עיתונאי איראני מותח ביקורת על הדרישה להפסיק את המלחמה בעזה בטרם הוכרעה ותוקף את חמאס: לאף ארגון אין רישיון לרצוח כרצונו
העיתונאי והסופר האיראני, אמיר טאהרי, שחי בארה"ב, פרסם ב-22.3.24 בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, מאמר בו מתח ביקורת חריפה על ההזדהות ברחבי העולם עם תנועת החמאס לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר וכן על הקריאות לסיום המלחמה בעזה בטרם הוכרעה המערכה בין ישראל לחמאס.
במאמרו טען טאהרי כי מתקפת ה-7 באוקטובר שביצעה תנועת חמאס הייתה מתקפת פתע שמטרתה לחסל את היריב וכי גם "מאבק למען חירות" לא מעניק לאף ארגון אישור לרצוח תוך התעלמות מכללי המוסר. לדבריו, מתקפות פתע אחרות בהיסטוריה, כדוגמת מתקפת פרל הארבור או מתקפת ה-11 בספטמבר, הובילו את ארה"ב והמערב לפעולות נקם חריפות ביותר שלא הצמיחו כל מחאה או גילויי הזדהות עם הפושעים.
טאהרי הדגיש כי הגורמים הבינלאומיים שמנסים כיום לעצור את המלחמה בעזה, שוכחים כי המאבק בארגונים החמושים מצריך זמן רב. לדבריו, ההתייחסות הבינלאומית לעניין הפלסטיני כאל עניין חריג והקיבוע חסר התקדים של מצב הפליטים הפלסטיניים מזה ארבעה דורות גרמו נזק לעם הפלסטיני ואינם מקדמים פתרון לסכסוך. זאת ועוד, טאהרי טען כי ניהול מו"מ עקיף עם תנועת חמאס והפיכתה לשותף פוליטי לגיטימי, כפי שעושה ממשל ביידן, היא טעות חמורה שנותנת הכשר למתקפות דוגמת ה-7 באוקטובר.
אמיר טאהרי[1]
להלן קטעים ממאמרו:
מי שדורש סיום מהיר של המלחמה שוכח שמאבק בארגוני גרילה חמושים מצריך זמן
"למרות שהסיפור הטרגי שהחל במתקפת חמאס נגד ישראל ב-7 באוקטובר 2023 טרם הסתיים, כמה גורמים שמתיימרים להיות טובים וצדיקים ממהרים לכתוב את הערותיהם [באשר לסיום הסיפור]. כך, מנהיגי בריטניה והאיחוד האירופי אומרים כי הגיעה העת להפסיק את האש ולהסכים להקמת מדינה פלסטינית. מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, ושר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל, אף הציעו שמועצת הביטחון תקבל החלטה מחייבת שתתווסף ל-230 קודמותיה בסוגיה הזו.
כל זאת, בשעה שמפקד כוח קודס [של משמרות המהפכה] של איראן, הגנרל אסמאעיל קאאני, הבטיח 'לבנות מחדש עזה חזקה יותר מאשר בעבר, בהיותה מוצב קדמי נגד הציונות העולמית'. ממשל ביידן בוושינגטון מפרסם איתותים חיוביים לגבי 'פתרון שתי המדינות' בשעה שהוא מהרהר רבות על שינוי המשטר, אם כי בישראל.
בנוסף, כמה מומחים מדגישים כי המלחמה בעזה נמשכת כבר זמן רב וכי היא חייבת להסתיים במהרה בטרם תצמיח בבירור מנצח ומפסיד... המומחים שציטט היומון הצרפתי 'לה מונד' תומכים בפתרון שתי המדינות כאילו שהיה זה טעם [חדש] שהתגלה [רק] לאחרונה. הם שוכחים כי מה שמכונה 'הפתרון' קיים מאז 1947 וכי הוא לא הוביל לדבר, משום שהגורמים הנוגעים בדבר ישירות, אינם מעוניינים בכך. ככתב סיקרתי את מה שכונה 'שיחות השלום' מאז וועידת מדריד ב-1991 עד שהתפוגגו והפכו לפארסה מצערת. במשך למעלה מעשור פתרון שתי המדינות היה על סדר היום מבלי שאיש אמר לנו היכן תהיינה שתי המדינות הדמיוניות הללו.
המומחים הבריטים והאירופים מביעים דאגה גם נוכח התארכות משך המלחמה בעזה ודוחקים לביצוע מהלך לא מוגדר על מנת לקצר את משכה. הם שוכחים כי מאבק בארגוני [גרילה] חמושים שרוצים לכפות את האג'נדות שלהם... הוא לא דבר אפשרי באמצעות סצנה תיאטרלית קצרה [כלומר, זבנג וגמרנו].
[כך] הבריטים נזקקו ל-11 שנים כדי לכבות את אש לוחמי הגרילה בחצי האי המלאי [בדרום מזרח אסיה]; המאבק נגד כוחות 'הנתיב הזוהר' בפרו[2] ארך כ-30 שנה; בקולומביה נמשך העניין 20 שנה עד לעקירת מיליציית M19... לאורוגאווי לקח חמש שנים כדי לקבור את התנועה הקומוניסטית Tupamaros; הודו הצליחה חלקית בהרגעת הלוחמים למען חירות בנאגאלנד [מדינה בהודו] לאחר מלחמה שנמשכה 40 שנה, בעוד שהיא עדיין לוחמת באויב קיצוני ועיקש הרבה יותר בקשמיר; תורכיה לוחמת ב-PKK הכורדי מזה יותר מ-30 שנה ובבורמה מנהלים 'הלוחמים למען החירות מתנועת קארן [Karen]' מלחמה נגד הממשל הצבאי השולט בראנגון [כיום נקראת יאנגון] מזה כמעט חצי מאה.
הטענה כי אתה 'לוחם למען החירות' אין משמעותה [שיש לך] רישיון לרצוח מתי שתרצה. גם ל'מדוכאים' יש חובות מסוימות ועליהם להיות מחויבים לכמה מן הכללים הנהוגים...
השאלה כיום היא: מדוע כאשר למלחמה קונבנציונלית אין מגבלת זמן עד להופעת המנצח, מלחמה נגד ארגון מורד [קרי, חמאס] צריכה להיות נתונה להונאה של מגבלת זמן ולוח הזמנים [של הלחימה]?
מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 נגד ישראל הייתה ביטוי ל-razzia או התקפה - מילה איטלקית שנכנסה לרוב השפות האירופיות. למעשה מקורה של המילה razzia הוא במילה הערבית 'ר'זוה' שמשמעותה מתקפת פתע ללא אזהרה נגד קבוצת מטרות בתקווה לחסל את היריב.
הטבעת ספינת הסיור 'לוסיטניה' במלחמת העולם הראשונה במאי 1915, הייתה בבחינת התקפה כזו, כמו גם מתקפת פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941. שני מהלכים אלה הובילו את ארה"ב להשתתף בשתי מלחמות עולם. כך, גם התגובות לפיגועי ה-11 בספטמבר 2001 שכללו ארבע מתקפות מתואמות. כל אחת מן התקיפות הללו הובילה להשמדת הפושעים [על ידי ארה"ב והמערב], לעיתים במידה עצומה יותר של זעם, כפי שקרה במתקפת ה-7 באוגוסט על הירושימה ונגסקי [באוגוסט 1945] או בהפצצה הכבדה על העיר [הגרמנית] דרזדן [בפברואר 1945].
ואולם [פעולות] הנקם [הללו של ארה"ב והמערב] על אותן מתקפות לא הצמיחו הזדהות עם הפושעים [בדומה להזדהות שיש היום עם חמאס]. האנשים, [במדינות] המכונות 'דמוקרטיות', לא יצאו בתהלוכות כדי לעצור את הפעילות נגד אלה שהטביעו את לוסיטניה, שהפציצו את פרל הארבור ושהפכו חלק מלונדון לעיי חורבות. דמויות בכירות באוניברסיטאות כמו הרווארד ופרינסטון לא מחו כשארה"ב נלחמה בטרור כנקמה על מתקפות ה-11 בספטמבר.
אין היגיון בהנצחת בעיית הפליטים
איש לא מכחיש כי הפלסטינים סבלו סבל רב, זה יותר משבעה עשורים ברציפות, אך האם הדרך לשים קץ לסבלם או לכל הפחות להפחיתו, היא לפטור את הארגונים הפוליטיים שלהם... מ[החובה] לדבוק במינימום של כללי המוסר, גם אם יריבם לא תמיד מחזיר להם באותה מטבע?
ההתייחסות אל הסוגייה הפלסטינית כאל עניין החורג מכל הכללים הסבה נזק עצום לפלסטינים. הם הפכו לעם הראשון בהיסטוריה שארבעה דורות רצופים שלו התקבעו בסטטוס של פליטים. [לשם השוואה], מלחמת העולם השנייה יצרה [מצב של] למעלה מ-30 מיליון פליטים שכולם קיבלו בתים חדשים בתוך עשור. חלוקת הודו הובילה ל-14 מיליון פליטים והם כולם יושבו מחדש בתוך פחות מעשור. כמו כן מאז 1959 גורשו למעלה מ-10 מיליון קובנים ממולדתם והם התיישבו ביותר מ-10 מדינות ובמיוחד בארה"ב.
האם זה הגיוני שישנם מחנות פליטים אפילו בעזה שאין בה כיבוש ישראלי כבר שני עשורים? או בגדה המערבית שבה שולטת הרשות הפלסטינית? האם זה אנושי להפוך את הפליטות למקצוע שבו אונר"א הוא בעל הזיכיון?
האם אלה שמעודדים את חמאס בכך ש[הם] יוצאים לתהלוכות התמיכה בו, יודעים מה אחוז הפלסטינים שהארגון מייצג? וחשוב יותר - האם אלו שתומכים בו מסכימים גם למתקפת ה-7 באוקטובר?
ממשל ביידן טועה טעות חמורה בכך שהוא מקדם באופן עקיף את חמאס [לדרגה] של שותף לגיטימי באמצעות בעלי ברית אזוריים [קרי, קטר] ויוצר בכך אשליה שמתקפה [דוגמת זו של] ה-7 באוקטובר עדיין מסוגלת לפחות לייצר עוד תמיכה [עבור מבצעיה]".[3]
