כללי

עיתונאי פלסטיני: הרצח הברברי של ששת החטופים הישראלים בידי חמאס מנוגד לחוק הבינ"ל, להלכה האסלאמית ולמסורת הנביא מוחמד

בתגובה לרצח ששת החטופים הישראלים במנהרות בעזה על ידי חמאס בסוף אוגוסט, פרסם העיתונאי הפלסטיני עבד אל-בארי פיאד, ב-4.9.2024 באתר החדשות הסעודי אילאף, מאמר שבו תקף בחריפות את תנועת חמאס והאשימה בביצוע מעשים ברבריים ולא אנושיים המנוגדים לחוק הבינ"ל, להלכה האסלאמית ולמסורת של הנביא מוחמד.

 

פיאד הדגיש כי ההלכה האסלאמית ומסורת הנביא אסרו על מעשי רצח והורו על מתן יחס הוגן לשבויי מלחמה וגינה את אכזריותה של חמאס שמעדיפה את האינטרסים שלה ואת שימור שלטונה ברצועת עזה על חשבון האינטרסים של העם הפלסטיני. לדבריו, ייתכן שהאירוע הזה יהיה הישורת האחרונה במסלול הפוליטי של חמאס בשירות העם הפלסטיני, לאחר שהבעירה באזור גפרור שעתיד לשרוף אותה תחילה.

 

עבד אל-בארי פיאד[1]

 

להלן קטעים ממאמרו:

 

"רצח ששת בני הערובה הישראלים היה בבחינת פצצה שהתפוצצה בלב ישראל, ש[יצרה] גל זעם עצום בקרב תושבי מדינת הכיבוש ובכי מר בקרב משפחות הקורבנות. האירוע הזה היה בבחינת [הצתת] גפרור בליבו של נתניהו, לאחר שדעת הקהל בתוך הישות הכובשת התהפכה נגדו והוא נכנס למצב של עוינות עם בכירי [מערכת] הביטחון [הישראלית] והואשם כי הקריב את החטופים כדי להציל את ממשלתו...

 

חמאס הטילה על ישראל את מלוא האחריות לאירוע והדגישה כי מותם של ששת החטופים היה בגלל ההפצצה הציונית על רצועת עזה. בהנחה שחמאס אכן מעורבת באירוע זה, יתכן שהדבר נעשה על מנת להשיג כמה מטרות שהחשובות שבהן הן: הפעלת לחץ על הישות הכובשת [קרי: ישראל] ועל הקהילה הבינ"ל כדי להשיג מטרות ספציפיות, או לנסות להרתיע [את ישראל] מפני מתקפות חדשות על הרצועה, או שימוש בבני הערובה שנותרו כקלף מיקוח לצורך השגת ויתורים או הפסקת אש. לבסוף, ייתכן [גם שחמאס ביצעה את הרצח] ממניע של נקמה [בישראל] בתגובה על הנזקים שהיא ספגה, בייחוד לאחר שפרסמה הוראות חדשות לשומרי בני הערובה כיצד לנהוג בהם במקרה שכוחות ישראלים מתקרבים למקום החזקתם, מה שמחזק את ההשערה בדבר חיסול בני הערובה [על ידי חמאס]...

 

לאחר פרוץ [מלחמת] 'מבול אל-אקצא' אמר דובר [הזרוע הצבאית של חמאס] גדודי [עז אל-דין] אל-קסאם, אבו עובידה, כי בתגובה לכל הפצצה שתפגע בבית ברצועת עזה יוציאו הגדודים להורג אחד מבני הערובה הישראלים וכי האויב לא מבין את השפה האנושית ואת המוסר, ולכן הם [בחמאס] ידברו עמו בשפה שאותה הוא מבין.

 

ואולם במעשה זה [קרי: רצח החטופים], נהגה חמאס בברבריות ובחוסר אנושיות. זוהי התנהגות שההלכה האסלאמית אוסרת, שכן האסלאם אוסר רצח שנועד ללבות את המצב ולממש אינטרסים צרים של התנועה שרוצה לשוב לשלטון ברצועת עזה ולשלוט בכל דבר שם מקטן עד גדול, כדי להפוך לכוח השולט בה על חשבון הרשות הפלסטינית, שנוהגת לפתור משברים ברוגע ובדיפלומטיה...

 

אמנת ז'נבה השלישית הגדירה את היחס לשבויי מלחמה מנקודת מבט אנושית, אך חמאס לא דבקה בה... העקרון הבסיסי עליו מושתתת האמנה הוא החובה לנהוג באנושיות עם שבויי מלחמה בכל עת. על פי סעיף 13, גרימת מוות או סיכון בריאותו [של שבוי], הפחדה והשפלה וכל אופן אחר של יחס בלתי אנושי או מבזה, הם הפרה של העקרון הבסיסי הזה.

 

בנוסף, מרבית כללי ההלכה המוסלמית העוסקים ביחס לשבויי המלחמה מתבססים על תקדימים שחוזרים למארס שנת 624 לספה"נ, אז המוסלמים לקחו בשבי שבעים לוחמים של האויבים בקרב בדר. בהיעדר חקיקה הנוגעת למעמדם המשפטי של שבויי המלחמה או [היעדר] מקומות מעצר מוכנים עבורם, היוותה החזקתם של מספר רב זה, יחסית, של שבויי מלחמה אתגר גדול. אך, במקום לפנות לאופציה הקלה יותר שככל הנראה היא גם פחות אנושית, כמו להותירם כבולים תחת כיפת השמיים, הוחזקה קבוצה מתוך 70 אסירים במסגד והיתר חולקו בין חברי הנביא כדי להתגורר עימם בבתיהם. הנביא [מוחמד] הורה להם להעניק לשבויים יחס טוב באומרו: 'התייחסו לשבויים יפה'.

 

כמו כן, בקוראן ובכתבי מסורת הנביא תועדו דוגמאות רבות למתן יחס אנושי לשבויי המלחמה מצד חברי הנביא מוחמד, שצייתו להנחיה הזו. כך למשל, בכל הנוגע למזון, כמה מהשבויים סיפרו כיצד המוסלמים הגישו להם את האוכל הטוב ביותר שיכלו לתת, תוך העדפתם על פני עצמם, בהתאם להוראות הנביא.

 

חרף זאת, תנועת חמאס לא דבקה בהוראות ההלכה המוסלמית בנוגע ליחס לשבויים או אפילו [בהוראות] האמנות הבינ"ל או בהוראות החוק הבינ"ל, כאילו שהיא נוקטת אותה מדיניות ברברית שהכיבוש נקט בעזה...

 

דרכי התנהגותה של חמאס מגונות על ידי כל מוסלמי וערבי חרף ה'שואו' התקשורתי שהתנועה מנסה לקדם בהתמדה, לגבי יחסה האנושי אל בני הערובה. בתחילת המלחמה [הופצו] סרטונים שמראים חלק מן היחס האנושי של לוחמי חמאס כלפי בני הערובה, אך נראה כי התנועה שינתה את דרכה, או [למעשה] נחשף פרצופה האמיתי, ובכך היא מלבה עוד יותר את המלחמה, מבעירה את האזור כולו והופכת אותו לזירת מלחמה פתוחה מבלי להסכים לשום יוזמת שלום או לשיח של מתווכי הפסקת האש...

 

ייתכן שבימים הקרובים ייחשפו הפתעות בנוגע לעתידה של חמאס בעזה בעקבות הפשע הזה, וייתכן גם שהאירוע הזה יהיה הישורת האחרונה במסלול הפוליטי של התנועה [בשירות] העם הפלסטיני, זאת לאחר שהיא הבעירה גפרור באזור, גפרור העתיד לשרוף אותה תחילה, בטרם ישרוף את הישות הכובשת".[2]