המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות בתקשורת הפלסטינית לעימות בין חמאס לפת"ח
5/6/2007


תגובות בתקשורת הפלסטינית לעימות בין חמאס לפת"ח

 

"המצב ברצועת עזה ובפרט בעיר עזה מפחיד. מעשי רצח מתבצעים בסיטונות תוך שימוש בכל אמצעי הלחימה... כל סוג של שנאה שאדם יכול להעלות בדעתו מניעה את מכונת הרצח לכל כוון בכל זמן ומקום... במסגדים... ובבתי ספר... הוצאות להורג... תקיפת בתי בכירים והשפלת בני משפחותיהם... ילדים ואזרחים חפים מפשע נרצחים..." (טלאל עוכל, בעל טור ביומון הרש"פ, אל-איאם 17.5.2007)

 

הקדמה

הגל הנוכחי של העימותים האלימים  בין הפת"ח לבין החמאס הוא מהקשים שידעה הרשות הפלסטינית, במיוחד נוכח העובדה שהוא פרץ זמן קצר יחסית לאחר הסכם מכה שאמור היה לשים קץ ללחימה ההדדית. מספרם הגבוה של הנפגעים והאימה בחוצות עזה, כולל כיתור עיתונאים והגבלת פעילותם תוך איומים על חייהם, יצרו מחאה פלסטינית וערבית וביקורת נוקבת הן על הרש"פ והן על החמאס.

 

ההשלכות הקשות ביותר של העימותים היו ההתבטאויות הפומביות של תושבים המייחלים לכניסה ישראלית לעזה, ותחושת חוסר האמון שתשתרר בקהילה הבין-לאומית כלפי הפלסטינים ביכולתם להקים מדינה ולנהל אותה, לכבד הסכמים ולכונן שלום.

 

בין ההצעות שהועלו בתקשורת הפלסטינית לפיתרון המצב היו אינתיפאדה שלישית הפעם נגד התוהו ובוהו הפנימי וכן שיגור כוחות בין-לאומיים או ערביים כדי להשכין שלום בין פת"ח לחמאס.   

פת"ח וחמאס מטילות זו על זו את האחריות

דוברי פת"ח ואש"פ האשימו את החמאס כי היא מבצעת הפיכה נגד הרש"פ וחותרת להשתחרר מהסכם מכה. הוועד הפועל של אש"פ פרסם הודעה: "מה שמתרחש ברצועת עזה הוא תוכנית הפיכה נגד מנגנוני הביטחון הלגיטימיים כדי לכפות בכוח הנשק את הלגיטימיות של המליציות החמושות, ובמיוחד את הלגיטימיות של 'הכוח המבצע', המיליציה השייכת לחמאס, על חשבון הלגיטימיות של גורמי הביטחון הלאומי הפלסטיניים. כזכור, מחמוד עבאס הודיע ש'הכוח המבצע' הוא בלתי חוקי."[1]

 

הוועדה המרכזית של הפת"ח פרסמה הודעה: "מאחורי שפיכות הדמים הפלסטינית בידי פלסטינים עומדים מנהיגים מקומיים ומנהיגי שטח של תנועת החמאס, החותרים להפיל את ממשלת האחדות הלאומית ואת הסכם מכה."[2] תופיק אבו ח'וצה, דובר הפת"ח, הטיל את האחריות על הנהגת החמאס בשל איבוד שליטתה על הקבוצות הצבאיות."[[3

 

סגן ראש הממשלה, עזאם אל-אחמד, דרש להוציא מן הרחוב את כל החמושים השייכים לארגונים ולמפלגות, כולל הפת"ח והחמאס. "נשיא הרש"פ הוציא צו נשיאותי בדבר אי הלגיטימיות של הקמת 'הכוח המבצע' כבר ביום השני לאחר ששר הפנים הקודם סעיד ציאם הכריז על הקמתו." בהזדמנות אחרת שב וקרא עזאם אל-אחמד לפרק את "הכוח המבצע" בהאשימו את אנשי הכוח  בביצוע הוצאות להורג שדחקו את הפלסטינים על סף מלחמת אחים."[4]

 

בכיר ברשות השידור הפלסטינית ובעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", יוסף אל-קזאז, כתב: "ריחות של ארגון 'אל-קאעדה' עולים ממה שמתרחש בעזה על ידי אנשי התוהו ובוהו הביטחוני, רוצחי אנשי הביטחון הפלסטיניים ורוצחי ילדים ונשים לעיני ראש הממשלה [אסמאעיל הנייה]  השייך לחמאס ואינו מסוגל לרסן את קבלני התוהו ובוהו."[5]

 

לעומת זאת, האשימו דוברי החמאס את הפת"ח כי היא משתפת פעולה עם ארה"ב ועם ישראל וטענו כי הזרם המהפכני בפת"ח מתמרד. בתגובה לדרישת עזאם אל-אחמד לפרק את 'הכוח המבצע', דרשה תנועת החמאס להסיר את חסינותו של עזאם אל-אחמד לקראת העמדתו לדין. פוזי ברהום, דובר החמאס, אמר: אל-אחמד מייצג את הממשלה ואת המועצה המחוקקת ואת סיעת פת"ח, כיצד הוא מורה לחסל כוח משטרתי לגיטימי?"[6] אימן טה, נציג חמאס, תהה: "מדוע עזאם אל-אחמד אינו מדבר על הכוח המבצע של הפת"ח ועל חוסר הלגיטימיות שלו ועל מעשי הטבח שהוא מבצע בתושבים. מדוע אינו מדבר על מועדון הנשיאות שהפך חדר הוצאה להורג של תושבים והתרת דמו של העם."[7]

תנועת החמאס טענה: "מטוסי  ישראל לא היססו להיענות לקריאתו של המנהיג הפתחאוי עזאם אל-אחמד לחסל את הכוח המבצע השייך למשרד הפנים."[8]

 

תנועת החמאס תיארה את המתרחש בעזה כמרד של כמה מפקדים מהזרם המהפכני בפת"ח נגד הממשלה וההסכמים בין הנשיא אבו מאזן לבין ראש הממשלה."[9] יועצו המדיני של ראש הממשלה הפלסטינית, אחמד יוסף, האשים קבוצות בפת"ח ובמנגנוני הביטחון "בקבלת הוראות מישראל ומארה"ב להסלים את האלימות. שתי התנועות זקוקות להסכם מכה שני כדי לפתור את הבעיות שנותרו דוגמת ההיררכיה במנגנוני הביטחון ומינוי שר פנים." כמו כן, האשים אחמד יוסף את ארה"ב ב"חיזוק קבוצת הפת"ח על חשבון החמאס."[10]

 

בהודעה שפרסמה תנועת החמאס, היא נימקה את חיסול שומרי ראשו של מנכ"ל הביטחון הלאומי, רשיד אבו שבאכ: "הזהרנו שוב ושוב מפני מעשי התוקפנות והרצח המאורגן של מי ששייכים [למגזר מסוים] ולהוצאה להורג בשטח רק מפני שאדם מסוים הוא בעל זקן... לא היתה ברירה אלא להעביר מסר לראשי מלחמת האחים שסבלנותה של החמאס הולכת ופוקעת."[11]

 

מאמר ב"אל-חיאת": הפלסטינים ניצבים בפני מלחמת אזרחים

בעיתונות הפלסטינית והבין-לאומית הועלו כמה סיבות לעימותים בעזה. אחד הגורמים עפ"י העורך לשעבר של היומון הלונדוני "אל-חיאת", ג'יהאד אל-ח'אזן, הוא הרדיפה אחרי השררה: "לא הופתעתי מגל הלחימה הפנימית ברצועת עזה וכבר כתבתי כי הפלסטינים ניצבים לפני מלחמת אזרחים וכי מטרת הברחת הנשק אל החמאס ואל הפת"ח ברצועת עזה אינה עימות עם ישראל אלא הכנה למלחמת אחים שסיבתה היחידה היא מאבק על השלטון ותאוות השררה אפילו על גופות התושבים...

 

הגורם השני שמציין אל-ח'אזן קשור לתיאוריית הקונספירציה: "ממשל בוש לחץ על הנשיא מחמוד עבאס לקיים בחירות פלסטיניות ושניהם ידעו שחמאס תזכה בהן ולא בזכות הישג כלשהו אלא בעטיה של השחיתות בפת"ח. חמאס ניצחה והרי היא מסווגת בארה"ב ובאירופה כארגון טרור וכך השיג ממשל בוש את מבוקשו. הוא החרים את הפלסטינים, הטיל מצור על ממשלתם עד כדי רעב בתואנה שחמאס טרוריסטית. כפי שהפת"ח לא האמינה כי יצאה מן השלטון כך גם החמאס אינה מאמינה כי נכנסה אליו וכך שיחקו שני הפלגים (פת"ח וחמאס) לידי אויבי הפלסטינים בארה"ב ובישראל... כיצד ייתכן שמנהיגי החמאס והפת"ח התעלמו מכך שממשל בוש וממשלות שרון ואולמרט דחפו את שתי התנועות הללו למצב הזה ושהלחימה הפלסטינית היא בעצם [שאיפה] ישראלית ?"[12]

 

חברת המועצה המחוקקת, ראויה אל-שוא, יצרה זיקה בין המצב בעזה להתנתקות: "כל מה שקורה היום הוא תוצאה של תוכנית של שרון לשבש את קידום הבעיה הפלסטינית. "היתה נסיגה חד-צדדית שהפלסטינים ראו בה ניצחון ברור. שרון והבאים אחריו ניתקו את רצועת עזה מהגדמ"ע... מה שקורה היום הוא נפילה למלכודת המתוחכמת ששרון עיצב... לשבש את פעילות החברה פלסטינית."[13]

 

סיבה אחרת שהועלתה היא התגברות השיוך השבטי והמפלגתי על השיוך הלאומי. בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", אשרף אל-עג'רמי, כתב: "אנו כעת לפני נכבה חדשה שהחלה בעצם כאשר האינתיפאדה השנייה הפכה לתוהו ובוהו של חמושים זמן קצר לאחר שפרצה. החברה הפלסטינית נשחקת וערכי ההשתייכות הלאומית הולכים ונעלמים ואת מקומם תופסים השיוך המפלגתי והשבטי ואינטרסים אישיים."[[14

 

הסכם מכה, טוען אבראהים אבראש, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת אל-אזהר, לא טיפל בבעיות האמיתיות. "בהסכם מכה לא טופלו הסיבות האמיתיות לסכסוכים, משום שלכל פלג יש אסטרטגיה והשקפה ויחסי חוץ הסותרים את אלה של האחרים... הסכם מכה לא פתר בעיות הקשורות לבנייה מחדש של מנגנוני הביטחון וסוגיית [הארגון מחדש] באש"פ"[15]

השלכות הלחימה בין הפת"ח לחמאס

העימותים הן בבחינת רצח הבעיה הפלסטינית

עבדאללה עואד, בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", תקף בחריפות הן את הפת"ח והן את החמאס: "בין רצח לרצח, בין חטיפה לחטיפה... ממשיכים מנהיגינו לשבת על כיסאות פיקטיביים ולבשר על התנגדות, שחרור, אחדות ושיבה...  כולם שקרנים. הנשק שרוצים לשמור עליו [בנימוק] שהוא נשק ההתנגדות הוא נשק של טרור ורצח פנימי... אתם רוצחים את הבעיה [הפלסטינית], את העם ואת העתיד... הוי רוצחים, שיבשתם את עולמנו, סירסתם את הלאומיות שלנו, הזניתם את ההתנגדות שלנו... הפכתם את חיינו לגיהינום. הגיהינום קל יותר... קחו את ממשלתכם, את המליציות שלכם ואת הכנופיות שלכם ולכו לגיהינום."[16]

 

בנימה דומה כתב עבד אל-נאצר אל-נג'אר, בעל טור ביומון הרש"פ: "הוי הרוצחים ברחובות עזה, אנו מודיעים על התנערותנו מכם. ודאי לא יצאתם מן הרחם של הארץ הקדושה, אתם מתועבים, מחפשים אחר שברי שלטון ותועלת [לעצמכם]. אינכם מוסלמים וגם לא מאמינים... אנו מתביישים לדבר בקול רם על הפלסטיניות שלנו לאחר שהתגאינו בעבר בפלסטיניות של ההקרבה, של המהפכה ושל מסירת הנפש. הוי שכירי חרב, בגדתם בחלומותינו ורצחתם את מדינתנו המובטחת. האויבים השתמשו בכם כסוס טרויאני. הוי רוצחים, אתם השטן של פלסטין... דעו כי כל קליע שאתם יורים ברחובות עזה, תהא אשר תהא השתייכותכם, יהפוך לקללה שתרדוף אתכם עד [שתגיעו] לקבריכם. הוי רוצחי עזה, ... אין לכם מקום עוד לאחר שרצחתם את כל היופי שבנו."[17]

 

העולם מפקפק ביכולת הפלסטינים להקים מדינה

הפלסטינים מוטרדים מכך שהעולם יחדל להביע בהם אמון. בסאם אבו שריף, ששימש יועצו של ערפאת, כתב: "המצב בעזה הגיע לפיצוץ והמסר הישראלי למערב ולוושינגטון הוא 'האם באמת אתם רוצים שאלה יקימו מדינה עצמאית? אם הם יורים זה על זה מה יעשו כאשר יקימו מדינה. אם הם מפירים הסכמים שחתמו זה עם זה וביניהם ובין הערבים מה יעשו בהסכמים עם ישראל?'"[18]

 

יוסף קזאז: "עד עכשיו אינני יודע מדוע חוששים רוב הבכירים אצלנו להכריז בכנות כי אנו, הממשלה, המוסדות הביטחוניים והעם, נכשלנו ביישום החוק ובכיבוד הביטחון. אנו שקועים בפולחן התוהו ובוהו ובהחרבת מוסדות ארצנו ובתינו. מדוע אנו כועסים על אלה האומרים כי הפלסטינים אינם מסוגלים לנהל את ענייני ארצם?"[19]

 

געגועים לכיבוש הישראלי

אחת התוצאות של העימותים הפנימיים בין הפלסטינים היא ייחול לחזרת ישראל לעזה. כתבים בשבועון הערבי הישראלי "אל-צנארה", פאיז עבאס ומחמד עואד, דווחו כי "תושבים בעזה מייחלים שישראל תיכנס לרצועת עזה כדי לחסל גם את החמאס וגם את הפת"ח ואחר כך תיסוג. כמו כן, אמרו כי הם מתגעגעים לכיבוש הישראלי לאחר האירועים ומעשי הטבח, שהרי ישראל רחמנית יותר מאלה שאפילו איננו יודעים מדוע הם נלחמים זה בזה ומדוע הם טובחים זה את זה. אנו במצב של פשע מאורגן. התנגדנו לישראל יחד והיום אנו קוראים לחזרת הצבא הישראלי לרצועה."[20]

 

בעל טור ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", יחיא רבאח, כתב: כאשר הוקמה ממשלת אחדות לאומית אמרתי לעצמי הנה ממשלת הצלה לאומית. אם ממשלה הכוללת את הפת"ח והחמאס ופלגים אחרים ועצמאים המזוהים עם הפלגים לא הצליחה להציל את המצב, פירושו שאיש לא יצליח אלא אם כן תחליט ישראל שהצבא הישראלי צריך להתערב. אז הוא יפלוש, יהרוג ויעצור אולם הפעם לא ככובש אלא ככוח שלום בין-לאומי. תארו לאן הגיע מצבנו ולאן התדרדרנו ומה עשינו לעצמנו."[21]

 

העיתונאי הפלסטיני מאג'ד עזאם כתב: "צריך שיהיה לנו האומץ להודות במציאות... מה שמונע מעבר רציני של התוהו ובוהו והאנדרלמוסיה מעזה לגדמ"ע הוא נוכחות הכיבוש הישראלי [בגדמ"ע]... והיעדרו ברצועת עזה."[22]

 

באסם אל-נבריץ, משורר פלסטיני מח'אן יונס כתב במאמרו: "לו נערך משאל עם אמיתי ברצועת עזה [לגבי השאלה] האם אתה תומך בחזרת הכיבוש? הרי שמחצית מן התושבים היו משיבים בחיוב..., אולם בפועל אני סבור ששיעור התומכים בחזרת הכיבוש הוא לפחות 70% אם לא גבוה מכך, הרבה מעבר למה שעולה בדעתם של הפרשנים הפוליטיים ושל אלה העוקבים [אחר האירועים]. נגדשה הסאה לגבי מיליון וחצי תושבים בחבל ארץ קטן זה, באמת ולא רק כמטפורה. לא רק בגלל העימותים הפנימיים, אלא כבר קודם לכן, בימי השחיתות של הרשות הפלסטינית הקודמת [לפני עליית החמאס]. זו לא העניקה לתושבים תקווה מינימאלית. גם הכוחות הפונדמנטליסטיים שעלו אחר כך הבטיחו להם שינוי ורפורמה, אך הם קיבלו מצור, אין להם פרנסה וביטחון... אם הכיבוש יחזור, לפחות לא תהיה מלחמת אחים, ותחול על הכובש חובה מוסרית ומשפטית לספק תעסוקה ומזון לאלה הנתונים תחת כיבוש, דבר שאינו קיים כיום."[23]   

 

הצעות בתקשורת הפלסטינית לפיתרון המשבר

בעלי טורים קוראים למדינות ערב לנתק קשרים עם הרש"פ

העורך לשעבר של היומון הלונדוני "אל-חיאת", ג'יהאד אל-ח'אזן, הביע מיאוס מן הפלסטינים. "אני קורא לאבו מאזן להתפטר. אני חוזר בי מהכרתי בממשלת האחדות הפלסטינית, בחמאס, בפת"ח ובכל פלגי הרשע מסייעי ישראל. אני קורא למצרים ולסעודיה בפרט ולכל מדינות ערב בכלל לנתק את קשריהן עם הממשלה הפלסטינית."[24]


בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", עומר חלמי אל-ע'ול, כתב: "נניח שהנשיא מחמוד עבאס הוא הרופא היצירתי מה עושים? האם ימתין עד אין קץ עד שתנועת החמאס תסכים לוותר על מה שהיא חושבת שהוא חלק מזכויותיה בשלטון ובמנגנוני הביטחון... מהם גבולות הדמוקרטיה? כיצד אפשר להתייחס אל יסודות הדמוקרטיה בשעה שהפלגים שולפים את נשקם, רוצחים והורסים את התושבים, את השלטון, את המולדת ואת אש"פ? מתי אפשר להשתמש באזמל? האם ההנהגה הפוליטית של הרשות קצרת יד ואינה מסוגלת לקבל החלטות מכריעות... האם הרופא המנתח חושש לרקורד הפרטי שלו [ומעדיף] שביתת נשק עם אלה שהגיעו ממערות החושך כדי להחזיר את ההיסטוריה עשרות שנים לאחור... היכן אחריותו של המנהיג הכריזמטי? היכן הם פלגי אש"פ?"[25]

 

במאמר אחר כתב אל-ע'ול: "אבו מאזן צריך להכריז על מצב חירום... להטיל עוצר למשך יומיים ויותר, כדי שכוחות הביטחון הלאומי והמשטרה יוכלו לסלק את כל החמושים מן הרחובות, מן השכונות ומן הבניינים הגבוהים, לעצור את כל המנהיגים החורגים מהחוק והסדר, לשחרר את כל החטופים הזרים והפלסטינים, לפרק בכוח את 'הכוח המבצע' משום שהחמאס רואה בו כוח לגיטימי... אם הנשיא אינו מסוגל לעשות זאת, יש לפניו כמה אופציות: להתפטר..., לדרוש מהפלגים באש"פ ומן הג'יהאד האסלאמי לשאת באחריות ולעמוד מול ההפיכה, או לדרוש מהאו"ם וממדינות ערב לשאת באחריות."[26]

בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", מחמד יאע'י, קרא לפת"ח "לעזוב את ממשלת האחדות השקרית שהרי היא אינה מרוויחה דבר מקיומה. תנועת הפת"ח צריכה לבנות את עצמה ולחזק את כוחה לקראת הבחירות הקרובות."[[27


קריאה לציבור לצאת לאינתיפאדה חדשה נגד הניצים

התסכול עקב העימותים בין הפת"ח לחמאס גרם לאישים ולבעלי טורים פלסטיניים להציע פיתרונות לא מקובלים כולל התערבות זרה והתקוממות עממית. מזכיר הוועד הפועל של אש"פ, יאסר עבד רבה, קרא לתושבים הפלסטיניים "לצאת למרי אזרחי ולארגן פעילויות [ציבוריות] כדי ללחוץ על הצדדים בלחימה הפנימית בעזה להפסיק את העימותים."[28]

 

עלי אל-ח'לילי, בכיר ברש"פ ובעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", כתב: איננו משוגעים, אנו תשעה מיליון פלסטינים ולא יאחז בנו הטירוף של קבוצה של כמה מאות מתאבדים קיצונים מתוכנו [ללכת] אל הנכבה הגדולה שאחריה לא יהיו שיקום, לא יישאר עם, לא תיוותר סוגיה פלסטינית ואפילו לא שעל אחד מפלסטין. הברירה היחידה היא [לצאת] לרחובות שם נודיע על דבקותנו בשכלנו, בתודעתנו וברצון האחד להתמודד עם אם כל הנכבות לפני שיהיה מאוחר ולפני שההיסטוריה תסחף אותנו אל מחוצה לה ותדחף את שרידינו הגיאוגרפיים לחלל המוות והנשייה."[29]

בעל טור ביומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", מוניר אבו רזק, כתב: "מדוע לא יופנו כל העטים וכל הבימות התקשורתיות כדי לעורר את פשוטי העם ולקרוא להם לאינתיפאדה חדשה שתפיל את מי שינסה לגנוב את חלומם, את דמם ואת עתיד ילדיהם פעם בשם אללה, ופעם אחרת בשם המולדת."[30]

הצבת כוח ערבי או כוח בין-לאומי בעזה

ריאד אל-מאלכי, מנהל מכון המחקרים פנורמה, כתב: "הלחימה הפנימית הפלסטינית לא תיפסק ע"י הסכמי הפסקת אש בין המנהיגים הפוליטיים והיא לא תוכרע צבאית... האופציה היחידה איננה שיבת הכיבוש כפי שמקווים חלק מאלה שאיבדו את התקווה בלאומיות... כמו כן, לא קיימת האופציה להשאיר את הסכסוך הפנימי על כנו... אין מנוס מהגעת כוח התערבות והצלה ערבי."[31]

בעל טור ביומון הלונדוני "אל-חיאת", מאהר עות'מאן, כתב כי הפיתרון המתאים הוא "לקבל את הצעת איטליה שהשמיע שר החוץ מסימו דלימה לשלוח כוחות לשמירה על השלום ברצועת עזה אם הממשלה הפלסטינית תבקש עזרה כדי לסיים את הלחימה הפנימית."[32]

 

עזה לחמאס, הגדמ"ע לפת"ח

שר ירדני לשעבר ובעל טור ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", צאלח אל-קלאב,  סבר כי הרש"פ צריכה לאמץ "רעיון מטורף" לשלוט בגדמ"ע בלבד ולהשאיר את השליטה בעזה בידי החמאס. "פלסטינים בעמדות בכירות ואחרות קוראים לגירושין לא רק בין תנועת הפת"ח לבין תנועת החמאס, ששום הסכם בינן אינו מחזיק מעמד, אלא גם בין רצועת עזה לבין הגדמ"ע... אלה שאצלם הגיע מצב היאוש והתסכול לשיאו מציעים רעיון מטורף שלפיו הרש"פ  צריכה לבטל את קיומה בעזה, לפרוש סופית לגדמ"ע ולהותיר את החמאס להקים את דוכסיותה העזתית לפי סגנונה ולפי הדרך שתגשים את שאיפותיה... הפת"ח צריכה להסתפק בגדמ"ע... ולהותיר את החמאס להתמודד לבד עם המשבר בעזה ובסופו של דבר החמאס תמצא את עצמה בעימות מול העם הפלסטיני".[33]



[1] אל-איאם (רש"פ), 17.5.2007

[2] אל-קדס (ירושלים), 19.5.2007

 [3]אל-איאם (רש"פ), 18.5.2007

 [4]אל-איאם (רש"פ),  18.5.2007, אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 20.5.2007

 [5]אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 19.5.2007

[6] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 19.5.2007

[7] אל-רסאלה (עזה), 17.5.2007

 [8]אל-רסאלה (עזה), 17.5.2007,

[9] אל-רסאלה (עזה), 17.5.2007

[10] אל-איאם (רש"פ), 18.5.2007

[11] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.5.2007

[12] אל-חיאת (לונדון), 18.5.2007

[13] אל-קדס (ירושלים), 18.5.2007

[14] אל-איאם (רש"פ), 14.5.2007

[15] אל-איאם (רש"פ), 18.5.2007

[16] אל-איאם (רש"פ), 17.5.2007

[17] אל-איאם (רש"פ), 19.5.2007

 [18]אל-קדס (ירושלים), 19.5.2007

[19] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 14.5.2007

[20] אל-צנארה (נצרת), 18.5.2007

 [21]אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.5.2007

[22] אל-רסאלה (עזה), 14.5.2007

www.elaph.com/elaphweb/elaphwriter/2007/5/236709.htm [23]

[24] אל-חיאת (לונדון), 18.5.2007

 [25]אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 20.5.2007

[26] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 21.5.2007

[27] אל-איאם (רש"פ), 18.5.2007

[28] אל-קדס (ירושלים), 21.5.2007

 [29]אל-איאם (רש"פ), 17.5.2007

[30] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 20.5.2007

[31] אל-איאם (רש"פ), 20.5.2007

[32] אל-קדס (ירושלים), 19.5.2007

[33] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 24.5.2007

תגיות