כללי

כותבים פלסטינים: ערוץ אל-ג'זירה מסלף את המציאות בדיווחיו מעזה

בצל המלחמה בעזה, התפרסמו לאחרונה ביומון הפלסטיני אל-איאם כמה מאמרים שמתחו ביקורת על אופן הסיקור של ערוצי החדשות הערבים ובייחוד של רשת אל-ג'זירה הקטרית, את המלחמה בעזה. לטענת הכותבים, רשת אל-ג'זירה פועלת מזה שנים כדי לקבע תדמית שקרית לפיה ארגון חמאס הוא הכוח הפלסטיני המשמעותי והחזק שיכול להביס את ישראל החלשה והמובסת ומציג את תושבי עזה כמי שנכונים להקריב עצמם ולשאת בסבל למען הניצחון.

 

הכותבים מתחו במאמריהם ביקורת על כך שהערוצים, כדוגמת אל-ג'זירה, נוקטים אסטרטגיות של הפחדה, מנפחים או מגמדים אירועים בהתאם לאג'נדות שלהם. כך למשל, הם מארחים בתשלום גנרלים ערבים בדימוס שמוכרים לצופים כמרואיינים אשליות שאינן משקפות את המצב האמיתי בעזה ו"מנטרלים" את יכולת חשיבתו של הצופה.

סמל ערוץ אל-ג'זירה[1]

 

להלן קטעים ממאמריהם:

 

עיתונאי פלסטיני: אל-ג'זירה מוכר אשליה לפיה חמאס מביס את ישראל

העיתונאי הפלסטיני עבד אל-ר'ני סלאמה תקף בשני מאמרים בטורו ביומון הפלסטיני  אל-איאם את ערוץ אל-ג'זירה ואופן סיקורו את המלחמה בעזה. לטענתו, ערוץ זה פועל מזה שנים כדי להציג את בכירי חמאס כמי שפועלים בשום שכל ובדקדקנות ואת הארגון עצמו ככוח ענק בעל יכולות צבאיות משמעותיות עם מוכנות מלאה למלחמה ארוכה שישראל לא תוכל לעמוד בה תוך הדגשת נכונותם של תושבי עזה להקריב את עצמם למען מטרותיו. סלאמה תקף גם את ערוץ רוא'יה הירדני העצמאי שמציג גם הוא את ההתנגדות בעזה ואת העזתים כמי שמצבם טוב ויכולים לשאת בעול המלחמה. כמו כן, הוא מתח ביקורת על הדיווחים ברשתות החברתיות המבשרים על "תבוסת ישראל" ומשבחים את המסורות הדתיות האסלאמיות המקדשות את המוות.

 

כך כתב: "מידת חשיבותה של התקשורת כנשק המקביל למלחמה, כבר אינה סוד... מי שהכין את מבול [אל-אקצא] סמך על התקשורת כי תמריד את הציבור. [גם] ישראל סומכת מאז ייסודה על כך שהתקשורת תכניע ותאלף את עמי האזור. כל הגורמים הפעילים באירועים, משתמשים בתקשורת בשירות האג'נדות שלהם...

 

ערוץ אל-ג'זירה כערוץ הנפוץ ביותר, שקד שנים לפני התוקפנות [קרי: המלחמה בעזה], על ביסוס תדמית מסוימת לפלסטין שאפשר לתמצתה בכמה מישורים: סוגית פלסטין היא סוגית עזה; ההתנגדות היא רק  חמאס; בכירי חמאס הם שיא החוכמה והידע – הם יודעי כל ומתכננים [את פעולותיהם] בדקדקנות מחושבת; חמאס הוא כוח ענק – יש לו מפעלי טילים ומחסני נשק ותחמושת, צבא עצום, כטב"מים, ייצור צבאי, טכנולוגיה מתקדמת, חיל אוויר, צוללנים, חיל צנחנים, כוח ארטילרי ורשת מנהרות עצומה. יש לו תוכניות אסטרטגיות למלחמה ומוכנות מלאה. באשר לתושבי עזה, הם אינם כיתר בני האדם – הם מקדישים עצמם למוות ולהקרבה ויש להם יכולות וכוחות יוצאים מגדר הרגיל לסבול את מה שאין האחרים יכולים. כל משפחה מוכנה להקריב להתנגדות את בניה ואת רכושה ומקבל את המוות בצהלולים ובשירים, ללא בעיות.

 

 

אך החלה התוקפנות, היא צוירה כאילו שהיא מלחמה בין שתי מדינות ושני צבאות שווים, תוך שיווק האשליות הבאות: הצבא הישראלי לא יכול להיכנס למלחמה יבשתית; להתנגדות יש הפתעות מדהימות [שממתינות לאויב]; ישראל לא תעמוד במלחמה ארוכה; ישראל על סף קריסה והתפרקות בשל המחלוקות הפנימיות בה; משפחות החטופים יפילו את הממשלה ויובילו לסיום המלחמה; ישראל תספוג אבדות כבדות שלא תוכל לשאתן. כל זה [שווק] בסיועה של חבורת מומחים המתפרנסים משיח רגשני פופוליסטי שנוגע בלבבותיהם של מיליונים שמייחלים לניצחון לאחר מאות שנים של תבוסות ואכזבות. מה שהצופה אינו מבין הוא ש-80%-90% ממה שאומר ערוץ אל-ג'זירה הוא נכון, מדויק ומשקף את האמת, וזה מה שהפכו לערוץ הכי פופולארי בנוסף ליכולותיו העצומות, לצוותיו ולרשת כתביו הפרוסים בכל מקום. הבעיה היא ב-10% שהוא משרבב בין השורות, שמחוללים שינוי ומעצבים ומכוונים את דעת הקהל...

 

ערוץ נוסף, שהחל לדמות לאל-ג'זירה במגמותיו ובמדיניותו, הוא ערוץ 'רוא'יה' הירדני... עקבנו כיצד פעל הרחוב הירדני מאז תחילת התוקפנות – [היו] תהלוכות המוניות וגילויי הזדהות [עם העזתים] באופנים רבים המשקפים עד כמה הסוגייה הפלסטינית מושרשת בלבם של הירדנים, כמו גם בקרב כל עמי ערב ואת נכונותם להקריב למענה. ההתקהלויות העצומות הללו והמורל הגבוה היו יכולים לחולל שינוי [במלחמה בעזה], אך זה לא קרה וזאת לא משום שההפגנות נחלשו בחריפותן ובמספרן, אלא משום שהן הוסבו לכיוונים שונים, שגויים מיסודם. זה קרה באמצעות התפקיד המסורתי של האחים המוסלמים שהשתלטו על התהלוכות, ובהמשך גם באמצעות התקשורת ובייחוד [ערוץ] רוא'יה.

 

בקרב הציבור הושרשה ההנחה כי ההתנגדות במצב טוב, כי היא חזקה ומסוגלת לעמוד איתן, ולכן אין סיבה לדאגה וכי אתם [הציבור] נדרשים להגביר את התפילה כדי להחיש את הניצחון הברור. [עוד נטען] כי תושבי עזה הסתגלו למלחמה והתרגלו למצב וכי הם יוצאים מן הכלל וניחנים במאפיינים על-אנושיים ביכולתם לשאת סבל, ולראייה, [במהלך המלחמה] הם עורכים חתונות, מתחלקים במזונם ואוהליהם נקיים ומסודרים. כל מי שמתראיין מוצג כגיבור שלא מתייחס למתרחש סביבו ומוכן למות למען ההתנגדות, דבק בעזה ולא חושב להגר ממנה...

 

לכך ניתן להוסיף את התמונות המסעירות שמתפרסמות ברשתות החברתיות: של צליפה בחיילים והרס שיירות של טנקים; תמונות של החיילים הפולשים כשהם רועדים [מפחד] ומצבם הנפשי בקריסה, [שמהוות] פיצוי על היקף החורבן בעזה; [והפצה של] מסורות דתיות [אסלאמיות] המקדשות את המוות, לא מוצאות שום דופי במותם של חמישים אלף בני אדם וגורסות כי הניצחון יושג במעבר מעל גולגולותיהם של ילדי עזה!

 

לא זו בלבד שמדיניות תקשורתית זו הובילה לנטרול של מאות מיליונים מקרב הציבור הערבי המוסלמי, רוקנה את המהלך הציבורי מתוכנו ומיכולתו לחולל שינוי והסיטה את מסלוליו, אלא שהיא גם העניקה לישראל את כל התירוצים המשפטיים והתקשורתיים הנדרשים לה כדי להמשיך את התוקפנות וכן גרמה להפחתת הלחצים הבינ"ל עליה שהיו יכולים לכפות עליה את סיום המלחמה..."[2]

 

עבד אל-ר'ני סלאמה[3]

 

ערוץ אל-ג'זירה משחק במוחו של הצופה

במאמר נוסף תקף סלאמה שוב את ערוץ אל ג'זירה על כך שהוא מארח מרואיינים הנוהגים  כשחקנים ומוכרים לציבור אשליות בניתוחם את המלחמה בעזה תוך זלזלו באינטליגנציה של הצופה. הוא כתב: "כשאנו צופים בסדרת טלוויזיה או בסרט קולנוע... אנו מזדהים עם הקורבן; אוהבים את הגיבור ועוקבים אחר מהלכיו בעניין ובשקיקה; חוששים לגורלו; בוכים על מות אהובתו; נעצבים כשבנו הצעיר חולה בסרטן; שמחים על מות הפושע ואומרים 'יופי'... לפני הצפייה, אנו מודעים לחלוטין לכך שמדובר במשחק. אנו יודעים כי הגיבור האהוב, בעל המוסר האצילי והעמדות האמיצות, הוא בן אדם רגיל שעשוי להיות בחייו האמיתיים נוכל, פחדן, או קמצן ויודעים כי הפושע השפל שייחלנו למותו יכול להיות אדם טוב. [גם] ברור לנו היטב כי הפצצה לא [באמת] תתפוצץ... אך למרות זאת, במהלך הצפייה, אנו שוכחים לחלוטין כי התסריטים..., הדיאלוגים העמוקים בין גיבורי הסרט, סיפורי האהבה, הבגידה וההקרבה... הם כולם פרי דמיונו של הכותב, מיומנותו של הצלם וחוכמתו של הבמאי... 

 

במלים אחרות, יוצרי הקולנוע מוכרים לך אשליות, ואתה קונה אותן בשמחה, אפילו שאתה יודע מלכתחילה כי מדובר באשליה...

 

ברצוני להשליך את המצב של נטרול השכל בקולנוע ובסיפורת על מציאות חיינו...

בחיינו האמיתיים שחקנים ובמאים נמצאים בכל דבר – הם מופיעים בצורות שונות ומגוונות: כפרשן פוליטי בחדשות, בתוכניות האירוח כמומחה אסטרטגי. חלקם עולים לבימת [הדרשן] בימי שישי או ראשון וחלקם מחזיקים במיקרופון ונושאים דברים בקרב קהלים זועמים בתהלוכות ובהפגנות. חלקם כובשים את ערוצי הלווין בתוכניות הדת וההיסטוריה כשהם נושאים תארים כמו 'כְּבוֹד ה-', 'פרופסור ד"ר', 'כְּבוֹד מעלת השיח', 'מומחה', 'מפקד צבאי', 'אינטלקטואל לאומי' ו'מנהיג מפלגה'...

הם פונים לקהליהם כפי שעושים במאיה הגדולים של הוליווד – עם מסרים מרומזים וישירים ובאותן שיטות: הם מדמים רגשות, יצרים ופחדים וניצול נקודות התורפה האנושיות. אך הם מתכחשים לחלוטין לכך שהם רק במאים, או שחקנים. אנו מצידנו מתכחשים לחלוטין לכך שמחקנו את מוחותינו... כשסמכנו עליהם וביקשנו מהם לחשוב במקומנו, כדי לשלוט בהחלטותינו ובמעשינו ולעצב את המודעות שלנו כרצונם. זה בדיוק מה שעשה [ערוץ] אל-ג'זירה בסיקורו את המלחמה בעזה, וזה מה שעשינו לעצמנו – ביטלנו את מוחותינו".[4]

כותב פלסטיני: הערוצים הערבים מוכרים אשליה לפיה ישראל מובסת בעזה

טענה דומה נשמעה גם מפי –הכותב הפלסטיני תופיק אבו שומר שמתח ביקורת בטורו ביומון אל-איאם על היעדר האמינות בערוצי הטלוויזיה שמציגים לצופים מצג שווא כאילו שעזה היא מדינה גדולה בעלת נשק וכוח שיכולה להביס את ישראל, בעוד ישראל מוצגת כמי שניצבת על סף קריסה.

 

תופיק אבו שומר[5]

 

אבו שומר כתב: "... אחד השינויים החמורים ביותר שנעשו בעקרונות התקשורת הוא שכלי התקשורת התעלמו מ[עקרון] היסוד בנוגע לאמינות התקשורתית...

 

אחת מדרכי הפעולה התקשורתיות החמורות ביותר שהתגלו בבירור במלחמת ההשמדה בעזה הוא ניצול של האירועים בשירות מדיניות הגורם התקשורתי, ערוץ הלווין או חברות התקשורת באמצעות ביצוע פשע התקשורת החמור ביותר – פשע הניפוח והגימוד [של האירועים]! מדיניות ניפוח המסר התקשורתי מתבטאת בהפניית אור הזרקורים על האירוע המשרת את מדיניות  ערוץ הלווין וניפוחו באמצעות הפחדה והגזמה וזה בדיוק מה שקרה בעזה. כלי התקשורת הפכו את רצועת עזה למדינה צבאית גדולה ולא לעיר קטנה וכבושה [כפי שהיא]. עזה תוארה כמי שעומדת להשמיד את ישראל וברוח הגזמה זו, היא מאיימת [גם] על השלום העולמי באמצעות הנשק המתקדם שברשותה. כדי להגביר את ההגזמה, אותם כלי תקשורת ניצלו את כל זמנם כדי לשדר את האירועים שמזינים אותה!...

 

להשלמת מדיניות הניפוח התקשורתי, שכרו כלי תקשורת רבים גנרלים ערבים בדימוס, כדי להשיג את מטרת [הערוץ] באמצעות מילוי תפקיד הניפוח. [הם] חילקו את [שטח] רצועת עזה - שהוא קטן משטחה של כל עיר קטנה בעולם – לגזרות צבאיות גדולות הדומות לגזרות של מדינות אירופה במלחמת העולם השנייה: הגזרה הצפונית והגזרה הדרומית, בידיעה שהמרחק בין שתיהן בעזה הוא פחות מ-50 מטר...

 

לצורך השלמת תמונת הניפוח הבליטו כלי התקשורת את ההיפך בכוונה תחילה, קרי: גימוד הצד האחר, ישראל, והצגתה כמי שניצבת על סף קריסה וכמי שמועד מחיקתה קרוב... הם פרסו את גדודי כתביהם בזירות של ישראל עצמה... ברחובות תל אביב, ירושלים, חיפה וצפת, כדי לעקוב אחר ההפגנות הסוערות בישראל נגד נתניהו וממשלתו. כמו כן, כלי התקשורת האלה התמקדו במחלוקת בין ארה"ב לישראל והעניקו עדיפות מיוחדת למרד של בכירי הצבא [בישראל נגד השלטון] - במלים ולא במעש - כדי לחזק את תיאורית הגימוד. כל זה מעניק את הרושם כי המערכת הביטחונית בישראל ניצבת על סף קריסה מוחלטת!...

 

אל לנו להגיע לשלב הייאוש והתסכול, משום של[מדיניות] הניפוח וגימוד יש השלכה חמורה ביותר על כולם, וכאשר יסתיימו האירועים, יתעוררו החולמים ואז ילקו המנפחים והמגמדים בתסכול ובייאוש ובמחלת שנאת המולדת ורצון להגר ממנה".[6]