כללי

כותבים בעיתונות מפרצית: בחירת נשיא לבנון היא ניצחון על הציר האיראני שכפה רצונו עליה

ב-9.1.2025 נבחר ג'וזף עון, רמטכ"ל צבא לבנון, לנשיא המדינה, ברוב קולות של 99 מתוך 128 חברי פרלמנט. עון זכה בסבב השני של ההצבעה, לאחר שחזבאללה הסיר את תמיכתו בסולימאן פרנג'יה בו תמך בשנתיים האחרונות והצביע בעד עון.

בחירת עון סיימה וואקום נשיאותי שנמשך מאז תום כהונת הנשיא מישל עון ב-30.10.2022, nאחר שהצדדים הניצים לא הצליחו להגיע להסכמות לגבי מועמד לנשיאות.

 

על פי החוקה הלבנונית, הנשיא הוא "ראש המדינה ומסמל את אחדותה", מי שמאשר את רה"מ ואת הממשלה, מי שבסמכותו לנהל מו"מ על הסכמים בינלאומיים[1] והוא בעל מעמד משמעותי במאזן הכוחות במדינה, לצד ראש הממשלה ויו"ר הפרלמנט.

 

הוואקום הנשיאותי הממושך, לצד חוסר היכולת להקים ממשלה קבועה שמשמעותה המשך קיומה של  ממשלת מעבר שסמכויותיה מוגבלות, שירת את חזבאללה ואיראן שהצליחו לכפות את רצונם על המדינה.   

 

בעלי טורים רבים בעיתונות המפרצית סברו כי בחירת עון - המועמד המועדף של ארה"ב, צרפת וסעודיה – מסמלת את היחלצות לבנון מידי השליטה האיראנית והיא תוצר של הפגיעה הקשה ב"ציר ההתנגדות" בהובלת איראן וחזבאללה - בלבנון ובעזה מידי ישראל שהובילה לבסוף גם להפלת משטר בשאר אל-אסד ע"י ידי כוחות המורדים לאחר 12 שנות מלחמת אזרחים. להערכת בעלי טורים אלה, מכות אלה שפגעו באיראן וחזבאללה, הן שאפשרו את היחלצות לבנון מהוואקום הנשיאותי, שנגרם בגינם.

 

בעלי הטורים הדגישו כי בחירת הנשיא עון תאפשר ללבנון להיחלץ גם מהמשברים הפוליטיים והכלכליים שגרמה השליטה האיראנית בה ושיבחו את המעורבות הצרפתית, הסעודית והאמריקאית בבחירות לנשיאות שהתאפשרה בשל היחלשות הציר האיראני. לדעתם, בחירתו של חזבאללה בעון, משקפת במידה רבה את הכרתו והכרת פטרוניתו איראן בפיחות שחל במעמדם ובהשפעתם.

 

הנשיא ג'וזף עון[2]

 

דוח זה יסקור את התגובות בעיתוני המפרץ לבחירת ג'וזף עון לנשיא לבנון:

 

עידן חדש בלבנון; המדינה השתחררה מכבלי ההשפעה האיראנית והסורית

בעלי טורים בעיתונות הסעודית ראו בבחירת עון "ניצחון" של העם והמדינה הלבנוניים וביטוי להיחלשות השליטה של איראן וחזבאללה על לבנון. העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-רחמן אל-ראשד, כתב ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון: "לאחר דמשק, בירות חוגגת תקופה חדשה עם בחירת נשיא אותה מנע חזבאללה שהשאיר משרה זו פנויה מאז אוקטובר 2022.

 

העידן החדש בלבנון סותם את הגולל על 50 שנים של ניצול המדינה הקטנה הזו ע"י [כוחות]  אזוריים ... [מדינה] שנכפה עליה להיות החזית היחידה מול ישראל לאחר שהחזיתות המצרית, הירדנית והסורית נסגרו. האיזון חזר לאחר שההשפעה של איראן הסתיימה ומשטר אסד נפל... תחת כיפת הפרלמנט לא יהיה עוד אפשרי או מותר לאלץ את חבריו להצביע בניגוד לרצונם, כפי שעשו חזבאללה ומשטר אסד בעבר. איראן הפכה להיות נחלת העבר וגם אם חזבאללה נותר, הרי שהמאמצים להחרים את רוב נשקו במסגרת הפסקת האש נמשכים...."[3]     

 

העיתונאי הסעודי עבדאללה בן בג'אד אל-עתיבי, תיאר במאמר שפרסם ביומון אל-שרק אל-אוסט, את הבחירה בעון כניצחון "מאחר שהמדינה החלה לחזור ברצינות לעצמה ולעמה... לאחר עשורים בהם חזבאללה הלבנוני חטף אותה והפכה לבת ערובה של ציר ההתנגדות. במשך עשורים החלטתה  היתה נתונה בידי אחרים... כך הפכה מדינת לבנון, או שוויץ של המזה"ת, לחסרת יכולת לטפל באשפה ברחובותיה ולשלוט בגורלה הפוליטי...

 

ללבנון היום יש הזדמנות היסטורית... לחזור להיות מדינה עצמאית וריבונית שמעניקה תקווה לעמה, מאחדת את שורותיה ורואה את עתידה מתמזג עם העומק האסטרטגי הערבי שלה."[4]   

 

הכותבת הכווייתית הבכירה אקבאל אל-אחמד , לשעבר העורכת הראשית של סוכנות הידיעות הכוויתית וכיום בעלת טור ביומון הכווייתי אל-קבס, בירכה את לבנון על בחירת עון לנשיא שמסמנת לדעתה, את היפרדותה מהשפעת איראן אותה דימתה ל"שלייה לא בריאה." היא כתבה: "סוף סוף נפרד הילוד משלייה זרה ובלתי בריאה שהזינה אותו ושלטה בהתפתחותו במשך שנים ארוכות, עד שיצא ילוד מעוות מבחינות רבות... כשנבחר הרב אלוף ג'וזף עון לנשיא לבנון, נותקה לבנון מהשלייה האיראנית... החשש מפני ניתוק זה והמחשבה שהוא מצריך אומץ ותעוזה רבים עיכבוהו במשך שנים רבות [וכתוצאה מכך] הגוף נחלש, תש כוחו ושריריו רפו, והפך חשוף לכל סוגי המחלות..."[5]

 

בחירת הנשיא לא היתה מתרחשת לולא פגיעת ישראל בחזבאללה ובאיראן

לדידם של בעלי הטורים, ניצחון זה לא היה מושג לולא המכות הקשות שספג הציר האיראני במהלך השנה האחרונה במסגרת המערכה הרב חזיתית שניהל מול ישראל.

 

ר'סאן שרבל, עורך היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, תיאר תקופה זו כ"עידן ההפתעות" שהחל בעקבות החלטתם של שני גורמים עיקריים בציר ההתנגדות - מנהיג חמאס ברצועת עזה יחיא אל-סנואר וחסן נסראללה, מזכ"ל חזבאללה - לפתוח במלחמה נגד ישראל. לדבריו, "המלחמה הרב [חזיתית] שינתה את מפות מאזני הכוח באזור" ויצרה הזדמנות בלבנון לבחירת נשיא. את עון הגדיר כ"איש אמיץ שלא ניתן להפחידו כדי להכפיפו לרצון אחר ואיש ישר שלא ניתן לקנותו בפיתויים..."[6]  

 

פארוק יוסף, בעל טור עיראקי ביומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון, תיאר את בחירת נשיא לבנון כ"אירוע הדומה לנס" שהתרחש הודות לפגיעה הקשה של ישראל בחזבאללה. הוא כתב: "בכל העולם, בחירת נשיא נחשבת לדבר רגיל. בחלק מהמקרים האירוע הזה עובר ללא התייחסות ויש כאלה שאף לא שומעים עליו. אך לא בלבנון, שבה מדובר באירוע בלתי רגיל הדומה לנס... הדבר המצער הוא שאירוע רגיל כמו בחירת נשיא לא היה יכול להתרחש [בלבנון] אלמלא ישראל חיסלה את חזבאללה שהיה המכשול שלא ניתן לעברו כדי להגיע לאירוע החוקתי הזה.

 

אלמלא הושמד כוחו של חזבאללה וחוסלה הנוכחות האיראנית [בלבנון], לא היה נבחר לה נשיא והיא היתה ממשיכה להתנהל במבוך התנאים האיראנים ואנחות המתנגדים [להשפעה האיראנית]... במשך רבע מאה של שליטה איראנית באמצעות נציגה חזבאללה, לבנון איבדה הרבה ממאפייניה שאפשרו לה להיות מדינה מזרח תיכונית עם עומק ערבי...[7] 

 

העם בלבנון רואה בהתערבות המערבית והערבית חבל הצלה שאפשר את בחירת הנשיא

לדברי בעלי הטורים, סעודיה, ארה"ב וצרפת ניצלו את היחלשות ציר ההתנגדות כדי לאפשר את קיום הבחירות. הכותבים ביקשו להצדיק התערבות זו וטענו כי העם הלבנוני קיבלה בברכה וראה בה חבל הצלה. ח'אלד בן חמד אל-מאלכ, עורך היומון הסעודי הממסדי אל-ג'זירה, כתב: "הלבנונים יכולים כעת לנשום לרווחה. לבנון ניצחה...  גורמים רבים סייעו בהצלחת הפרלמנט לבחור נשיא, העיקרי הוא סיוע אמריקאי, צרפתי וסעודי שסלל את הדרך אל הישג זה, וכן הפלת משטר אסד בסוריה, סיום התפקיד האיראני בלבנון, בעקבות נפילת אסד ומצבו הנוכחי של חזבאללה..."[8]

 

העיתונאי הלבנוני אנטואן אל-דויהי כתב ביומון אל-שרק אל-אוסט, כי היתה "התערבות מערבית וערבית חזקה וישירה חסרת תקדים בהיסטוריה של לבנון העצמאית. בלעדי הלחץ העצום הפומבי הזה לא היו בחירות." לדבריו, גורמים רבים בפרלמנט הלבנוני התנגדו לבחירתו של עון, מאחר שהוא נתפס כדמות חזקה ודעתנית, והעדיפו נשיא שישרת את האינטרסים שלהם.

 

אל-דויהי הדגיש כי "בניגוד להגיון הלאומי" שבדרך כלל מתנגד להתערבות חיצונית, הפעם רבים בלבנון ראו בהתערבות זו מצד המערב ומדינות ערב "חבל הצלה פלאי מהעושק של השכבה השלטת" במדינה. הוא ציין כי "דבר זה לא היה אפשרי ללא ההתפתחויות המהירות באזור שהחלישו מאוד את שליטת 'הציר', במיוחד בסוריה ובלבנון..." לצד האופטימיות מבחירתו של עון, הביע אל-דויהי גם חשש ש"מחוללי ההרס" כהגדרתו ינסו למנוע ממנו לבצע תיקון אמיתי כדי שיוכלו לשמר את השפעתם.[9] 

 

סאם מנסא, עיתונאי לבנוני הכותב ביומון אל-שרק אל-אוסט, ציין כי הלחצים שהפעילו מדינות ערב והמערב לבחור בעון שיקפו "אינטרס ערבי ובינלאומי להשיב את המדינה הזו לסביבתה [הערבית] ולהחזירה להיות מדינה נורמלית; כזו שמנהלות אותה רשויות חוקיות נבחרות שאינן כפופות לשליטת ארגונים חמושים מחוץ ל[סמכות] המדינה [קרי, חזבאללה]. זאת, באופן שתואם את הצורך בהתקדמות העתידית של האזור לעבר שלום, פיתוח, חירות ושת"פ בינלאומי ואזורי... "

 

מנסא דחה את הביקורת מצד תומכי חזבאללה על התערבות זו וכתב כי מבקרים אלה, הם שפגעו בריבונותה ובחוקתה של לבנון לאחר שבמשך 50 שנה שיתפו פעולה עם ה"חסות והכיבוש" של סוריה ואיראן. הוא הדגיש כי "הלחצים הערבים – הבינלאומיים המופעלים היום הם השער להשבת" החוקה והריבונות וקרא להפעיל לחצים דומים כדי לאפשר בחירת ראש ממשלה ורמטכ"ל חדשים וכדי ש"ההישג החוקתי הזה יוביל לתקופה חדשה מנותקת מהעבר הסורי והאיראני וישיב ללבנון את ריבונותה, חוקתה ומנגנוני החיים הדמוקרטיים..." לסיכום כתב, כי הבחירה בעון משקפת הכרה של חזבאללה ובעל בריתו ארגון אמל [השיעי] ב"משמעות השלכות התוצאות של השינויים בעזה, דמשק ובירות ובמשמעות הירידה בתפקידם כבני בריתה של טהראן במזרח". לבסוף קרא מנסא לחזבאללה "לבחון את הסיבות שהובילו לתבוסתו ולהרחקתה של לבנון מידידיה הערבים והזרים..."[10]