עלילה אירופית על הבמה הערבית

מאת מנחם מילסון*

 

מזה כ-50 שנה מתפרסמים ומופצים "הפרוטוקולים של זקני ציון" בעולם הערבי יותר מאשר בכל חלק אחר של העולם.[1]  מה פשר התופעה הזאת? מהי הסיבה לכך ש"הפרוטוקולים", שהורתם ולידתם באירופה, מתקבלים בשקיקה כזאת בעולם הערבי, בסביבה דתית ותרבותית השונה בתכלית מן הסביבה שבה נוצרו. דומה שההסבר לכך מצוי בתגובת הערבים להקמת מדינת ישראל ולהמשך קיומה. העובדה שהישוב היהודי בארץ ישראל הצליח להביס את צבאותיהן של שבע מדינות ערביות ולהקים מדינה ריבונית על אפם ועל חמתם של הערבים היא מקור לדיסוננס קוגניטיבי לערבים. איך יכלו היהודים, שלפי הקוראן נגזר עליהם לחיות במסכנות והשפלה, לזכות בריבונות?^[2]  כיצד יכלו היהודים, המתוארים בקוראן כמי שינוסו על נפשם מפני המוסלמים, לנצח את הערבים במלחמה? הסברה שיש קשר יהודי עולמי, כמתואר בפרוטוקולים של זקני ציון, סיפקה הסבר רציונאלי, כביכול, למצב שהוא בלתי מובן לחלוטין בעיני הערבים. העובדה שהפרוטוקולים סיפקו צורך פסיכולוגי עמוק יש בה כדי להסביר את הפופולאריות שלהם בעולם הערבי. אכן, מזה למעלה מחמישים שנה הפכו הפרוטוקולים למרכיב שכיח ביותר בשיח הפוליטי הערבי.

 

התרגום הראשון של הפרוטוקולים לערבית ראה אור כבר בשנות ה-20, אך סוגיית הפרוטוקולים בערבית, כמו גם בעיית האנטישמיות הערבית בכללותה, לא עוררה את עניינם של חוקרי העולם הערבי. הראשונה שעמדה על קיומם של הפרוטוקולים של זקני ציון בערבית הייתה החוקרת סילביה חיים בשנת 1955.[3] לאחר מכן שוב נזנח העניין עד אשר נדרש לו יהושפט הרכבי בסוף שנות ה-60. בספרו החלוצי "עמדת הערבים בסכסוך ישראל-ערב" הוא תיעד את הגילויים השונים של שנאת היהודים בספרות ובתקשורת הערביים, והגדיר אותם בשם הראוי להם "אנטישמיות ערבית".[4] הוא הקדיש פרק מיוחד לפרוטוקולים בערבית ובביבליוגרפיה הביא רשימה ממצה של המהדורות השונות של הפרוטוקולים בערבית.[5] למרבה הצער, מאז פרסם הרכבי את מחקרו, גדל מספר המהדורות הערביות של הפרוטוקולים פי כמה וכמה.

***

הפרוטוקולים. מהדורה מצרית משנת 1976

ראוי לציין שהתאזרחותם של הפרוטוקולים בעולם הערבי נסתייעה במידה רבה על ידי דימויים סטריאוטיפיים של היהודים הנטועים עמוק בתרבות המוסלמית. אין כוונתי כאן לדימוי השלילי של היהודים באופן כללי, באשר הם כופרים, אלא באופן מיוחד לדימוי שלהם כערמומיים וחורשי מזימות. שני אירועים חשובים בהיסטוריה הקדומה של האסלאם, עזרו לבסס את הדימוי הסטריאוטיפי הזה. שניהם קשורים ביחסים בין הנביא מחמד לבין היהודים בעיר מדינה. כידוע, תחילה כרת מחמד ברית עם השבטים היהודים במדינה, אך כעבור שנים ספורות הפר את הברית והתקיף אותם. הפרת ברית איננה עניין של מה בכך. אין תימה איפוא שההיסטוריוגרפיה המוסלמית מספקת סיבות המצדיקות, לשיטתה, את מעשהו של מחמד. על פי המקורות המוסלמים, מוחמד ישב יום אחד עם כמה מחסידיו כאשר הוא נשען בגבו על חומה. לפתע קם והכריז כי המלאך גבריאל גילה לו שהיהודים בני שבט נצ'יר זוממים להפיל אבן גדולה מראש החומה ולהורגו. בהסתמך על ראייה ניצחת זו ממקור אלוהי על  מזימה יהודית, גורשו בני שבט בנו נצ'יר מהעיר וכל רכושם הוחרם בידי המוסלמים.

***

עתה הגיע תורם של בני שבט קוריט'ה: שמועה הגיעה לאוזני מוחמד שבני קוריט'ה קשרו קשר נגדו והתכוונו לסייע לאנשי מכה, אויביו.  על כן הכריז עליהם מוחמד מלחמה. המוסלמים צרו על בתיהם, ולאחר שנכנעו, הומתו הגברים ואילו הנשים והילדים היו לעבדים.

 

המשמעות של המסורות הללו לעניין היחס ליהודים היא רבה, מכיוון שכל מעשיו ואמירותיו של מוחמד הינם – לפי התפיסה המוסלמית – דגם מחייב להתנהגותם של כלל המוסלמים בכל הזמנים.  

 

ההיסטוריוגרפיה הסונית מטילה על היהודים את אשמת הקרע שחל בין השיעה לבין הסונה. על פי המסורת (הסונית), הקרע היה תוצאה של מזימה יהודית סודית שמומשה בידי עבדאללה אבן סבא, יהודי תימני שהתאסלם למראית עין. לשון אחר, האירוע הטראומטי ביותר בתולדות האסלאם, נתפס כתוצאה של מזימה יהודית להשחית את האסלאם ולהורסו.[6]

 

המסורת האסלאמית, שלפיה היהודים אשמים בקשירת קשר נגד מוחמד ונגד האסלאם, יצרה בסיס נוח לקבלת הפרוטוקולים כמסמך אותנטי החושף, כביכול, את פניהם האמיתיות של היהודים והיהדות.

 

"הפרוטוקולים של זקני ציון" תורגם לראשונה מצרפתית לערבית בשנות העשרים.[7]  תרגום ערבי חדש, מן הגרסה האנגלית, מאת מוחמד ח'ליפה אל-תוניסי הופיע ב-1951, ומאז נדפס שוב במהדורות רבות.[8] המהדורה השנייה של תרגום זה, משנת 1961, ראויה לציון משום שהופיעה עם הקדמה מאת הסופר המצרי הנודע והמוערך עבאס מחמוד אל-עקאד (1889 – 1964).[9]

 

להלן קטעים נבחרים מההקדמה של אל-עקאד: "כדי להיות נאמן להיסטוריה, עלי לסכם את מה שנאמר על הספר הזה מנקודת מבט היסטורית וביקורתית, מתוך הטלת ספק באותנטיות של מקורותיו, או, לחילופין, כדי לאשש ולהוכיח את אמינות הנאמר בו. אלה המטילים ספק באותנטיות של המקורות מסתמכים בביקורתם על הדמיון שבין הטקסט המופיע בספר לבין טקסטים אחרים שפורסמו 40 שנה לפניו... המבקרים גם מסתמכים על העובדה שהעיתון Times of London פסק כי זהו מסמך מזויף, לאחר שקודם לכן הכריז עליו כאותנטי. מצד שני, מהות הטיעון של אלה המאשרים את אמיתות המסמכים [של הפרוטוקולים] או את אמינות הנאמר בהם היא שהמסמכים הללו אינם כוללים כל מידע חדש שאינו מופיע בספרים יהודים מוכרים כגון התלמוד וספרי ההלכה היהודית – אלא שהתלמוד מציג [את הדברים] באופן כללי ואילו המסמכים מציגים [אותם] באופן מדויק ופרטני."

 

אל-עקאד טוען: "אפשר שזקני ציון הם עובדה היסטורית ואפשר שהם פרי הדמיון, אך אין ספק שהשפעה שהם מנסים להשיג היא מציאות מוחשית."[10] "אישית יכול אני לומר", הוא מוסיף, "שניתן לראות מנגנון אדיר בפעולה, [שנוכחותו ניכרת] מאיסטנבול ועד אמריקה ודרום אפריקה, וזאת אחת ההוכחות לקיומה של כנופיה בינלאומית הפועלת להשיג את מטרתה, גם אם אין תיאום בין המתכננים... הוכחה נוספת [לקיומה של קונספירציה יהודית] היא שהציונים מנצלים את השפעתם כדי לפרסם את שמם של סופרים [ערבים] חסרי חשיבות, וכך הם קונים את ליבם. לכן לא תורגם מעולם [לשפות מערביות]  שום ספר מאת סופר [ערבי] המעיז לבקר את הציונות.  אינני צריך להרחיק לכת [כדי למצוא דוגמאות לכך] – אני מוצא את ההוכחה [במה שקורה] עם הספרים שלי עצמי..."

 

בסיכום חוזר אל-עקאד על הטיעון המקובל של מפיצי הפרוטוקולים: אין זה חשוב אם פרטי המסמך מבוססים על מקורות אמיתיים. מה שחשוב הוא שהמאורעות ההיסטוריים תואמים את התוכנית המזימה היהודית, כמתואר בפרוטוקולים, וזוהי  ההוכחה שמזימה יהודית אכן קיימת.

 

ראוי לציין שאל-עקאד היה אחת מהדמויות האינטלקטואליות החשובות במצרים של המאה העשרים. אתר האינטרנט הרשמי של ממשלת מצרים מקדיש לחייו ופועלו דף, שנפתח בהצהרה הבאה: "עבאס מחמוד אל-עקאד היה אחד מעמודי התווך האינטלקטואליים של הרנסנס [הערבי] במאה העשרים. ... הוא נשא את דגל המצפון והמוסר של מצריים."

 

הערך "יהודים" בספר "לקסיקון של מנהגים, מסורות וביטויים מצריים עממיים", שפורסם ב-1953, מעיד עד כמה חדר אפיון היהודים כמו שהוא מופיע בפרוטוקולים לשיח הערבי של שנות ה-50. מחבר הלקסיקון, אחמד אמין (1886-1954), היה גם הוא דמות בולטת בחיי הרוח של מצריים בזמנו. בערך על היהודים הוא כותב, בין השאר: "באמריקה, שם מספרם לא עולה על שישה מיליונים, הם הצליחו להשתלט על בני הארץ, שמספרם כ-400 מיליונים [כך]. יש להם כשרון לבחור את העיסוקים שיסייעו להם להשתלט על העם בקרבו הם חיים, כגון: רפואה, בנקאות, עיתונאות, הוראה, וכד'. הם מוכשרים במיוחד בהפצת רעיונות ואידיאולוגיות המערערים את יסודות הדת."

 ***

תרגום נוסף, שהופיע בשנת 1967, עובד מהמהדורה האנגלית בידי העיתונאי והמתרגם הלבנוני-פלסטיני עג'אג' נווייהיד. תרגום זה יצא במהדורה נרחבת הרבה יותר מתרגומו של אל-תוניסי. החלק הראשון של הספר עוסק בהיסטוריה המשוערת של הפרוטוקולים ובתולדות הציונות, החלק השני כולל את הפרוטוקולים עצמם, החלק השלישי מציג את המקורות התלמודיים של הפרוטוקולים, כביכול, והחלק הרביעי הציג מקורות והקבלות מן המקרא. תרגומו של נווייהיד הפך למהדורה המקובלת בעולם הערבי והודפס מחדש פעמים רבות בארצות ערביות שונות.

 

תרגומים לערבית של הפרוטוקולים אינם האמצעי היחיד להפצת תאוריית הקונספירציה היהודית בעולם הערבי. סוגים אחרים של פרסומים – כגון סיכומים של הפרוטוקולים – נכללו בספרים רבים או צורפו אליהם. שמותיהם של כמה מהפרסומים מעידים על אופיים: "הקונספירציה היהודית נגד הנצרות", "פלסטין והמצפון האנושי", "הסכנה שמהווה היהדות העולמית לאסלאם ולנצרות". בשנים האחרונות ניתוספו לרשימה עוד כותרים: "סודות אנשי הרשע: קבלה, ארגונים חשאיים והקונספירציה להשתלט על העולם", "רצח: למן המקורות היהודיים ו'הפרוטוקולים של זקני ציון' ועד 'פרש בלי סוס'". רבים מהספרים האלה הודפסו על ידי הוצאות הפועלות בחסות המדינה. הרשימה הביבליוגרפית המלאה ארוכה מכדי להיכלל כאן.[11]

 

תקרית ידועה משנות ה-70 ממחישה עד כמה הייתה האמונה בקונספירציה יהודית נפוצה בעולם הערבי. הנרי קיסינג'ר מספר על סעודה רשמית שנערכה לכבודו בסעודיה על ידי המלך פייצל ובמהלכה הסביר לו המלך את הסכנה הטמונה בקונספירציה של היהודים והקומוניסטים:

 

"קריאות "הס" לכבוד המלך הגבירו את תשומת ליבי [לדברי המלך] עת נחשפתי לראשונה, למה שהיה מוכר ברחבי העולם הערבי, וגם באזורים מרוחקים יותר, כנאום הסטנדרטי שלו. הטענה המרכזית שלו הייתה שהיהודים והקומוניסטים פועלים, לעתים במקביל ולעיתים יחד, כדי למוטט את הציביליזציה העולמית. המלך, שלא היה מודע למוצאי – או שנזהר לכלול אותי בקטגוריה מיוחדת – דרש שתחוסל סוף סוף הקונספירציה הכפולה הזאת. חיל החלוץ של הקונספירציה הזאת במזרח התיכון הוא מדינת ישראל, שהוקמה בידי הבולשביקים בעיקר כדי לסכסך בין אמריקה לבין עולם הערבי". [12]