כללי

מאמר שבח והלל ביומון קטרי למחבל עודיי אל-תמימי: לימדת אותנו מהי התנגדות ומהי שהאדה; סירבת להיכנע וראית לנגד עיניך את מקומך בגן עדן

 

סמיר אל-ברגותי, בעל טור פלסטיני ביומון הקטרי אל-וטן פרסם ב-23.10.22 מאמר בשבחו של המחבל עודיי אל-תמימי משועפאט שביצע שני פיגועים: פיגוע ירי ב-9.10.2022 במחסום שועפאט שבצפון ירושלים במהלכו רצח את החיילת נועה לזר ופיגוע ירי נוסף כעבור עשרה ימים במחסום הכניסה למעלה אדומים, שבמהלכו מצא את מותו. אל-ברגותי הרעיף במאמרו שבחים למחבל אל-תמימי אשר לדבריו, סירב להיכנע וגרם למאבטחים הישראלים לרעוד מפחד. זאת בעודו רואה את מקומו המובטח בארמון בגן העדן לצד הבתולות שחורות העין כגמול על היותו שהיד. אל-ברגותי הדגיש כי עד ש"הציונים" לא יסתלקו מפלסטין הלחימה לא תיפסק.

 

יצוין כי מאמר זה מצטרף לדברי שבח שהרעיפו אנשי תקשורת קטרים על המחבל אל-תמימי ולקריקטורות שפורסמו בעיתונות קטרית בשבחו.[1]

 

קריקטורה ביומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד: עודיי אל-תמימי: יש לי דם פלסטיני^[2]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של סמיר אל-ברגותי: 

 

"השבח לאללה, הו בן שועפאט, איך סירבת להיכנע בשעה שקליעי השנאה ניתכו לעבר גופך המלאכי, אשר לימד אותנו מהי ההתנגדות ומהי השהאדה. הם [המאבטחים הישראלים] כיוונו את קליעיהם לעבר שוקיך כדי לתפוס אותך בחיים, אך אתה סירבת להיכנע. אחזת בנשקך כאשר עיניך תרות אחר מטרתך [קרי, המאבטחים הישראלים] אשר צרו על המקום, בעודך לבדך בעימות. הם רעדו [מפחד], שכן המסר שלך כי אין פתרון אלא באמצעות הנשק, הגיע לעמך ולאומתך באמצעות צוואתך [שהתפרסמה].

 

כמה פיקח ומתקומם היית וכמה האמנת בצדקת העניין שלך בשעה שחמקת מבין שורות הגדודים [הישראלים] החמושים מכף רגל ועד ראש כדי לבצע פעולה שניה שבאמצעותה הפחדת את האויב של אללה. העברת לעמך את המסר שלך שנכתב בקליעים על ידי קצות אצבעותיך שאחזו בהדק. [כך כתבת בצוואתך]: 'אני המבוקש עודיי אל-תמימי ממחנה השהידים בשועפאט. הפעולה שביצעתי במחסום שועפאט היתה רק נקודה בים הסוער של המאבק. אני יודע שאמות כשהיד במוקדם או במאוחר ושלא שחררתי את פלסטין באמצעות הפעולה [שביצעתי במחסום שועפאט], אך ביצעתי אותה כשאני מציב מטרה לנגד עיניי: שפעולה זו תדרבן מאות צעירים לאחוז ברובה אחריי.'[3]

 

"כמה נפלא שהיית יריב[4] לפני עלייתך לשמיים עד לירייה האחרונה, ולמרות הקליעים שניתכו לעברך חיפשת את המחסנית כדי להטעין את אקדחך בכדורים.

 

רדפת אחריהם עד הפעימה האחרונה בעורקיך ועד לכדור האחרון שהיה ברשותך, דבר שגרם לשומריהם לגמגם בעודם הוגים את שמך. דילגת בין הקליעים כאילו שאתה מדלג מעל שדה מוקשים, בעודך רואה לנגד עיניך את מקומך וארמונך בגן עדן לצד אנשים שנשמותיהם נעמדו בשורה לאורך השמיים של העולם הזה בהמתנה לנשמתך כדי להובילה אל אחת משחורות העין בגן עדן[5].

 

איני יודע כיצד חושב הממסד הציוני עכשיו, לכמה מערכות הוא חושב שעליו לצפות לאחר המערכה הזו, כמה אנשים הוא רוצה להרוג וכמה אומות יעמדו מולו. אך האמת היא שהציונות זרה בפלסטין ועליה להסתלק [ולחזור] אל המקום שממנו באה. מי שצריך להישאר בפלסטין ולשוב אליה הוא כל מי שאבותיו היו בה לפני 1917. אחרת אין תקווה שהירי ישקוט, שכן המדינה של עודיי [קרי, פלסטין] הוקמה בין שתי הפעולות [שביצע], ולכל פלסטיני יש מדינה בין שני קליעים[6]."