל [מובארכ] לנשיא  לאחר אביו, נוכח [הסיכוי לבחירתו של נור לנשיא]..."

 

שרף אל-דין לועג להאשמה כי נור זייף יפויי כוח של אזרחים – ובהם אביו וסגנו- כדי לייסד את מפלגת אל-ע'ד.

 

"מי שרוצה לאסוף [חתימות] על יפויי כוח כדי לייסד מפלגה די לו לסייר בחלק משכונות העוני של קהיר... והוא יוכל להעניק לכל מי שיחתום עבורו על יפויי כוח מספר לירות מצריות "מבלי לזייף ומבלי שהחותמים יצטערו על כך"... [זאת ועוד] מדוע התעוררה סוגיה זו רק לאחר שנור הגיש את מועמדותו לבחירות לנשיאות, חודשים ארוכים לאחר שקיבל את הסכמת ועדת הבחירות לייסוד מפלגתו?... ומהו סוד החיפזון הזה בדיון בעניינו בבית המשפט, למרות ש[מערכת] המשפט המצרית ידועה באיטיותה הרבה בשל הצטברות מיליוני תביעות משפטיות ובגלל סיבות אחרות?

 

השופט שפסק נגד נור שפט גם את הליברל סעד אל-דין אבראהים

עניין נוסף המעורר תהיות לגיטימיות, [היא העובדה] שהשופט שפסק נגד נור, הוא עאדל עבד אל-סלאם גומעה, שדן במשפטים דומים, כמו המשפטים [נגד] העיתונאים מגדי חסין וצלאח בדיוי המואשמים בהשמצת יוסף ואלי, שר החקלאות לשעבר, והעיתונאים של [היומון] "אל-מצרי אל-יום" המואשמים [גם] בהשמצת שר השיכון ולפניהם המשפט המפורסם  [נגד] סעד אל-דין אבראהים...

זכותנו לשאול, על אותו רצף שהפך את כל המשפטים הללו [נגד מעצבי] דעת הקהל למנת חלקו של [השופט] גומעה, האם הוא באמת רצף מקרי?...

 

באמצעות גזר הדין הקשה [נגד] נור, הובילה מצרים את בנה [אימן נור] בעל הרעיון החדש אל חשכת בתי הכלא הקרים כקורבן על מזבח העתיד, אם יהיה כאן עתיד... המשטר השולט במצרים לא ישנה ולא ישתנה כל זמן שהוא מוכר לאנשים הבטחות מזויפות והתחייבויות כוזבות..."[4]

 

מאסרו של נור מסיר מכשול להורשת השלטון לגמאל

מחמד עבד אל-חכם דיאב, מצרי החי בלונדון ובעל טור ביומון הבינערבי  "אל-קדס אל-ערבי", כתב: "כניסתו של אימן נור לכלא הסירה מדרכו של הנשיא "המקביל" [הכוונה לגמאל מובארכ] מכשול שהיווה בעיה אמיתית לעתידו של גמאל ולסידורי הורשת [השלטון אליו]... פסק  הדין [נגד נור] איננו מספיק כדי לפזר את הדאגה והחששות ואין בו די כדי להרגיע את יצר הנקמה [של מובארכ ומשפחתו]...

 

לאחר שהותר לנור להגיש את מועמדותו לנשיאות ולאחר הפלתו באזור הבחירות שלו,  באב אל-שעריה, אשר בו נהנה מפופולאריות גדולה, לא הסתפק [גמאל] הנשיא "המקביל" במציאות זו ולא התחשב במצבו הבריאותי ובקשייו הכספיים של נור. הוא רצה להעניש אותו [למען יראו וייראו]...

 

דעת הקהל חשה ברוח הנקמה [של מובארכ] מרגע הרכבת צוות בית המשפט אשר דן בתביעה. בראש הצוות עמד שופט המוכר לכולם, כמי שאינו חולק על אנשי משפחת מובארכ בדבר ואשר עמד בעבר בראשות בית המשפט שהרשיע את סעד אל-דין אבראהים בתביעת זיוף דומה... לשופט זה מיוחסת השתתפות  בזיוף הבחירות בשני אזורי בחירה, בכרדאסה ב[מחוז] אל-גיזה ובנדר אל-מנצורה [במחוז] אל-דקהליה. אימן נור הלך לבית המשפט ועימו תיק בגדים שהכין לכלא, כיוון שידע את ההיסטוריה של מי ששפט אותו!

 

מה שארע לאימן נור היה בגדר מסר שהעביר חוסני מובארכ לעבר הממתינים ברשימות העונש והנקמה. [מובארכ] רצה למסור שהוא עדיין יכול להשתמש באמצעי ההפחדה. כפי שנקם לטובת עצמו, בנו ומשפחתו באימן נור, כך הוא גמל לשר הפנים והמשפטים ולכל מי שגילה גבורה בארגון ובניהול פעולות האלימות, בחילול כבוד [הנשים], בזיוף הבחירות ובהתקפה על השופטים. בכך הוא העביר מסר לפיו אסור לחרוג מהגבול שקבעה משפחתו של מובארכ, ומי שחורג שיגער רק בעצמו."[5]

 

אף מפלגה לא גינתה את פסק הדין 

מגדי מהנא, בעל הטור "אל-ממנוע" ביומון העצמאי "אל-מצרי אל-יום", טען: "בסוגיית מפלגת אל-ע'ד וראשה אימן נור, הממשלה התנהגה בטיפשות, כפי שהיא רגילה במצבים מעין אלו. [אולם] מפלגות האופוזיציה והכוחות הפוליטיים האחרים התנהגו בטיפשות גדולה יותר. טיפשות הממשלה מובנת. היא איננה חפצה ברפורמה [אלא], היא רוצה להסתפק ברפורמה פורמאלית ו[גם] לסגור את הדלת בפני כל דרישה אחרת.

 

שתיקת האופוזיציה היום על העושק שמפלגת אל-ע'ד ואימן נור היו נתונים לו, היא שתיקתה של הבהמה הנושאת מתנות לשליט... לא שמעתי עד כה  על מפלגה או על קבוצה או על כוח פוליטי כלשהו שגינו את משפטו של אימן נור, הזהירו מפני סכנותיו והביעו את חששותיהם מפני [השלכות המעשה הזה] על הדמוקרטיה... פסק הדין במשפטו של נור איננו פסק דין בעל תוקף משפטי [חוקי], [אלא] עמדה פוליטית ותביעה  ש-99% ממנה הוא פוליטי והאחוז הנותר הוא ניירת, מסמכים ו[דיון] משפטי. אין תועלת במפלגות אלו... הן פועלות למען האינטרסים הצרים והאישים שלהן בלבד וחושבות רק על המשך [הישיבה] בכיסאותיהם המרופטים ועל האופורטוניזם הזול שלהן.

 

אימן נור איבד  את חירותו במשחק פוליטי גלוי וידוע לשמצה. מחר יאבדו את החירות אותן המפלגות שהן מיסודן נטולות חירות וחסרות אחריות!"[6]

 

כל פשעו של נור היה שהוא האמין שאנו חיים בתקופה דמוקרטית

מחמוד בכרי, סגן העורך של שבועון האופוזיציה המצרי "אל-אוסבוע", כתב: "אימן נור ימות, או שהוא עומד למות... [מובארכ ואנשי השלטון] עשו לו מעשים רעים ומגונים על מנת להרוס אותו... הביאו שכירי [עט] וסיפקו להם עלילות שווא, כדי להתנקם בו בדרך שהעיתונות לא היתה רגילה לה קודם. אגודת העיתונאים עמדה חסרת אונים ומשותקת מכדי לשמור על אחד מחבריה...

 

ייתכן שאימן נור ימות בכל רגע בשל התמשכות שביתת הרעב שלו. בכך הוא יעביר אל מצפון המולדת את אחד המסרים המסוכנים ביותר, ויחשוף את אלה אשר שתקו, מכרו [עלילות שווא אודותיו] וקשרו קשר נגדו על מנת להשתתף בטבח אדם שכל פשעו היה בכך שהאמין כי אנו חיים בתקופה דמוקרטית...

 

[בנוסף], הם גוללו את העפר על ההיסטוריה שלו והכתימו כל דבר בחייו... לאחר מכן השמיצו אותו בפני מפלגתו, ו[זאת] לאחר שהרחיקו ממנו את כל תומכיו  והשליכו אותו למלכודת המוות, על מנת להעמידו בפני גורל גזור מראש: רצח מוסרי בחייו ורצח אמיתי לאחר המוות."[7]