בעל טור סעודי: השמחה על מתקפת ה-7 באוקטובר מבטאת זלזול בחיי אדם; עימות ישיר בין איראן לישראל יהפוך את האזור להר געש

בעל הטור הסעודי, חמוד אבו טאלב, פרסם בעיתון הסעודי "עוכאט''' ב-10.10.2024 מאמר בו האשים את המחנה הפרו איראני וזרועותיו באזור, בחרחור מלחמות ובהרס של אזור המזרח התיכון במקום לחתור לפעול לקידומו ושגשוגו בדרכי שלום.

לטענת אבו טאלב, מתקפת ה-7 באוקטובר הסבה נזק חסר תקדים לסוגיה הפלסטינית וביטלה את המאמצים המדיניים בעניין זה, המיטה חורבן מוחלט על עזה ופגעה בעשרות אלפי חפים מפשע, ולא להניב שום הישג. על אלו הקוראים להמשיך בהקרבה למען הניצחון, אמר כי דבריהם מבטאים זלזול באינטליגנציה של בני האדם ובחייהם.

אבו טאלב הזהיר מפני הסלמה באזור "הנגוע בחולי, פראנויה ובאידיאולוגיות קיצוניות" וטען כי עימות בין ישראל לאיראן עלול "להפוך את האזור להר געש, שהלבה שלו תעוף לכל עבר".

בעל הטור חמוד אבו טאלב[1]

להלן קטעים המאמר:

"זו שאלה בוערת שצריכה להעסיק כל בר דעת בעולם הזה: במה אשמים אנשים חפים מפשע שרוצים [רק] לחיות בשלום, [ולממש] את השאיפות המינימליות של האדם לחיים, אך הם מוצאים עצמם קורבנות של מלחמות מיותרות, שנוטלות מהם את נשמתם במלוא האכזריות, [או] הופכות אותם לעקורים אבודים ללא קורת גג, [ללא] מזון ותרופות; למספרים שמדווחים עליהם מידי יום...או לסטטיסטיקות שמופיעות בכלי התקשורת, כאילו אין מדובר בבני אדם. זאת בשעה שמקבלי ההחלטות על המלחמות מופיעים במהדורות החדשות במלוא בריאותם והדרם, ומדברים על עמידה איתנה, יהיה מחיר הקורבנות אשר יהיה.

אנו מדברים על בני אדם בכל מקום בכוכב הזה הרווי בפצעים, ללא קשר לשום שיקולים אחרים. אולם מאחר שהסוגייה הבוערת כיום היא הטרגדיה של עזה, שיילדה מתוכה טרגדיה נוספת שפגעה בלבנון, הרי שהמצפון האנושי חייב לשאול את אלו החוגגים שנה [לאירוע] זה [קרי, שנה ל-7 באוקטובר], ועוסקים בצורך להמשיך להקריב קורבנות למען הניצחון... באיזה הגיון ובאיזו זכות הם מזלזלים כך בחיי אדם[?] מי הסמיכם לגרור [את האנשים] אל הגהינום, כשהתוצאה היא הרס עצום, חורבן מוחלט ומיליוני מתים, פצועים, נכים ועקורים[?] לא רק שזהו זלזול בחיי הקורבנות, זהו זלזול באינטליגנציה, בהבנה, ובהגיון החיים.

[כתוצאה ממתקפת השביעי באוקטובר] לסוגיה הפלסטינית נעשה נזק גדול וחסר תקדים בתולדותיה: בשעה שהקמפיין הבינ"ל האינטנסיבי להכרה בזכויותיו של העם הפלסטיני ובמדינתו קצר תוצאות טובות, מה שאירע [קרי, מתקפת ה-7 באוקטובר], לא רק שביטל את המאמצים החיוביים הללו, אלא אפשר לישראל להעניש את העם הפלסטיני במלוא האכזריות והברבריות. [באירוע הזה] לא היה שום הישג; בתמורה להרג מספר מוגבל של ישראלים בשביעי באוקטובר, היינו עדים לשנה עקובה מדם עבור הפלסטינים, שגבתה עשרות אלפי הרוגים ומיליוני עקורים, והפכה את עזה לעיר שבלתי ראוי לחיות בה.   

[כיום] אנו גם עדים להבערתה של לבנון מסביב לשעון בשל "ההזדעקות" של חזבאללה [לטובת עזה], למרות שידע היטב כי ישראל ממתינה להזדמנות זו. מה שגרוע יותר, הוא העימות האפשרי הצפוי בין ישראל לאיראן, שעלול להפוך את האזור להר געש, שהלבה שלו תעוף לכל הכיוונים. זאת, בשעה שהקהילה הבינ"ל, וארה"ב בפרט, אינה מעוניינת להתערב כדי למנוע מלחמה באופן סופי, אלא [רק] לשלוט בקצב ובניהול שלה בהתאם לתוכניותיה האסטרטגיות ארוכות הטווח עבור אזור זה.    

המדינות [הערביות הדוגלות] במתינות, בבניית הייקום וברווחת האדם, רצו להפוך את האזור למקום של צמיחה, פיתוח ושגשוג. [הן רצו] שבעיות האזור, והסוגיה הפלסטינית בראשן, ייפתרו בערוצים דיפלומטיים תוך שימוש בקלפי מיקוח מדיניים אפקטיביים. אולם, תמיד ישנם גורמים שתפקידם היחיד הוא להסב נזק לעמי האזור, לסבך את בעיותיהם, להרוס את הישגיהם, להצדיק את נוכחות הכוחות הזרים אצלם, ולבצע מילטריזציה במעבריהם החיוניים, על כל הנזק שנגרם כתוצאה מכך לכלכלתם, לביטחונם וליציבותם.

העולם הזה מוכה בשוטים, ואנשים החולים בפארנויה ובמגיפות של האידיולוגיות הקיצוניות בכל מקום, אך נראה כי באזורנו יש הרבה מהם, למרבה הצער[2].