המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
לקט ידיעות מהרש"פ
19/4/1999


לקט ידיעות מהרש"פ (8-15.4.1999)

התהליך המדיני

יומון הרשות הפלסטינית אל-חיאת אל-ג'דידה מדווח על נאומו של יאסר ערפאת בכינוס באל-בירה: "הנשיא ערפאת הדגיש בדבריו שהוקראו על ידי [סגן ראש מנהלת ההכוונה הפוליטית ברשות הפלסטינית], עת'מאן אבו ע'רביה... שעלינו להלחם באויב בכל הזירות ולהיאבק בו בכל האופנים, כל עוד אין אנו משיגים עצמאות."[1]

 

יועצו של ערפאת, נביל אבו רדינה, אמר ש"השלום באזור לא יתגשם אלא באמצעות הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים." אבו רדינה הוסיף ש"או שיהיה שלום לכולם או שלא יהיה שלום לאף אחד."[2]

 

מזכ"ל מוסד הנשיאות הפלסטיני, אל-טייב עבד אל-רחים, הזהיר בנאום בעזה ש"כניסה [ישראלית] לשטחי הרשות הפלסטינית, במקרה של הכרזת מדינה, לא תשרת את היציבות והביטחון באזור. יתכן שהכניסה לשטחינו תהיה קלה, אבל שטחינו יהפכו באמצעות נחישותנו ובאמצעות הנשק שבידינו לגיהינום, שהם לא יצליחו לצאת ממנו."[3]

 

יושב ראש המועצה המחוקקת הפלסטינית, אבו עלאא', שיגר מכתב לקונגרס האמריקאי בתגובה להחלטת הקונגרס נגד הכרזה חד צדדית על מדינה פלסטינית. במכתבו כותב אבו עלאא' בין היתר כי "הואקום המשפטי שיווצר עם סיום שלב הביניים מחייב מקור סמכות חדש שיהיה חיובי ולגיטימי. משום כך, ההחלטה המהווה את הבסיס המשפטי והלגיטימי להקמתה של ישראל, החלטה 181, היא עצמה מהווה את הבסיס המשפטי עליו מסתמכת המדינה הפלסטינית.

 

עם קבלת החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338, הכירו הצדדים הישראלי והפלסטיני בכך שלא ניתן להחזיק בבעלות על אדמות כתוצאה ממלחמה..."[4]

 

פארוק קדומי מבקר באיראן

ראש המחלקה המדינית של אש"ף, פארוק קדומי, ערך ביקור רשמי בן ארבעה ימים בטהראן. דוברו של קדומי, אנור עבד אל-האדי, אמר שמטרת הביקור היא לחזק את היחסים הבילטרליים הפלסטינים-איראנים.

 

אל קדומי מתלווים מחמד ג'יהאד "אבו ג'יהאד", חבר הועדה המרכזית של ה'פתח' ומפקד הכוחות הצבאיים של התנועה, ועבד אל-לטיף אבו חג'לה, מנכ"ל המחלקה המדינית של אש"ף. זהו הביקור הראשון מזה עשר שנים של משלחת פלסטינית בדרג זה.[5]

 

עם הגיעו לטהראן תאר קדומי את היחסים בין אש"ף לאיראן כ"יחסים היסטוריים"  ואמר שהם "ימשיכו להיות כאלה עד ליום שבו תשוחרר ירושלים וישוחררו האדמות הכבושות מהכיבוש הישראלי." קדומי מתח ביקורת על ארה"ב ואמר שוושינגטון "איננה מתווך ניטראלי במזה"ת."[6]

 

נשיא איראן, מחמד ח'אתמי, אמר בפגישתו עם קדומי, כי איראן "לעולם לא תכיר במדינה הישראלית." לדבריו, "תהליך ההסדר במזה"ת בטל ומבוטל מן הבחינות המשפטית, המדינית והאידיאולוגית והוא לא יתממש לעולם." ח'אתמי אמר עוד ש"איראן תומכת בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, בתנאי שלא תהיה התעלמות מהזכויות ההיסטוריות של העם הפלסטיני ובתנאי שהדבר יהווה פתח לשחרור אדמת פלסטין הקדושה."[7]

 

שר החוץ האיראני, כמאל ח'ראזי, שנפגש אף הוא עם קדומי, הדגיש את  "נחישותה של איראן לתמוך במאבקו של העם הפלסטיני נגד ישראל." ח'ראזי אמר עוד כי "קיים קשר רגשי עמוק בין איראן לפלסטין." לדבריו, "מקור כל המשברים באזור הוא מדיניות ההגמוניה של המשטר הציוני."[8]

 

הסכסוך הישראלי-ערבי

חבר הכנסת האשם מחאמיד בכינוס בעזה: "הפחד הגדול ביותר של ממשלת ישראל הוא מפני ההיבט הדמוגראפי ומפני הגידול של מספר הפלסטינים ב'פנים' [הכוונה לתוככי הקו הירוק]." כראייה לדבריו, הציג מחאמיד את התוכניות לחילופי אוכלוסין של פלסטינים החיים ב'פנים' במתנחלים בגדה המערבית...

 

מחאמיד התריע מפני מזימות ההתנחלות הישראליות "שמטרתן לייהד את האדמה ולרוקן אותה מתושביה המקוריים תחת הסיסמא הקוראת לטיהור אדמת ישראל מערבים." הוא קרא לעם הפלסטיני ולהנהגתו שלא לאפשר לתושב פלסטיני החי בישראל לגור בגדה המערבית או בעזה ואמר ש"אם ינסו אחדים לעשות כן, על העם הפלסטיני להחזירם לעריהם בתוך ישראל תוך שימוש בכל השיטות."[9]

 

איש מפלגת חד"ש והמפלגה הקומוניסטית, עבד אל-חמיד אבו עיטה, אמר בכינוס בטול כרם כי "הסכסוך של העם הפלסטיני עם הקולוניאליזם הציוני הוא מר וארוך ושמות הקדושים במערכה הלאומית הוא החיים."[10]

 

סגן ראש מנגנון ההכוונה הפוליטית ברשות הפלסטינית, סלים ואדיה, בנאום בעזה: "מפלי הדם של השהידים ימשיכו לזרום. העם הפלסטיני כולו הוא פרוייקט של מות קדושים עד לכינונה של המדינה הפלסטינית ובירתה ירושלים."[11]

 

משלחת של תלמידות מבית הספר היסודי "חיפה" לבנות בח'אן יונס  בקרה במנהלת ההכוונה הלאומית והפוליטית ונפגשה עם סגן ראש המנהלה, מאזן עז אל-דין, ששיבח בפני התלמידות את תפקיד הגבורה שמלאה החלל הקדוש דלאל אל-מע'רבי [חברת חוליית החבלה שביצעה את הפיגוע ב'אוטובוס הדמים' בכביש החוף], שאף היא היתה תלמידת בית ספר באותה תקופה. עז אל-דין איחל לתלמידות הצלחה בעתיד.[12]

 

האסלאם והמערב-פלישה תרבותית

האדי הלייל כותב בגנות חדירתה של תרבות המערב לחברה הפלסטינית: "זה שהישראלים מדברים ירושלים כאילו היא בירתם הנצחית-מילא... זה שהם מפקיעים אלפי דונמים מתחת לרגלי בעליהם המקוריים, ומביאים פולנים ורוסים ועוד אומרים במלוא החוצפה שאדמה זו היא אדמת אבותיהם-מילא.

 

הישראלים עושים גרוע מכך משום שהם בראש ובראשונה אויבי אללה ואחר כך אויבי העמים בכלל ואויבי עמנו [הפלסטיני] בפרט. אין כל פשע בכך שצאצאיהם של הקופים יעלו טענות שווא.

 

[מה שנורא הוא] שקבוצה מבני עמנו מדברת על כך שהזנות, הניוון והתועבה היא "מורשתנו"!!! איזו בושה וכלימה... האם מורשתנו [מלמדת] את הצעירים והצעירות שלנו להתנודד לקולה של מוסיקת ג'אז ומוסיקה מערבית זרה?! זכור לי שגם בשנת 1966 היה ריבוי דומה של פסטיבלים דומים, בהשתתפות צרפתים ופולנים!! האם ההתנהגות הדחלילית של הצרפתים מעל גבי בימות ההופעות הינה תרבות? מה קרה לכם, אבדתם את כושר השיפוט? האם האני שאכר, סמירה סעיד, שאבו זהבה [בן] והסוטים האחרים הם חלק ממורשתנו?... עושים צחוק מהעם למוד הסבל...

 

זוהי התערבות זרה והסתננות במלוא חוצפתה. זוהי מחיקה מאוסה של תרבותנו השורשית. זוהי טינופת שאפילו בעלי החיים סולדים ממנה...

 

מי שבאמת הורסים את הלב, הם אותם אנשים... המקיימים את הפסטיבלים האלו. הם מקבלים את פניהם של האמנים - סליחה ההומואים, הזונות והיצאניות - ומעניקים להם קבלת פנים שקרית, כאילו המדובר בגיבורי הכיבוש האסלאמי...

 

הו תבוסתנים, משמעותה של מורשתנו היא שורשיות וכבוד ולא זנות!! משמעותה של מורשתנו היא מנהגים שמימיים המרוממים את האדם הפלסטיני ולא כאלו המפילים אותו לתהום הנשייה. מורשתנו היא האנתיפאדה והמהפכה. מורשתנו היא השוחות, הלוחמים והרובים. מורשתנו היא העמל, העבודה והבנייה. מורשתנו היא השהידים, העניים, והאבנים. מורשתנו היא האדמה!!..."[13]



[1] אל-חיאת אל-ג'דידה, 15.4.1999

[2] אל-חיאת אל-ג'דידה, 13.4.1999

[3] אל-חיאת אל-ג'דידה, 12.4.1999

[4] כל אל-ערב,9.4.1999

[5] אל-אסתקלאל, 9.4.1999

[6] אל-חיאת אל-ג'דידה,10.4.1999

[7] אל-חיאת אל-ג'דידה, 13.4.1999

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה,11.4.1999

[9] אל-איאם,12.4.1999

[10] אל-איאם,9.4.1999

[11] אל-חיאת אל-ג'דידה,5.4.1999.

[12] אל-חיאת אל-ג'דידה, 15.4.1999.

[13] אל-רסאלה,8.4.1999.

תגיות