כללי

איש האחים המוסלמים במאמר ביומון קטרי: המערב היהיר אינו מבין שהמוסלמים ימשיכו לבצע ג'יהאד עד לניצחון אללה, כיוון שזהו תפקידם לפי הקוראן

 

סלימאן צאלח, חבר לשעבר בפרלמנט המצרי מטעם האחים המוסלמים, פרסם ב-5.5.24 בטורו ביומון הקטרי אל-שרק, מאמר בו קרא למערב להתנער מגישתו היהירה כלפי המוסלמים ולהבין כי זהותם האסלאמית מחייבת את המוסלמים השואפים להגיע לגן העדן למלא תפקיד בעולם, הכולל ג'יהאד למען אללה כדי להביא לניצחון אללה.

 

לדבריו, מהקוראן ניתן להבין כי "את העתיד ייבנו המאמינים הנושאים את סבלם באורך רוח, אשר יוצאים לג'יהאד למען אללה ונפשותיהם עורגות לגן עדן", ולכן המוסלמים ימשיכו את הג'יהאד שלהם ככל שיֶּאֱרך הזמן ויישאו את סבלם באורך רוח, שכן לתפיסתם זהו רק מבחן שאחריו יבוא הניצחון.

 

עוד הדגיש כי באמצעות נשק פשוט ובאמצעות ג'יהאד, אמונה ונשיאה בסבל באורך רוח הוכיחה ההתנגדות האסלאמית בפלסטין - קרי חמאס - שכוח האמונה חזק יותר מהנשק של המערב.

 

סלימאן צאלח[1]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

יהירות המערב הנובעת מכוחו מנעה משליטיו ומאנשי הדת שלו להבין עובדות רבות אשר יכלו לתרום לניהול מאבקו [עם המוסלמים] בדרך הנכונה ולאפשר בניית קשרים עמם,  המבוססים על הבנה, במקום על התנגשות.

 

המערב היהיר לא הבין שלמוסלמים יש זהות ותפקיד תרבותי, ושמי שמעוניין בשלום [עימם] ובשת"פ למימוש יעדים משותפים צריך להבינם. זהות [אסלאמית] זו מחייבת את המוסלמים למלא את תפקיד הדעווה [הטפה לדת האסלאם] ואת הג'יהאד כדי שדבר אללה [קרי, האסלאם] יהא על העליונה. גן עדן הוא התקווה שלמען מימושה פועל המוסלמי, ולכן הוא יוצא למלחמת ג'יהאד, נושא את סבלו באורך רוח ועובד את אללה כפי שאללה רצה שיעבוד בעולם [הזה].

 

על המערב ללמוד את הזהות של המוסלמים כדי להבינם, מבלי להתנשא. התוקפנות הישראלית נגד עזה היא תחילתו של שלב חדש, שכופה על כולם לחשוב מחדש על בניית העתיד, כיוון שאין די בכוח העריצות כדי לנחול ניצחונות במערכות שנמשכות עשרות רבות של שנים. יש אינדיקציות רבות לכך שהדור החדש במערב החל לחפש דרך חדשה. היהירות התרבותית המערבית נקשרה לתקופת האימפריאליזם שבה השתמשו מדינות המערב בכל הנשק המתקדם [שעמד לרשותן] כדי להשמיד עמים, לגזול את משאביהם ולכפות עליהם חולשה, פיגור וכניעות. שלב זה עומד להסתיים, לאחר שההתנגדות האסלאמית בעזה - שהתעמתה עם כוח המערב העושק, החזיקה מעמד והתעקשה להתנגד לתוקפנות באמצעות הנשק הפשוט שלה - הבהירה לעולם כי לכוח האמונה יש השפעה גדולה יותר מזו של מאות אלפי טונות חומרי הנפץ שהטיל צבא הכיבוש על עזה בפשע חסר תקדים בעולם.

 

לפיכך, על העולם לחשוב על כוח [האמונה] הזה אשר מסעיר את דמיונם של שוחרי החירות, אשר חולמים על שחרור אדמתם ועל בניית עולם צודק יותר. על העולם לזכור גם שהעם הפלסטיני נחל מאז 1919[2] הרבה תבוסות, סבל, כאב, מעשי טבח, הרס, פליטוּת ורעב וכל סוג של ייסורים שניתן להעלות על הדעת. כיצד אפוא הצליח העם הזה להחזיק מעמד וכיצד הצליחה ההתנגדות האסלאמית לקיים מלחמת שחרור שבה הובילו לוחמי הג'יהאד מהפכת מוחות הקשורה ללבבות של מאמינים הכמהים לגן עדן [?]  

 

כדי להבין זאת, עלינו לקרוא את הקוראן, שהוא המקור האמיתי של זהות האומה האסלאמית ושל תפקידה התרבותי; לאורו אפשר להבין כי את העתיד ייבנו המאמינים הנושאים את סבלם באורך רוח, אשר יוצאים לג'יהאד למען אללה ונפשותיהם עורגות לגן עדן. לשם כך הם מוכנים לסבול אסונות, לשאת את סבלם באורך רוח ולקרוא תיגר על הכוח העושק של צבא הכיבוש.

 

אללה אומר למוסלמים (קוראן, סורה 3, פסוק 142) לאחר תבוסתם בקרב אוּחוּד[3]: 'שמא חשבתם כי תיכנסו לגן עדן ואללה לא יידע מי מכם נלחם מלחמת ג'יהאד ומי נשאו את סבלם באורך רוח?'. [פרשן הקוראן הסעודי עבד אל רחמן בן נאצר] אל סעדי [1957-1889] אומר בפרשנותו לפסוק זה: אל תחשבו ואל תעלו בדעתכם שתיכנסו לגן עדן ללא מצוקה וסבל למען אללה ומתוך השתוקקות לְרַצּוֹתו, שכן גן העדן הוא השאיפה העליונה ביותר...

 

לפיכך, מתעקשים המוסלמים לשאת את סבלם באורך רוח שקשור לאומץ, לג'יהאד ולדעווה; להצליח במבחן הג'יהאד; ולקרוא תיגר על הרֶשַׁע שכוחו השרירותי ונשק ההשמדה שיש בידו הוליכו אותו שולל. זאת, משום שהם [המוסלמים] בוטחים בניצחון אללה שיבוא בהכרח לאחר שיעמדו במבחן, שהוא קשה וקשוח לאנשים שנפרדים מיקיריהם מידי יום, ואולם הם מאמינים שיקיריהם עוברים לגן עדן ושם הם זוכים בשביעות רצונו של אללה.

 

הקוראן מעצב עבור המאמינים את זהותם, את תפקידם התרבותי [בעולם], את תכלית חייהם ואת תפיסתם לגבי מעמדם בעולם הזה. לכן, המאמינים ימשיכו את הג'יהאד שלהם ככל שיֶּאֱרך הזמן ויישאו את סבלם באורך רוח, שהרי זה רק מבחן שאחריו יבוא הניצחון. בזירת הג'יהאד הזהות [האסלאמית הזו] בולטת בבירור והמאמינים - הנושאים את סבלם באורך רוח, נלחמים מלחמת ג'יהאד, מצפים לניצחון אללה ולזכייה בשביעות רצונו  ובגן העדן שלו - גאים בה.  

 

המערב אינו מבין את העובדות הללו מפני שחכמי הדת של המוסלמים לא הצליחו להבהירן במשך מאתיים השנים שעברו. אולם, ההתנגדות האסלאמית בפלסטין הוכיחה אותן [את העובדות הללו] באמצעות נשיאה בסבל באורך רוח, ג'יהאד, אמונה, וודאות ופעולה. באמצעות זהות ברורה זו תִּבְנֶה האומה האסלאמית את עתידה."[4]