כללי

קריאות בלבנון ובעולם הערבי:

חיסול נסראללה – הזדמנות פז להחזרת השליטה מחזבאללה לידי המדינה

חיסול חסן נסראללה, שכיהן כמזכ"ל חזבאללה במשך יותר מ-30 שנה, בתקיפה ישראלית ב-27.9.2024, נתפס בעיני פוליטיקאים ועיתונאים בלבנון ומחוצה לה, הנמנים עם מתנגדי ציר ההתנגדות, כ"הזדמנות פז" היסטורית נדירה להוציא את חזבאללה מהמשוואה ולשקם את לבנון, שיש לנצלה לפני שהארגון יתאושש וכך "לבנון תאבד לנצח."

 

לצד הבעות שמחה מצד כותבים לבנונים וערבים על חיסולו,[1] היו גם פוליטיקאים ועיתונאים  שהעלו רעיונות לשיקומה של לבנון בעידן שלאחר נסראללה ואשר כוללת הפקעת הנשק מידי חזבאללה והצבתו בידי הצבא בלבד ויישום של החלטות בינלאומיות, בכללן החלטת מועצת הביטחון 1701 שאסרה על נוכחות חמושה, שאינה של צבא לבנון או כוחות יוניפיל מדרום לנהר הליטני, ושל הסכם טאיף שנחתם ב-22.10.89 והביא לסיום מלחמת האזרחים בלבנון בשנים 1975-1989. בנוסף נשמעו קריאות לנצל את הפגיעה בתפקודו של חזבאללה כדי להקים ממשלה ולבחור נשיא, לאחר שנתיים של ואקום מאז סיום כהונתו של הנשיא מישל עון בשנת 2022, במהלכן לא הצליחו הצדדים הפוליטיים במדינה להגיע להסכמה על זהות הנשיא החדש. היה אף מי שקרה ללבנון להכריז על הפסקת אש חד צדדית ולפרוש את צבאה לאורך הגבול עם ישראל על מנת להבטיח את יישום החלטה 1701.

 

יצויין כי בימים האחרונים דווח כי גובש הסדר בין נביה ברי, יו"ר הפרלמנט ובן ברית של חזבאללה, ונג'יב מיקאתי, ראש ממשלת המעבר, לפיו לבנון מתחייבת להחלטה 1701 וכן לבחירות לנשיאות לאחר הפסקת אש בין ישראל וחזבאללה. אולם, בניגוד לרושם שנוצר, בלבנון ומחוצה לה, לא מדובר בהתקדמות של ממש בעמדתה של לבנון הרשמית ונראה כי עדיין יש מחלוקות בין ברי למיקאתי.[2]

 

עוד  יצויין כי הן מיקאתי והן ברי הצהירו בעבר על מחויבותם להחלטה 1701, אולם בפועל לא עשו דבר כדי למנוע מחזבאללה להפר את ההחלטה ולהציב כוחות חמושים מדרום לליטני.

 

דוח זה יסקור קריאות בלבנון ובעולם הערבי לנצל את חולשתו הצבאית והפוליטית של חזבאללה כתוצאה מתקיפות ישראל וחיסול נסראללה, על מנת לשקם את לבנון ולמנוע את התעצמותו מחדש:

 

מתנגדי חזבאללה בלבנון: יש לפרק את הארגון מנשקו ולהחזיר את השליטה לידי המדינה 

כמה פוליטיקאים לבנונים המתנגדים לארגון קראו לנתק את הזיקה שקבע נסראללה בין עזה ללבנון וללהחזיר למדינה את סמכותה וריבונותה, בין היתר גם באמצעות בחירת נשיא, לאחר וואקום של שנתיים.

פואד אל-סניורה, ראש ממשלת לבנון לשעבר (2005-2008) המוכר בהתנגדותו לחזבאללה אמר בראיון שהעניק לערוצים אל-ערביה ואל-חדת' הסעודים ב-30.9 כי זו היתה טעות לערב את לבנון במלחמה בעזה. הוא אמר: "יש בלבנון מי שמנסה לשמור על הזיקה בין החזית בלבנון לבין החזית בעזה. בעזה לא נותר דבר כדי להצדיק זיקה כזו. אין לקשור את לבנון לעזה בשל החלטות שמקבלים אחרים [קרי, לא לבנונים]. ההחלטה צריכה להיות לבנונית... לפני כמה ימים קראתי לממשלת לבנון להצהיר בצורה ברורה וכנה מהי עמדתה ולנתק את החזית הלבנונית מהחזית בעזה ודרשתי הפסקת אש מיידית ושהממשלה תתחייב ליישום החלטת [מועבי"ט] 1701 וכן להחלטות הנוספות של מועצת הביטחון הנוגעות בדבר. כמו כן קראתי ליו"ר הפרלמנט לכנס את הפרלמנט. בלתי מתקבל על הדעת שיותר משנה הפרלמנט לא מצליח להתכנס כדי להביע את עמדת לבנון... וכדי לבחור נשיא... יש להציל את לבנון... על המדינה הלבנונית להיות אחראית, עד כה חזבאללה הוא זה שפעל אך הוא אינו לוקח אחריות [על מעשיו]. 

על המדינה לתפוס את המושכות ולא להשאיר אותן בידי אחרים... לא ייתכן שיהיו גורמים שימשיכו לצאת להרפתקאות שאין בהן כל תועלת ללבנון אלא להפך... אני מקווה שחזבאללה יבין שלא היתה כל תועלת בהתנהלות שלו עד כה, במיוחד נוכח העובדה שהוכח שהציפייה לסיוע מאיראן אינה מתממשת, כל הדיבורים על ציר ההתנגדות ועל כך שכל החזיתות מסייעות אחת לשנייה [לא התממשו] והתברר שאין בכוונת איראן להיכנס למערכה צבאית... הגיע הזמן להפסיק עם ההימורים ועם הרפתקאות חסרות הגיון..."[3]

 

בהודעה שפרסם ב-30.9 הארגון הלבנוני הנוצרי "מפגש סידת אל-ג'בל" הידוע בהתנגדותו לחזבאללה נכתב: "הדבר הראשון שיש לעשות כדי להציל את לבנון היום הוא לנתק את לבנון מעזה... מאחר שהאינטרס של לבנון הוא מעל כל שיקול אחר." הארגון קרא ליו"ר הפרלמנט נביה ברי וראש ממשלת המעבר נג'יב מיקאתי להצהיר על "עמדה ברורה לפיה האינטרס של לבנון קודם לכל אינטרס של גורם, מפלגה, קבוצה או מדינה אחרים. יש לבחור מייד נשיא בהתאם לחוקה ולהקים ממשלה היכולה להגיע להפסקת אש וליישם את ההחלטות הבינלאומיות... חזבאללה מתעקש להוביל את לבנון לאבדון מאחר שקשירת לבנון לעזה משרתת את ישראל ומצדיקה את [החלטתה] להרחיב את המלחמה ולהיכנס קרקעית ללבנון."[4]

 

היו גם מי שקראו להפקיע את נשקו של חזבאללה. כך, בהאא' רפיק אל-חרירי, בנו של ר"מ לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי שחוסל בשנת 2005, ביקש לחבק את העדה השיעית וקרא להם לשוב "לחיק המדינה שהם חלק בלתי נפרד ממנה". לצד זאת כתב:"... מה שמתרחש בלבנון היום מוכיח כי הברירה היחידה היא זו של המדינה ומוסדותיה. על חזבאללה למסור את נשקו לידי המדינה ולהתחייב לחוק הבינלאומי ולהחלטות הבינלאומיות ולהסכם טאיף על כל סעיפיו. עלינו כלבנונים להתחיל לגבש תוכנית עבודה ברורה לשלב הבא כדי להשיב את המדינה, שליטתה, החלטתה, הגנתה והשמירה על כל אדמותיה ואזרחיה...."[5]

 

קריאות דומות עלו גם מצד עיתונאים ופעילים פוליטיים לבנונים ברשתות החברתיות. הגולש הלבנוני, ריימונד חכים, הידוע בהתנגדותו לחזבאללה, כתב כי הפקעת הנשק מידי חזבאללה והשלטת סמכות המדינה הכרחיות להצלתה. לדבריו, "כלום לא ישתנה אם לא ייושמו ההחלטות הבינלאומיות, אם לא יילקח הנשק הבלתי חוקי מידי המיליציות ואם צבא לבנון לא יאכוף שליטתו על כל ס"מ באדמת לבנון..."[6]

 

העיתונאית הלבנונית ומנחת הטלוויזיה, מריה מעלוף, קראה לצבא לבנון לנקות את האורוות, לסלק משורותיו את אנשי חזבאללה ו"להשיב לידיו את המושכות ולהחזיר את כבודו שרמסו נסראללה וופיק צפא [האחראי על יחידת התיאום והקישור בחזבאללה]. על מפקד הצבא לדפוק על השולחן ולומר 'זהו ענייני' ו[לדרוש] שחזבאללה ימסור את נשקו. הצבא יכול להגן על לבנון לאחר התפגרות ראש הדרקון [קרי, נסראללה] וזרועו הביטחונית שמייצג עלי כרכי [מפקד חזית הדרום של חזבאללה]. למה מחכה מפקדת הצבא והמודיעין כדי [להתחיל] בניקוי הממסד מגורמים שפועלים בהתאם להנחיותיו של כרכי. נמאס לנו."[7]

 

עיתונאים מחוץ ללבנון: חיסול נסראללה - הזדמנות היסטורית לשיקום סמכות וריבונות מדינת לבנון 

עיתונאים ופעילים מחוץ ללבנון ראו בחיסולו של נסראללה הזדמנות פז לשיקום לבנון, והיה גם מי שהודה על כך לישראל. הכותב הסעודי פהד דיבאג'י שיתף בחשבונו קריקטורה המציגה את חיסול נסראללה כפתיחת דף חדש בתולדות לבנון וכמעבר מהשלב ההרסני שבו היתה "בצילו של חזבאללה" לשלב חדש ומואר של "לבנון ללא חזבאללה", וכתב לצד הקריקטורה: "בדיוק".[8]

 

העיתונאי הסעודי עבדאללה בן בג'אד אל-עותייבי כתב: "זכותו של העם הלבנוני שלבנון תשוב להיות מדינה אמיתית וריבונית. לצבא הלבנוני ולכוחות הפוליטיים יש הזדמנות היסטורית להשיב את כוחה של המדינה, את זכותה הבלעדית לשאת נשק ולהחליט בנוגע למלחמות ושלום. הזדמנויות היסטוריות לא חוזרות על עצמן. ההיסטוריה מנציחה את המנהיגים שמגשימים את חלומות העמים לעצמאות, לריבונות, ליציבות, לביטחון ולפיתוח."[9]

 

הליברלית המצרית דליה זיאדה כתבה באנגלית: "היום שאחרי [חיסול נסראללה] בלבנון הוא מה שבאמת חשוב! חסן נסראללה ותומכי חזבאללה הם בסך הכל מיליציה חד פעמית הממומנת על ידי איראן ואשר נמחצה לחלוטין על ידי ישראל לאחר שהרעישה יותר מדי. מה שחשוב כעת הם עתידה של לבנון ורווחתו של העם הלבנוני... הבה נתמקד ביום שאחרי בלבנון. יש לנו כעת הזדמנות מצוינת  - הודות למאמצים של ישראל, ולא של הערבים - להפוך את לבנון למפוארת שוב. הבה ננצלה".[10]

 

הפרשן הביטחוני המרוקאי עבד אל-חק אל-סנאיבי כתב: "המרוויחה הגדולה ביותר מן המלחמה הזו שאינה שוות כוחות היא לבנון עצמה, וזאת בתנאי שהיא תנצל את ההזדמנות ותשיב [לידיה] את המדינה. אם לא תעשה זאת, לבנון תאבד לנצח".[11]

 

העיתונאית הסורית עאליה מנצור אף קראה בטורה במגזין הסעודי אל-מג'לה ללבנון להכריז על הפסקת אש חד צדדית, להתחייב להחלטת מועצת הביטחון 1701, לפרוש את צבא לבנון לאורך כל גבולה עם ישראל ולערוך בחירות לנשיאות. היא כתבה:  ".... לבנון היום משלמת את מחיר המדיניות והעמדות כלפי מדינות ערב בהן נקט חזבאללה במשך שנים. אולם למרות זאת ללבנון ולתומכי חזבאללה יש היום הזדמנות פז לצאת מהמכה הקשה שחטפו ולהבין שהם חלק מהלבנונים, שרק המדינה יכולה להגן על עצמה ושמאה אלף טילים לא הגנו אף לא על ילד אחד ולא על חסן נסראללה וחבריו לדרך... [עליהם להבין] שמערכת הסיוע [עליה הכריז נסראללה למען עזה] היתה רק קלף מיקוח במו"מ האיראני. על נביה ברי יו"ר הפרלמנט ונג'יב מיקאתי ראש ממשלת המעבר בתמיכת הפוליטיקאים הבכירים להכריז על הפסקת אש חד צדדית ולהתחייב ליישום החלטה 1701, לפרוש את צבא לבנון לאורך הגבול – כל הגבול ואז לקרוא לבחירות לנשיאות.

על ברי להיות כן עם השיעים ובמיוחד עם ציבור חזבאללה ולקרוא להם לשוב ללבנון והתנאי הראשון לכך הוא מסירת הנשק לידי המדינה. שכן הנשק לא הגן עליהם אלא הוסתר מתחת לבתיהם וגרם להרג ילדיהם וגרם להם וללבנון אסונות....

ייתכן שהמלחמה היום... תהיה הזדמנות לשוב לדיאלוג כן שיציל את לבנון ואת כל הלבנונים ממלחמות פנימיות וחיצוניות, יפסיק את שפיכות הדם למען [אינטרסים של] אחרים ובראש ובראשונה את דמם של תומכי חזבאללה. שכן לא סוריה של אסד [שלצידו נלחמו במלחמת האזרחים] השיבה להם טובה ולא איראן הגנה עליהם. על כולם להבין שעתידם של הלבנונים מיוצר בבירות, לא בטהראן, דמשק, תל אביב, עזה או כל מקום אחר."[12]

 

הכותב הסעודי מוצטפא אל-נעמי כתב בחשבון X: "אם הצבא הלבנוני לא יפעל כדי להשיב את המדינה באמצעות פרישת שליטתו על כל שטחי לבנון וישים ידו על האמל"ח האיראני שנותר בדאחיה הלבנונית ויכפה ביטחון, אז לא תהיה עוד הזדמנות להשיב את המדינה הלבנונית."[13]

 

קריאות להקים שלטון חדש ולכונן מדינה חזקה 

לצד הקריאות להפקעת הנשק מידי חזבאללה והחלשתו במישור הצבאי, קראו כמה כותבים ועיתונאים לנצל את חולשת חזבאללה גם במישור הפוליטי, להשתחרר משליטתו על המערכת הפוליטית, להקים ממשלת אחדות ולבחור נשיא, שיאפשרו כינונה של ממסד פוליטי חזק. 

 

מונא אל-דחדאח זוין, משפטנית לבנונית ובעלת טור ביומון הסעודי עוכאט', קראה לבחון מחדש את סדר העדיפויות הלאומי באמצעות דיאלוג לאומי כולל וכן ליישם את כלל סעיפי הסכם טאיף, שהיה בכוחו למנוע את המשבר הנוכחי, שנגרם בשל השתלטות חזבאללה על קבלת ההחלטות, ללא הסכמת ממשלת לבנון ואף ללא תיאום עימה. היא כתבה: "...ניצחון אמיתי מושג רק כאשר שמים את טובת המולדת והעם מעל לכל שיקול אחר. הדבר מחייב דיאלוג לאומי כולל, בהשתתפות כל חלקי החברה הלבנונית, כדי להתוות עתיד שיענה לשאיפות העם, וישמור על ריבונות המדינה.

אפשר שהמפתח לעתיד טוב יותר עבור לבנון טמון בארגון מחדש של הזירה הפוליטית בתוך מסגרת המדינה ומוסדותיה. הדבר מצריך יישום של כל סעיפי החוקה הלבנונית, הידועה בשם 'הסכם טאיף'. אילו היו מיישמים את הרפורמות הללו לפני 35 שנים, ניתן היה להימנע מהמשברים הנוכחיים." לדבריה בין הסעיפים החשובים ביותר שלא יושמו: "הסעיף הקורא פריסת ריבונות המדינה על כל שטח לבנון, דבר המצריך לפרק את כל המליציות הלבנוניות, והלא-לבנוניות, ולמסור את נשקן למדינה והסעיף הקורא לאשר חוק בחירות חדש לפרלמנט, שמבטל את המשטר העדתי..."

 

לסיכום כתבה: "לבנון גדולה יותר מכל מפלגה או ארגון, ועתידה מתבסס על יכולתם של הלבנונים להתגבר על המחלוקות ולבסס מדינה שתגן על האינטרסים שלהם ותגשים את שאיפותיהם. אפשר שהלקח החשוב ביותר מהמשבר הנוכחי הוא, שהניצחון האמיתי טמון בביסוס מדינה חזקה..."[14]

 

ח'אלד אל-סולימאן, בעל טור ביומון הסעודי עוכאט' כתב: "יש כעת בידי לבנון הזדמנות לסתום את הגולל על עידן חזבאללה, על כל 'אנשיו'. משמעותו של מתן אפשרות [לחזבאללה] להשתקם ולהמשיך לשלוט בזירה הלבנונית, היא שלבנון תמשיך להיות שבויה בידי משבריו [של חזבאללה].

החובה הלאומית מחייבת כעת לכנס את הפרלמנט הלבנוני בהקדם, להתעלות על הוויכוחים הצרים, שהפכו להיות טפלים נוכח רעידת האדמה שפגעה בלבנון, כדי לבחור נשיא שיזכה לאמון הלבנונים, ולהרכיב ממשלה לאומית שתזכה באמון הקהילה הבינ"ל. הדבר נחוץ כדי שלבנון תחזיר לעצמה את מעמדה הטבעי בקרב מדינות העולם, לאחר שנסראללה כפה עליה לנוע במסלול הכפיפות לאיראן.

זוהי הזדמנות פז לַשינוי שהלבנונים וכל ידידי לבנון נכספו אליו. לבנון תשתנה מאוד אם תשתחרר משליטת חזבאללה, ואולי תרכיב מחדש את השכבה הפוליטית שלה..."[15]

הכותב הסעודי מוצטפא אל-נעמי קרא למפקד צבא לבנון "לפעול ולהקים ממשלת חירום" וכן לראשי המפלגות "להתעלות מעל [האינטרסים של] עדתם כדי להחזיר את השלום ודו הקיום ללבנון." בפוסט נוסף הוא אף קרא לסילוק הדור הנוכחי של המנהיגים ולהקמת מנהיגות חדשה וכתב: "לבנון צריכה טיהור של מה שמכונה המנהיגים הנוכחיים. הם חלק גדול מהבעיות שלה. הם אלה שביססו את העדתיות ופעלו ונלחמו לקרוע אותה [את לבנון]."[16]

 

האני אל-ט'אהרי, עיתונאי ובעל טור ביומון הסעודי עוכאט', אף קרא לכוחות בינלאומיים להתערב על מנת לכפות את בעלי בריתם בשלטון, כדי להבטיח את האינטרסים שלהם. הוא כתב בחשבונו ברשת X: "... זו העת להופעתו של שלטון חדש [בלבנון] – או שהמדינה תכפה את סמכותה ושלטונה בכוח ובנחישות, או שהמדינה תיגזל לטובת מפלגות או עדות חדשות. אין מנוס מהתערבות רכה של הכוחות הבינ"ל בעלי האינטרס, כדי לכפות את שלטון בעלי בריתם בתוך לבנון, לחזק את עמדותיהם [של בעלי הברית], ולהבטיח את האינטרסים שלהם [של הכוחות הבינ"ל] לפני חלוקת העוגה הפוליטית. זה שלב קריטי ומי שינהלו, ישלוט במדינה בשנים הבאות".[17]