נאום מנהיג הג'יהאד האסאלמי בבירות (29.3.1999)
מנהיג ארגון ה"ג'יהאד האסלאמי הפלסטיני", רמדאן עבדאללה שלח, משא מאום בביירות במסגרת סימפוזיון שכותרתו "הערבים וההתמודדות עם ישראל: האפשרויות לעתיד".
שלח מתנגד לגישה הטוענת כי מלחמתם של התנועות האסלאמיות ביהודים היא מלחמת דת. "איננו נלחמים ביהודים משום שהם יהודים או כדי להופכם למוסלמים", הוא מסביר, "המערכה נגד היהודים היא על פלסטין והיא נובעת מהעוול שנגרם לנו בגזלת ארצנו והגליית עמנו. לכן, אנו נמשיך להלחם ביהודים בפלסטין גם אם הם יתאסלמו. אם היהודים יתאסלמו, אך ימשיכו להיאחז בפלסטין באמצעות העוול הזה, הרי שהפסיקה ההלכתית היא בהתאם לדברי אללה: "הילחמו במי שעשה במעשה עוול גם אם הוא ממלא אחר מצוותו של אללה..."
"פלסטין בנוגע לנו כאסלאמיים כמוה כפסוק בספר [הקוראן]. מי שמזלזל בפלסטין דומה למי שמזלזל בספר. פלסטין, על כל המשמעויות האידיאולוגיות, הפוליטיות, האסטרטגיות וההיסטוריות, היא האידיאולוגיה והיא אבן הבוחן שעל פיה עלינו להתאחד או להיפרד.
כאשר כמה מהאחים אומרים שהקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות 1967 הוא פתרון צודק לבעיה הפלסטינית, אנו שואלים: מהם מאזני הצדק? האם זוהי הזכות הנגזלת ע ידי הכח הציוני בפלסטין? הפתרון שנכפה על ידי מאזן הכוחות המופרים הוא, עבור אלו המקבלים אותו, פתרון הנובע מחולשה, פתרון של המובסים, ולא בשום מקרה פתרון צודק וזאת משום שאילו קבלנו את הזכות הנקנית בכח ואמרנו שיש בכך משום פתרון צודק, נגמור כמו האינדיאנים. האם מישהו יכול להקים כעת תנועת שחרור שתתבע את שחרורה של אמריקה מידי המתנחלים הלבנים. אמריקה כיבשת, כמרכז תרבותי וכמודל למודרניזם עובר אחדים - האם יעיז מישהו לתבוע את שחרורה? האנשים יגידו שהוא משוגע! זכותם של המתנחלים הלבנים שנקנתה בכוח הנשק, עם חלוף השנים, האנשים החלו להתייחס אליה כאל זכות טבעית שאינה עומדת לויכוח.
לכן אנו סבורים שיש להתייחס לפלסטין - על כל המשמעויות האידיאולוגיות, הפוליטיות והאסטרטגיות שלה - כאל הקדש דתי, הקדש לאומי, והקדש לאומי-ערבי, שלא ניתן לזלזל בגרגר ממנו על כל היבטיו. דבר זה תקף מבחינתנו גם לגבי [הדרך] המובילה ואתנו לפלסטין. משום כך כאשר אנו מציעים את המאבק המזויין - דבר אותו הציעה [בעבר] המהפכה הפלסטינית ושהתייחסה אליו בגבולות "ההקדש הלאומי" או האינטרס הלאומי - אנו סבורים שאין בכך די ושזה לא יחזיק מעמד, משום שתוך רבע מאה ה"הקדש הלאומי" הפך ל"איסור לאומי". כעת, על בסיס מה שמכונה האינטרס הלאומי, נשחטות תנועות הג'יהאד וה'חמאס' בתוך פלסטין לטובת המטמא (האויב). כיצד אנו יכולים להגן על ירושלים מפני האובדן או ההשמדה? עלינו להוציא ואתה מהמעגל הצר, מעגל ההחלטה הלאומית הפלסטינית העצמאית, אל האופק הלאומי-ערבי והאסלמאי הרחיב ולהתייחס אליה כאל "הקדש דתי" בראש ובראשונה. משום כך הג'יהאד, לגבינו, הוא פסיקה שרעית, זוהי חובה שרעית שאינה יכולה להפוך במשיכת קולמוס מהקדש לאיסור שכל מי שתובע אותו או ממש אותו נשחט. כפי שצווו עלינו הצום, התפילה והחג', כך צוותה עלינו הלחימה.
אללה אומר בספרו: הלחימה היא מצווה עליכם"