כללי

טהראן מורתעת מפני ישראל וחוזרת לאסטרטגיית השימוש בפרוקסיז וקבלת תמורה מהאמריקאים; שופרות המשטר האיראני: במקום אסטרטגית הטילים כנקמה בישראל "יש ליצור חוסר ביטחון בת"א ... חבלות במרכזים רגישים בישראל, פיגועים ואף חיסול מנהיגים בכירים, יכולים להיות תגובה כואבת יותר ממתקפת טילים"

מאת א. סביון ונ. קטיראג'י

הקדמה

נראה כי במלחמה הניטשת בין איראן לישראל, טהראן מעדיפה לא להביא למלחמה כוללת (לטענתה, ישראל היא החותרת לכך) באמצעות שיגור מאות טילים וכטב"מים על ישראל כמו באפריל השנה, מחשש לתגובה חריפה של ישראל כנגדה. במקום זאת, היא מעדיפה נקמה באמצעות פרוקסיז תוך כדי קבלת תמורה מירבית מהאמריקאים ומהאירופאים על אי יציאתה למלחמה כוללת בישראל. טהראן, שהודיעה כי תגיב בצורה קשה כנקמה על ההתנקשות בראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, ב-31.7.2024 בטהראן, מנסה למצוא נוסחה לתגובת נקם שצריכה להיות "מגוונת, משולבת וכואבת", וכזו שתאפשר לה לטעון כי השיבה לישראל "עין תחת עין."[1]

 

לצורך זה, שינתה טהראן פעם אחר פעם את הסבריה כיצד ארעה ההתנקשות בבית הארחה של משמרות המהפכה בטהראן, הן כדי לבחור את צורת המתקפה שתבטיח לאיראן כי תפגע משמעותית בישראל מבלי להסתבך במלחמה קשה והן במסגרת המאבק בין גופי הביטחון השונים על הבריחה מהאחריות לחדירה ולמחדל הקשה. הבכירים והתקשורת באיראן התחבטו גם בשאלה כיצד להשיג הרתעה יעילה נגד ישראל משזו לא הושגה לאחר מתקפת הטילים והכטב"מים במבצע 'הבטחת אמת' באפריל 2024. מתקפה זו תוארה כשינוי במדיניות התגובה של איראן כלפי ישראל, קרי, משימוש בפרוקסיז לתקיפה ישירה, ובכירים באיראן טענו כי מעתה ואילך תענה איראן לפגיעות ישראל עליה, במתקפה ישירה על ישראל.

 

טהראן מתחבטת מהו הנתיב הבטוח לנקמה בישראל במינימום מחיר ובמקסימום רווח

בתחילה נטען כי ההתנקשות בהניה בוצעה באמצעות טיל ששוגר מחוץ למדינה או בסמוך לאתר, ולכן מסקנת המשטר היתה כי הנקמה תבוא בדמות שיגור טילים וכטב"מי נפץ על ישראל שיגיעו מכל עברי ישראל כדי להביאה לתחושת איום של 360 מעלות. אולם ההערכה היא כי מהלך כזה יביא למכה קשה שתספוג איראן מידי ישראל. אחר-כך נטען כי ההתנקשות בוצעה באמצעות מטען שהוחדר מתחת אפם של משמרות המהפכה אל חדרו של הנייה בבית ההארחה, בסיוע אנשי משמרות המהפכה. אפשרות כזו העלתה הצעה לתגובה מקבילה של פגיעה באתרים בישראל או בבכירים בישראל ומחוצה לה שהיו לטענת איראן האחראים להתנקשות. נתיב כזה מאפשר לטהראן להסתייע בגורמים שאינם איראניים ולהתהדר בפגיעה ממוקדת ומושכלת תוך הרחקתה מפגיעה צבאית קשה של ישראל בה ובנכסיה באזור.

 

לצורך זה גויס הנשיא החדש, מסעוד פזשכיאן, שהציע "לשכנע" את המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, לפגוע ביעדים ממוקדים כדי למנוע מלחמה אזורית ולהגן על ביטחונה של איראן והאינטרסים שלה אל מול דרישות בכירים במשמרות המהפכה להגיב מיידית בשיגור טילים אל ישראל מבלי להתחשב במחיר שייגבה מאיראן.

 

מדיווחים על דיונים בצמרת הביטחונית של איראן על אופייה של התגובה עלו אפשרויות נוספות כמו פגיעה באינטרסים ישראלים ויהודיים ברחבי העולם, העברת האחריות לתגובה לציר ההתנגדות במיוחד לחזבאללה ולחות'ים, מו"מ מול ארה"ב לקבלת הישגים לאיראן בתחום הגרעין, הסרת הסנקציות הכלכליות והסגת כוחות ארה"ב מהאזור בתמורה לפגיעה ממוקדת בישראלים במקום תקיפה ישירה שתביא למלחמה אזורית, ועוד.

 

כך, למשל, דיווח אל-ג'רידה הכוויתי ב-9.8.24 כי מקור במועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן טען כי עניין הנקמה בישראל עדיין נדון בטהראן וכי ההחלטה לתקיפה ממתינה להוראות המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. המקור טען כי איראן קיבלה הצעה אמריקאית כי תבטל חלק ניכר מן הסנקציות של ארה"ב ותשוב להסכם הגרעין בתמורה לכך שאיראן תוותר על התקיפה נגד ישראל. נשיא איראן מסעוד פזכשיאן ביקש להגיב על המסר הזה בכך שארצו מוכנה לדחות את התגובה עד להודעה חדשה בהתבסס על ההצעה האמריקאית אם תהיה הפסקת אש כוללת בעזה וארה"ב תספק ערבויות לעצירת מעשי התוקפנות של ישראל נגד איראן ובעלי בריתה. פזכשיאן אמר בכינוס של המועצה העליונה כי תיאם את התגובה הזו עם ח'אמנאי ואם ארה"ב תקבל את התנאים האלה, הוא ישכנע את המנהיג העליון לדחות את התגובה הצבאית וימשיך בתגובה של מידה כנגד מידה – התנקשות באישים ישראלים אל מול חיסול גורמים המזוהים עם איראן.[2]

נראה כי טהראן, הדוגלת במיקסום רווחים פוליטיים תוך שימוש בדיפלומטיה של איומים צבאיים, ממשיכה לאיים בזכותה ל"תגובה הולמת" לישראל ולגבות ממנה מחיר באופן מחושב זאת כדי להשיג הישגים מדיניים, כלכליים ותדמיתיים מממשל ביידן וממדינות אירופה לביצור כוחה במזה"ת. עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות פיגועים בודדים וממוקדים ביעדים נבחרים וספציפיים.

 

בינתיים ממשיכה טהראן בפרסום שלטי חוצות בטהראן בקריאה לנקמה בעברית או בפרסום קריקטורות על העונש הצפוי לישראל בדמות חיסולה בידי כוחות ההתנגדות:

 

תמונת הנייה בכיכר פלסטין בטהראן עם הכיתוב בעברית ובפרסית: "חכו לעונש חריף"[3]

 

שלט חוצות בטהראן 31.7.2024: "תל אביב אינה בטוחה עוד"

שלט חוצות בטהראן 5.8.2024: "תחייכו לזמן קצר ותבכו הרבה בקרוב"[4]

 

איור בעמוד כוח קודס בטלגרם על תגובת איראן בעקבות חיסול הנייה בטהראן ב-8.8.24:

עמוד כוח קודס בטלגרם פרסם ב-8.8.24 קריקטורה ובה ראש הנחש הציוני שנקטע בידי כוחות ההתנגדות באזור. מתחת לתמונה כתוב בארבע שפות אנגלית, עברית, פרסית וערבית: "בקרוב נמחץ את ראש הנחש מתחת לרגלינו בתל אביב".

 

//t.me/SEPAHCYBERY 8.8.2024

 

להלן כמה דוגמאות מהפולמוס בתקשורת מהן אסטרטגיות התגובה שעל טהראן לאמץ מול ישראל:

 

היומון ג'ומהור-י אסלאמי: "כיצד לנקום כך שמצד אחד זו תהיה נקמה אמיתית ומצד שני לא ליפול למלכודת שטמנו לנו"

דוגמא להלוך הרוחות באיראן היו הדברים שעלו במאמר ביומון השמרני-מתון, ג'ומהורי אסלאמי, מה-7.8.24, שהדגיש את הצורך של איראן לייצר הרתעה מול ישראל ולהשיב לה לפי אסטרטגית "עין תחת עין":

 

"אין ספק שההתנקשות באסמאעיל הניה היתה עלבון גדול לאיראן, ואין ספק שיש לנקום את הפשע הזה. אך החשוב ביותר הוא כיצד לנקום כך שמצד אחד זו תהיה נקמה אמיתית ומצד שני לא ניפול למלכודת שטמנו לנו [הכוונה ישראל שמעוניינת לסבך את איראן במלחמה]  ...

 

הנקודה הראשונה והברורה ביותר היא שנוכל להכות מכה שוות ערך למה שהאויב עשה, ולהרתיע אותו מלהמשיך לבצע פשעים. למרבה הצער, הפעולות הקודמות [שיגור הטילים והכטב"מים במבצע 'הבטחת אמת'] לא היו בעלות תכונות אלו...

 

פנייה לפעולות שיגררו אותנו למלחמה או שיגררו את האזור למלחמה גם לא תביא לתוצאה הרצויה. אין הכוונה שאנחנו פוחדים ממלחמה וצריכים להתקפל מול האיומים של האויב....

 

כשברור שהאויב מתכנן לגרור אותנו למלחמה, חובתנו היא אחרת. במצב הנוכחי, ברור שנתניהו פרס לנו מלכודת, ועלינו לנטרל את המזימה הזו בזהירות רבה...

 

נקמה אמיתית היא תגובה שוות ערך. אם נשאל את עצמנו, במהלך עשרת החודשים האחרונים בהם המשטר הציוני הרג עשרות ממנהיגי ההתנגדות, כולל כמה איראנים, כמה מנהיגים וראשי המשטר הזה הרגנו? הפגנת כוח צבאי זה טוב, אבל עד כה לא הייתה הרתעה...

 

עלינו לחזק את הכוחות המודיעיניים והביטחוניים שלנו ולתכנן בקפידה פעולה שתהיה גם יעילה וגם בעלות נמוכה. בפעולה כזו, אנחנו אלה שנפרוש מלכודת לאויב ולא ניפול למלכודת שלו."[5]

היומון השמרני ח'וראסאן: "יש לשחרר את ציר ההתנגדות מהתמכרות לטילים ולכלי טיס בלתי מאוישים... יש להפוך את תל אביב לאזור לא בטוח כמטרה חדשה"

ב-6.8.2024, פרסם היומון השמרני ח'וראסאן מאמר בו קרא להתאים את אסטרטגיית ההרתעה של איראן מול ישראל ולעבור ממתקפת טילים ישירה שלדבריו אינה אפקטיבית, להתמקדות באסטרטגיה של "יצירת חוסר ביטחון בת"א ובמקומות מרכזיים אחרים בישראל." היומון קרא לביצוע פיגועי טרור בתוך ישראל תוך הפעלת כוחות הפרוקסיז הנאמנים לאיראן ולא בפעולה ישירה משטחה של איראן: "האם במתקפה טילית או שימוש בכלי טיס בלתי מאוישים בתגובה לחיסול אסמאעיל הניה יהיה אלמנט ההפתעה ושינוי החישובים של האויב ? האם לא ברור לנו באיראן שתגובה כזו תזכה לתגובה רשמית מצד תל אביב?  התגובה לחיסול האכזרי אינה טילים, ויתרונות השימוש בטילים אינם כבעבר.

 

יש להכיר בכך שהמצב הנוכחי הוא הזמן הטוב ביותר למעבר של ציר ההתנגדות ממצב הגנה לפעולה אקטיבית במלחמת המודיעין. כפי שהתגובה להתקפה על השגרירות [בדמשק באפריל] הייתה טילית, התגובה לחיסול אסמאעיל הניה צריכה להיות חיסול על אותו משקל. יש לשחרר את ציר ההתנגדות מהתמכרות לטילים ולכלי טיס בלתי מאוישים ולהתבונן ביכולות החדשות של מפקדי הציר. כפי שמנהיגי איראן הפכו את הסנקציות בתחומים מסוימים להזדמנויות, יש להפוך את תל אביב לאזור לא בטוח כמטרה חדשה."[6]

 

האתר עסר-י איראן: "ביצוע חבלות במרכזים רגישים בישראל, פיגועים ואף חיסול של מנהיגים בכירים של המשטר הזה יכולים להיות תגובה כואבת יותר ממתקפה טילית... ברמה האסטרטגית, כדי להגביל את ישראל יש להשתמש בכוח רך ובכוח פוליטי-דיפלומטי"

מאמר שפורסם באתר "עסרי-י איראן" השמרני מתון  ב-8.8.2024 צידד גם כן במעבר משימוש בשיטות "צבאיות", כלומר משימוש בכוח צבאי כמו מתקפת טילים וכטב"מים על ישראל "שתוצאותיה פחותות", לשיטות "ביטחוניות", קרי, "ביצוע חבלות במרכזים רגישים בישראל, פיגועי טרור ואף חיסול מנהיגים בכירים." המאמר הסביר כי המנופים הצבאיים של איראן לא יעילים נגד ישראל, זאת לאור התמיכה בה מצד ארה"ב והקואליציה האזורית, וקרא למשטר האיראני לנצל את יתרונו – "הגישה והקרבה לשטח ישראל באמצעות הכוחות הנאמנים", שלוחיה של איראן באזור. המאמר גם הדגיש כי אל לאיראן לקחת אחריות רשמית על פעולות אלו אך עליה לגרום לישראל להבין שהן מתבצעות בתמיכתה ובגיבויה.

להלן תרגום המאמר מהאתר עסר-י איראן:

"בשבוע האחרון, פורסמו ניתוחים רבים לגבי אופן תגובת איראן לישראל בעקבות חיסול אסמאעיל הנייה, כאשר רובם תיארו שתגובת איראן תהיה צבאית ובמיוחד תשתמש בטילים וכלי טיס בלתי מאוישים כמו במתקפת ה-14 באפריל. בניתוחים אלה, באופן מפתיע, לא הייתה שום התייחסות לאפשרות וליכולת השימוש בכוח רך ולכוח פוליטי-דיפלומטי בתגובה לפעולה זו של ישראל.

 

מנגד, במהלך השבוע האחרון התקיים דיון בין מומחים לגבי הצורך או חוסר הצורך בתגובה של איראן לפעולה זו של ישראל, כאשר חלקם טענו שאין צורך להכניס את המדינה למשבר ואולי אף למלחמה בעקבות חיסול של אדם שאינו איראני.

 

נראה כי הצורך או חוסר הצורך בתגובה של איראן לישראל תלוי באופן ביצוע החיסול. אם החיסול בוצע באמצעות חדירה ובגידה של כוחות מבית, איראן צריכה בראש ובראשונה לטהר את כוחותיה ולמנוע מקרים כאלה בעתיד. אם החיסול בוצע על ידי כוח זר, מדובר בתוקפנות שדורשת תגובה מתאימה, כי העניין המרכזי כאן הוא ביטחון לאומי והרתעה מול ישראל. אי-תגובה לחיסול אורח רשמי של איראן בלב טהראן תהווה אישור לישראל להמשיך ולבצע פעולות כאלה.

 

איראן צריכה להחליט אם התגובה שלה תהיה מבוססת על חשיבה אסטרטגית או טקטית. בתגובה אסטרטגית, איראן צריכה לשאוף להגביל את ישראל ובמיוחד את מנהיגיה הבכירים כמו נתניהו. בתגובה טקטית, איראן תתמקד בהשגת הרתעה והבטחתה.

 

המתקפה של איראן [על ישראל] ב-14 באפריל הייתה טקטית ונועדה להציג עוצמה רבה אך מבוקרת כדי להשיג הרתעה. עם זאת, חיסול הנייה בטהראן הראה שישראל מעוניינת לעמעם את תוצאות אותה מתקפה, ולהראות שההתקפות הללו לא השיגו את יעדן. לכן, תגובת איראן לחיסול הניה צריכה להיות שונה מהמתקפה של ה-14 באפריל.

 

אם איראן עדיין מחפשת תגובה טקטית אך אמינה נגד ישראל, היא יכולה להעדיף לנקוט בשיטות ביטחוניות על פני צבאיות. בהתחשב בתמיכת ארה"ב ומדינות נוספות בישראל, מנוף צבאי אינו נחשב ליתרון עבור איראן. יתרונה של איראן על פני ישראל הוא הגישה והקרבה לשטח ישראל באמצעות כוחות נאמנים [שלוחיה של איראן באזור]. מנקודת מבט זו, ביצוע חבלות במרכזים רגישים בישראל, פיגועים ואף חיסול של מנהיגים בכירים של המשטר הזה יכולים להיות תגובה כואבת יותר ממתקפה טילית גדולה שתוצאותיה פחותות.

 

אין צורך לומר שאיראן לא צריכה לקבל אחריות רשמית על אף אחת מהפעולות האמורות לעיל, ובמיוחד על חיסול מנהיגי ישראל, [אך] חשוב שישראל תבין שהפעולות הללו מתבצעות בתמיכה ובגיבוי של איראן.

 

ברמה האסטרטגית, כדי להגביל את ישראל יש להשתמש בכוח רך ובכוח פוליטי-דיפלומטי. למרבה הצער, נראה כי עד כה איראן לא הצליחה בתחום זה. ייתכן שאחת הבעיות בהעדפת החשיבה הצבאית על פני הדיפלומטית במדיניות החוץ של איראן היא בדיוק זו. כלומר, בעוד שישראל הייתה בבירור האשמה בתקיפות הקונסוליה של איראן בסוריה ובחיסול אסמאעיל הנייה, איראן לא הצליחה ליצור קונצנזוס עולמי או אפילו ברמה של מדינות אסלאמיות.

 

ב-7 באוגוסט התקיימה ועידת שרי החוץ של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי בערב הסעודית, לבקשת איראן, אך היא הסתכמה בהצהרת גינוי לחיסול אסמאעיל הנייה ולהפרת הריבונות האיראנית. איראן הייתה צריכה להפוך את הנושא לנושא מרכזי בעולם האסלאמי ולחזון הפלסטיני.

 

למרות שחמאס לא זוכה לפופולריות רבה בקרב חלק מהמדינות האסלאמיות כמו ערב הסעודית, איראן יכולה לשתף פעולה עם מדינות כמו תורכיה, קטאר, פקיסטן ואחרות כדי ליצור לחץ ציבורי בעולם האסלאמי, כך שבמדינות כמו ערב הסעודית ייאלצו לנקוט עמדות נוקשות יותר נגד ישראל.

 

כרגע נראה שהבעיה היא בין איראן לישראל בלבד, ובסופו של דבר כמה קבוצות נאמנות לאיראן כמו חזבאללה והחות'ים. ברמה הבינלאומית, יותר מאשר נשאלת השאלה על חוקיות פעולת ישראל, כולם ממתינים לתגובת איראן כדי לגנות אותה לאחר מכן, בעוד שחלק מהמדינות קוראות לאיראן לא להגיב. מצב זה נובע מהעדר שימוש יעיל בכוח רך ובדיפלומטיה כפעולה פעילה.

 

אם איראן הייתה נוקטת בשימוש בכוח רך ודיפלומטיה ומשתדלת ליצור קונצנזוס בעולם האסלאמי, לא למלחמה נגד ישראל (שזה בלתי מציאותי), אלא להחרמה כלכלית של המשטר הזה ולחץ פוליטי על מנת לקבל את החלטות האו"ם לחזרה לגבולות שלפני 1967 היא הייתה מבצעת את התגובה הכואבת והקשה ביותר האפשרית לישראל."[7]

.