עיתונאי פלסטיני: שידורי אל-ג'זירה אודות חמאס - שטיפת מוח בשירות התוכנית המדינית של קטר
במאמר שפרסם העיתונאי הפלסטיני חמיד קרמאן ביומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון תחת הכותרת "ממדי תנועת חמאס והניפוח התקשורתי", הוא יצא נגד האופן שבו משתמשת קטר בערוץ אל-ג'זירה לצרכיה, וטען כי הערוץ שוטף בסיקור תקשורתי מנופח את מוחם של הערבים אודות היכולות והפופולריות של תנועת החמאס עד כדי השוואת כוחה לכוחו של הצבא הישראלי.
לדבריו, ערוץ אל-ג'זירה הינו כלי של עוצמה רכה בשירות האג'נדות של קטר החותרת ליצירת ואקום שלטוני, אותו תוכל למלא באמצעות שליטתה והשפעתה המדינית והכלכלית על קבוצות האחים המוסלמים ברחבי המזרח התיכון, כפי שעשתה למשל במצרים במהלך האביב הערבי. קרמאן הדגיש כי חרף הדיווחים המוגזמים של אל-ג'זירה על כוחה של חמאס, ישנן עדויות על ירידת התמיכה בה בעזה, לאחר שתושבי הרצועה הבינו את האמת אודות ממדיה ומגבלות כוחה וגילו כי נפלו קרבן להרפתקה בלתי שקולה של תנועת חמאס.
להלן קטעים מן המאמר של קרמאן:
חמיד קרמאן[1]
"התקשורת הערבית לא חדלה לטפח מודלים של ניפוח והטעיה בזמנים של מלחמות ומשברים. דוגמא לכך הוא השדר אחמד סעיד, גדול שדרני [רדיו] צות אל-ערב, המפורסם ביותר בזמן מלחמת 1967, שהייתה אחת התבוסות הערביות הקשות ביותר במאה העשרים. דוגמא נוספת היא שר ההסברה במשטר סדאם חוסיין, מחמד סעיד אל-צחאף, שהצטיין בקידום מודל תקשורתי המבוסס על האדרה עצמית והשליית העמים הערביים באשר ליכולות הצבאיות [של עיראק] ואודות חיילים המצוידים באסטרטגיות ותוכניות אשר יביסו את האויב, יחלישוהו ויחשפו את חרפתו וכשלונו. כאשר נפלה בגדאד, בירת עיראק, נפל גם ההיגיון שלנו בביצת התמימות הפוליטית שיצר מחמד סעיד אל-צחאף באמצעות המלים והמונחים שלו.
כיום, בעוד המלחמה הישראלית ההרסנית נגד רצועת עזה נמשכת, חוזרים חלק מאמצעי התקשורת הערביים לייצר ולטפח מודלים של ניפוח והטעיה תקשורתית כדי לשרת אג'נדות פוליטיות של מדינות במזרח התיכון.
התעשיה הזו גלויה לעיני המתמחים בתחום התקשורת והפרשנים הפוליטיים; היא מייצרת מודלים שמצטיינים בייצור תיאורים מפורטים והסברים ומונחים אשר משחקים במוחם של העמים הערביים, הטעונים ברגש של 'מורשת התבוסה', כדי שיאמינו לנאמר להם במסגרת שטיפת מוח הערבי הקולקטיבי. ישות הופכת להיות ענק, ותנועה הופכת להיות צבא כביר. הענק לא נותר, והצבא הכביר לא שורד.
מאמר [זה] ישפוך אור על הסיקור התקשורתי של אחד מהערוצים הלווייניים הנתמכים על ידי מדינה מפרצית קטנה [הכוונה לערוץ אל-ג'זירה של קטר] המבוסס על ניפוח והגזמה של יכולות תנועת חמאס מצד כתביו ופרשניו הפוליטיים והצבאיים. הערוץ הפך את התנועה לישות שוות כוחות לכיבוש [קרי, ישראל], שלו יכולות צבאיות עצומות, ותמיכה של ארה"ב.
הסיקור התקשורתי הזה נמשך במסגרת דרך הפעולה וקשרים פוליטיים מרובים והנה אנו מופתעים בין לילה מנפילת צפון רצועת עזה בידי צבא הכיבוש, ומכך שהכוח הצבאי הפשוט והמוגבל שבידי תנועת חמאס לא עצר את טורי המשוריינים והרגלים הישראליים, שהתבססו בתוך הרצועה בכמה אזורים. זה מצד אחד, ומצד אחר תנועת העזיבה אל הדרום מתגברת, לא מתוך פחד אלא מתוך מיאוס מן המלחמה שנכפתה על התושב הפלסטיני ברצועה. הוא הבין את האמת, שהוא לבדו קורבן של הרפתקה בלתי שקולה של תנועת חמאס, אשר אין לה את המרכיבים הנחוצים לעמידה איתנה, למעט נאומים בתקשורת ובטלוויזיה, מפי אלילים שלעתים הם רעולי פנים, ולעתים הם באים מפי מי שחיים חיי מותרות ונעים בין בירות של מדינות ערביות. נאומים אלה קוראים תגר על הפשע הישראלי החמוש בתמיכה מערבית, באמצעות סיסמאות ומילים חלולות, במיוחד לאחר שמה שמכונה ציר ההתנגדות ואדונו [חסן נצראללה] ומנהיגו העליון [ח'אמנאי] – מי ייתן ואללה ישמר לאורך ימים את צילו – רעדו [מפחד] אל מול הציים האמריקאי והבריטי, שמיהרו להראות את כוחם ואת המשך שליטתם באזור.
חזרה לסיקור, שאין לו שום קשר למגמות ותיאוריות תקשורתיות, כפי שיש לו קשר למדיניות של המדינה [קרי, קטר] שמטפחת את הערוץ [קרי, אל-ג'זירה] ותוכניותיו התקשורתיות כדי שישמש כלי של עוצמה רכה בשירות האג'נדות שלה, המבוססות על מניעת המודעות וההבנה הערבית. דבר זה תואם את האינטרסים של אותה מדינה, ליצור ריק שלטוני אותו תמלא באמצעות שליטתה והשפעתה המדינית והכלכלית על קבוצות האחים המוסלמים במזרח התיכון וזאת על ידי פופולריזציה מוגזמת שלהן בכלי התקשורת שלה.
פופולריות זו אינה תואמת את היכולות של קבוצות אלה, בדיוק כפי שקרה במצרים בזמן שלטונם של מחמד מרסי וחבורתו, לאחר שאותה מדינה והערוץ שלה שיווקו את מהפכות האביב הערבי, ויצרו ריק פוליטי על ידי הפלת המשטר הקיים. אותה מדינה השתתפה בסלילת הדרך להגעת האחים המוסלמים אל כס השלטון, רק כדי שיתמוטטו לאחר שממדיהם הטבעיים לא אפשרו להם להתמודד עם ניהול המדינה והאתגרים שנצבו בפניהם. הם התפזרו כאפר בפני משב רוח הצבא ומדינת העומק – הדיפסטייט -המצרית.
כיום הסיקור הזה חוזר שוב במדויק עם תנועת חמאס, מטעם אותה מדינה [קרי, קטר] והערוץ שלה [אל-ג'זירה], המצטיינים בניפוח תקשורתי ופוליטי אודות משקלה, ממדיה וכוחה של התנועה. זאת באמצעות תיאורים והסברים הרחוקים לחלוטין מן המציאות של המלחמה המתחוללת ושל הנעשה בשטח.
הטרגדיה אינה רק המלחמה, מראותיה וקורבנותיה, אלא גם ההרס החוזר ונשנה והאתגרים הנובעים ממנו, מולם תעמוד תנועת חמאס בלי יכולת לספק אמצעי תמיכה ואפשרויות לשיקום הרצועה וניהול ענייניה. העם הפלסטיני החל להתנער מן התנועה אשר הותירה אותו חשוף מול מכונת ההרג הישראלית, לאחר שהתגלו ממדיה של התנועה ומגבלות כוחה.
עדויות רבות החלו לצוף על פני השטח, והן מצביעות על דעיכת השפעת חמאס ברצועה. בסיס התמיכה העממי שהנהגות התנועה התהללו בו לשווא, החל לדרוש ממנה דין וחשבון שכותרתו היא: תנועת חמאס לא הייתה מוכנה למלחמה, והיא לא תוכל לטפל בתוצאותיה"[2].
