כללי

דרשן מוסלמי שחי בשוודיה בעקבות שריפת הקוראן בשטוקהולם: החברה השוודית סובלנית ואסור למוסלמים לאפשר קרע ביחסים עמה

אירוע הצתת הקוראן ב-28.6.23 מול המסגד המרכזי בשטוקהולם, בירת שוודיה, על ידי פליט עיראקי נוצרי, גרר גינויים רבים וזעם רב בעולם המוסלמי על שוודיה, ואף קריאות להענישה על כך שהתירה זאת.[1] לצד זאת, כמה בעלי טורים בעיתונות הערבית ביקשו למתן את הכעס בציבור המוסלמי ולמנוע קרע ביחסים עם שוודיה. כך למשל, אדריס אג'מי אל-מראכשי, חוקר הגות ודיאלוג, המתגורר בשוודיה ומשמש כדרשן במסגד בעיר אורברו, פרסם מאמר ביומון הקטרי אל-שרק, בו קרא למוסלמים להבין את דפוס החשיבה הייחודי של החברה השוודית בטרם ינקטו עמדה נגדה. לדבריו, שוודיה היא מדינה חילונית ודמוקרטית מובהקת הרואה בכל דת, ולא רק באסלאם, רעיון שאפשר לבקר אותו ואף ללעוג לו. עוד הסביר כי מזה מאתיים שנה שוודיה נוקטת בכל סכסוך עמדה ניטרלית, וכי החברה השוודית עצמה היא סובלנית והומנית, מתנגדת לשריפת הקוראן וחשה אהדה כלפי המוסלמים. לפיכך, קרא למוסלמים להבין ייחודיות זו ולא לאפשר קרע ביחסים עם החברה השוודית.  

 

אדריס אג'מי אל-מראכשי נושא דרשה במסגד בשוודיה[2]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו:  

 

"אין ספק כי שריפת הקוראן וביזוי הדתות, ובכללן זאת [דת] האסלאם, היא דבר שכולם מתנגדים לו ומגנים אותו. מטרת המאמר היא... לנסות להבין את הקשר בין מה שמתרחש לבין דפוס החשיבה בשוודיה לגבי חברה וזכויות אדם. מדוע [עלינו] להבין [זאת]? פשוט משום שהדבר יערוב לכך שנתמודד עם האירוע טוב יותר ונשקול את העמדות שעלינו לנקוט כלפיו. הדבר אף [יאפשר לנו] להפוך את הפרובוקציה להזדמנות. בשל העובדה [שאני] חי בתוך החברה השוודית ומתוך היכרותי מהשטח עם דרך החיים ודפוס החשיבה שלה, מן הראוי כי בעודי [מציג] ניתוח של דרכי ההתנהגות [שלה], אנסח – בתבונה ובאובייקטיביות- עובדות שישמשו כמצפן מנחה עבור המנגנונים הדיפלומטיים שלנו המבקשים לקבוע דרך להתמודדות עם אירוע כזה.

 

העובדה הראשונה היא ששוודיה, לאורך ההיסטוריה הפוליטית שלה, על גופיה ומוסדותיה הריבוניים, נקטה במשך 200 שנה ניטרליות, במובן הכולל של המונח. היא לא הייתה מעצמה אימפריאליסטית, לפחות לא בעידן המודרני. זאת, בשעה שמדינות אירופאיות רבות [אחרות] השתוללו וכבשו עמים אחרים. מאתיים שנים של ניטרליות והשכנת שלום ללא ספק הטביעו את חותמן העמוק על דרך החיים והחשיבה של האזרח השוודי הפשוט... ההיסטוריה עתיקת היומין הזו של אי התבצרות עם צד אחד נגד צד אחר, הפכה לתרבות חברתית שבגינה הגבר והאישה השוודים נבדלים מרבים מעמי האזור. שניהם [הגבר והאישה השוודים] מקבלים את האחר תוך הפגנת כבוד וידידות בלתי רגילים... יתרה מזו, האזרח השוודי ניחן בחוש אנושי מפותח... [כך למשל] בכיר [שוודי] כלשהו יכול לדחות בקשה, אך יחד עם זאת לגלות אמפתיה רבה. לא אשכח למשל... את אותה צעירה שוודית בת פחות מעשרים שנה, אשר מנעה ממטוס להמריא מנמל התעופה בשטוקהולם רק משום שהיה בו פליט אפריקאי שרצו להחזירו למולדתו, וזאת מבלי שהכירה אותו או היה לה קשר כלשהו עמו, זולת השתייכות למין האנושי!

 

החברה השוודית בעלת המאפיינים האנושיים הללו התנגדה ועודנה מתנגדת בתקיפות לניסיונות לשרוף את הקוראן. התנגדות זו באה לידי ביטוי - לפחות בתחומי העיר בה נשאתי דרשה מיד לאחר ניסיון קודם לשרוף קוראן - במסרי הגינוי להתנהגות זו ובגילוי אהדה כלפי המוסלמים מצד גורמים בעלי השפעה במדינה. בראש גורמים אלה נמצאות הכנסייה, אשר פעמוניה צלצלו בעת ניסיון קודם [לשרוף את הקוראן] מצד הדני הקיצוני, רסמוס פלודן[3] [וכן] מחלקות העירייה אשר אפשרו למוסלמים באותו יום לארגן כינוס משפחות, שכלל פעילויות למען צעירים וילדים. גם המשטרה השוודית סיפקה הגנה לכינוס מוסלמי זה במסגרת תפקידה... וחנויות המסחר הגדולות ביותר סיפקו לכינוס זה מים, מיץ וממתקים בחינם... אותו יום הסתיים בהחלפת מסרי תודה והערכה בין המשטרה, העירייה והכנסייה מחד לבין המוסלמים מצד שני... כולם הבינו כי האדם המוסלמי הוא בן תרבות ובעל רגשות אצילים. יתרה מזו, קשרי ידידות רבים נרקמו באותו היום. 

 

העובדה השנייה היא ששוודיה הינה מדינה דמוקרטית מובהקת. יש חופש לעשות בה מה שרוצים, מתי שרוצים ואיך שרוצים ובתנאי שמקבלים היתר ומצייתים לחוק. שוודיה מקפידה על אי פגיעה בזכות חוקתית זו, אשר בפרקטיקה הפוליטית שלה מגיעה לדרגה של זכות קיומית. אין ספק כי התוצאות של זה עשויות להרגיז במקרים רבים. משכילים, אנשים דתיים ואזרחים רבים קוראים לביצוע שינוי על ידי הכללת הדתות, לרבות הספרים הקודשים להן, במסגרת [הדברים] שאסור ל[פגוע בהם]... שוודיה כמדינה חילונית רואה בדת סוג של רעיון שניתן לבקרו או ללעוג לו, והמדינה מתייחסת לכך בניטרליות. ראש ממשלת [שוודיה] ביטא גישה זו [כשאמר] שהוא מתנגד להתנהגות זו, קרי לשריפת הקוראן, אלא שהוא לא יכול לאוסרה. אי איסור כזה חל גם על מוסלמים, ואכן, כמה צעירים מוסלמים קיבלו היתר, ימים ספורים לפני שריפת הקוראן, לאסוף תרומות כדי לבנות מסגדים, בעת שהצהירו בפומבי בקמפיין שלהם כי מטרתם היא לבנות מאה מסגדים בכל ערי שוודיה וכפריה!

 

לסיום, עלינו [המוסלמים] לזכור את העובדות והנתונים הללו כדי לתעל את הלהט של כעסנו [על שריפת הקוראן] בתבונה וכדי למנוע מן הטיפשים הזדמנות ליצור קרע שיהיה קשה לאחותו, [בין המוסלמים] לבין החברה השוודית החולקת עִמנו היסטוריה עתיקת יומין של רגשות אנושיים אצילים."[4]