כללי

היומון הפלסטיני אל-קודס מרעיף שבחים על חסן נסראללה: "מנהיג", "גיבור" ו"שהיד"

היומון הפלסטיני אל-קודס, היוצא לאור במזרח ירושלים, פרסם בימים האחרונים שורת מאמרי הלל ושבח למזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, שחוסל בלבנון ב-27.9.2024.

 

מאמר המערכת של היומון, המוביל לאורך כל המלחמה קו ניצי תוקפני כלפי ישראל, תיאר את החיסול כ"פשע מתועב" ואת נסראללה כ"מנהיג וגיבור אמיץ" שעמד "בראש חזית ההתנגדות" נגד ישראל ואשר יהיה "קיים לעד בליבותיהן של האומה הערבית והאומה האסלאמית". עורך היומון, אבראהים מלחם, שעד לאחרונה שימש דובר ממשלת הרש"פ, ביכה במאמרו את "גודל האובדן בלכתו".

 

כותב אחר ביומון, חמדי פראג', קונן על מותו של נסראללה, אותו הגדיר ו"אדון נשמותינו הנכספות לשחרור" וכן כ"אנציקלופדיה אידיאולוגית, היסטורית, דתית, לשונית, מוסרית ולוחמנית". לדבריו, מותו של נסראללה עוררו צער ודיכאון קודר באומה אולם היא יכולה להתנחם בכך שהיא מסוגלת להוציא מרחמה מאות שימשיכו בדרכו.

 

יצוין, כי נשיא הרש"פ, מחמוד עבאס, וכן אש"ף ותנועת פת"ח בראשם הוא עומד, ספדו לנסראללה ומסרו תנחומים לחזבאללה על מותו, חרף המתיחות בין הנהגת הרש"פ לבין הארגון ופטרוניתו איראן על רקע תמיכת איראן בארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי ומאמציה לחמש את הגדה המערבית ולהפיל את שלטון הרש"פ.[1]

 

איור של נסראללה ביומון אל-קודס[2]

דוח זה יציג את ההתייחסות ביומון אל-קודס למזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, לאחר חיסולו:

 

היומון אל-קודס: נסראללה - מנהיג וגיבור; בלט בתבונתו, חוכמתו ואמונתו

במאמר המערכת של היומון אל-קודס, תחת הכותרת "מנהיג ההתנגדות שהיד נצחי בדרך לירושלים ולפלסטין", נכתב: "בפשע ישראלי מתועב נרצח כבוד מעלתו, מנהיג ההתנגדות, חסן נסראללה, מזכ"ל חזבאללה. המנהיג והגיבור האמיץ אשר בלט בתבונתו, בחוכמתו ובאמונתו נשאר נאמן למסר ולעקרונות של ארגונו במשך 32 שנים. [זאת] החל מעקרונות היסוד האסטרטגיים שגזר על עצמו, ובראשם עמידה בראש כוחות ההתנגדות שהיוו חזית תמיכה חסרת תקדים בהיסטוריה – לצד ההתנגדות של עמנו הפלסטיני. בכך מימש את משאת הנפש היקרה ביותר ואת הדרגה הגבוהה ביותר בעלייתו למרום כשהיד בדרך לירושלים ופלסטין. [הוא יהיה] קיים לעד בליבותיהן של שתי האומות, הערבית והאסלאמית, ובתודעתם של לוחמי הג'יהאד ושל האנשים המכובדים, אשר מתעקשים להמשיך את הג'יהאד למען ניצחון פלסטין ולבנון ועמיהן ולמען הגנה על ריבונותן וכבודן.

בהיפרדה ממנו, נזכרת פלסטין - החל מנשיאה[3] ועד פלגיה, ההתנגדות שלה, עמה וכל שוחרי החירות המכובדים שלה - בביוגרפיה של השהיד נסראללה, הגדושה בהקרבה למען שחרור ירושלים ומסגד אל-אקצא המבורך; בעמדותיו האמיצות התומכות בעמנו, בהתנגדותו, בזכויותיו הלגיטימיות; ובהתעקשותו להמשיך את [פעילות] חזית התמיכה הכוללת [פעולות] הקרבה ו[נפילת] שהידים.

 

נסראללה הוביל את חזבאללה לתפנית איכותית וחיזק את כוחו ואת נוכחותו [של הארגון] כך שהוא מהווה כעת מנוף חשוב, הן בנוכחות בזירה הלבנונית והן בקשר שלו עם ההתנגדות הפלסטינית ובתמיכה בה בכל מה שדרוש. עמידתו ההיסטורית לצד עמנו הפלסטיני תירשם לו באותיות של זהב ודמו יתערבב עם דמם של השהידים של פלסטין, שכן הוא הקריב את נפשו למען אל-אקצא בדרך הנעלה ביותר של שיתוף פעולה והתלכדות."

 

מאמר המערכת ביומון אל-קודס[4]

 

אבראהים מלחם, עורך היומון אל-קודס חלק במאמרו שבחים לנסראללה כשכתב: "כגודל נוכחותו כך מתברר [כעת] כמה משמעותית היא היעדרותו; כגודל הסמליות, התפקיד והכריזמה שהיו לו בנוף הסכסוך שנמשך עשורים, כך בולט [כעת] גודל האובדן בלכתו, ברגע אזורי ובינ"ל שהוא המסוכן ביותר בתולדות הסכסוך, שבו מתהוות מפות חדשות בדם ובהריסות..."[5]

 

ב-29.9 פרסם היומון אל-קודס כתבת פרשנות שכותרתה "חיסול חסן נסראללה – סופו של אדם אמיץ", בה ניתחו פרשנים שונים את המצב בעקבות חיסולו. הפרשן עדנאן אל-צבאח כתב כי "מותו של נסראללה כשהיד הוא אבדה גדולה, משום שראו בו  את אחד האנשים החכמים של האומה ושל ההתנגדות".

כותב באל-קודס: חיסול נסראללה – אסון כבד

הכותב חמדי פראג' פרסם ב-1.10 בטורו ביומון מאמר שבח לנסראללה, בו כתב: "החיסול שלך, הוי אדוננו, הכניסה אותנו, יחד עם [כל] ציבור האומה השואפת לשחרור פלסטין, לשלב של צער ודיכאון קודר ששולטים בו עצב ו[תחושה של] אסון כבד, המהולים בתחושות של הכחשה וסירוב להאמין... במשך עשורים התרגלנו שאתה מופיע בפנינו ומשמיע באוזנינו דברים שאינם כיתר הדברים, נאומים שאינם כיתר הנאומים, [היית] מנהיג שלא כמו יתר המנהיגים. הטענת אותנו באנרגיה חיובית מדהימה ופנית אלינו כפי שצריך לפנות - אל שכלנו, תוך שהתעלמת מ[הבדלי] הדת והעדתיות ומהגזענות, חרף גלימתך הרחבה, זקנך הארוך וטורבנך השחור. נהגת לתמוך בעניים ובעשוקים... לכן תמכת בעזה מיומה הראשון ועד יומך האחרון ונשימתך האחרונה. כאילו שרצית שדמך האצילי יתמזג בדמה...

 

הו אדון השלב הזה, לא ראינו בך אדם רגיל. בהשוואה ליתר מנהיגינו בהווה ובעבר, היית מעין אנציקלופדיה אידיאולוגית, היסטורית, דתית, לשונית, מוסרית ולוחמנית... הנה היום אתה הולך, כפי שהלכו מאות שהידים שהכיבוש שם אותם ליעד. אני אומר זאת כדי להקל על אסוננו הקשה ולקצר את תקופת האבל שלנו בעקבות לכתך: כן האומה הזו מסוגלת להוציא מרחמה מאות שימשיכו בדרך שבה הלכת... 

 

הוי אדון נשמותינו הנכספות לשחרור, ייתכן שבהסתלקותך לנצח הניצחון שאותו הבטחת יתעכב, אך בעקבות חיסול זה השלום הפך לחלוטין לבלתי אפשרי..."[6]