כותב סעודי: שלום עם ישראל ויחסי מסחר עימה, יהפכו את הכלכלה לנשק יותר יעיל מולה מאשר עוד סבבי לחימה

העיתונאי והפרשן הסעודי, פהד אבראהים אל-דר'ית'ר פרסם ב-12.1 מאמר ביומון הסעודי עוכאט' תחת הכותרת "האם עדיף לכונן יחסים עם האויב?". במאמרו קרא אל-דר'ית'ר לכונן שלום עם ישראל ולפתח את הקשרים הכלכליים עמה כאמצעי לחץ והשפעה על מדיניותה.
לדבריו, כל עוד ישראל קימת, הקשרים הכלכליים יכולים להשפיע על מדיניותה ללא שימוש בכוח, והשלום עצמו אינו "חתונה קתולית".
אל-דר'ית'ר אף טען כי כי מהלך של שלום עם ישראל עשוי להביא לצמיחה חסרת תקדים באזור ולהישגים בלתי צפויים לעם הפלסטיני, שכן סיסמאות ההתנגדות רק גרמו לערבים אסונות, כפי שמשתקף היום בעזה.  

להלן קטעים ממאמרו של אל-דר'ית'ר:

פהד אבראהים אל-דר'ית'ר [1]  

להלן תרגום קטעים ממאמרו:

"מתי וכיצד השלום עם אויב כלשהו הופך להיות מועיל, או פחות מזיק, ובוודאי שעלותו הצבאית והמחיר בנפש נמוכים יותר? הבה נבחן את הנושא באזורנו, ובפרט בהקשר של  הערבים נגד ישראל. במהלך שבעה עשורים בהיסטוריה שלנו, התרחשו מלחמות הרסניות והסכמי שלום קצרי חיים, בשל העדר אמון בין הצדדים, והעדר כל קלפי מיקוח. המחזה המתמשך הוא של עימותים רצופים, מבלי שהערבים ישיגו שום ניצחון ראוי לציון בשטח, אם לא נכליל את מלחמת 1973, ששמה את מצרים בעמדת מו"מ חזקה,  לצד קיומו של מנהיג מצרי אמיץ, אנואר אל-סאדאת המנוח, שהצליח בסופו של דבר להשיב את כל אדמותיו במלואן באמצעות מו"מ. היה באפשרותו של [נשיא סוריה לשעבר] חאפט' אל-אסד לעשות זאת, אולם הוא היסס ברגעים האחרונים, והותיר את הגולן בידי ישראל עד היום.

כוחם של הערבים טמון כעת בכלכלתם, וכוונתי במיוחד לגידול במספר הצרכנים הערבים בהשוואה לכוח הקנייה שלהם. זאת בנוסף לחוזים ממשלתיים עם חברות זרות. אלו הם יתרונות שמלהיבים כל מדינה מתועשת מתקדמת בעלת יכולת תחרות. מנגד, לישראל יש תעשיות, טכנולוגיה מתקדמת, ויש לה תוצרת חקלאית, אולם היא לא מייצאת לנו ולא מפיקה תועלת משווקינו. לפיכך, כאשר ישראל מבצעת מלחמה או תקיפה בכל זמן נתון, אין לה מה להפסיד מולנו. יהיה זה מועיל אם נשאל את עצמנו כערבים וכמוסלמים בכלל, כל עוד ישראל קיימת, כיצד נוכל לצמצם את הפער הצבאי בינינו לבינם באמצעות הכלכלה? כיצד יוכלו הוועידות הערביות והאסלאמיות לנקוט סנקציות ריאליות נגד ישראל, שאינן הוקעה וגינוי?

שימוש באמצעים הכלכליים בתוך מדינות וישויות [שונות] היא אמצעי חשוב ביותר. האם שכחנו מה עשה החרם הסעודי על מוצרים של אחת המדינות באזורנו[2]?... הנפגעים מהחרם הפכו לגושים פוליטיים שהפעילו לחץ על ממשלתם לבטל את הסיבות לחרם, לאחר שנתוני חילופי הסחר צנחו לשפל המדרגה. התוצאה לאחר מכן הייתה שאותה ממשלה מיהרה לבטל את סיבות [החרם], וחילופי הסחר שבו לרמתם הקודמת מבלי לפגוע ביחסים הרשמיים.  

הבה נרחיב את שדה הראייה, ונסקור את [יחסי] סין וארה"ב. היריבות בין שתי המעצמות הללו ברורה, אולם בין שתיהן קיימים יחסים, נורמליזציה ומסחר. האם שמעתם פעם מנהיג אמריקאי או סיני שדורש לנתק את היחסים?... הסיבה היא כמובן כוח הקנייה של השוק האמריקאי את המוצרים הסינים.
 

אנחנו בחרנו שלא לעשות זאת מאז הקמת ישראל בשנת 1948, ובהמשך בוועידת שלושת הלאווים בח'רטום[3]. בחרנו שלא ליצור בתוך ישראל לובי של סקטור סוחרים, תעשיינים וחקלאים, בעלי יכולת ללחוץ על ממשלות ישראל לדורותיהן כדי לשמור על הישגיהם, כפי שנהגו הסוחרים והחקלאים התורכים עם ממשלתם, ככל שהשלכות החרם החמירו. כמובן שהאופציה הזו תועיל רק אם  המדינות הערביות העשירות, בעלות כוח צריכה וקניה גבוה של סחורות ושירותים [יחברו אליה]...

נכון, יש לישראל קשרים ונורמליזציה עם מספר מדינות ערביות, אולם הם [היחסים הללו] לא מניבים גידול מספיק בחילופי הסחר, ואפשר כי הסיבה לכך היא כוחות הקנייה הנמוכים. אלא שהשווקים והאפשרויות של מדינות המפרץ, ושל סעודיה בפרט, שונים. כך גם של המדינות האסלאמיות הגדולות - כמו מלזיה, אינדונזיה ועוד. אם הן יכוננו עם ישראל יחסים וחילופי סחר רציניים יותר מאלו הקיימים כיום, הדבר שעשוי להגדיל את כוח [הקניה שלהם, כך שיוכלו ללחוץ על ישראל]. 

אני אומר דעה זו מפני שסילוק ישראל מהאזור כמעט בלתי אפשרי בעת הזאת, אם ניקח בחשבון את מי שתומך בה בכל הכוח. מהלך כזה בין הערבים והמוסלמים לבין ישראל יכול להיות שונה מ[דרך הפעולה של] עשרות שנים עקובות מדם בעבר, וייתכן שהוא יניב לאזור צמיחה שלא ידע כמותה מזה מאות שנים... יתרה מזאת, אפשר שהוא יביא להישגים בלתי צפויים לעם הפלסטיני עצמו, שהוא תמיד הקורבן של עלילות הגבורה וההרפתקאות שתוצאותיהן לא מחושבות [מראש], ואשר  נתמכות בידי גורמים שלא רוחשים שום חיבה כלפי הסוגייה [הפלסטינית] למרות סיסמאותיהם. די לציין כי הגורמים הללו סייעו בהריגתם ובהגירתם של מיליונים מבני העם הסורי [קרי, איראן והמיליציות שלה].    

שלום וכינון יחסים  אינם חתונה קתולית, וישנם מקרים רבים של ניתוק יחסים בין מדינות מסיבה כזו או אחרת, כאשר הדבר הופך להיות הכרחי ביותר. חשוב שנבין את מקורות הכוח שלנו, נעצים אותם וננצל אותם למען עניינינו, הרחק מהרובים, מהפיצוצים ומההרפתקאות הכושלות והכואבות, כמו שיש כיום בעזה. אולי פעם אחת נמתין ונראה, אולי נביט על הדברים במשקפת אחרת. אולי נחסום את הדרך  בפני מי שמפיקים תועלת מהדם היקר של החפים מפשע, נייצר סביבה אחרת ונשיג את מה שלא הצליחו להשיג בעלי הסיסמאות והאג'נדות ההרסניות. מה יש לנו להפסיד, אם ניתן למסלול הזה הזדמנות. [4]?