יומון סעודי: ישראל לא תהנה משלום כל עוד העם הפלסטיני לא ייהנה ממנו

היומון הסעודי אל-ריאד, פרסם ב-7.6.23 מאמר מערכת חריף בגנות מדיניותה של ישראל תחת הכותרת "מחיר השלום". במאמר שהתפרסם בחתימתו של ג'מאל אל-קחטאני, מנהל מחלקת העריכה ביומון, נטען כי שאיפתה של מדינת ישראל להתמזג באזור בעקבות הסכמי השלום שנחתמו במהלך השנים האחרונות נכזבה, בשל "ההתנגדות הישראלית המתמשכת לשלם את המחיר הנדרש עבור שלום עם הפלסטינים". לטענת המאמר, חרף הסכמי השלום עליהם חתמה עם מדינות האזור, ישראל לא תזכה לשלווה ותוסיף להיות נטע זר באזור, כל עוד היא תמשיך לשלול את זכויות העם הפלסטיני ותסרב לעשות את הוויתורים הנדרשים לשלום עמו.

מאמר זה, שהינו ביטוי להחרפת הטון הסעודי כלפי ישראל והדגשת דבקותה של סעודיה בעמדה הפלסטינית, מתפרסם על רקע הפיוס בין סעודיה ואיראן וכן במקביל לדיווחים אודות מאמצים שמובילה ארה"ב לקידום נורמליזציה בין ישראל לסעודיה.

נושא הנורמליזציה בין סעודיה וישראל היה אחד מנושאי המוקד בפגישות שערך מזכיר המדינה האמריקאי, אנטוני בלינקן ,עם הבכירים הסעודים במהלך ביקור שערך לאחרונה בממלכה. עם זאת, ניכר כי חרף המאמצים האמריקאים מפגינה סעודיה דבקות בעמדתה המתנה נורמליזציה עם ישראל בהתקדמות במו"מ מול הפלסטינים. כך, שה"ח הסעודי, פייצל בן פרחאן, אמר ב-8.6.23 במהלך מסיבת עיתונאים שערך עם בלינקן, כי נורמליזציה עם ישראל "תביא יתרונות גדולים לכולם, אך הם יהיו מצומצמים ללא מציאת מסלול לשלום עם העם הפלסטיני."[1]

ג'מאל אל-קחטאני[2]


להלן קטעים ממאמר המערכת באל-ריאד:

"מדינת הכיבוש הישראלי הגוזלת, חוֹוה בפלסטין הכבושה משבר קיומי, שהשלכותיו פנימיות וחיצוניות. ההתרעות הביטחוניות בתוך 'ישראל' הפכו למנת המזון היומית, שנתקעת בגרונם של הישראלים בכל בוקר ונראה כי האחרונה שבהן היא של שר הביטחון הישראלי, יואב גלנט, שהזהיר כי אם תפרוץ מלחמה, העורף הישראלי יעמוד מול סכנות שישראל לא חוותה מעולם וקרא להיערך לתרחיש הגרוע ביותר, שבו תיאלץ ישראל להתמודד עם אתגרים רבים.

מצב זה עשוי להיראות מוזר למי שעקב [אחר האירועים] מתוך ישראל, וחשב – בעקבות ההתפתחויות באזור במהלך השנים האחרונות – שהחלום [של ישראל] להתמזג באזור ולחיות בו כמדינה נורמלית קרוב [להתממש]. אך מה שקרה הוא הפוך לחלוטין, מאחר שישראל מעולם לא התנהלה כמדינה נורמלית; מאז ומתמיד היא התנהגה כמדינת כיבוש רודני הממשיכה להתחמק מהתחייבויות השלום ומהמחיר [שעליה לשלם] על שלילת מדינה עצמאית מהעם הפלסטיני, ולו בתפיסה המינימלית שלה. לכך נוספת מדיניות המעצרים, הענישה, התוקפנות כלפי הפלסטינים, וההתרחבות הסרטנית של ההתנחלויות שמחסלת את הסיכוי שנותר להקמת מדינה פלסטינית...

ישראל לא יכולה לחיות ברוגע, כאשר בצילה [חי] עם שנשללו זכויותיו הלגיטימיות, שאדמתו נגזלה ממנו והוא משלם את מחיר התנגדותו ועמידתו האיתנה בהרג, בגירוש ובמעצרים. זו אשליה שעל הישראלים להקיץ ממנה, ולהבין כי הם לא ייהנו משלום, כל עוד העם הפלסטיני לא נהנה ממנו.

הממלכה [הסעודית] גיבשה יוזמת [שלום] אמיצה בשמם של כל הערבים... אולם מדיניותה הקיצונית של ישראל דחתה את ההזדמנות ההולמת הזו ופוגגה אותה[3]. והנה, ישראל חוֹוה כיום מצב של אימה הולכת וגוברת, והיא הבינה היטב שאפילו ההסכמים המדיניים הישנים והחדשים לא ימנעו את היותה נטע זר באזור, שכל העמים הערבים והאסלאמיים דוחים אותו. במצב זה שלא נותר לה אלא לבחון מחדש את מדיניותה ואת תוכניותיה הציוניות להשלים עם דרישות השלום ועם המחירים שיש לשלם עבורו, אם ברצונה להיחלץ מהאימה הכרונית [שבה היא שקועה].[4]