כללי

עיתונאית ירדנית מביעה שאט נפש מהשאת קטינות בחסות החוק הירדני

 

הנושא של נישואי קטינות מעורר מפעם לפעם שיח ציבורי בעולם הערבי. לאחרונה זה קרה בירדן,בעקבות מסיבת עיתונאים שקיים הקאדי הראשי של ירדן, השיח' עבד אל-חאפט' אל-רבטה, במהלכה הציג נתונים לגבי שיעור הנישואים בממלכה בשנה האחרונה, ובכללם גם נישואי הקטינות. בדבריו ציין הקאדי הראשי כי בשנת 2022 נרשמו 5,824 מקרי נישואים של בנות 16-18, שחוק המעמד האישי בירדן מתיר רק במקרים מיוחדים. לדבריו, מדובר בירידה של כ-27% בשיעור הנישואים בגילאים אלה ביחס לשנת 2021. הקאדי הראשי חשף גם כי דחה פנייה של חבר פרלמנט ירדני שביקש את אישורו להינשא לילדה בת 15 בהסכמת הוריה, עקב היותה קטינה ובשל פער הגילים ביניהם, וכי סירב לבקשה של חבר פרלמנט נוסף להשיא נערה בת 16 עם גבר המבוגר ממנה ב-15 שנים.[1]

 

יצוין, כי על פי סעיף 10 בחוק המעמד האישי הירדני גיל הנישואין המינימלי הוא 18. יחד עם זאת, החוק קובע כי לקאדי הראשי ישנה סמכות להתיר נישואים מגיל 16 במקרים מיוחדים, זאת לאחר שהתברר שהנישואים מתקיימים מבחירה ומרצונם של בני הזוג ובתנאי שיש בנישואים "צורך המחויב על פי טובת כלל הציבור המוסלמי".[2]

 

התייחסותו של הקאדי הראשי לבקשה של חבר הפרלמנט להינשא לילדה בת 15 עוררו תגובות זעם מצד ירדנים ברשתות החברתיות, שהביעו סלידה מתופעת נישואי הקטינות ומהניסיון של חבר הפרלמנט לנצל את מעמדו "כדי לספק תאוותיו". כמה מהגולשים לעגו ובזו לו וטענו כי מעשהו בלתי מוסרי. אחד הגולשים כתב באירוניה כי "חבר הפרלמנט הזה מעוניין לפתור את בעיית הרווקות במדינה, שניצבת על סדר יומו". כמו כן, כמה מהגולשים קראו לחשוף את זהותו ולבטל את חסינותו.[3] בעקבות הסערה הציבורית, הבהירה לשכת הקאדי הראשי כי מדובר בפרשה ישנה ובחבר פרלמנט לשעבר.[4]

 

בתגובה לדברי הקאדי הראשי, פרסמה הסופרת והעיתונאית הירדנית, בסמה אל-נסור, ב-27.3 מאמר בטורה ביומון אל-ערבי אל-ג'דיד, היוצא לאור בלונדון, בו הביעה שאט נפש מתופעת נישואי קטינות בחסות  החוק הירדני. לדבריה, נוסח החוק המעורפל מאפשר לשופטי בית הדין השרעי לפרשו בשרירותיות ולאשר נישואי קטינות במקרים רבים, ולא רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן. אל-נסור הזהירה כי "הדבר גוזל מהקטינות הללו את ילדותן, מגביל את סיכוייהן ללמוד ולעבוד, מחסל את שאיפותיהן ומפקיע מהן את זכותן לקבוע את גורלן".

 

"נישואי קטינות"[5]

 

להלן קטעים ממאמרה של אל-נסור:

 

"הצהרות שהשמיע לאחרונה הקאדי הראשי בירדן, עבד אל-חאפט' אל-רבטה, חידשו את המחלוקת [סביב נישואי קטינות] בהיקף נרחב, הכולל את חוגי החברה האזרחית, אנשים שעניינם בנושאי ציבור, פעילים העוסקים בנושא חירויות הציבור, בהשגת צדק והבטחת זכויות הילד. היה זה בעקבות מסיבת עיתונאים שכינס לאחרונה הקאדי [הראשי] בעמאן, והציג בה נתונים לגבי מצב הנישואין בממלכה. כעס, מורת רוח וגינויים התעוררו בקרב הציבור, לאחר שהקאדי חשף כי חבר פרלמנט לשעבר ביקש את הסכמתו להינשא לקטינה בת 15 והבקשה סורבה. הוא ציין גם כי חבר פרלמנט מכהן תיווך לטובת קיום נישואין של אדם באמצע שנות השלושים לחייו עם קטינה בת 16.

 

שני האזכורים הללו בדברי הקאדי הראשי עוררו את זעמם של חברי פרלמנט, שראו בכך פגיעה בשמם הטוב. אחד מהם אף דרש ממנו, במזכר בכתב, להתנצל היות שלדבריו, נישואים כאלה מתקיימים בירדן ללא הרף ובהיקף נרחב... זאת, בניסיון לא מוצלח מצידו להצדיק את הטעות המוסרית של שני חברי הפרלמנט.

 

על פי סעיף 10 בחוק המעמד האישי בממלכה, גיל הנישואין המינימלי של כל אחד מבני הזוג הוא 18.

נוסח [החוק] מבטיח כי שני בני זוג בגירים ושפויים כשירים לשאת באחריות [הכרוכה] בנישואין. אלא שהפעלת נוסח זה כלשונו, לא קרתה. שכן, [כיום], השאת קטינות בנות 15 מתקיימת בפועל בהסכמת שופטי בית הדין השרעי, מתוקף תיקונים בחוק המעמד האישי שאישר הפרלמנט הירדני המתירים השאת קטינה במקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, ובתנאי שהקאדי הראשי מאשר זאת ושהנישואין הללו הם צורך שטובת [כלל הציבור המוסלמי] מחייבת ולאחר שווידא כי [הדבר נעשה] מרצון ומבחירה...[6]

 

הנוסח הכללי והמעורפל הזה [של התיקונים לחוק] אִפשר להפר את הנוסח הברור [של סעיף 10 בחוק המעמד האישי], שמגדיר את גיל הנישואין [המינימלי]. משפטנים ופעילי [זכויות אדם] דרשו לבטל את התיקון הזה, שמאפשר לעקוף את החוק ולהשיא קטינות במקרה של קבלת אישור של מחלקת הקאדי הראשי. [שהרי] הנתונים הסטטיסטיים הגלויים של לשכת הקאדי הראשי מעידים כי חוזי נישואין רבים הונפקו תחת הקטגוריה של [מקרים] מיוחדים, יוצאים מן הכלל ולצורך טובת [כלל הציבור המוסלמי]. הכלות [שנישאו] בחוזים הללו היו מתחת לגיל 18...

 

קרוב לוודאי שבהחרגה המוצעת [בתיקונים] התכוון המחוקק למקרים ספציפיים, שבהם הקטינה נכנסת להריון כתוצאה מאונס או מהסתבכות בקשר בלתי חוקי. מן הראוי היה שהמחוקק יהיה מדויק וברור יותר [בניסוח התיקונים], על מנת שלא תתרחש שרירותיות בלתי מקובלת שכזו בפרשנות החוק, אשר גורמת עוול בראש ובראשונה לקטינות, שקרוביהן - בעיקר מקרב המשפחות העניות  - מזדרזים להשיאן כפתרון של ייאוש, במטרה להקל את הנטל הכלכלי. הדבר גוזל מהקטינות הללו את ילדותן, מצמצם את סיכוייהן ללמוד ולעבוד, מחסל את שאיפותיהן ומפקיע מהן את זכותן לקבוע את גורלן ולבחור שותף לחיים בהגיען לגיל החוקי, שמאפשר להן להחליט [בעצמן] להתחתן ולשאת באחריות הגדולה [שכרוכה] בכך.   

 

חלק מהמשפחות שוגות באשליה שנישואין מוקדמים מהווים הצלה [עבור המשפחה], אך עד מהרה העניין מסתבך שכן במרבית המקרים הקטינות הללו שבות [למשפחותיהן] כשהן פצועות, מושפלות ושבורות, ובזרועותיהן ילדים, [שהם] פיות נוספים שיש להאכיל, לאחר שהאבות ויתרו עליהם, ללא שום תחושת אחריות. במקרה הטוב, ייתכן שבית המשפט יחייבם לשלם דמי מזונות סמליים, שהם לא יותר מפירורים. לאחר כל זה, יהיה מי שישאל על הסיבות להתפשטות העוני והפשע ועל [הסיבות] להופעתו של דור תועה שאיבד את המצפן, שאולי מעולם לא היה לו."[7]