כללי

על העתיד

 

מאת: יגאל כרמון

 

האינטלקטואל המרוקאי והידוע טאהר בן ג'לון, אליל השמאל באירופה, כתב בשבועון הצרפתי  לה-פוינט: "הבעיה הפלסטינית מתה ב-7 באוקטובר. היא נרצחה בידי גורמים פנאטיים, מזוהמת באידאולוגיה אסלאמיסטית מן הסוג הגרוע ביותר".[1] אכן, הסכסוך הפלסטיני-ישראלי לא יוכל עוד להיפתר על יסוד הפרדיגמות של לפני ה-7 באוקטובר. הן מתו ועברו מן העולם. אנו חיים במציאות חדשה.

 

לאחר ה-7 באוקטובר לא יסכים אף ישראלי שביטחונו יהיה נתון בידי ערבים. הניסוי של אוסלו אשר הושתת על הרעיון שכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, שיפעלו ללא הגבלה של בית המשפט העליון של ישראל ושל ארגוני זכויות האדם הישראלים הם שידאגו לביטחון אזרחי ישראל - רעיון שהתמוטט פעם אחר פעם בשלושים השנים האחרונות בהתקפות טרור - התנפץ עתה לרסיסים עם יותר מ-1,400 קורבנות ישראלים שנרצחו באכזריות שאין לתארה ב-7 באוקטובר – גברים, נשים וטף, זקנים, נערות בפסטיבל מוזיקה, גם שורדי שואה.

 

שוב אין תקווה להסכם שלום עם אף גורם פלסטיני. העתיד הפוליטי של הגדה המערבית יהיה בסופו של דבר כפי שתיארו ראש הממשלה יצחק רבין בנאום כנסת, שבועיים לפני הירצחו: הגדה המערבית תהיה ישות אוטונומית שאיננה מדינה, והביטחון בידי ישראל. הוא קבע זאת לאחר ניסיון מר עם אש"ף שלא קיים את מחויבותו לשמור על הביטחון, ולמעשה תמך בטרור.

 

מה שעשתה התנועה הנאצית הברברית חמאס הוא דבר אחד, אולם מה שנחשף לאורכו ולרוחבו של כל העולם הערבי והמוסלמי הוא דבר אחר: תמיכה גורפת בחמאס גם לאחר שנודע כל מה שעשתה. (מבין 150 מיליון מוסלמים רק שניים-שלושה מוסלמים ליברלים התייצבו בפומבי נגד חמאס. יש כמובן עוד אחדים שאינם מעיזים לדבר, פן יירצחו).

 

מעט מאוד ישראלים יראו עתה משמעות כלשהי בשלום עם הפלסטינים ועם העולם הערבי בכללו. ואכן, ישראל יכולה לשגשג בלעדיו. מה שנחשב פעם קלף לבחירות בישראל, שלום עם הערבים, הפך  לאחר ה-7 באוקטובר למכשול.

 

מה שניתן היה לראות מעל כל מסכי הטלוויזיות ברחבי העולם הערבי, המוסלמי ושל המוסלמים בעולם המערבי, הוא שליבם של ההמונים עם חמאס, עם האידיאולוגיה שלה ועם מה שעוללה ב-7 באוקטובר. עכשיו הכל ברור: העולם הערבי והמוסלמי לא השלים מעולם עם קיומה של ישראל, ובכל פעם שיש מלחמה – כמו ב-7 באוקטובר – הרגש השולט בקרב המוני העם, להבדיל משליטיהם הדיקטטוריים, הוא תמיכה במשמידים. רגשותיהם האמיתיים פורצים החוצה – גם באירופה ובאמריקה - והמשטרים הערביים שעשו שלום עם ישראל רועדים לנוכח ההפגנות האנטי-ישראליות האדירות שמאיימות עליהם עצמם במישרין. 

 

מנהיג הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, אשר פרסם הודעה שחמאס איננה מייצגת את העם הפלסטיני, נאלץ להסיר אותה מיד, ובכך הוא ביטל את עצמו ואת מעמדו כ"נציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני", מעמד אשר אש"ף תבע לעצמו כל השנים.

בעתיד הנראה לעין, הדבר החשוב היחיד שיעמוד לנגד עיניהם של אזרחי ישראל בכל בחירות – שמאל, ימין ומרכז, בלא  הבדל – יהיה ביטחון ביבשה, בים ובאוויר. שום סיכונים לא יילקחו עוד.

 

עזה לא תשוקם ב-20 השנים הבאות

אין לפלסטינים אישיות דומה לזו שהייתה לגרמנים אחרי התקופה הנאצית בדמותו של הקנצלר קונרד אדנאואר. עבאס הוא גווייה פוליטית. אלה שחושבים שיוכלו להציב אותו בעזה, חיים באשליה. הוא לא יאחז ברסן השלטון שם ואם ינסה, יירצח על ידי חמאס.

 

אחריות המשטר של קטר ואחריתו

בעוד איראן היא האחראית להיערכות הצבאית של חמאס – הנשק, התכנון, האימון והביצוע - הגורם הפושע הנוסף שעמד מאחורי מתקפת ה- 7 באוקטובר ושבלעדיו מתקפה זו לא היתה יכולה להתרחש הוא המשטר הקטרי. חמאס היא קטר וקטר היא חמאס. קטר הכריזה מלחמה על ישראל באמצעות חמאס. דמם של אזרחי ישראל הוא על ידיו של האמיר של קטר, תמים אאל ת'אני, ובני משפחתו, וכן חובה לומר את האמת – גם על ידיו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אשר בעשר השנים האחרונות שיתף פעולה עם קטר בהעברת 1.5 מיליארד דולרים לחמאס, כסף אשר שימש לבניית כוחה הצבאי: ארסנל עצום של טילים שנורים מדי לילה על תל-אביב, כוח חמוש של 30,000 רוצחים ומערך תת-קרקעי מתחת לעזה, בהמתנה לצה"ל שייכנס למלכודת המוות שהוכנה לו.

 

מניעיו של נתניהו בשת"פ זה עם קטר, ובאמצעותו עם חמאס, צריכים עדיין להתברר. מה שנתניהו הבהיר לרבים במערכת הביטחון - רעיון עוועים שרבים נתפסו לו - הוא שהוא 'קונה את חמאס', שחמאס מורתעת ושואפת ל"הסדרה", למרות כל דוברי חמאס ופרסומיהם הגלויים שאותם מכון ממרי פרסם. נתניהו מעולם לא קנה את חמאס; הוא מכר את חיינו. כל טיל, כל רוצח, כל תחמושת, כל אופנוע, רחפן וכלי רכב, כל פיסת ציוד צבאי, כל מנהרה, כל עזה מתחת לקרקע הערוכה לקבל את כניסת חיילי צה"ל – הם קטר. 

 

קטר צריכה לשלם על פשעה, והיא אכן תשלם עליו, למרות כל משחקיה הפוליטיים, כביכול היא רק מתווכת בין הצדדים. תפקידה יתגלה למרות השוחד העצום שהיא שופכת על פוליטיקאים במערב, (והדברים הללו ידועים באירופה ובארה"ב). בלעדי קטר לא היתה חמאס יכולה לעשות מה שעשתה, וגם היום השפעתה של קטר על החמאס היא מוחלטת והיא יכולה להציל את כל בני הערובה אם יופעל עליה לחץ מאסיבי. צריך לזכור, משפחת אאל ת'אני, משפחת הפשע השולטת בקטר, איננה תומכת רק בחמאס. היא תומכת בכל ארגוני הטרור האסלאמיסטי – דאעש, אל-קאעדה, טליבאן והאחים המוסלמים. קטר הסתירה בדוחה את מי שתכנן את פיגועי ה-11/9 – ח'אלד שיח' מוחמד, וכאשר באו אנשי אף. בי. איי. לעצור אותו שם והודיעו על כך רק לאמיר עצמו, ח'אלד שיח' מוחמד נעלם תוך שעות מעטות. על כך מספר לא אחר מאשר ריצ'רד קלארק, יועצם של הנשיאים קלינטון ובוש לנושאי מודיעין.[2]

 

בארה"ב ובאירופה יש תביעות משפטיות על מימון טרור על ידי קטר שסייעה לארגוני טרור רבים והיא נתבעת על ידי קרובי הקורבנות. גם אפשר שיהיו אנשים פרטיים – יהודים שאיבדו את יקיריהם בהתקפת הרצח של חמאס - שינקמו במשפחת אאל ת'אני מתוך דחף אישי ולא בשליחות הממשלה, כמו חבורות "הנוקמים" בנאצים אחרי מלחמת העולם השנייה. לא יארך הזמן עד שהעולם יכיר את תפקידה של משפחת הפשע של אאל ת'אני ותמיכתה בטרור האסלאמיסטי העולמי. גורלה נחרץ.

 

לקטר יש שני ערוצי טלוויזיה: אל-ג'זירה ואל-ערבי הפועלים בשירותה של חמאס. לבושתה של ממשלת ישראל המופקרת והכושלת, הערוצים הללו - דמויי הרדיו של יוזף גבלס בגרמניה הנאצית – מפעילים מערך משרדים וכתבים בישראל, וכמובן גם בעזה המופצצת בכל יום, ורק משרדי אל-ג'זירה ואל-ערבי זוכים לחסינות והגנה. הכרזת המלחמה עצמה בבוקר שבת ה-7 באוקטובר, על ידי מוחמד דיף, המפקד הצבאי של חמאס, בה קרא לכל הערבים והמוסלמים לצאת למלחמה בישראל, נעשתה בשידור בשני הערוצים הללו אל-ג'זירה ואל-ערבי, ומאז מזה שבועיים הם מהווים רמקול אדיר למסרים המבצעיים והתעמולתיים של חמאס ודובריה.

 

ממשלת ישראל הכריזה שהיא במצב מלחמה וחוקי החירום של שעת מלחמה הינם בתוקף. לפי חוקי שעת חירום אלה אפשר היה לסגור את ערוצי האויב הללו תוך חצי שעה, אלא שהממשלה לא סגרה אותם גם לאחר שבועיים של מלחמה. פירושו של דבר ששיתוף הפעולה הקטלני בין ראש הממשלה לקטר נמשך, גם לאחר 1400 נרצחים, מאתיים חטופים וירי טילים לילי על אוכלוסייה אזרחית בישראל, בתל-אביב ובכל הארץ.

 

לשידורים  של ערוצים חמאסיים-קטריים אלה יש עוצמה אדירה לא רק ברמה האידאולוגית שמשפיעה על רוח הלחימה של אנשי החמאס, אלא גם ברמה המבצעית הספציפית. כתביהם מסתובבים ליד ריכוזי צה"ל בדרום ובצפון עם תעודות הסמכה של לשכת העיתונות הממשלתית ומעמידים בסכנה את חיילי צה"ל, לבושתה של ממשלת ישראל המופקרת, שאין לה מושג על פעילותם.[3]

 

מזה שנים מתיימר נתניהו להשוות עצמו לווינסטון צ'רצ'יל. האם צ'רצ'יל היה מרשה לגבלס לשדר מלונדון בזמן מלחמת העולם השנייה?

 

גורל עזה ותושביה

ישראל חייבת להמשיך בהפצצות על מנת להשמיד את כוחה של חמאס. זהו הכרח טרגי, כי ההפצצות יצרו אסון הומניטרי שיש לפתור אותו במהירות האפשרית, בכל המאמצים ההומניטריים. ישראל צריכה להיות אחת המדינות הנוטלות חלק במאמצים האלה יחד עם העולם המערבי כולו, כדי לספק מזון, מים וחשמל דרך מסדרון הומניטרי.

אולם, עזה כמרכז של חיים לא תוסיף להתקיים. היא תיהפך לזירה צבאית של עימות בין ישראל לאויביה, יהיו אשר יהיו, לפחות בעשור הקרוב, עם התלקחויות גדולות חוזרות ונשנות כל שנה או שנתיים. 

כל מי שיעז לירות משם לישראל – כאותו חייל יפני אחרי מלחמת העולם השנייה שלא ידע שהמלחמה הסתיימה – יופצץ. לא תהיה חזרת אזרחים לעזה עד אשר יובטח ביטחון ישראל, ולכך אין סיכוי לפחות בעשרים השנים הבאות.

 

לאזרחי ישראל תושבי עוטף עזה שגם הם הפכו לפליטים - צפוי גורל דומה; הם לא ישובו לבתיהם  והדרום יהפוך לאזור עימות (כמו בקעת הירדן שחיה במקלטים מתחת לקרקע בסוף שנות השישים)  וביטחון מוחלט לא יבוא בעשרים השנים הקרובות. עוטף עזה יהפוך למוזיאון מת דמוי "יד ושם".

אזור דרום הרצועה יהפוך למחנה פליטים גדול, שיתקיים שם בעשורים הבאים, כמו מחנות הפליטים שהוקמו בסוריה, תורכיה, עיראק וירדן שמתקיימים שם מזה יותר מעשר שנים בסיוע ארגונים הומניטריים בינלאומיים. ישראל חייבת לתרום את חלקה בסיוע הומניטרי לפליטים אלה.

 

בעוד כמה עשרות שנים, יהפוך צפון הרצועה להיות אתר זיכרון רחב ידיים כמו נורמנדי אחרי מלחמת העולם השנייה. יחלפו דורות אחדים בטרם יתקיים דיון בהסדר זמני כלשהו על גורלו.    

 

גורל החטופים

על ישראל להכריז מיד שהיא מוכנה לשחרר את כל המחבלים העצורים בבתי הכלא שלה תמורת כל בני הערובה הישראלים והלא-ישראלים. זה צו מוסרי שממשלת ישראל חייבת למלא מיד. אם חמאס תחגוג זאת כניצחון - שעה שעזה נהרסת כליל בהדרגה – יבושם לה. הדבר רק יוסיף לפשעיה ההיסטוריים וגם יצדיק בעיני המערב את ההפצצות הנמשכות של ישראל.

 

ניסיונות ממשלת ישראל להתמקח על גורל בני הערובה, במקום להציע את כל אסירי הטרור בישראל בתמורה לכל בני הערובה, הוא פשע. ישראל חייבת להראות שהיא מוכנה לתת כל מה שבידיה, כולל רוצחים המרצים מאסר עולם, תמורת שחרור בני הערובה כולם – תינוקות וילדים שהוריהם נרצחו. אנו חייבים זאת למשפחותיהם, ולא פחות מכך לנשיא ביידן, שגילה מנהיגות מוסרית והתייצב לצד העם בישראל ברגע האמת ובכך השפיע על כל ראשי מדינות אירופה לנהוג כמוהו, לתמוך בישראל ולהניח בצד את כל השיקולים הפוליטיים החולפים.

 

לקטר משקל מכריע לגבי גורל החטופים משום שהשפעתה על חמאס היא טוטלית ולמעשה היא שותפה בהכרזת המלחמה עלינו חרף התחזותה למתווכת. מקטר לא צריך לבקש עזרה בעניין החטופים, אלא להפעיל עליה לחצים מסיביים, כאלה שמערכות הביטחון והמודיעין שלנו יודעות להפעיל, כך שקטר תהפוך תוך ימים למדינה נטושה מזרים ובכך למעשה תחדל להתקיים. או אז יתברר שהחטופים - ללא אבחנה בין אזרחים לחיילים - מוחזרים לישראל בתוך שעות.