כללי

 

ביקורת בסוריה על הבחירות לפרלמנט ועל תוצאותיהן

הקדמה

הבחירות לפרלמנט הסורי (22-23 באפריל 2007) התקיימו בצל דיווחים רבים על זיופים.[1] במחוז אל-רקה שבמזרח סוריה אף היו התפרעויות אלימות של אזרחים על רקע זה ובתגובה עצרו מנגנוני הביטחון הסורים יותר מ-530 איש.[2] בנוסף לכך הופיעו דיווחים רבים מצד גורמי אופוזיציה לפיהם המשטר הסורי הכין בכמה מחוזות "רשימות צללים", כלומר רשימות של מועמדים שהם מועמדים עצמאיים לכאורה, אך למעשה היו אלה אנשים המקורבים לשלטונות.[3]

תוצאות הבחירות, כפי שהכריז עליהן שר הפנים הסורי ב-26 באפריל 2007, עוררו מחאות מצד האופוזיציה הסורית שקראה למערב, לדעת הקהל העולמית ולארגונים בינ"ל וערביים שלא להכיר בפרלמנט הסורי ובהחלטותיו.

במאמרים שהתפרסמו בתקשורת הסורית הממסדית נטען כי אחוז ההצבעה יכול היה להיות גבוה יותר אילו היה הפרלמנט ממלא את תפקידו כראוי. המאמרים הביעו תקווה שהפרלמנט החדש לא יאכזב את האזרח הסורי כי שאכזבו קודמיו.

כמה מועמדים וכמה חברי פרלמנט?

בשבועות ובימים שקדמו לבחירות לפרלמנט הסורי פרסמה התקשורת הסורית הממסדית ידיעות לפיהן מספר המועמדים בבחירות הוא כ-9770 מועמדים. ואולם, משכה את תשומת הלב העובדה שמספר המועמדים פחת בצורה ניכרת לקראת הבחירות, כאשר ביום הבחירות פרסמה העיתונות הממסדית כי מספר המועמדים עומד על פחות מ-2500.[4]

כמו כן, בפרלמנט הסורי 250 חברים, אולם, החלוקה הפנימית בין חברי הפרלמנט של השלטון לבין העצמאים כביכול נשארה פתוחה לפני הבחירות וגם אחריהן.

כעשרה ימים לפני הבחירות פורסמה בעיתונות הסורית הממסדית ידיעה לפיה השנה יגדל מספר חברי הפרלמנט מטעם החזית הלאומית הפרוגרסיבית מ-167 ל-170. בהתאם יפחת מספר חברי הפרלמנט העצמאיים מ-83 ל-80. אולם, במהלך מסיבת העיתונאים בה הכריז על תוצאות הבחירות, הפתיע שר הפנים הסורי כשהודיע שהחזית הלאומית הפרוגרסיבית זכתה ב-172 ממושבי הפרלמנט ו-78 מושבים נותרו לחברי הפרלמנט העצמאים. כלומר, המשטר הסורי העלה פעם שנייה את מספר חברי הפרלמנט מטעם החזית הלאומית הפרוגרסיבית. עם זאת, היומון הסורי "אל-ת'ורה" פרסם ב-29 באפריל 2007 הבהרה לפיה הידיעה שמספר חברי הפרלמנט של החזית הלאומית הפרוגרסיבית הגיע ל-172 היא טעות וכי מספרם הנכון הוא 170 ומספר העצמאיים הוא 80.[5]

האופוזיציה הסורית: לא להכיר בתוצאות הבחירות

האופוזיציה הסורית, שהחרימה את הבחירות לפרלמנט הסורי, הרימה קול מחאה נגד תוצאות הבחירות והדרך בה הן התנהלו ואף פנתה אל דעת הקהל במערב, כדי שזו תחליט בעצמה מה טבעו של הפרלמנט. היו אף שקראו למערב שלא להכיר בפרלמנט הסורי החדש ובהחלטותיו.

הצהרת דמשק לארגונים בינ"ל: "מופעלים חוקים המונעים חופש ביטוי"

חותמי "הצהרת דמשק לשינוי לאומי דמוקרטי בסוריה" שלחו איגרת לאו"ם, לאיחוד האירופי, לליגה הערבית ולארגונים משפטיים ערביים ומערביים שכללה "הבהרות לגבי הבחירות לפרלמנט הסורי" והמציאות בצלה הן התקיימו.

חותמי "הצהרת דמשק" טוענים באיגרת כי החוקה הסורית קובעת שמפלגת הבעת' היא המפלגה השלטת במדינה וכי דבר זה הכריע מראש את תוצאות הבחירות. כמו כן נטען באיגרת כי החוקה הפקיעה מהפרלמנט הסורי את סמכות החקיקה שלו והעבירה אותה לידי הנשיא ואף הופקעה ממנו הסמכות לבוא חשבון [עם הממשלה]: "מציאות חוקתית זו הפכה את [הגדרת] הפרלמנט הסורי [כגוף] המייצג את דעת העם וכרשות מחוקקת לדבר לא מציאותי. שכן, הפרלמנט הוא מסגרת פורמאלית שאינה ממלאת [אף] תפקיד של חקיקה או פיקוח והוא מסופח לרשות המבצעת. תפקיד הפרלמנט [לאשר] את החוקים והצווים שמפרסם הנשיא. דבר זה מעלה ספקות לגבי התועלת של תהליך הבחירות כולו וגרם לאזרח לאבד את אמונו בתועלתן".

בהמשך טוענים חותמי "הצהרת דמשק" כי מאז 1963 מופעל בסוריה חוק חירום וכן חוקים המונעים מהאזרחים חופש ביטוי ופעולה ואף מתירים עינויים ומעצרים שרירותיים למשך עשורים ללא משפט, והוסיפו: "כפי שידוע לכם כל בחירות אמיתיות מחייבות [חופש לקיים] פעילות חברתית ואווירת ביטחון שבה חי הבוחר ודברים אלה אינם קיימים בסוריה נוכח מצב החירום".

עוד נאמר באיגרת כי המוסדות הביטחוניים והמנהלתיים שולטים בכל התנהלות הבחירות החל מקבלת המועמדות, עבור בניהול התעמולה וכלה בספירת הקולות: "זאת, בנוסף למסע ההפחדה, האימה והכפייה להם נתון האזרח במהלך ההצבעה. שהרי הבחירות מתנהלות ללא פיקוח של מערכת המשפט או ארגוני החברה האזרחית המקומיים, הערביים או הבינ"ל. לכן הבוחר [ניצב] ישירות מול נציג השלטון. כל אלה הבטיחו תמיד למפלגה השלטת שני שליש ממושבי הפרלמנט כדי להבטיח שיהיה גיבוי להחלטות המדיניות והכלכליות של הרשות המבצעת..."

האיגרת מסתיימת בפניה לארגונים הבינ"ל: "לאחר כל מה שהזכרנו [לעיל] - וזהו רק חלק מהתמונה השלמה - תארו לעצמכם מהי איכות הבחירות המתקיימות במדינתנו ומהו טבעו של הפרלמנט... ציירו בנפשכם את מידת הקשיים שאנו סובלים מהם נוכח כל הדלתות האלה הסגורות בפני כל שינוי דמוקרטי".[6]

"העם הסורי הפנה גבו להצגת הבחירות"

בנוסף לכך פרסמו חותמי "הצהרת דמשק" הודעה בה נטען כי במהלך הבחירות לפרלמנט היו כמה אירועים המהווים פגיעה בכשרות הבחירות לפרלמנט: "התערבות בבחירות [המועמדים] העצמאיים ע"י גיבוש 'רשימות צללים', הפעלת לחצים על המועמדים, [איסור הפצת] מצע בחירות, הפעלת לחצים על פקידים מהמגזר הציבורי ועל סטודנטים המתגוררים בקמפוסים ואף איומים לגרשם מהמגורים בקמפוס כל זאת כדי לאלצם להצביע, הרחקת נציגי המועמדים מחדרי ההצבעה וכלה בספירת הקולות".

בהודעה נכתב כי אירועים אלה [מוכיחים] "את נכונות העמדה בה נקט העם [הסורי] כלפי 'משחק הבחירות' שניהל המשטר [הסורי] במשך עשרות שנים. העם [הסורי] שהפנה גבו להצגת הבחירות שחזרה שוב ושוב [במשך שנים] הוכיח בכך את נכונות עמדתה של האופוזיציה הלאומית הדמוקרטית שהחרימה את הבחירות הפורמאליות וקראה לבחון מחדש באופן רציני את מכלול המצב הפוליטי והמשפטי השורר המדינה. מצב זהה מנציח את השליטה וההגמוניה של שלטון מדכא ומושחת..."[7]

מאמון אל-חומצי: לא להכירבפרלמנט הסורי ובהחלטותיו

בגילוי דעת שפרסם איש האופוזיציה הסורית וחבר הפרלמנט הסורי לשעבר, מאמון אל-חומצי, הוא קרא לבתי הנבחרים באירופה ובארה"ב שלא להכיר בפרלמנט הסורי ובהחלטותיו: "פעם נוספת העם הסורי נקט עמדה ברורה והביע את זעמו וכעסו על המציאות בה הוא חי ועל סבלו הנובע ממדיניותו ומהתנהגותו של המשטר הדיקטטורי ומהיעדר כל זכות להביע דעה בשל אווירת האימה, הפחד והאלימות הגוברת בהתמדה. החוקה הופרה, החוק הופר והמולדת הופקרה. המשטר [הסורי] רצה באמצעות בחירות אלה לחסל כל שביב תקווה בקרב העם...

אין אף פרלמנט בעולם היום ששני שליש מחבריו מתמנים ללא כל תחרות והם [נחשבים] מנצחים עוד לפני הבחירות. השליש הנותר [של חברי הפרלמנט] נבחר ע"י המודיעין [הסורי] ואין לו כל מצע בחירות. זאת, לאחר הרחקה של מועמדים בכוח והיעדרותם של האנשים [הדורשים את] האמת וכליאתם בבתי הכלא".

בהמשך טען אל-חומצי כי השלטונות הסורים מנעו בשמונה מחוזות את ייצוגם של הנוצרים בפרלמנט, כך שנוצר מצב  בו יש רק 16 חברי פרלמנט נוצרים, 13 מתוכם הם חברי החזית הלאומית הפרוגרסיבית. הוא  אף טען כי מעצרו של הפובליציסט מישל כילו וגזר הדין שיצא נגד פעיל זכויות האדם אנור אל-בוני, אינם יד המקרה אלא זהו, לדבריו, "מסר מלא שנאה, נקמה ואיומים עבור הנוצרים".[8]

אל-חומצי הוסיף: "תוצאות [הבחירות] עליהן הכריז שר הפנים [הסורי] הן תוצאות מזויפות ולא נכונות. אנשי התקשורת הזרה היו עדים להחרמת הבחירות האלה מצד העם הסורי... אחוז ההשתתפות בבחירות היה בין 6 ל-10 אחוזים. זהו האחוז האמיתי. החרמת הבחירות הינה ביטוי לסירובו של העם שמשטר זה ייצג אותו..."

אל-חומצי סיים את גילוי הדעת בקריאה לבתי הנבחרים במערב שלא להכיר בפרלמנט הסורי החדש: "...העם הסורי קורא לפרלמנט האירופי, לכל בתי הנבחרים באירופה ולבית הנבחרים בארה"ב להכריז על עמדות ברורות לגבי [אי תקפותן] של בחירות אלה ולא להכיר בפרלמנט הזה ובכל החלטותיו, שהחמורה בהן היא בחירת הנשיא [הסורי] ונצחונו ב-99.9%. [כמו כן העם הסורי קורא להם] לדרוש לקיים את הבחירות מחדש בהתאם לחוקה ולקריטריונים הבינ"ל ותחת פיקוח בינ"ל, וזאת לאחר שישוחררו האסירים הפוליטיים..."[9] 

 בראיון לאתר האינטרנט www.aafaq.org  התייחס אל-חומצי לבחירות ואמר: "הבחירות [לפרלמנט] היו מאכזבות. כל פעם שהעם מצפה לשיפור או לרפורמה, העניינים נעשים גרועים יותר והעם מתאכזב. דבר חדש [שהופיע] בבחירות הוא ההתערבות של [מנגנוני] הביטחון באופן גלוי וברור והרחקת [המועמדים] הנוצרים [במיוחד] המועמדים הנוצרים העצמאיים וכן האחים הכורדים בדמשק".[10] 

אכרם אל-בוני: גם חברי הפרלמנט העצמאיים הם אנשי השלטון

הפובליציסט והעיתונאי, אכרם אל-בוני, אחיו של פעיל זכויות האדם אנור אל-בוני, פרסם מאמר בו טען כי למעשה גם חברי הפרלמנט העצמאיים הינם אנשים המקורבים לשלטונות: "כרגיל, הבחירות לפרלמנט בסוריה התנהלו באופן שגרתי ופורמאלי, מבלי שהיו הפתעות או תפניות בדרך, ומבלי שהופיע בתוצאותיהן כל דבר חדש... כמו כן בתהליך בחירות זה לא היה כל שינוי בהרכב העממי ובאחוז ההשתתפות המצומצם. כל מי שיש לו עיניים הבחין שאחוז ההשתתפות הפעם היה מצומצם יותר מכל פעם. במקרה הטוב הוא לא עלה על 10% ממספר הבוחרים הכולל.

 לאחר שמפלגת הבעת' [והמפלגות] בעלות בריתה הבטיחו [לעצמן] את רוב המושבים בפרלמנט, ע"י רשימות מיוחדות המכונות רשימות החזית הלאומית הפרוגרסיבית... נפתחת התחרות בין מועמדים עצמאיים כדי לכבוש את יתר המושבים באווירה 'דמוקרטית'. תחרות זו מעניקה גם למפלגה השלטת וליתר מפלגות החזית הלאומית הפרוגרסיבית את זכותן 'הטבעית' להתחרות [גם] על מושבים אלה. כך, מפלגות אלה מכניסות [לרשימות העצמאיים] את התומכים שלהן או כמה אנשים נאמנים להן ומעניקות להם תמיכה מיוחדת, בין אם בחשאי או בגלוי. הן עוזרות לרובם לזכות ברוב מושבי הפרלמנט המוקצים לעצמאיים ודבר זה מעלה את אחוז חברי הפרלמנט של [השלטון]... לתשעים אחוזים בקירוב. כך זה מרגיע את השלטונות שענייני החקיקה [יהיו] במצב טוב..."

בהמשך המאמר טען אל-בוני כי השלטונות התערבו בצורה בוטה בהליך ההצבעה על  מנת להבטיח את ניצחונן של רשימות עצמאיים שהוכנו מראש וכי האזרחים אף אולצו למחוק שמות של מועמדים עצמאיים שאינם מקורבים למשטר. אל-בוני טען כי נציגי המועמדים העצמאיים גורשו ולא אפשרו להם להתקרב למרכזי הבחירות כדי לפקח על ההצבעה.

אל-בוני הוסיף: "הבחירות לפרלמנט הסורי התנהלו כאילו אין הן נוגעות לאזרח והרי הוא יודע הכי טוב שאין כל תועלת וכי זהו סוג של פנטזיה לסמוך על הפרלמנט שישנה את עורו ויהפוך להיות חזק ואפקטיבי, בניגוד לחולשה ולשבריריות [שלו]. זאת, כשם שהאזרח הסורי יודע שזכייתם של כמה מועמדים עצמאיים הרוצים ברצינות לשרת את האנשים לא [תועיל כלל] נוכח ההרכב של הפרלמנט שהוכן [מראש]... ונוכח היסטוריה ארוכה של דיכוי, היעדר חופש הביטוי וחופש לפעילות פוליטית".[11]

ארגון זכויות האדם בסוריה: "הבחירות מופרכות ואינן חוקיות"

עם סיום הבחירות לפרלמנט פרסם הארגון לזכויות אדם בסוריה הודעה בה טען כי הבחירות שהתקיימו מופרכות ואינן חוקיות. בהודעה מתח הארגון ביקורת על חוק הבחירות הסורי וטען כי כל תהליך בחירות מחייב בסיסים משפטיים ודמוקרטים, גוף שיפקח על התנהלות הבחירות ומקור סמכות שניתן לערער בפניו על כל הפרה או זיוף, אך דברים אלה אינם קיימים בסוריה.

ההודעה הוסיפה: "דבר זה הופך את תהליך הבחירות בתוכנו ובמשמעותו [לתהליך] שאינו אמיתי ומשולל יסודות דמוקרטיים וחוקיים. משום כך אנו סבורים כי הבחירות שהתקיימו בסוריה אינן חוקיות ואינן מושתתות על שום יסודות משפטיים. לכן ניתן [להגדיר] בחירות אלה כבחירות מופרכות ולא דמוקרטיות! כמובן שכל זה התנהל תחת הימנעות כללית של העם... מלהגיע אל מרכזי ההצבעה, דבר השולל מתהליך הבחירות את הלגיטימיות שלו...

רשויות הביטחון בחרו מועמדים עצמאיים הנאמנים להם וכפו אותם, וזאת במקום רשימות של האופוזיציה הדמוקרטית שהחרימה את הבחירות. 'רשימות צללים' פורסמו במחוזות רבים (חלב, אל-רקה, דיר אל-זור ואל-חסכה). כמו כן [השלטונות] לא התירו נוכחות של רשויות המשפט, ארגוני החברה האזרחית וארגוני זכויות אדם כדי שיפקחו על התנהלות הבחירות...

ארגון זכויות האדם בסוריה סבור כי הבחירות שהתקיימו הן כוזבות, לא חוקיות ואינן מבטאות את רוח העם ואת רצונו. בחירות אלה יובילו את המדינה למנטאליות של שבטיות, פיאודליזם ועדתיות ואף לניפוץ כל קשרי האחדות הלאומית. הארגון מטיל על הממשלה הסורית את האחריות להפרות נגד המולדת, המדינה והאזרח ודורש ממנה לפעול למען רפורמה פוליטית, התרת חירויות ציבוריות, בניית רשות שופטת עצמאית שיינתן לה התפקיד המלא [בניהול] כל תהליך בחירות. [הארגון קורא לממשלה הסורית] להעניק לפרלמנט תפקיד של פיקוח על פעילות הרשות המבצעת... ולאפשר לועדות החברה האזרחית וארגוני זכויות אדם הסורים לפקח על תהליך הבחירות הכללי, כי רק אז ניתן יהיה לדבר על בחירות במשמעות הנכונה והחוקית.

הארגון מדגיש [את הצורך] לקיים את הבחירות מחדש במהירות ובהתאם ליסודות המשפטיים ולתת לעם הסורי את החופש לבחור את חברי הפרלמנט שלו לפי רצונו העצמאי, דבר שישרת את המולדת ואת האזרח."[12]

התקשורת הסורית הממסדית מצטרפת לביקורת

כבר לפני הבחירות הצטרפה התקשורת הסורית הממסדית לביקורת הציבורית החריפה, המשקפת את הלכי הרוח בחברה הסורית בנוגע לבחירות לפרלמנט ולתפקודו של הפרלמנט. לפני הבחירות פרסמה העיתונות הממסדית עשרות מאמרים שתקפו את המועמדים ואת תפקוד הפרלמנט.

לאחר הבחירות שוב התפרסמו מאמרים בתקשורת הממסדית שטענו כי האזרח הסורי איבד את אמונו בפרלמנט משום שהפרלמנט לא מילא את תפקידיו ולא טיפל בבעיות האזרח. המאמרים הביעו תקווה כי חברי הפרלמנט לא ישכחו את הבטחותיהם כפי שהם נוהגים לעשות מדי פעם לאחר שהם נבחרים.

אילו היה הפרלמנט ממלא תפקידו היה אחוז ההצבעה גבוה יותר

במאמר שהתפרסם ביומון הסורי הממסדי "תשרין", נכתב: "עם סיום הבחירות לפרלמנט והכרזת התוצאות והזוכים במושבי הפרלמנט... נפתח שלב חדש, שונה לחלוטין מקודמיו. זהו שלב שתוכנו החזרת תפקידה של הרשות המחוקקת לחיי האזרח שאיבד את אמונו בפרלמנט פעמים רבות, וזאת מסיבה פשוטה - כאשר האזרח הזדקק לפרלמנט הוא לא מצא אותו לצידו!!

זה מה שקרה וזה מה שגרם לכך שאחוז ההצבעה היה 56% - שהיה יכול להיות הרבה יותר גבוה אם הפרלמנט הקודם היה פועל ומטפל בסוגיות רבות הנוגעות לחיי האזרח ולדאגות המחייה שלו. הנאומים 'בעלי ההשפעה' של חברי הפרלמנט הקודמים לא שינו דבר במציאות בכל הנוגע לעלייה החדה במחירי הסחורות וחומרי הגלם. אדרבא, האזרח הפך בטוח יותר שלחברי הפרלמנט אין שום יכולת לבצע שינוי ושהממשלה ומגבשי המדיניות הכלכלית מחזיקים בכל החוטים!! היה צפוי שבתחילת המשבר [חברי הפרלמנט] יבואו חשבון עם הממשלה ויביעו אי אמון באחד מחבריה. לו היה זה קורה היינו רואים שאחוז ההצבעה [בבחירות] היה עולה למספר חסר תקדים. אך למרבה הצער הפרלמנט העדיף לשתוק...

בפרלמנט החדש... [אנו מצפים] שלא יהיה כל מקום לנוכחות המונוטונית של חברי הפרלמנט אליה התרגלנו במושבים הקודמים. אנו רוצים תפקיד חדש במסגרתו כל חבר פרלמנט ישא באחריות שלו ובחובותיו כלפי המולדת וכלפי האזרח... אנו רוצים עבודה שתהיה ראויה למדינה שלנו ולאזרח שלנו".[13]

"מקווים שחברי הפרלמנט לא ישכחו את הבטחותיהם"

במאמר נוסף שפורסם ב"תשרין" נכתב: "...תפקידו של הפרלמנט כפול; התפקיד הראשון הוא לפקח על תפקודם של הממשלה ושל מנגנוני המדינה, והתפקיד הנוסף הוא תפקיד חקיקה - לגבש חוקים, לאשרם ולתקנם בהתאם להתפתחויות ולאינטרסים של החברה. אנו לא מוצאים [בסיסמאות] של חברי הפרלמנט שום דבר הקורא לפיקוח ממשי על מוסדות המדינה, לדין וחשבון ולפיקוח על תוכניות הממשלה...

חברי הפרלמנט החדש צריכים לגבש תכנית עבודה ליישום ההבטחות והתכניות שהם התחייבו לבצען בפני הציבור והבוחרים שלהם. זאת, כדי שישיבותיהם לא תהפוכנה להיות [ישיבות של] נוכחות מול עדשות המצלמה גרידא ללא התעסקות אמיתית בבעיות האנשים שהם בדרך כלל זוכרים אותן רק בעונת הבחירות... נותר לנו לומר שאנו מקווים שחברי הפרלמנט החדשים לא ישכחו את הבטחותיהם..."[14]

---