כללי

עיתונאי סעודי: ציר ההתנגדות בהובלת איראן מסבך את העמים הערבים במלחמות מוטעות, במטרה להכפיפם לשלטונה של איראן

 

העיתונאי הסעודי, מוחמד אל-סאעד, פרסם ב-12.8.24 מאמר בטורו ביומון עוכאט' בו יצא נגד גורמי ציר ההתנגדות ובהם איראן, חזבאללה וחמאס, אשר לדבריו מסבכים את העמים הערבים ב"מלחמות מוטעות" וב"הרפתקאות לא מציאותיות" שמסבות להם אבדות קשות בנפש ובחומר, ולאחר מכן משווקים להם נרטיבים כוזבים ושקריים לגבי ניצחון ולגבי חולשתה של ישראל. לדבריו, לצד שיווק הנרטיבים השקריים, גורמי ההתנגדות גם מטילים את האשמה והאחריות לתבוסתם על גורמים ערביים שסירבו לחבור להרפתקאותיהם, מאשימים אותם בבגידה ובהפקרה ומסיתים נגדם.

 

לטענת אל-סאעד ציר ההתנגדות בהובלת איראן אינו באמת פועל למען עזה אלא חותר לבסס את תוכניתו המדינית ולהפיל ממשלות שאינן תומכות בה. לפיכך, לערבים, ובכללם כלי התקשורת שלהם יש שתי ברירות: להתנגד לתוכנית המדינית של ציר ההתנגדות או לחבור אליו ולגלות ביום מן הימים שמדינתם נכבשה על ידו. 

מוחמד אל-סאעד[1]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של מוחמד אל-סאעד:

 

"לתבוסות הצבאיות יש סִפרות משלהן ולחטאים יש נרטיבים משלהם. המובסים, המפסידים והמסתבכים בהם [במצבים הללו] מתעקשים להציג את הנרטיבים שלהם במקום את האמת, והם מתעקשים עוד יותר על כך שתאמין בהם, שתשתף עמם פעולה בהפצתם ובשיווקם ושתקשור עמם קשר כדי להסתיר את הסיפור האמיתי, אחרת יעשו לך דמוניזציה, יפחידו אותך ויסיתו את ההמון נגדך.

 

זהו מצבם של המובסים מקרב החוטאים נגד עמיהם ונגד העולם הערבי שאותו סיבכו בכל הרפתקאותיהם ופעולות הסרק שלהם שאינן מנוהלות לפי הכללים ואינן מציאותיות, מאז תבוסות צבאות ערב בפני ישראל לפני עשרות שנים ועד עתה.

 

חצאי ורבעי לוחמי ההתנגדות[2] יוצאים היום למערכות שגויות, בעיתויים שגויים, כשהם נושאים עמם את הנרטיבים המיושנים שלהם ואת סיפוריהם הכוזבים.

 

[באמתחתם] יכולות עלובות ותו לא, משאלות לב, אשליות וחלומות שאינם עולים בקנה אחד עם ממדי המערכה ולא עם ממדי היריב שלהם [קרי, ישראל]. כאשר הם מסתבכים, הם מתחילים לטוות סיפור אחר, רחוק מן האמת, סיפור על ניצחונות כוזבים שאין לו [קיום במציאות] מעבר לגרונותיהם ומעבר לכבלים של המיקרופונים שמעבירים את נאומיהם ואת צעקותיהם. באמצעות נאומים אלה הם מנסים לשמור על תדמית 'המתנגדים' שאותה בנו לעצמם במשך שנים ושבמסגרתה מכרו [לעמיהם] אשליות בנוגע להיערכות וגיוס לקראת היום הגדול של המערכה, ו[בסופו של דבר] הם לא ניצחו ועמיהם לא ניצלו מההרפתקה שלהם.

 

ביום שלאחר התבוסה הם מאשימים את האחרים אשר לא הסתבכו יחד עמם או שניסו להניא אותם מחטאיהם. הם תוקפים אותם בפראות, ממציאים נגדם סיפורי בגידה והפקרה ולבסוף מסיתים את האספסוף ואת המוני העם נגדם כדי לפצוח בחגיגות של קללות, האשמות, האשמה בכפירה ובהפיכה לציונים...

 

כדי להפוך לכלי תקשורת מקובל על 'ההתנגדות לכאורה' ועל קהל תומכיה, עליך לאמץ תחילה את הנרטיב שלהם ולאחר מכן להפיץ את הטרמינולוגיה - השאובה מרוח מלחמת [לבנון] 2006 שחזבאללה נחל בה תבוסה מבישה ומהמלחמה האחרונה בעזה שבה אנו עדים לייסורים ולנזקים חמורים. [טרמינולוגיה זו] כוללת למשל [את האמירות הבאות]: 'האויב אינו מעז לבצע פלישה יבשתית'; 'האויב אינו יכול לשאת לקיחה של חייליו בשבי'; 'האויב ינהל מו"מ [על החזרת החטופים] על אפו ועל חמתו משום שה'התנגדות לכאורה' חטפה אזרחים'.

 

כאשר הטנקים והרכבים המשוריינים והחיילים [הישראלים] מתקדמים לתוך עזה הופכת הטרמינולוגיה הזו ל: 'עזה היא בית הקברות של הפולשים'; 'חולות עזה בולעים את צבא האויב'... '[טנק] המרכבה ניגף בפני טילי אל-קסאם'; 'המנהרות יבלעו את הצבא הישראלי'. [אך] אז אנו מגלים ש[הצבא] הישראלי התקדם ללא שום התנגדות ששינתה את המערכה ושיש לו מנהרות מתחת למנהרות חמאס שעלו לפלסטינים מיליארדי דולרים, ללא [שהביאו] תועלת צבאית או אזרחית.

 

[אמירות נוספות שההתנגדות מפיצה:] 'האויב חושש מעימות ישיר' ו'משיכת האויב למלחמות רחוב', ולמרות זאת ראינו את האויב נע בחופשיות ברחובות עזה. [בנוסף הם אמרו:] 'האויב אינו יכול לשאת אבדות בנפש' ואז גילינו כי הצבא הישראלי מפציץ כל נקודה שמשרתת את האינטרסים שלו, אפילו אם יש בה ישראלי. [כמו כן אמרו:] 'יש לנו 50 אלף טילים'. כמובן שמדובר בצינורות פח חסרי השפעה ולא בטילי הרתעה שיכולים לשנות את המערכה, ולמרות זאת [שיגורם] הופסק ביום השני של המלחמה. [הם טענו:] 'הישראלי סובל'; 'הכלכלה הישראלית מתנדנדת'; 'היהודים מהגרים לחו"ל'; 'החברה הישראלית מתפלגת ושרויה במשבר' - כל [האמירות] האלה אינן אלא משאלות לב שהופכות לנרטיבים שחוזרים על עצמם מאז 1948. [ולמרות זאת], ישראל לא ארזה את מזוודותיה ועזבה את האזור, כלכלתה אינה מתנדנדת, החברה שלה אינה מפולגת והעולם המערבי לא נטש אותה. אדרבא, כלכלת חמאס נשענת על השקל הישראלי...

 

לפיכך, כדי שההתנגדות לכאורה תהיה מרוצה ממך, עליך לאמץ את הנרטיב של הרוצח [קרי, שלה] ולהאשים רוצח אחר [קרי, ישראל]...

 

דוגמא לכך היא רצח הילדים הערבים [הדרוזים] במג'דל שמס. עליך להאמין לנרטיב של חזבאללה למרות שאתה יודע בוודאות שהוא זה שעשה זאת. לאחר מכן, אתה אמור להיות שותף לניקוי ידיו מרצח הילדים, שכמובן אינו הראשון מסוגו, שכן הוא [חזבאללה] כבר רצח ילדים סונים בשנת 2008, לאחר שכבש את ביירות...

 

כל הנרטיב התקשורתי הזה וההתקפה הגדולה, שאינם חדשים - ושאותם מאמץ הציר המכונה ההתנגדות מטהראן ועד [רובע] אל-דאחיה [בביירות], דרך כמה בירות עושות דברה [של איראן] - אינם אלא שיווק של פרויקט פוליטי חולף, שנועד לגנוב [את דעת] הציבור ולהכווינו לבצע אג'נדות [זרות] רחוקות מעזה, לרבות הפלת ממשלות, רצח מורלי של מדינות ועמים ומדינות שאינם מאמצים את הנרטיב של התנגדות לכאורה.

 

כאן, עליך לעשות אחת מן השתיים: או להתנגד לפרויקט המדיני, לנרטיבים ולסיפורים שלו או להפוך לחלק מהפרויקט ואז להיות מופתע ביום מן הימים לגלות שלאחר כיבוש השכל והמצפון שלך, נכבשו [גם] אדמתך ושלטונך."[3]