עלילה אירופית על הבמה הערבית
מאת מנחם מילסון*
מזה כ-50 שנה מתפרסמים ומופצים "הפרוטוקולים של זקני ציון" בעולם הערבי יותר מאשר בכל חלק אחר של העולם.[1] מה פשר התופעה הזאת? מהי הסיבה לכך ש"הפרוטוקולים", שהורתם ולידתם באירופה, מתקבלים בשקיקה כזאת בעולם הערבי, בסביבה דתית ותרבותית השונה בתכלית מן הסביבה שבה נוצרו. דומה שההסבר לכך מצוי בתגובת הערבים להקמת מדינת ישראל ולהמשך קיומה. העובדה שהישוב היהודי בארץ ישראל הצליח להביס את צבאותיהן של שבע מדינות ערביות ולהקים מדינה ריבונית על אפם ועל חמתם של הערבים היא מקור לדיסוננס קוגניטיבי לערבים. איך יכלו היהודים, שלפי הקוראן נגזר עליהם לחיות במסכנות והשפלה, לזכות בריבונות?[2] כיצד יכלו היהודים, המתוארים בקוראן כמי שינוסו על נפשם מפני המוסלמים, לנצח את הערבים במלחמה? הסברה שיש קשר יהודי עולמי, כמתואר בפרוטוקולים של זקני ציון, סיפקה הסבר רציונאלי, כביכול, למצב שהוא בלתי מובן לחלוטין בעיני הערבים. העובדה שהפרוטוקולים סיפקו צורך פסיכולוגי עמוק יש בה כדי להסביר את הפופולאריות שלהם בעולם הערבי. אכן, מזה למעלה מחמישים שנה הפכו הפרוטוקולים למרכיב שכיח ביותר בשיח הפוליטי הערבי.
התרגום הראשון של הפרוטוקולים לערבית ראה אור כבר בשנות ה-20, אך סוגיית הפרוטוקולים בערבית, כמו גם בעיית האנטישמיות הערבית בכללותה, לא עוררה את עניינם של חוקרי העולם הערבי. הראשונה שעמדה על קיומם של הפרוטוקולים של זקני ציון בערבית הייתה החוקרת סילביה חיים בשנת 1955.[3] לאחר מכן שוב נזנח העניין עד אשר נדרש לו יהושפט הרכבי בסוף שנות ה-60. בספרו החלוצי "עמדת הערבים בסכסוך ישראל-ערב" הוא תיעד את הגילויים השונים של שנאת היהודים בספרות ובתקשורת הערביים, והגדיר אותם בשם הראוי להם "אנטישמיות ערבית".[4] הוא הקדיש פרק מיוחד לפרוטוקולים בערבית ובביבליוגרפיה הביא רשימה ממצה של המהדורות השונות של הפרוטוקולים בערבית.[5] למרבה הצער, מאז פרסם הרכבי את מחקרו, גדל מספר המהדורות הערביות של הפרוטוקולים פי כמה וכמה.
***
הפרוטוקולים. מהדורה מצרית משנת 1976
ראוי לציין שהתאזרחותם של הפרוטוקולים בעולם הערבי נסתייעה במידה רבה על ידי דימויים סטריאוטיפיים של היהודים הנטועים עמוק בתרבות המוסלמית. אין כוונתי כאן לדימוי השלילי של היהודים באופן כללי, באשר הם כופרים, אלא באופן מיוחד לדימוי שלהם כערמומיים וחורשי מזימות. שני אירועים חשובים בהיסטוריה הקדומה של האסלאם, עזרו לבסס את הדימוי הסטריאוטיפי הזה. שניהם קשורים ביחסים בין הנביא מחמד לבין היהודים בעיר מדינה. כידוע, תחילה כרת מחמד ברית עם השבטים היהודים במדינה, אך כעבור שנים ספורות הפר את הברית והתקיף אותם. הפרת ברית איננה עניין של מה בכך. אין תימה איפוא שההיסטוריוגרפיה המוסלמית מספקת סיבות המצדיקות, לשיטתה, את מעשהו של מחמד. על פי המקורות המוסלמים, מוחמד ישב יום אחד עם כמה מחסידיו כאשר הוא נשען בגבו על חומה. לפתע קם והכריז כי המלאך גבריאל גילה לו שהיהודים בני שבט נצ'יר זוממים להפיל אבן גדולה מראש החומה ולהורגו. בהסתמך על ראייה ניצחת זו ממקור אלוהי על מזימה יהודית, גורשו בני שבט בנו נצ'יר מהעיר וכל רכושם הוחרם בידי המוסלמים.
***
עתה הגיע תורם של בני שבט קוריט'ה: שמועה הגיעה לאוזני מוחמד שבני קוריט'ה קשרו קשר נגדו והתכוונו לסייע לאנשי מכה, אויביו. על כן הכריז עליהם מוחמד מלחמה. המוסלמים צרו על בתיהם, ולאחר שנכנעו, הומתו הגברים ואילו הנשים והילדים היו לעבדים.
המשמעות של המסורות הללו לעניין היחס ליהודים היא רבה, מכיוון שכל מעשיו ואמירותיו של מוחמד הינם – לפי התפיסה המוסלמית – דגם מחייב להתנהגותם של כלל המוסלמים בכל הזמנים.
ההיסטוריוגרפיה הסונית מטילה על היהודים את אשמת הקרע שחל בין השיעה לבין הסונה. על פי המסורת (הסונית), הקרע היה תוצאה של מזימה יהודית סודית שמומשה בידי עבדאללה אבן סבא, יהודי תימני שהתאסלם למראית עין. לשון אחר, האירוע הטראומטי ביותר בתולדות האסלאם, נתפס כתוצאה של מזימה יהודית להשחית את האסלאם ולהורסו.[6]
המסורת האסלאמית, שלפיה היהודים אשמים בקשירת קשר נגד מוחמד ונגד האסלאם, יצרה בסיס נוח לקבלת הפרוטוקולים כמסמך אותנטי החושף, כביכול, את פניהם האמיתיות של היהודים והיהדות.
"הפרוטוקולים של זקני ציון" תורגם לראשונה מצרפתית לערבית בשנות העשרים.[7] תרגום ערבי חדש, מן הגרסה האנגלית, מאת מוחמד ח'ליפה אל-תוניסי הופיע ב-1951, ומאז נדפס שוב במהדורות רבות.[8] המהדורה השנייה של תרגום זה, משנת 1961, ראויה לציון משום שהופיעה עם הקדמה מאת הסופר המצרי הנודע והמוערך עבאס מחמוד אל-עקאד (1889 – 1964).[9]
להלן קטעים נבחרים מההקדמה של אל-עקאד: "כדי להיות נאמן להיסטוריה, עלי לסכם את מה שנאמר על הספר הזה מנקודת מבט היסטורית וביקורתית, מתוך הטלת ספק באותנטיות של מקורותיו, או, לחילופין, כדי לאשש ולהוכיח את אמינות הנאמר בו. אלה המטילים ספק באותנטיות של המקורות מסתמכים בביקורתם על הדמיון שבין הטקסט המופיע בספר לבין טקסטים אחרים שפורסמו 40 שנה לפניו... המבקרים גם מסתמכים על העובדה שהעיתון Times of London פסק כי זהו מסמך מזויף, לאחר שקודם לכן הכריז עליו כאותנטי. מצד שני, מהות הטיעון של אלה המאשרים את אמיתות המסמכים [של הפרוטוקולים] או את אמינות הנאמר בהם היא שהמסמכים הללו אינם כוללים כל מידע חדש שאינו מופיע בספרים יהודים מוכרים כגון התלמוד וספרי ההלכה היהודית – אלא שהתלמוד מציג [את הדברים] באופן כללי ואילו המסמכים מציגים [אותם] באופן מדויק ופרטני."
אל-עקאד טוען: "אפשר שזקני ציון הם עובדה היסטורית ואפשר שהם פרי הדמיון, אך אין ספק שהשפעה שהם מנסים להשיג היא מציאות מוחשית."[10] "אישית יכול אני לומר", הוא מוסיף, "שניתן לראות מנגנון אדיר בפעולה, [שנוכחותו ניכרת] מאיסטנבול ועד אמריקה ודרום אפריקה, וזאת אחת ההוכחות לקיומה של כנופיה בינלאומית הפועלת להשיג את מטרתה, גם אם אין תיאום בין המתכננים... הוכחה נוספת [לקיומה של קונספירציה יהודית] היא שהציונים מנצלים את השפעתם כדי לפרסם את שמם של סופרים [ערבים] חסרי חשיבות, וכך הם קונים את ליבם. לכן לא תורגם מעולם [לשפות מערביות] שום ספר מאת סופר [ערבי] המעיז לבקר את הציונות. אינני צריך להרחיק לכת [כדי למצוא דוגמאות לכך] – אני מוצא את ההוכחה [במה שקורה] עם הספרים שלי עצמי..."
בסיכום חוזר אל-עקאד על הטיעון המקובל של מפיצי הפרוטוקולים: אין זה חשוב אם פרטי המסמך מבוססים על מקורות אמיתיים. מה שחשוב הוא שהמאורעות ההיסטוריים תואמים את התוכנית המזימה היהודית, כמתואר בפרוטוקולים, וזוהי ההוכחה שמזימה יהודית אכן קיימת.
ראוי לציין שאל-עקאד היה אחת מהדמויות האינטלקטואליות החשובות במצרים של המאה העשרים. אתר האינטרנט הרשמי של ממשלת מצרים מקדיש לחייו ופועלו דף, שנפתח בהצהרה הבאה: "עבאס מחמוד אל-עקאד היה אחד מעמודי התווך האינטלקטואליים של הרנסנס [הערבי] במאה העשרים. ... הוא נשא את דגל המצפון והמוסר של מצריים."
הערך "יהודים" בספר "לקסיקון של מנהגים, מסורות וביטויים מצריים עממיים", שפורסם ב-1953, מעיד עד כמה חדר אפיון היהודים כמו שהוא מופיע בפרוטוקולים לשיח הערבי של שנות ה-50. מחבר הלקסיקון, אחמד אמין (1886-1954), היה גם הוא דמות בולטת בחיי הרוח של מצריים בזמנו. בערך על היהודים הוא כותב, בין השאר: "באמריקה, שם מספרם לא עולה על שישה מיליונים, הם הצליחו להשתלט על בני הארץ, שמספרם כ-400 מיליונים [כך]. יש להם כשרון לבחור את העיסוקים שיסייעו להם להשתלט על העם בקרבו הם חיים, כגון: רפואה, בנקאות, עיתונאות, הוראה, וכד'. הם מוכשרים במיוחד בהפצת רעיונות ואידיאולוגיות המערערים את יסודות הדת."
***
תרגום נוסף, שהופיע בשנת 1967, עובד מהמהדורה האנגלית בידי העיתונאי והמתרגם הלבנוני-פלסטיני עג'אג' נווייהיד. תרגום זה יצא במהדורה נרחבת הרבה יותר מתרגומו של אל-תוניסי. החלק הראשון של הספר עוסק בהיסטוריה המשוערת של הפרוטוקולים ובתולדות הציונות, החלק השני כולל את הפרוטוקולים עצמם, החלק השלישי מציג את המקורות התלמודיים של הפרוטוקולים, כביכול, והחלק הרביעי הציג מקורות והקבלות מן המקרא. תרגומו של נווייהיד הפך למהדורה המקובלת בעולם הערבי והודפס מחדש פעמים רבות בארצות ערביות שונות.
תרגומים לערבית של הפרוטוקולים אינם האמצעי היחיד להפצת תאוריית הקונספירציה היהודית בעולם הערבי. סוגים אחרים של פרסומים – כגון סיכומים של הפרוטוקולים – נכללו בספרים רבים או צורפו אליהם. שמותיהם של כמה מהפרסומים מעידים על אופיים: "הקונספירציה היהודית נגד הנצרות", "פלסטין והמצפון האנושי", "הסכנה שמהווה היהדות העולמית לאסלאם ולנצרות". בשנים האחרונות ניתוספו לרשימה עוד כותרים: "סודות אנשי הרשע: קבלה, ארגונים חשאיים והקונספירציה להשתלט על העולם", "רצח: למן המקורות היהודיים ו'הפרוטוקולים של זקני ציון' ועד 'פרש בלי סוס'". רבים מהספרים האלה הודפסו על ידי הוצאות הפועלות בחסות המדינה. הרשימה הביבליוגרפית המלאה ארוכה מכדי להיכלל כאן.[11]
תקרית ידועה משנות ה-70 ממחישה עד כמה הייתה האמונה בקונספירציה יהודית נפוצה בעולם הערבי. הנרי קיסינג'ר מספר על סעודה רשמית שנערכה לכבודו בסעודיה על ידי המלך פייצל ובמהלכה הסביר לו המלך את הסכנה הטמונה בקונספירציה של היהודים והקומוניסטים:
"קריאות "הס" לכבוד המלך הגבירו את תשומת ליבי [לדברי המלך] עת נחשפתי לראשונה, למה שהיה מוכר ברחבי העולם הערבי, וגם באזורים מרוחקים יותר, כנאום הסטנדרטי שלו. הטענה המרכזית שלו הייתה שהיהודים והקומוניסטים פועלים, לעתים במקביל ולעיתים יחד, כדי למוטט את הציביליזציה העולמית. המלך, שלא היה מודע למוצאי – או שנזהר לכלול אותי בקטגוריה מיוחדת – דרש שתחוסל סוף סוף הקונספירציה הכפולה הזאת. חיל החלוץ של הקונספירציה הזאת במזרח התיכון הוא מדינת ישראל, שהוקמה בידי הבולשביקים בעיקר כדי לסכסך בין אמריקה לבין עולם הערבי". [12]
נעזוב כעת את חצר המלך ואת הפוליטיקה העולמית ונעבור לחיי היום יום של אנשים פשוטים. ב-6 בנובמבר 2002 פנה מורה מנצרת לאתר אינטרנט, המספק פסקי הלכה לפי הדין המוסלמי, וביקש עצה והדרכה. הבעיה שהטרידה אותו הייתה זאת: בתי הספר בנצרת עורכים טיול שנתי לאילת עבור תלמידי י"ב - בנות ובנים יחדיו. הטיול כולל לינה מחוץ לבית, כאשר הבנות אינן מלוות בבן משפחה – אח, אב או סב – שישגיח עליהן.
השיח' שתפקידו היה לענות לפונים באותו יום פסק, כמובן, שבתנאים אלה הטיול אסור. הנקודה המעניינת, מבחינתנו, היא שבפתח תשובתו ציין השיח' שטיולים מעין אלה הם "אחת מהמזימות [המתוארות] ב'פרוטוקולים של זקני ציון', באמצעותן הם מנסים להשחית את הנוער..."[15]
לאור הפוטנציאל הדרמטי הרב של המזימה המתוארת בפרוטוקולים, היה זה רק עניין של זמן עד שתופק גם סדרת טלוויזיה המבוססת עליהם.
***
הפרוטוקולים, המהדורה הסורית
ב-6 בנובמבר 2002 (בערב הראשון של חודש הרמדאן), שידרו כמה ערוצי טלוויזיה ערבים (ביניהם הערוץ המצרי הממלכתי) את הפרק הראשון בסדרה בת 41 פרקים בשם "פרש בלי סוס". אלמנטים חשובים בעלילת הסדרה מבוססים על ה"פרוטוקולים של זקני ציון." יש לציין שלילות חודש הרמדאן נחשבים לזמן צפיית שיא בעולם הערבי. הסדרה עוררה מחאה במערב, ומחלקת המדינה של ארה"ב קראה לממשלת מצריים להפסיק את שידורה, קריאה שנענתה בסירוב מוחלט מצד שר ההסברה המצרי, צפוות אל-שריף. ועדה שמונתה בידי הצנזור המצרי צפתה בסדרה ואישרה אותה לשידור, וועדה מטעם התאחדות הרדיו והטלוויזיה המצרית הכריזה שהסדרה היא "ציון דרך בתולדות הדרמה הערבית". שר ההסברה המצרי הכריז ש"הדעות הדרמטיות המובעות בסדרה אינן מכילות דבר שניתן להגדירו כאנטישמיות". [16]
הסדרה עוררה דיון סוער בעיתונות המצרית והערבית. רוב התגובות שיבחו את הסדרה וגינו את האמריקנים והיהודים על דרישתם החצופה להפסיק את שידורה. עם זאת, היו גם כמה קולות בתקשורת הערבית שמתחו ביקורת על הסדרה והאשימו את המפיק כי ביסס אותה על מסמך הידוע כמזויף.[17] בין הכותבים שהכריזו בפומבי ש"הפרוטוקולים" הם זיוף היו הפילוסוף הסורי ד"ר צאדק ג'לאל אל-עזם; יועצו של הנשיא מובארכ, אוסמה אל-באז;[18] וד"ר עבד אל-והאב אל-מסירי, מומחה ערבי להיסטוריה יהודית, מחברה של אינציקלופדיה לענייני יהדות בשפה הערבית.[19]
ב-2003, שנה לאחר שידור הסדרה "פרש בלי סוס", שודרה בערוץ הלוויין של חזבאללה – "אל-מנאר" – סדרה נוספת, ארסית עוד יותר, בשעות צפיית השיא של לילות הרמדאן. סדרה זו, שהופקה בסוריה ונקראה "אל-שתאת ('הפזורה'), התיימרה להציג את חיי היהודים בגולה ואת הולדת הציונות. היא כללה סצנות מצמררות כגון שחיטה פולחנית של ילד נוצרי והוצאה להורג של יהודי שהתחתן עם לא-יהודיה. היא גם מתארת כיצד אמשל רוטשילד, מייסדה, כביכול, של הממשלה היהודית הסודית, מצווה על ערש מותו את בניו לעורר מלחמות ולהשחית את החברה ברחבי העולם כדי לקדם את האינטרסים הכספיים והפוליטיים של היהודים.
מעניין לציין שמפיקי "אל-שתאת", בזכרם את המחאה שעוררה הסדרה "פרש בלי סוס", הקפידו לציין בתחילת כל פרק כי הסדרה אינה מבוססת על "הפרוטוקולים של זקני ציון" הידועים לשמצה, אלא על עובדות היסטוריות ומחקר, הכולל דברים שנכתבו בידי יהודים וישראלים.
***
כצפוי, בעקבות סדרות הטלוויזיה זכו הפרוטוקולים לתפוצה רחבה אף יותר. הפרוטוקולים מופצים ברשת האינטרנט באתרים ערביים רבים מאוד.
כאשר נזכרים ה"פרוטוקולים" בתקשורת הערבית הם מוצגים בדרך כלל כמשקפים אמת היסטורית. אין ספק שכותבים ערבים רבים מודעים היטב להיותם זיוף. אך למרות זאת, רובם ממשיכים לעשות בהם שימוש, בטענה כי "אין זה משנה אם הם אמת או בדיה: רוב ה'תחזיות' שלהם התגשמו."
דוגמה אחת לכך היא כתבתו של העיתונאי הלבנוני הנוצרי ע'סאן תוייני, בה נאמר: "לולא ידענו ש"הפרוטוקולים של זקני ציון" זויפו בידי המודיעין הרוסי במאה ה-19, היינו אומרים שמה שקורה היום בעולם זה בדיוק מה שיהדות העולם תיכננה, לאור הדמיון הרב [בין מה שקורה בפועל] לבין מה שהעלילו על [יהדות העולם]. [כוונתי] למזימה להשתלט על העולם ולעשוק אותו, למעלליה של יהדות העולם בכל מקום, ולמעמד הכספי, הפוליטי והצבאי שיהדות העולם [השיגה לעצמה]. זאת בנוסף לניסיונם להרוס כל דבר שמקודש לאחרים."[20]
האירוע הבא מאלף ביותר לענייננו: בנובמבר 2003 הוצג תרגום ערבי של "הפרוטוקולים" לצד התורה והתלמוד בתערוכה שהוקדשה לכתבי הקודש של שלוש הדתות המונותיאיסטיות. ד"ר יוסוף זיידאן, מנהל המרכז לכתבי יד ערבים בספריית אלכסנדריה, הסביר את החלטתו לכלול את "הפרוטוקולים" בתערוכה: "כשנפלה עיני על עותק נדיר של הספר המסוכן הזה, החלטתי מיד להציגו לצד התורה. למרות שאינו ספר קודש של דת מונותיאיסטית, הוא הפך לאחד [הטקסטים] המקודשים של היהודים, ולחלק בלתי נפרד מהחוקה הבסיסית, החוק הדתי ואורח החיים שלהם. במילים אחרות, הוא לא רק ספר אידיאולוגי ותיאורטי. ייתכן ש"הפרוטוקולים של זקני ציון" חשוב ליהודים הציונים ברחבי העולם יותר מאשר התורה, שכן הם מנהלים את חייהם הציונים על פיו... לכן היה זה אך טבעי לכלול אותו בתערוכה."[21]
בעקבות מחאה בינלאומית ולחץ דיפלומטי הוסר הספר מהתצוגה והוחזר למקומו במחסני הספרייה.
לסיום, ראוי אולי להביא דוגמה אחת המראה עד כמה מוסיפה שאלת "הפרוטוקולים" להיות רלוונטית. ספר לימוד רשמי לכיתה י' שהודפס בשנה שעברה על ידי הרשות הפלסטינית כולל פרק על תולדות הציונות. הפרק מסכם את החלטות הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. לאחר קטע שמציג את ההחלטות הרשמיות של הקונגרס, ממשיך הספר ומציין: "יש כמה החלטות סודיות שנתקבלו בקונגרס, וידועות בשם 'הפרוטוקולים של זקני ציון', אשר מטרתן השתלטות על העולם כולו. הן נחשפו בידי סרגיי נילוס, ותורגמו לערבית בידי מוחמד ח'ליפה אל-תוניסי."[22] זאת רק דוגמה אחת המראה כיצד המסמך המזויף והמסוכן הזה זה לא רק זוכה לתפוצה רחבה בעולם הערבי, אלא אף מוצג כאמת היסטורית בסיסית בספר לימוד רשמי.[23]
* פרופסור מנחם מילסון הוא היועץ האקדמי של מכון ממרי
[1] ראוי לציין שהפרוטוקולים תורגמו לראשונה לערבית במחצית הראשונה של שנות ה-20, אולם רק מראשית שנות ה-50 זכו לפופולריות רחבה.
[2] קראן, סורת אל-בקרה: 61; סורת אאל עמראן: 112
Sylvia G. Haim, "Arabic Anti-Semitic Literature: Some Preliminary Notes," Jewish Social Studies. 17:4 (October, 1955). [3]
[4] יהושפט הרכבי, עמדת הערבים בסכסוך ישראל ערב, (תל-אביב: דביר, 1968), עמ' 207 – 278.
[5] השאלה המטרידה מדוע הזניחו חוקרי המזרח התיכון את עניין האנטישמיות הערבית היא מעבר לתחומו של מאמר זה. נדרשתי לשאלה זו בקיצור במאמרי "מה היא אנטישמיות ערבית?" Antisemitism International, An Annual Journal of the Vidal Sassoon International Center (Jerusalem, 2003), pp. 23-29.
[7] אל-ח'ורי אנטון ימין, איש כנסיה ערבי, תרגם את הספר מצרפתית תחת הכותרת "הקשר היהודי נגד עמי העולם: הפרוטוקולים של הפגישות החשאיות של זקני ציון". הספר פורסם לראשונה בארץ ישראל בשנת 1925.
[8] מחמד ח'ליפה אל-תוניסי, אל-ח'טר אל-יהודי: ברוטוקולאת חכמא צהיון, אל-טבעה אל-ת'אניה (דאר אל-כתאב אל-ערבי במצר, 1961)
[9] ההקדמה היא למעשה העתק של ביקורת נלהבת שפרסם אל-עקאד בעיתון מצרי זמן קצר לאחר צאת התרגום של אל-תוניסי.
[10] אל-עקאד מביא טענה זאת משמו של העיתונאי הבריטי האנטישמי הפרו-נאצי, א. ק. צ'סטרטון (1896 – 1973).
[11] רבים מן הסופרים הערבים המזהירים מפני הקונספירציה היהודית מצטטים את ספרו האנטישמי של ויליאם ג'. קאר, "חיילים על לוח השחמט" (1954) - אשר מביא גרסה מודרנית של תיאורית הקונספירציה.
[12] Henry Kissinger, Years of Upheaval (Boston, 1982), p. 661
[16] ראה מסמכים מס' 109, 113 ו-114 בסדרת "מחקר וניתוח" של ממר"י (מתאריכים 8 בנובמבר, 10 בדצמבר ו-20 בדצמבר, בהתאמה). קלטת וידיאו של הקטעים הרלוונטיים עם כותרות לאנגלית ניתן להשיג בממר"י.
[17] מרק סאייג, עיתונאי שהתנגד לשידור הסדרה, מצא דרך מקורית להביע את מחאתו בטור השבועי שלו, המתפרסם ביומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-חיאת". בכתבה שכותרתה "הפרוטוקולים של זקני ערב: די כבר, מצריים... די", הציג סאייג מצב הפוך שבו הטלוויזיה הישראלית משדרת סדרה המבוססת על "הקונספירציה הערבית" להשתלט על העולם.
עיתונאי נוסף, איברהים אל-ערבי, הביע התנגדות לשידור הסדרה במדור הקולנוע של "אל-חיאת." אל-ערבי כתב שידוע בוודאות כי "הספר [כלומר "הפרוטוקולים"] הם 'זיוף' שנוצר בידי המשטרה החשאית של הצאר כדי להצדיק התקפות על יהודי רוסיה. הספר הזה מעולם ומתמיד שירת את מטרותיהם של משטרים פשיסטיים, גזעניים ואנטישמיים..."
Al-Hayat (London), November 3, 2002. See: MEMRI Inquiry and Analysis Series – No. 109;
http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=ia&ID=IA10902#_edn6
[18] Al-Ahram (Egypt), December 23, 24, and 25, 2002. See MEMRI Special Dispatch No. 454,
http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=sd&ID=SP45403
[19] כתבה מאת עלא אבו אל-עיניין, אסלאם און-ליין נט, 11 בינואר, 2003.
[20] "אל-איאם" [הרשות הפלסטינית], 28 במרץ, 2000. המאמר לקוח מהיומון הלבנוני "אל-נהאר".
[21] "אל-אוסבוע" (מצריים), 17 בנובמבר, 2003 , ראה: MEMRI, Special Dispatch Series – No. 619,
http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=sd&ID=SP61903
[22] تأريخ العالم الحديث والمعاصر (תולדות העולם בעת החדשה ובימינו), משרד החינוך וההשכלה הגבוהה של מדינת פלסטין, רמאללה-אלבירה, 2004, ע' 63.
[23] יש לציין, דרך אגב, שהספר הופק בתמיכה כספית שהגיעה מבלגיה.