מאמר ביומון קטרי: עלינו לשאוב השראה מלוחמי הג'יהאד של עזה, שמקריבים את עצמם ומאירים לנו את דרך החירות
היומון הקטרי אל-שרק פרסם ב-31.5 מאמר שבח לפעילי הטרור של חמאס ברצועת עזה מאת הכותבת הפלסטינית, סאג'דה אבו עודה. במאמרה היללה אבו עודה את פעילי הטרור - אותם כינתה "לוחמי ג'יהאד" ו"גיבורים" – בשל רצונם למות כשהידים ולפגוש את אללה בגן העדן. לדבריה, "הגברים של עזה", הם "מגדלור לדורות הבאים שרושמים את המלחמות העצומות ביותר בדפי ההיסטוריה" של האזור ו"הופכים את עזה למיתוס שלא יישכח".
לוגו העיתון אל-שרק
להלן קטעים מתורגמים ממאמרה:
"בשטח האדמה הקטן ההוא, שבו הסבלנות לוחצת את ידה של העמידה האיתנה וקריאת התיגר מתאחדת עם הכאב, נראית עזה כאייקון של עמידה איתנה ואומץ. תחת צרור של יריות וניצוץ של תקווה, מתגלה האהבה העצומה להקרבה ולמסירת הנפש בין סמטאותיה הצרות, רחובותיה המאובקים ושכונותיה ההרוסות - נכתבים הסיפורים העצומים ביותר, סיפורים שחלוף הזמן אינו יכול למחוק אותם ולא להסתיר אותם.
בעזה, לוחם ג'יהאד צעיר שראה את חברו נהרג כשהיד אל מול עיניו - כשהוא נלחם עם האויב העושק והנשק [של השהיד] נזרק אליו כצוואה - לא נסוג! לא שקל לברוח! אדרבא, הוא הסתער על הנשק, לקח אותו והשלים את הדרך, תחת מבול של יריות עליו, והתעמת עם האויב באומץ בלתי רגיל... עד שהצטרף לחברו בפגישה אצל אללה [קרי, בעולם הבא], בהעדיפו להיות שהיד מאשר לסגת. סיפורים כאלה הופכים את עזה למיתוס שלא יישכח.
שם, גם כן בעזה, יש מי שמתחרים על השהאדה, הם זונחים מאחוריהם את כל הנאות העולם הזה ומאתגרים זה את זה במילוי המשימות העצומות ביותר. אחד מהם השביע את חברו באללה להניח לו את מטען הנפץ כדי שהוא זה שיפוצץ אותו על רכבי האויב, כדי לזכות בכבוד של מכת המוות. הזמן הזה, הרגע הזה, הם שיישארו לנצח בזיכרון האומה כסמל להתמסרות מוחלטת ולהקרבה. לוחם ג'יהאד אחר – בקרב אחר ובמקום אחר, שנפצע ופצעיו שותתים דם - עמד איתן, השתחווה אפיים ארצה והכריז על נכונותו לפגוש את אללה ברצון ובשלווה. אותה כריעת ברכיים והשתחוות ממש ברגע המפריד בין החיים לבין המוות מלמדת אותנו על אהבה שאין כמותה לפגישה עם אללה, אהבה העולה על כל ענייני העולם הזה.
ישנם סיפורים רבים עצומים יותר, שהמצלמות לא קלטו, אך אללה יודע אותם והם נרשמים בספרי לוחמי הג'יהאד שלנו. שם, בפינה חשוכה תחת שמי הלילה מסופרים סיפורים שאיש אינו מכיר זולת מי שחווה אותם, קולות של תכביר [אמירת 'אללה אכבר'] ודמעות של שמחה מהולים בכאב הפרידה [מהחיים], צעדים שקטים המתקדמים לעבר האויב בלבבות מלאי אמונה. כל כדור שנורה, כל פצע מדמם וכל רגע של פרידה [מהחיים] שלא תועד בעדשות [המצלמה] נרשמים בדיו של אור בספרי השהאדה אצל אללה.
הסיפורים הנעלמים הללו הם המהימנים ביותר והעצומים ביותר. מלאכי השמיים מספרים אותם כאשר הם רושמים את שמותיהם של הגיבורים ברישומי הנצח. זכרם של אלו, שהעדיפו את הפגישה עם אללה על פני הזיוף של העולם הזה, ימשיך להיות חקוק בלבבות ולהתחדש עם כל זריחת שמש ועם כל קריאה לתפילה.
הללו הם הגברים של עזה, המותירים מאחוריהם את אימותיהם, נשותיהם וילדיהם, כשהם שואפים [לעלות] השמיימה, נושאים את נפשם בכפם ואינם חוששים מהמוות, אדרבא, הם רואים בו התחלה של חיי נצח בנוכחות אללה. הם מודעים למשמעות מסירת הנפש ולהקרבה ומחזירים לנו את האמונה בכך שאהבת המולדת וההקרבה למענה הם הערכים הנעלים ביותר שיכול אדם להתהדר בהם.
סיפורי הגבורה הללו של תושבי עזה הם מגדלור לדורות הבאים, שמלמדנו כי מחיר גן העדן הוא יקר וכי הפגישה עם אללה מחייבת אומץ והקרבה של כל דבר ארצי. באמצעות עמדות הגבורה שלהם, הגברים של עזה מאירים לנו את דרכי החירות ומוכיחים לנו כי הנשמות הטהורות, המניפות את דגל האמת, הן אלו שעושות את ההיסטוריה האמיתית. הבה נשאב מהם השראה לנחישות ורצון ונמשיך לזכור כי בעזה נולדים הגיבורים אשר רושמים את המלחמות העצומות ביותר בדפי ההיסטוריה של המשרק [הארצות הערביות שבמזרח הים התיכון. להבדיל מ'המגרב']."[1]
