כללי

בעקבות חזרתו של משטר אסד לליגה הערבית, מעמיק המשבר של האופוזיציה הסורית

מאת א. פרי

הקדמה

ההתקרבות של מדינות ערב אל המשטר הסורי שהגיעה לאחרונה לשיאה בחזרתו לליגה הערבית (להלן הליע"ר) לאחר 12 שנים והשתתפותו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בפסגה הערבית בג'דה ב-19.5.23[1], שבה והמחישה את חולשתה של האופוזיציה המדינית הסורית. בתחילת המשבר הסורי ב-2011 זכתה האופוזיציה לתמיכה רחבה ולהכרה ערבית ובינלאומית כנציגה לגיטימית של העם הסורי, אלא שמאז ההתערבות הצבאית הרוסית בסוריה לצידו של משטר אסד בסוף 2015, היא החלה לאבד בהדרגה מכוחה.

 

מבחינה צבאית, האופוזיציה המדינית איבדה את רוב אזורי שליטתה בסוריה וגם בשטח הקטן שהיא עודנה מחזיקה בצפון המדינה סמכותה אינה משמעותית, והפלגים החמושים בשטח שלכאורה כפופים לה פועלים במידה גדולה של עצמאות ואף נלחמים אלו באלו מעת לעת. כמו כן ארגון הטרור היאת תחריר אל-שאם (HTS)[2] ששולט על רובו של מחוז אדליב בצפון מערב סוריה, החל לפעול בחודשים האחרונים להרחבת אזורי שליטתו, על חשבון שטחים שבידי האופוזיציה בצפון מחוז חלב.[3]

 

גם מבחינה מדינית נכשלה האופוזיציה להגיע להישג כלשהו. המו"מ המדיני עם המשטר הסורי תקוע מאז 2018, ובוועדת החוקה הסורית שהוקמה ב-2019 במטרה לגבש חוקה חדשה למדינה, טרם הוסכם ולו על ניסוח סעיף אחד, מה גם שפגישותיה שמתקיימות בז'נבה הושעו מאז יוני 2022 על ידי רוסיה ובתמיכת המשטר הסורי.[4] בנוסף, החלטה 2254 של מועצת הביטחון מ-2015 שהגדירה מפת דרכים לתהליך המדיני בסוריה, קבעה שהאופוזיציה תייצג את "הספקטרום הרחב ביותר האפשרי", דבר שנתן מקום בשורותיה לגופים בעלי גישה מתונה יותר כלפי המשטר הסורי שלא דרשו את החלפתו, מה שעורר מחלוקות פנימיות בתוכה והקשה על עבודתה.[5] אם לא די בכך, האופוזיציה לא הצליחה להפוך לגוף שמקבל החלטות באופן עצמאי, והיא מצויה במצב של תלות גדולה במדינות שתומכות בה, ובפרט תורכיה שמשלמת את משכורות מרבית חבריה ואשר משרדי האופוזיציה הראשיים נמצאים בשטחה. פעמים רבות נראה היה שסדר היום של האופוזיציה משרת את האינטרסים של המדינות הללו יותר מאשר את אלו של העם הסורי.

 

בעת הזו, בעקבות חזרתו של משטר אסד לליע"ר וחידוש קשריו עם מדינות ערב, בולטת עוד יותר ההידרדרות במעמד האופוזיציה, שאיבדה כמעט לחלוטין את התמיכה הערבית בה. סעודיה היא דוגמה מרכזית לכך. בעוד שבשנות המלחמה הראשונות בסוריה תמכה סעודיה הן באופוזיציה הסורית המדינית והן בזו הצבאית, חלה בשנים האחרונות ירידה ניכרת בתמיכתה. הדבר בלט במיוחד כאשר סעודיה וירדן, שמקדמות מול משטר אסד גישה של "צעד תמורת צעד" במטרה להביא לפתרון המשבר הסורי, כלל לא הגדירו את תפקידה של האופוזיציה בתהליך זה ולא טרחו אפילו להתייעץ עמה בנושא.[6] גם תורכיה, שנחשבה לבעלת ברית משמעותית מאוד של האופוזיציה הסורית עד לא מזמן, נמצאת בחודשים האחרונים בתהליכים של הסדרת יחסיה עם המשטר הסורי, מה שמעורר בקרב האופוזיציה חששות מפני צמצום התמיכה התורכית וקיצוץ הכספים המועברים על ידה.[7]

 

על רקע זה, בלטו בשבועות האחרונים ניסיונות שונים של האופוזיציה עצמה ושל גורמים חיצוניים לשקם את מצבה ולהפכה לגורם רלוונטי, בין אם על ידי הקמת גופים חלופיים ובין אם על ידי קריאה לחידוש המו"מ עם משטר אסד. יחד עם זאת, לא נראה שניסיונות אלה צלחו בינתיים.

 

באופן טבעי חידוש היחסים של מדינות ערב עם משטר אסד וחזרתו לליע"ר עורר עליהן ביקורת מצד האופוזיציה הסורית, שטענה כי מדובר בכניעה שלהן למשטר הסורי ולאיראן. ואולם, במקביל נשמעה גם ביקורת מבית, כאשר כמה פעילי אופוזיציה האשימו דווקא את האופוזיציה הסורית הרשמית באחריות למצב, והציגו אותה כגוף מושחת ובלתי עצמאי שנכשל להנהיג את ההתקוממות העממית הסורית, ולפיכך אחראי במידה רבה לכך שמדינות ערב בחרו לחדש את יחסיהן עם משטר אסד.

 

מפגינים נגד הנורמליזציה הערבית עם אסד:"מקומו של רוצח הילדים בבתי הדין הבינלאומיים ולא בליגה הערבית"[8]

 

דוח זה יציג את הניסיונות השונים של האופוזיציה לשקם את מצבה בעקבות חזרת משטר אסד לליע"ר ואת הביקורת מבית שמתחו כמה פעילי אופוזיציה סורים על גופי האופוזיציה הרשמיים.

 

ניסיונות לשקם את האופוזיציה או להחליפה

כאמור, על רקע חידוש הקשרים של רוב מדינות ערב עם משטר אסד וחזרתו הרשמית אל הליע"ר, בלטו כמה ניסיונות לשקם את האופוזיציה הסורית או להחליפה, בניסיון להופכה לגורם רלוונטי.

 

כך למשל, בשבועות האחרונים דווח על ניסיונות חיצוניים להקים אופוזיציה סורית מדינית חדשה שתהווה חלופה ל"קואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה הסורים" שנחשבת לגוף הראשי שמאגד קבוצות אופוזיציה סוריות. אתר האופוזיציה הסורי אוריינט דיווח ב-14.4 על פגישה שנערכה בקטר של אנשי אופוזיציה סורים שאינם חברים במוסדות האופוזיציונרים הרשמיים, שנועדה לגבש הנהגה חדשה לאופוזיציה.[9] היומון הלבנוני אל-אח'באר שמקורב לחזבאללה, דיווח בהקשר זה כי קטר, שלאורך השנים תמכה באופוזיציה בנשק ובכסף ועודנה מסויגת מחזרתו לליע"ר, פועלת לעודד אנשי אופוזיציה סורים להקים גוף מדיני חדש וכולל יותר כהכנה לשלב הבא שצפוי להיות קשה יותר עבור האופוזיציה, לנוכח הפתיחות הערבית כלפי משטר אסד.[10]

 

בנוסף דווח גם על רצון סעודי להקים גוף אופוזיציה חדש שיהיה מוכן לנהל מו"מ עם המשטר הסורי על פתרון שתואם ליוזמה הערבית בענין סוריה, קרי לפי גישה של "צעד תמורת צעד" מול המשטר ושלא צפוי להביא להדחתו של הנשיא בשאר אל-אסד.[11]

 

היו גם שראו בפגישה של עשרות ארגוני חברה אזרחית סורים בפאריס ב-5-6.6.23 בהשתתפות נציגים בינלאומיים, ניסיון להקים גוף אופוזיציה חדש.[12] לצד זאת, אפילו הרעיון של מועצה צבאית שתוביל את שלב חילופי השלטון בסוריה ואשר דיווחים עליה הופיעו מאז 2021, עלה מחדש. מנאף טלאס, קצין סורי שערק מכוחות המשטר הסורי ובנו של מוסטפא טלאס שר ההגנה לשעבר, ששמו הוזכר כמי שיעמוד בראשות מועצה זו, התראיין ב-9.6 ליומון הקטרי אל-קודס אל-ערבי שיוצא לאור בלונדון, ודיבר על הקמת תנועה לשחרור לאומי שכל כוחות האופוזיציה הסורים יהיו חברים בה.[13]

 

זאת ועוד, בתגובה להתקרבות מדינות ערב למשטר הסורי ולחזרתו לליע"ר קיימה ב- 3-4.6.23 הרשות העליונה למו"מ הסורית שמייצגת את האופוזיציה בתהליך המדיני, פגישות בז'נבה בהשתתפות נציגים מגושיה השונים, שלא נפגשו זה שלוש שנים, עקב מחלוקות פנימיות. בפגישה זו השתתפו גם נציגים מארה"ב, מדינות האיחוד האירופי, תורכיה, קטר ומצרים וכן שליח האו"ם לסוריה, גיר פדרסן. בתום הפגישה פרסמה הרשות העליונה הודעה שבה הביעה את נכונותה לחדש את המו"מ הישיר עם המשטר הסורי בהתאם להחלטה 2254.[14] ואולם, ספק אם המשטר הסורי ייענה לכך, שכן גם כשהיה במצבו החלש ביותר הוא הסתייג מההחלטה, לא כל שכן כרגע כשקריאה זו של האופוזיציה נובעת ממצב של חולשה.

 

ראוי לציין כי סעודיה וירדן שמובילות בעת הנוכחית את מגמת ההתקרבות הערבית אל המשטר הסורי, הוזמנו לפגישת האופוזיציה הסורית בז'נבה, אך בחרו לא להגיע. יתרה מכך, אתר  האופוזיציה הסורי אוריינט דיווח ב- 24.6 כי כמה ימים לאחר הפגישה בז'נבה פנתה הרשות העליונה למו"מ לירדן, סעודיה, קטר, מצרים והליע"ר בבקשה לתאם ביקורים של בכיריה אצלן כדי להתעדכן על עמדותיהן של מדינות אלה בנושא הסורי, אך כולן התעלמו מהבקשה. במקרה של קטר צוין כי זו הייתה הפעם הראשונה שבה אינה נענית לבקשה של האופוזיציה להיפגש עם בכירים בה.[15]

אנשי אופוזיציה סוריים בביקורת על ארגוני האופוזיציה: כשלו בהובלת המהפכה הסורית

בעקבות חזרת המשטר הסורי לליע"ר ונוכח מצבה הקשה של האופוזיציה הסורית, בחרו כמה אנשי אופוזיציה להטיל את האחריות על גופי האופוזיציה הרשמיים. לדבריהם, מנהיגי האופוזיציה הרשמית התנהלו באופן כושל, לקו בשחיתות ובתאוות השררה והמשרות ואף פעלו בשירות אינטרסים של גורמים זרים ולפיכך עליהם להתפטר.

 

חוקר סורי: האופוזיציה במצב של מוות קליני; עליה להתפטר

כך למשל, החוקר הסורי, רשיד אל-חאג' צאלח, תיאר במאמר שפרסם באתר syria.tv ב-26.5, שבוע לאחר כינוס הליע"ר בהשתתפות בשאר אל-אסד, את האופוזיציה הסורית כמוסד מושחת וחלש שלא יכול להמשיך להתקיים במתכונתו הנוכחית. הוא כתב: "הבעיה של האופוזיציה הסורית חוזרת אל ראשית המהפכה הסורית והיא מתבטאת בשלוש נקודות: הראשונה היא שהאופוזיציה הרשמית - המועצה הלאומית הסורית ולאחר מכן הקואליציה [הלאומית של כוחות האופוזיציה הסורים] - סמכה על הקהילה הבינלאומית ועל תמיכה צבאית יותר מאשר על הסורים ועל תנועת המחאה הפנימית; הנקודה השנייה היא שלאופוזיציה לאומית אסור בשום אופן לקבל כספים ושכר ממדינות אחרות, באופן סדיר...; והנקודה השלישית היא שהנהגת [האופוזיציה] חיה במשך עשרות שנים בחו"ל וביקרה ב[סוריה] רק לשעות מעטות, כמעט בסתר, דבר שהרחיקה מחוויית אירועי המהפכה ומהסבל הנורא של האנשים. כל הנקודות הללו הרחיקו את האופוזיציה הרשמית מהסורים והפחיתו את שביעות רצונם ממנה. התוצאה הייתה שהסורים סבלו במשך יותר מעשר שנים מאופוזיציה חלשה וממוסד שסובל מפרוטקציות, שחיתות ותפקוד לקוי. חמור מכך, היא נאחזה בשלטון ועסקה בהישרדות בו יותר מכפי שעסקה במהפכה ובהצלחתה ולא הייתה לה עוד שום יכולת להשפיע על הזירה המדינית...

 

לא ניתן להסביר את המהלך של חזרת אסד לליע"ר אלא בראש ובראשונה כעדות לכישלונה החרוץ של האופוזיציה הרשמית. זהו כישלון שהסורים שילמו את מחירו פעמים רבות והגיע הזמן שיפסיקו לשלם את מחירן של טעויות שלא הם ביצעו. לאחר יותר משבוע מאז ביקורו של אסד בסעודיה [כדי להשתתף בפסגה הערבית] ואי נשיאתה של הקואליציה [הלאומית הסורית] בשום אחריות לכך, ניתן לומר שמערכת היחסים של הסורים עם הקואליציה הגיעה לנקודת היפרדות שאין חזור ממנה. לפיכך, הקואליציה נקראת להתפטר באופן מלא או לפרק את עצמה בשל היעדר כל תועלת מדינית בה ואובדן כל יכולת שלה להשפיע על מהלך האירועים בסוריה...

 

הליע"ר בלחץ סעודיה נרמלה יחסים עם המשטר [הסורי], ומה הצעדים שנקטה הקואליציה כדי להתמודד עם האירוע הזה? התשובה בפשטות היא 'כלום', רק 'נהי ובכי' ודיבורים ריקים. מעבר לכך, מה הצעדים שנקטה הקואליציה כדי להתמודד עם אפשרויות נוספות להגברת סיכויי השתלבות המשטר הסורי באזור הערבי ובעולם? התשובה בפשטות היא 'כלום'. מה תוכל לעשות הקואליציה בעוד שנה, שנתיים, חמש או עשר שנים? התשובה היא 'כלום'. הקואליציה איבדה כל יכולת להשפיע משום שהיא במצב של 'מוות קליני'. שנים של שחיתות, חלוקת משרות, פרוטקציות ותאוות שלטון עשו את שלהן בסופו של דבר."[16]

 

קריקטורה באתר האופוזיציה הסורי syria.tv: האופוזיציה הסורית מפולגת כל נציג בה מובילה לכיוון אחר[17]

 

כותב סורי: התנהלות כושלת של האופוזיציה הסורית תרמה להתחזקות משטר אסד

הכותב והחוקר הסורי, טארק עזיזה, טען במאמרו מה-25.5 ביומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד שיוצא לאור בלונדון, כי האופוזיציה הסורית עסקה באינטרסים האישיים של חבריה ושל המדינות שמימנוה, במקום לשרת את העם הסורי ובכך תרמה לחיזוק מעמדו של משטר אסד. הוא כתב: "חזרת המשטר הסורי אל הליע"ר והשתתפותו של בשאר אל-אסד בפסגת ג'דה [ב-19.5] עוררו סערה של תגובות זעם וגינוי בקרב חוגי האופוזיציה הסורית... בעוד חלקן התמקדו בלעג לליע"ר ובעיקר למדינות שתמכו במאמצי המשטר להשיב לעצמו את מושבה של סוריה בה והכשירו את התנאים לכך, היו גם מי שהזכירו את אחריות גופי האופוזיציה הסורית הרשמית למצב הנוכחי, בהתייחס לכישלונם המדיני המתמשך ולכפיפותם המוחלטת לגורמים התומכים והמממנים [אותם], זאת בנוסף לשחיתות ולרפיסות שלהם.

 

אין זה סוד שכוחות האופוזיציה המדינית שהתגבשו לאחר המהפכה הסורית וזכו להכרה ערבית ובינלאומית, לא נולדו מתוך הרחוב המתקומם ולא היו גופים נבחרים שקיבלו הכשר ייצוגי, אלא הם נכפו על הסורים בידי כמה מדינות פעילות באזור ובעולם... למרות שבקרב הקבוצות והדמויות שמהן התגבשו הגופים המדיניים הללו, היו מי שניחנו במידה של אמינות ומחויבות רצינית לסוגיה הסורית, בסופו של דבר, לא היה בכוחם - ביחד או לחוד - לשאת באחריות ובאתגרים הגדולים שדרשה המהפכה הסורית. [ואכן], לעיתים קרובות המאמצים ירדו לטמיון לטובת אינטרסים או חילוקי דעות אישיים ומפלגתיים על חשבון האינטרס הלאומי. יתרה מכך, פעמים רבות נאמנותם של מקבלי ההחלטות [באופוזיציה] למדינות נותנות החסות ומחויבותם לאג'נדות שלהן גברו על נאמנותם למטרה של העם הסורי ולשאיפותיו כפי שניתן ללמוד מהתנהלותם ומתוצאת עבודתם...

 

קרוב לוודאי שהתוצאות [בסוריה] יכלו להיות שונות, לפחות מבחינה מדינית, אילו האופוזיציה הייתה שומרת על מידה מסוימת של עצמאות וחותרת לנצל את הניגודים בין הגורמים השונים [שתמכו בה]... ניתן לומר שחלק מ[היבול] שאסד מלקט היום זרעה האופוזיציה אתמול".[18]