כללי

 

בשבועות האחרונים, התפרסמו בעיתונות המצרית הממסדית מאמרים בשבח התנהלות חמאס במלחמה בעזה ותחזיות לסופה של ישראל ולסופה של ארה"ב כמעצמה עולמית.

 

במאמרים שכותרתם "סופה של ישראל", "אין עתיד לישראל", "ישראל מכלה את עצמה" ו"עולם ללא אמריקה" ועוד, תוארו אנשי חמאס כ"גיבורים", "אמיצים" שאינם חוששים מן המוות ו"בעלי תבונה" שחולל את האירוע "החשוב והמשפיע ביותר בהיסטוריה של הסכסוך הערבי-ישראלי", למול חיילי צה"ל הפחדנים, חסרי האונים ו"חלשים יותר מקורי עכביש".

 

המאמרים חזו כי קיצה ישראל קרוב, והציגוה כאיום תמידי על הערבים שהישרדותם מותנית בקיצה. כן נטען בהם, כי המלחמה בעזה שמה קץ להגמוניה האמריקאית בעולם.  

 

מאמרים אלה ממשיכים את הקו בו נקטה העיתונות המצרית הממסדית מאז ה-7.10.2023 המתאפיין בשבח לחמאס על המתקפה והצדקתה ובשמחה לאדה של ישראל.[1]  

 

קריקטורה ביומון המצרי אל-יום אל-סאבע: "פלסטין עניין שלא ימות לעולם"[2]

 

להלן תרגום עיקרי המאמרים שפורסמו בעיתונות הממסדית המצרית:  

מאמר ב"אל-אהראם": "ברכות לתבונת ההתנגדות"; פעילי חמאס גיבורים שאינם חוששים ממוות

ד"ר אבראהים אל-בהא, בעל טור ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם, הרעיף שבחים על התנהלות חמאס אותה כינה "ההתנגדות הפלסטינית" בעזה והדגיש כי פעיליה, "גיבורים ואמיצים" לעומת החיילים הישראלים אותם כינה "חלשים יותר מקורי עכביש". במאמר מה-20.6.2024 כתב אל-בהא: "מי היה מעלה על דעתו שאנשי ההתנגדות הפלסטינית יחזיקו מעמד בעוצמה שכזאת, לאורך כל התקופה הזו? שמונה וחצי חודשים מלאו עד כה למלחמה הגרועה ביותר שראה העולם, שכן אין מה להשוות בין שני הצדדים: מצד אחד, צבא ישראל הנתמך בידי ארה"ב ומדינות אירופה; ומצד שני, עומדים כוחות ההתנגדות הפלסטינית האמיצים.

 

בתחילת המלחמה הבלתי שקולה שלטו בשפת השיח הישראלי ההתנשאות, השחצנות והיהירות. עם חלוף הימים, הבינו חיילי הכיבוש כי הם חלשים יותר מקורי עכביש אל מול גיבורי ההתנגדות הפלסטינית. כאשר חיילי הכיבוש חשו כי הם חלשים יותר מההתנגדות - בייחוד כאשר המרחק [הפיזי ביניהם] מצטמצם לאפס - הם נתקפו במשברים נפשיים. זאת נקודת הזמן שבה מתגלה כוחם של אנשי [ההתנגדות]. החייל הישראלי - למרות כוח הנשק שבידיו - מתגלה כפחדן וחסר אונים מול הלוחם הפלסטיני הגיבור, אשר אינו חושש מהמוות ונלחם מכוח הנחישות; כל מה שיש בראשו הוא ניצחון, או שהאדה [מות קדושים למען האסלאם].

 

ברור שאנשי ההתנגדות הפלסטינית מצטיינים בתבונה ובתפיסה מהירה, דבר שמאפשר להם לכפות את רצונם על הישות הציונית... אף אחת ממטרות המלחמה הישראלית נגד עזה לא הושגה; ההתפטרויות והמחלוקות בממשלת ישראל הן כעת המאפיין הרווח.

 

ברכות לתבונת ההתנגדות ולטיפשותם של הציונים ששמו את הצבא הישראלי ללעג בפני העולם והפכוהו למושא לכעס וקללות של [העולם], בשל אי יכולתו לממש את יעדיו. כל מה שהשיג כעבור קרוב לתשעה חודשים הוא הרג של ילדים ונשים מקרב האזרחים."[3]

 

מאמר באח'באר אל-יום: "מבול אל-אקצא" - החשוב שבמהלכי המאבק הפלסטיני; ישראל לא תתקיים 

עאטף זידאן, בעל טור בעיתון הממסדי אח'באר אל-יום, אף שיבח את מתקפת חמאס על ישראל ב-7.10 וטען כי גורל "מדינת הכיבוש הציונית", קרי ישראל, להתפורר ולחדול מלהתקיים. במאמר מה-22.6.24  הוא כתב: "מבול אל-אקצא יצר רעידת אדמה שהשלכותיה על יסודות מדינת הכיבוש המתועבת נמשכות. למרות הכאב שמפלח אותנו על הקורבנות של מלחמת ההשמדה הקולקטיבית בעזה, אני משוכנע  ש'מבול אל-אקצא' יהיה התחנה החשובה ביותר והמשפיעה ביותר בהיסטוריה של המאבק הפלסטיני... [מאחר] שהוא הפך את החלום על המדינה הפלסטינית העצמאית שבירתה ירושלים, לדבר קרוב הרבה יותר מבעבר.

 

אנשי ההתנגדות הפלסטינית הוכיחו שרוח המאבק לא מתה, שחלום השחרור הלאומי לא נמוג וש[מימוש] חלום הקמת המדינה הפלסטינית העצמאית קרוב. אשר למדינת הכיבוש הציונית – הרי שגורלה הוא להתפורר ולחדול מלהתקיים."[4]

בעל טור באל-אהראם: סופה של ישראל ודאי; עולם חדש מתגבש כעת ללא אמריקה

פארוק גוידה, משורר ובעל טור ביומון אל-אהראם, פרסם לאחרונה כמה מאמרים, בהם טען כי המלחמה בעזה מחישה את סופה והתפרקותה של ישראל וכן של ארה"ב. במאמר מה-28.5.2024, שכותרתו "אין עתיד לישראל", הוא קרא להפסקת הנורמליזציה עמה וטען כי ישראל מהווה איום תמידי על הערבים ולכן הברירה היא בינם לבינה. גוידה כתב: "איני סבור שלישות הציונית יש עתיד בפלסטין. מה שאירע בפלסטין שם סוף לפיראטיות הזו. עתיד ומציאות חדשים ישטפו את העולם הערבי. ישראל הפריזה בברבריות שלה בהרס עזה ובנקמה באזרחים ברפיח. בין אם נתניהו ישאר בשלטון או לא, סופה של ישראל הפך לעובדה ודאית. לא הגיוני שתהיה נורמליזציה עם ישראל נוכח המשך הפשעים האלה.

 

אמריקה הפסידה [את תמיכתם של] מליונים מקרב העמים הערבים ומליונים נוספים מקרב הערבים והמוסלמים בשטחה... ישראל ניסתה לכפות על הפלסטינים להגר מארצם אבל מי שיהגר הם מליוני ישראלים שלא ירצו להישאר בה ויחפשו מקומות אחרים...

באשר לאמריקה, הרי שהיא צריכה לבחון מחדש את שיקוליה מול הענק הסיני, הסכנה הרוסית ואיראן שממתינה לקץ העריץ. לפני כל זה, ישנו עולם ערבי חדש שהחליט ליצור עולם טוב יותר וחיים הרבה יותר בטוחים ויציבים. המשך קיומה של ישראל יצור איום תמידי [ולכן] או שהערבים ימשיכו להתקיים, או שישראל תתקיים. אין ברירה אחרת."[5]

 

במאמר נוסף מה-24.6.2024 העריך גוידה כי המלחמה בעזה היא "תחילת הסוף" של ישראל. הוא כתב: "ההתנגדות הצליחה לזעזע עד יסוד את ישראל למרות התמיכה האמריקאית. ייתכן שמלחמה זו תהיה תחילת הסוף, במיוחד מאחר שהעם הפלסטיני ואף הרחוב הערבי תומכים בחמאס – הכוח היחיד שהשיב את העניין הפלסטיני למסלולו הנכון. פרקי הסיפור טרם הושלמו מאחר שהעתיד יהיה גרוע יותר."[6]

 

במאמר אחר מה-8.6.2024 שכותרתו "עולם ללא אמריקה", טען גוידה כי המלחמה בעזה תביא לקיצה של ארה"ב כמעצמה עולמית, תוך שהוא מותח ביקורת על מדינות ערב שלא משכילות לנצל את "הניצחון וההישג" שהביא חמאס: "אמריקה אינה כפי שהיתה ומה שמוזר הוא שעזה – שבה כמה מליונים בודדים של תושבים – היא ששמה סוף למעצמה השולטת בעולם מזה עשרות שנים. סופן של מעצמות הגיע בעקבות עליית כוחות חדשים בעקבות מלחמות גדולות, או השגים חסרי תקדים. אמריקה, שהפילה את כל הכוחות במלחמת העולם השנייה וצמחה על שרידי גרמניה, יפן, אנגליה וצרפת, הפכה למנהיגת המחנה המערבי מול רוסיה הצומחת. מה שמוזר הוא שההיסטוריה חוזרת על עצמה ומייצרת שוב אירועים כדי שאמריקה תיפול במלחמת עזה ותהיה מעורבת בהרפתקה בה היא מפסידה. מולה ניצבים כוחות חדשים כמו סין, הודו וכוחות ותיקים כמו רוסיה. מדינות נוספות, כמו איראן, תרות אחר תפקיד ומקום. העולם הערבי עומד מחוץ למסלול ומחוץ למרוץ, שעה שהיה עליו להתייצב בראש השורה מאחורי ההתנגדות הפלסטינית שהעניקה לערבים ניצחון והישג בלא שיהיו שותפים בו.

 

ברור שאמריקה הפסידה קלפים רבים שעשויים לכפות עליה בידוד היסטורי בתוך גבולותיה, או שהיא תקבל את הופעתם של הנהגות אחרות כמו סין, או שהיא תיסוג בכבוד מהובלת ספינת העולם שטבעה בעזה. אשר לישראל – לא יהיה לה תפקיד גדול יותר מלבד בחינת הסיבות לתבוסתה... עולם חדש מתגבש כעת בו מדינות יעלמו ומדינות אחרות יצמחו, נוכח ירידת אמריקה מהבמה. ייתכן שיהיו סבבים נוספים של מלחמה או שלום, אך מה שוודאי הוא שאמריקה היא המפסידה הגדולה ביותר במלחמה בעזה."[7]

קריקטורה ביומון המצרי אל-יום אל-סאבע: "איחוד מעשי הטבח העולמי"[8]